הגלריה לאמנות אום אל פחם התחדשה בשיפוץ בתמיכת משרד התרבות, נוסף לה חלל תצוגה בקומת הכניסה שבו מוצגת תערוכת צילומים המתארים את אום אל פחם וגרם מדרגות חדש המוביל לקומות התצוגה. ארבעת האמנים המציגים מהמגזר הערבי, בחרו אוצרים מהמגזר היהודי וכמו תמיד, השילוב בגלריה הזו יוצא מושלם. הטקסטים המלווים להלן, מובאים מדבריהם של האוצרים, על מנת לשמור על כוונת היוצרים והאוצרים.

פואד אגבאריה:מפות של זיכרון

אוצרת: ורדה שטיינלאוף

ציורי שטיחים  

פואד אגבאריה, בוגר בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, בעל תואר שני מאוניברסיטת חיפה, נולד בכפר מוסמוס, וממנו שאב את ההשראה של עולם ילדותו. פואד אגבאריה מתייחס באמנותו לביוגרפיה שלו. עבודותיו הן בעלות מאפיינים תרבותיים, אדריכליים ואסתטיים אסלאמיים, פלסטיניים ומזרחיים. ציורי השטיחים שלו עמוסים באלמנטים ארכיטקטוניים ואורנמנטליים, כמו השטיחים שהיו מונחים על רצפת בית ההורים. ציורי השטיחים הצבעוניים היפהפיים מפתים להתקרב אליהם ולראות את הפרטים המצוירים, אך בה בעת הם מעבירים את הצופה מזיכרון אחד של מקום וזמן – לזיכרון אחר של מקום וזמן אחרים. על שטיח אחד מופיעה כף העמסה של דחפור ("שופל"), המיועדת להרוס; על שטיח אחר מופיע מטוס בתנועת מכחול אדומה ומהירה ובתחתית של שטיח נוסף מופיעה ספינת קרב.

סנא פרח-בשארה : צעקה שקטה

אוצרת: רותי חינסקי – אמיתי

סנא פרח-בשארה נולדה בנצרת, מתגוררת ועובדת בחיפה. בוגרת המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצ"ו חיפה ע"ש נרי בלומפילד (1985).  בעלת תואר ראשון באמנות, יצירה וסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה (1988). בוגרת לימודי מוזיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה (2007). כלת פרס ע"ש הרמן שטרוק, עיריית חיפה (2007).

המיצב 48' הוא חוליה נוספת ברצף עשייתה האמנותית של פרח־בשארה. מקורו בפסל קטן שיצרה לפני שנים לא -מעטות, שצורתו המתומצתת והצנועה, ביטאה כאב כלוא ומושתק. ההחלטה לראות בו כעת אב-טיפוס המשכפל את עצמו היא תוצאה של חשבון נפש ותהליך פנימי ממושך, שהבשילו לאמירה ברורה הנוקטת מהלך אמיץ ומעמידה במרכז את מה שאין מדברים בו, את מה שמסתירים ומפחדים מפניו, בדמותן של נשים שאיבדו את מאפייניהן הגופניים הנשיים והמיניים והפכו לרוחות רפאים.

בותינה אבו מלחם: קינת החוטים והסיכות

אוצר: פרופ' חיים מאור

בותינה אבו מלחם נולדה בכפר ערערה. בשנת 1990 החלה לעבוד ב"בית הילד הערבי" ("דאר-אלטפל אלערבי"), בערערה, בהנחיית סדנאות אמנות למורות ולגננות. בשנים 1995-1994 למדה אמנות בהדרכת פריד אבו שקרה. בשנים 1999-1996 למדה בערערה במרכז הגבוה לאמנויות של ארגון נעמ"ת והוכשרה כמדריכת אמנות בכירה. כיום היא עובדת ב"בית הילד הערבי" ומנחה סדנאות אמנות לילדים בגלריה לאמנות באום אל-פחם. גרה בכפר ערערה. עבודותיה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, ביניהן במרכז התרבות המלכותי בירדן (2016), במוזיאון Seogdang, פוסן (2015), במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב (2014), במוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד (2014), בגלריה לאמנות של אוניברסיטת טאפטס, בוסטון (2008) ועוד.

אבו מלחם מייצרת שמלות קטנות עשויות בד פשוט ורושמת עליהן בעיפרון אותיות ערביות שחוזרות על עצמן או משלים עממיים: "היופי של הרקמה של סבתא שלי הוא כמו איפור הכחל בעיניים שלי"; "המחט מלבישה את האנשים אבל היא עירומה" ועוד. בגדים-בדים אלו גדלו והפכו למפות דרכים, למפות שולחן וליריעות אוהלים מרחפים באוויר. סיכות שונות ננעצו בבדים; חוטים השתלשלו מהם; כתמי תה, קפה ותבלינים הכתימו אותם ושכבת שעווה חנטה אותם, מנציחה כאב, צער ואובדן. בהצבות השונות של עבודותיה, יריעות הבד הנוקשות כמו העידו על מה שהיה פעם אוהל, בית, עמוד, גוף או בגדי נשים וילדים, ועתה הוא מעטפת וקליפה ריקה שמנסה לכסות את האין, להזכיר את שהיה. שמלות קטנות עשויות בד פשוט ולרשום עליהן בעיפרון אותיות ערביות שחוזרות על עצמן או משלים עממיים: "היופי של הרקמה של סבתא שלי הוא כמו איפור הכחל בעיניים שלי"; "המחט מלבישה את האנשים אבל היא עירומה" ועוד.

בגדים-בדים אלו גדלו והפכו למפות דרכים, למפות שולחן וליריעות אוהלים מרחפים באוויר. סיכות שונות ננעצו בבדים; חוטים השתלשלו מהם; כתמי תה, קפה ותבלינים הכתימו אותם ושכבת שעווה חנטה אותם, מנציחה כאב, צער ואובדן. בהצבות השונות של עבודותיה, יריעות הבד הנוקשות כמו העידו על מה שהיה פעם אוהל, בית, עמוד, גוף או בגדי נשים וילדים, ועתה הוא מעטפת וקליפה ריקה שמנסה לכסות את האין, להזכיר את שהיה.

כרם נאטור:חזרו אחריי

אוצרת: אירנה גורדון

כרם נאטור הוא אמן צעיר, שהשלים שני תארים בהצטיינות בבצלאל. נולד בשפרעם וכיום מתגורר ועובד בדרום תל אביב. יצירתו של כרם נאטור עוסקת בזהות ובאופן שבו היא נכפית על ידי החברה, התרבות, המרחב הגיאוגרפי, המדיני וההיסטורי. התערוכה כוללת עבודות וידאו ורישום חדשות לצד טקסטים ודימויים מספר-אמן של נאטור שעתיד לצאת. רישומיו של נאטור נולדים אף הם ממדיום הווידאו: הוא מצלם את עצמו, מעבד את הפריימים באופן דיגיטלי ורושם מתוכם את דמותו הציורית.

בטריפטיך הזכוכית שמש, סטורן, ונוס חושף נאטור את היקום שממנו הוא ניזון: הספר של מירדד מאת הסופר והמשורר הלבנוני מיכאיל נעימה, העוסק במיסטיציזם; האמנית הסוריאליסטית רמדיוס וארו; סיפורי אלף לילה ולילה; יצירתו של האמן האיטלקי מאוריציו קטלן; טקסטים של האמן האמריקאי ג'ון בלדסרי (דמות אב עבור נאטור); הנצרות ומצרים העתיקה.

נעילה: 20.10.2018