התערוכה הקבוצתית הנרחבת "בראש טוב", שאצרה האמנית קרן שפילשר, נפתחה בחגיגיות ובנוכחות קהל רב ומגוון בגלריה "החווה" בחולון ב-23.6.2018 והיא תינעל ב-25.8.2018. הבחירה בגלריה זו, מבין שפע חללי התצוגה שמציעה העיר חולון, מתאימה ביותר לרוח התערוכה שעניינה – "הגולגולת".

בדומה לגולגולת, שמזוהה בתודעתנו כאובייקט בעל זיקה טבעית או ארכיאולוגית ושריד למי שהיה ואיננו עוד, כך גם מבנה הרפאים של הגלריה, שאמנם ממוקם בלב העיר חולון, אך שביל העפר המוביל אליו מכניס את המבקר אל מתחם החווה החקלאית המגודרת, החשוכה והמבודדת, שמשמשת עדות לעיר ששינתה פניה. בערב הפתיחה הוארו השביל, העצים והמבנה החד קומתי של הגלריה באור ירוק, רעלי משהו, שסיפק תאורה ותפאורה למחזה רפאים מסקרן ומצמרר.

התפאורה המודעת לעצמה, ששילבה בין התאורה, הווידיאו-ארט, עוגת הגולגולת שיצרה ליאת טננבאום במיוחד לערב הפתיחה שנפרסה וחולקה לקהל המבקרים, והדוגמנית שהסתובבה ונשאה על גופה איפור "גולגולת" מצויר מעשה ידיה של אחינועם רבינוביץ', יצרו פרפורמנס רב-תחומי, ששידר אמירה חגיגית ותוססת של "מנוחה נכונה," שמהווה ניגוד מוחלט לחרדה מפני המוות.

שפילשר קבצה לתערוכה עבודות משל 38 אמנים ומעצבים שעוסקות במוטיב הגולגולת, שנעשו בשלל טכניקות ומדיומים: רישום, ציור, פיסול, רקמה, וידיאו, עור, קרמיקה, יציקה, הדפס, מתכת ועוד, והקפידה לקבל רק עבודה אחת או סדרה במדיום מסוים. בעוד מרבית העבודות מתכתבות עם רעיונות תרבותיים, מיתוסים ואמונות בנושא המוות או הגולגולת, הוצבו בתערוכה גם עבודות שמעלות על הדעת אלמנטים מיצירות אמנות מפורסמות בתולדות האמנות, ובאמנות העכשווית. האוצרת, אמנית פעילה בעצמה, השכילה להעמיד במבואה ובכל אחד מבין החללים האחרים מקבץ של עבודות העומדות בפני עצמן, ועם זאת מנהלות ביניהן שיח אמנותי צורני, נושאי או סמלי שנחשף בהדרגה. התערוכה משלבת בין הרעיון הפילוסופי/חברתי/דתי "זכור את רגע המוות" (Memento Mori ) – שמלווה את המין האנושי מאז היות האדם – למרות שהשתרש בחשיבה הנוצרית בימי הביניים, ועם זאת חושפת את הדרכים השונות והאישיות שבחרו האמנים בהתמודדות עם ידיעת רגע המוות כסופם של החיים.

המבנה המבודד, על מרצפותיו הבלות ותריסי העץ הנושנים שמכסים על חלונות עכורים תורם רבות לאווירה המורבידית המתבקשת מעצם הנושא, אך למרות זאת, המבקר צובר תובנות חדשות ומפתיעות במעבר מחלל לחלל, ורבים מתמסרים לשפע הצורני והרגשי שמאפשר אנחה של רווחה. תחושת ההקלה נובעת ממקבץ נרחב של עבודות שאמנם עוסקות כולן בנושא הגולגולת או המוות פר-סה, אך עם זאת מציעות טכניקות, חומרים ואלמנטים שמבקשים ליפות את הדימוי המורבידי, או אפילו מעמידים אותו באור מגוחך.

הדוגמאות לכך רבות: האמן והמעצב הגרפי אריק וייס, שמגדיר את עצמו כאדם מאמין, בחר להציג גולגולת נקיה מודפסת על קלף ומעוצבת בקו מתאר רציף חד וברור, שעל מצחה קשר תפילין והעניק לה את הכותרת "עור ועצמות". עבודה זו של וייס, שמשמשת לו כלוגו פרטי, מציגה את הדואליות מתבקשת בין ראיית החיים לבין ראיית המוות, ומציעה התייחסות ויזואלית לרעיון של התכלות החומר והישארות הרוח.

בניגוד לצמצום והניקיון הצורני של וייס, העמידה האמנית ברכה גיא, שמרבה לעסוק בטכניקות שונות בנושאים דואליים של חיים ומוות, בריאות וחולי, ויטרינת עץ עתיקה שדלתותיה נפרצו לרווחה ומתוכה נשפכים פסלים לבנים של בובות יצוקות שמוכתמים בצבע אדום נוזלי, וביניהם שזרה פרחים ונוצות שחורים, וממעל הניחה גולגולת זהובה ושלדים שחורים. מעין אוסף של בובות ושלדים שמונחים בבית רוחות על גבי מפיות תחרה. גיא, שמרבה לעסוק בדימויי נשים ופרחים, מציגה הפעם סצנת רפאים שמעלה על הדעת נטישה, עזובה, טקסי מוות וקבורה, בצד יופי רב. שמה של העבודה, "געגועים", מתקשר לתחושות הסבל והאבל על אדם שאיננו עוד אתנו.

על קיר משותף, בסמוך לוויטרינה של גיא, תלויות בצפיפות אפנתית תמונות קטנות ממדים של גולגולות צבעוניות שמשדרות פאר והדר. התמונות, מעשה ידיו של האמן יאיר רקנטי, נתונות בקופסאות סיגרים אחידות עשויות עץ שמשמשות להן כמסגרות, והן מורכות מפרטי-פרטים שנלקחו מחלקי תכשיטים זולים ויומיומיים שמצא וקנה בשווקים ברחבי העולם. שלל החומרים והפריטים הצבעוניים המקשטים את דימויי הגולגולות אותם הוא מרבה לחקור, משדרים מסרים של קבלת המוות, חגיגיותו והיעדר כל חשש מפניו. תפיסת עולם  זו של רקנטי נפוצה בתרבויות רבות, כגון אלה ההודיות, ונחגגת בכל שנה בפסטיבלים ססגוניים גם במקסיקו – ארץ הולדתו של רקנטי, ששימש שנים ארוכות בתפקידים בכירים במשרד החוץ וכשגריר ישראל בקולומביה. לדברי שפילשר, רקנטי הצליח להקל עליה באמצעות דבריו ועבודותיו לכוון של ראייה חגיגית ונינוחה יותר של רעיון המוות.

הזיקה בין העבודות המוצגות בתערוכה לעבודות מעשה ידיהם של אמני עבר ואמנים עכשוויים בינלאומיים נודעים מתקיימת בתערוכה בעיקר בשל בחירת החומרים.

לוח השח-מט המפוסל מחומר (חימר) לבן שיצרה האמנית מיכל פולק, עליו כלים שחורים ולבנים מנוגדים באופיים, נושא את השם "משחק החיים". הכלים הלבנים נושאים דימויי פנים אנושיים, תמימים למראה, כמעט בובתיים, ואחת מהם "מרוח" על הלוח חסר גוף, משל הובס, בעוד קבוצת הכלים השחורים שמולם מעוטרים בראשים דמויי גולגולות אפלות. ההצבה המפוסלת העלתה בי הגיגים אודות הסרט "החותם השביעי" (The Seventh Seal) של הבימאי השוודי הנודע אינגמר ברגמן, שנפתח בסצנה בה האביר אנטוניוס בלוק, ששב לביתו בשוודיה ממסע הצלב בארץ הקודש מוכת המגיפה, זוכה לביקורו של מלאך המוות שבא לקחתו, ומזמין אותו לשחק עמו משחק שח "לחיים או למוות". המוות מרמה במשחק ומנצח, ובכך מחזק את הרעיון הקלאסי שהאדם אינו יכול לברוח מגורלו. הסרט מסתיים בסצנה בה אנטוניוס, נושא כליו הערמומי ואנשיהם רוקדים עם מלאך המוות – ספק את ריקוד החיים; ספק את ריקוד המוות.

מבין שלוש הגולגולות התלת-ממדיות העשויות חומר (חימר) שנעשו בידיו המיומנות של אבינועם שטרנהיים, אותן כיסה לחלוטין באלמנטים ובחומרים יומיומיים שנזרקו לרחוב, כגון גרעינים, פרחים יבשים וכדומה, בחרתי בזו המכוסה גרעיני אבטיח מכוסים גלזורה. עבודה זו מאזכרות את ההצבה המונומנטלית "זרעי חמניות" (Sunflower Seeds) העשויה מיליוני פסלי גרעיני חרסינה ששימשו את האמן החברתי-פוליטי איי וייוויי במוזיאונים ברחבי העולם, בכלל זה במוזיאון ישראל בירושלים לפני כשנה. האמן הנודע, שנולד בסין בשנת 1957 – השנה בה עלה לאקרנים סרטו של אינגרד ברגמן – הציב שטיח גרעינים ענק שריפד את רצפת האגף לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל בירושלים לפני כשנה ובכך ביקש לעורר מודעות ולמחות כנגד ניצול מחפיר של כוח אדם זול בסין, ולהציב בפני השלטונות "אצבע משולשת".

לעומת החומרים הפשוטים, היומיומיים והמתכלים של איי וייוויי, מתקיימת בעבודות מסוימות בתערוכה זיקה ברורה לאמנים שעשו שימוש בחומרים עשירים, כביכול, כמו אבנים מבריקות או נצנצים, שמעלות על הדעת את פסל גולגולת היהלומים של האמן הבריטי הפרובוקטיבי דמיאן הירסט (Damien Hirst), לה העניק את השם: "For the Love of God". על עבודתו זו אמר: "אני רוצה לחגוג את החיים ולהגיד שהמוות ילך לכל הרוחות. והדרך הטובה ביותר לעשות כן, היא לקחת את הסמל המובהק ביותר של המוות ולצפות אותו ביהלומים, הסמל המובהק ביותר של המותרות, התשוקה והדקדנס". על-כך הוסיף, "אני רוצה שאנשים יראו אותה ויוכו בתדהמה. אני רוצה שנשימתם תיעתק". האוצרת, שנוהגת להכריז ש"יותר מכול היא אוהבת יהלומים", רואה גם בעבודתו זו של הירסט הנפת אצבע משולשת אולטימטיבית בפרצופו של המוות. האמנית מאיה גלר מציגה בתערוכה גולגולת חזיתית דו-ממדית ברוחו של הירסט, אותה הבליטה על המצע השחור ומסגרה במסגרת עבה, אך במקום כיסוי ביהלומים כסתה אותה באובייקטים זעירים של גולגולות נוצצות, שמקנות ליצירה כולה ניחוח רגעי של עושר מחויך, שמוחלפת בפתאומיות ברעיון של מוות המוני.

התערוכה "בראש טוב" מציעה את החיבור המתריס שבין מותרות ומוות;  והתשוקה ליהלומים ולברק לעומת החשש מן המוות האפל, ניבטים מכל עבר. בניגוד להירסט, ששולח את המוות ל"כל הרוחות", מספרת שפילשר שמאז היא זוכרת את עצמה כאמנית, היא עסוקה ברעיון המוות ומרבה לצייר "דברים מפחידים": ילדות פצועות, סצנות של אלימות, תוקפנות, מלחמות ושפיכת דמים, מפלצות, שלדים, קברים וכמובן דימויי הגולגולות שחוזרים על עצמם". בנושאים אלה עוסק הציור הצבעוני שלה שתלתה בחדר האחרון בתערוכה.

הציור "Forever", בסגנון הקומיקס המוכר שלה, הוא חלק מהפרויקט "שפילשר-לנד" שהציגה בשנת 2010 במסגרת אירועי "צבע טרי", בו הדמויות הן חלק מעלילה מרובת פרטים. כאן נראית אישה על צלב ומולה אישה שמקעקעת את גופה במכונה, והלבבות והגולגולות שהן גם מבין הדימויים הנפוצים באמנות הקעקוע, נצרבות בעור ובגוף ממש כמו אותו כאב שנוצר בעקבות המוות. הלב, שמייצג את האהבה הנצחית והצורך האינסופי בה, משרת אותה כמגן וכמרפא כנגד חרדותיה ממחלות וממוות. כל אותם מרכיבים מקבריים שדחסה על המצע, אינם אלא ביטוי עכשווי למונח הארכאי "אימת החלל הריק," שאצלה הוא משמש, לתחושתי, כאנלוגיה לאימת המוות. שפילשר מסבירה שזו דרכה להתמודד עם הרגשות ועם הפחד מהדבר הנורא ביותר בעולם – המוות שלה ושל יקיריה.

לדברי שפילשר, ניתן להניח שאלמלא אותו עיסוק חרדתי שלה בנושא המוות, והעובדה שהיא אוספת באובססיה כל חפץ או אובייקט שנושא בחובו את דימוי הגולגולת – בכלל זה אוסף יצירות אמנות שעוסקות בנושא זה – לא הייתה ניגשת לאצור תערוכה שעוסקת במוות, ולא הייתה מרבה לתאר דימויים של אלימות, מוות וגולגולות בעבודותיה. העבודה המורבידית של אסי משולם המתארת שלד מנגן, היא אחת מסדרה של שניים-עשר שלדי מנגנות להן נתן את השם "מחול האקסיות", והוצגה בעבר בתערוכה שאצרה תמי כץ-פריימן במוזיאון חיפה. עבודה זו, כמו רבות אחרות, היא אחת משתי עבודות של משולם שנכללות באוסף הפרטי של האמנית ובן זוגה לחיים האוצר גיא מורג-צפלביץ'.

אישיותה הכריזמטית של שפילשר משרה מרוחה גם על תלמידה. תחושה זו משדרת העבודה "דיוקן עצמי" של האמן הצעיר ארך השיער רועי פלנט, תלמידה לשעבר, שמשטה בצופה וזורעת בו אי-נוחות. הרישום, שנראה כאוסף שיער אדם חלק ובוהק שנשזר ומכסה גולגולת תלת-ממדית מחייכת, מרהיב אך גם דוחה, מזמין ומרחיק באחת, ובדומה לשאר העבודות הרבות שנבחרו בקפידה רבה, משדרת גם היא התמודדות עם חרדות בכלל ועם חרדת המוות בפרט.

התערוכה "בראש טוב" משקפת נאמנה הן את דחפיה ותחומי עניינה המובהקים של האמנית והאוצרת המוכשרת קרן שפילשר, והן את העובדה שרבים מאוד מבין האמנים בעבר ובהווה פונים אל דימוי הגולגולת ומשמעויותיה בשלב זה או אחר בקריירה האמנותית שלהם – כל אחד בדרכו הייחודית –  כמעין התמודדות עם המוות, או אולי הזמנה למשחק חוזר עמו. גדולתה של התערוכה, שהיא נגישה ופונה אל קהל רחב ושומרת על אמירות "בגובה העיניים", הן בבחירת העבודות והן בניסוח הטקסט האוצרותי.

התערוכה "בראש טוב" משקפת נאמנה הן את דחפיה ותחומי עניינה המובהקים של האמנית והאוצרת המוכשרת קרן שפילשר, והן את העובדה שרבים מאוד מבין האמנים בעבר ובהווה פונים אל דימוי הגולגולת ומשמעויותיה בשלב זה או אחר בקריירה האמנותית שלהם – כל אחד בדרכו הייחודית –  כמעין התמודדות עם המוות, או אולי הזמנה למשחק חוזר עמו. גדולתה של התערוכה, שהיא נגישה ופונה אל קהל רחב ושומרת על אמירות "בגובה העיניים", הן בבחירת העבודות והן בניסוח הטקסט האוצרותי.

***

ד"ר נירה טסלר, כותבת הביקורת על התערוכה, היא חוקרת, אוצרת ומרצה לתולדות האמנות במוסדות אקדמיים בישראל.