הורים, מחנכים – אל תפקירו את הילדים להתעללויות בפייסבוק

ניצול הרשת החברתית הפופולרית פייסבוק להתעמרות והשפלה של ילדים ונוער הוא תופעה מדאיגה. הפגיעה הפומבית אינה מאפשרת לילדים מקום מפלט, ומשרד החינוך עסוק בכיסוי תחת. כולם שם, חוץ ממי שיכול לעצור את ההשתוללות, לשים דברים בפרופורציה

Print Friendly

הילדים בבית הספר באשדוד לא היו מופתעים כלל. כולם בשכבה ידעו היטב על החרם הכיתתי שהוטל על שתי הנערות בנות ה-14, ועל דף הפייסבוק שנוצר במיוחד כדי לצחוק להשפיל ולהעליב את הבנות. עשרות בני נוער הצטרפו לדף, הכפישו אותן, והטיחו בהן עלבונות.

נערה עם לפטופ

זה העולם שלהם (צילום אילוסטרציה: © Boris Djuranovic | Dreamstime.com)

הניצול של הרשת החברתית הפופולרית כדי להתעמר ולהשפיל ילדים ובני נוער הפך כבר לתופעה מדאיגה של ממש.

נכון, גם לפי הפייסבוק נהגו ילדים ובני נוער להתעמר בחבריהם, גם לפני עידן הרשתות החברתיות היה נהוג מוסד החרם, וגם בריונות ואלימות כלפי החלשים, החריגים, או סתם הבלתי מקובלים בכיתה. לא תמיד היו בידי המבוגרים, המורים וההורים כלים מספיקים כדי לדעת מה מתרחש בקהילת בני הנוער והילדים.

אי אפשר לסיים את יום הלימודים, אי אפשר לברוח למגרש משחקים אחר

נראה כי בעיני הילדים, העוצמה של הפגיעה בפייסבוק היא רבה במיוחד. הרשת היא כל עולמם. הפגיעה הפומבית גורמת להשפלה רבה יותר, המגיעה לכולם, ולא מאפשרת לילדים מפלט. הרשת נמצאת הרי בכל מקום, בכל זמן, וכולם מחוברים. אי אפשר לסיים את יום הלימודים, אי אפשר לברוח למגרש משחקים אחר, לשכנים, לאחים. כולם הרי בפייסבוק, רואים את הקולות, שומעים את העלבונות. תופסים מרחק מהקרבן.

כולם שם, חוץ ממי שיכול לעצור את ההשתוללות, לשים דברים בפרופורציה, לאפשר הגנה, ובעת הצורך להציל חיים. כולם שם חוץ מהמבוגרים. שדה המשחק של הפייסבוק הופקר על ידי המחנכים, וגם על ידי הורים רבים, לטובתם של בני הנוער העושים בו כשלהם.

המבוגר המשמעותי מפסיק להיות כזה, כאשר הוא לא רלבנטי, לא נוכח, לא נמצא, לא יודע מה קורה מתחת לאף.

משרד החינוך משתתף במשחק מחבואים משונה ואוסר על המורים להיות נוכח בעולמם של התלמידים. המשרד טומן את הראש בחול כאשר מפרסם הנחיה לפיה אסור לילדים עד גיל 13 לפתוח פרופיל בפייסבוק. יכול להיות משהו יותר נלעג מזה? הרי הם כבר שם מגיל עשר. זהו עולמם.

מה שהילדים מבינים זה ששוב משרד החינוך, והמורים, לא לוקחים את עצמם ברצינות, לא מבינים דבר על עולמם של הילדים ועסוקים בכיסוי התחת שלהם, במקום בחינוך, בהוראה או בתמיכה בילדים ובבני הנוער.

נדרשים כללי אתיקה ומדיניות ברורים ומעודכנים, לפעילות מושכלת ברשתות חברתיות

מובן שחובתם של המבוגרים היא להיות נוכחים, אך לכבד את כללי המשחק, ואת פרטיותם וכבודם של הילדים. לשם כך נדרשים כללי אתיקה ומדיניות ברורים ומעודכנים, לפעילות מושכלת ברשתות חברתיות. נוכחות שיכולה גם להציל חיים.

אולי נסיון ההתאבדות של שתי נערות מאשדוד יזכיר לנו כי חובתנו היא לסייע לילדים ולבני הנוער אותם אנו מלמדים ומחנכים. חלק מהסיוע הוא לזהות את המצוקה, ולהכיר את הסיבות למצוקה. הרשת החברתית היא היום מגרש המשחקים המשמעותי ביותר של הנוער בישראל, ובעולם כולו. להפקיר אותו, זה לעצום עיניים גם מול ניסיון ההתאבדות הבא .

  • ד"ר יובל קרניאל הוא מומחה למשפט ותקשורת מהמרכז הבינתחומי הרצליה, סייע לרשת אנקורי לפתח מדיניות מדיה חברתית לנוכחות מורים ברשתות חברתיות של תלמידים.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, חינוך, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.