Skip to content

מקלילות מוצרטית לכובד בטהובני

התזמורת הפילהרמונית מנגנת את הסימפוניה התשיעית של בטהובן בהשתתפות המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני בהדרכת רונן בורשבסקי והמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בהדרכת סטנלי ספרבר; רודולף בוכבינדר מנגן את הקונצ'רטו הראשון (בדו מג'ור) של בטהובן עם התזמורת; מנצח: קרל-היינץ שטפנס; פסנתרן: רודולף בוכבינדר; היכל התרבות, 23.7.2018
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

את הקונצ'רטו הראשון בדו מג'ור  (אופ' 15) כתב בטהובן כשהוא נתון להשפעת מורו ורבו מוצרט. הקונצ'רטו בדו מג'ור אכן נשמע "מוצרטי". התזמורת פתחה בפורטה, בהבליטה את הדגשים המכוונים של המלחין. למרות שזו הייתה הפעם הראשונה בה ניצח האורח הגרמני קרל-היינץ שטפנס  על התזמורת – הפגין שליטה מרשימה על כל אגפי התזמורת. אלא שהפתיחה, האמורה להיות מנוקדת ובקצב מהיר – על-פי הוראותיו של המלחין עצמו: אלגרו קון בריו (אלגרו "אש") – בלטה בביצוע זה במתינותה המדודה.

אין זו הפעם הראשונה שהפסנתרן האוסטרי רודולף בוכבינדר מנגן את הקונצ'רטו עם הפילהרמונית. גרסתו של הפסנתרן הנודע הייתה נטולת כל התלהמות כשהוא נארג לחיק התזמורת בצליל בהיר ובשקיפות מוצרטית. גישתו האנליטית בלטה במשך כל הערב, — אפילו בביצוע ההדרן – האימפרומפטו הנודע בסי במול מג'ור של שוברט (אופ' 90 מס' 2). הרב קוליות שלו – לעתים אפילו באותה היד – הייתה מעוררת התפעמות. דומה שכל תו  בנגינתו הוא בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.  הפיסוק והבנייה של הפראזות היו מרשימים, הגם שלעתים נקט בהאטות פתע שלא הלמו את הסגנון הקלאסי של בטהובן ונשמעו קצת מלודרמטיות. המענה התזמורתי היה מדויק ומתוזמן, אם כי לעתים קצת מכאני.

המנצח שלט בתזמורת, שניגנה בלכידות מרשימה.  בוכבינדר ניגן את הפרק הראשון ב"גלי דינמיקה" ובעוצמה שלא התאימה לסגנון הקלאסי. התזמורת קצת "הלמה" מדי את הצליל בשביל אלגרו קון בריו אבל בוכבינדר נענה לה בשקיפות מוצרטית נטולת כל שביב וירטואוזיות מוחצנת. השקיפות האוורירית בה ניגן את הפסאז'ים  הייתה מלאת יופי ועידון מוצרטי. גם בנגינת הקדנצה בלטה השקיפות הקלילה המאפיינת את נגינתו. הפדליזציה שלו הייתה קצת "נדיבה" ובכל זאת לא פגעה בפיסוק האנליטי של הקונצ'רטו. אמת, לא תמיד היו הכינורות השניים  נקיים; אבל מאום לא היה יכול לפגוע במפגש עם אמן שהוא משכמו ומעלה דווקא בפשטות הענווה של פרשנותו וביכולת הריחוף הקליל של נגינתו.

הפרק האיטי היה מאד שירתי, אם כי בוכבינדר ניגן את החזרות הבטהובניות על אותו הצליל , – כמעט ביובש נטול דרמה.

המענה התזמורתי היה קצת איטי מדי. הסולן ניגן בצליל  בהיר ובשקיפות מרשימה, – בעיקר את הקישוטים. יפה במיוחד הייתה הדרך בה ירד לפיאניסימו פתאומי תוך כדי האטות פתע. סוחפת הייתה הנביעה ההכרחית אל דהרת פרק מחול הרונדו החותם. בוכבינדר המשיך לשיר במוזיקאליות ולהבליט את הניגודים בדינמיקה. לעתים היה נדמה אפילו שהוא מנגן קצת "בראשי תיבות" בלי לפרט את כל הפראזה והכול נשמע קצת אנליטי מדי. אפילו מפרק מחול הרונדו החותם –  חסרה קונדסות.

את הסימפוניה התשיעית ברה מינור (אופ' 125) פתחה התזמורת מאפסי צליל כשהיא בונה את המתח ואת העלייה בדינמיקה מפתיחה מלאת קדרות שהתחלפה מיד בזכות כלי הנשיפה והריתמיות של  הקצב המנוקד לנגינה כמעט בהירה. דווקא בנגינת הסימפוניה התשיעית בלטה קונדסות בשני הפרקים הראשונים. את פרק האלגרו הפותח ניגנה התזמורת  בקצב מנוקד ובסערה. מפתיחה אפלה ודרמטית בקונטרבס ובצ'לי עברה התזמורת לנגינה ריתמית בהבליטה את המקצבים הבטהובניים המנוקדים.  תחת שרביטו של קרל-היינץ שטפנס  לא  שמעו את הרב קוליות של בטהובן ובכל זאת זה היה ביצוע מלא חיות. אמנם לא שמעו כל כך את המקצבים המנוקדים, אבל שמעו את דגשי הפתע גם בכלי הנשיפה, מה שהעניק לסימפוניה צביון תלת ממדי. גם אם לא הייתה קלילות, – הביצוע היה סוחף וחי עם  עיצוב ניגודים מרהיבים בדינמיקה. מי שהפליא בנגינתו והיה "מחשמל" בריתמיות שלו היה בעיקר נגן הקונטרבס פיטר מארק וכל קבוצת נגני הקונטרבס של התזמורת.

הבישול של המתח היה נהדר והריתמיות של התופים הייתה סוחפת. הפיאניסימו שממנו העפילו כלל נגני התזמורת לפורטיסימו היה מצמרר. הפרק החותם היה סוחף וחד – כמעט "שפיצי" במתח שלו. הפסקות הפתע בהן נקט המנצח כדי להגביר את המתח היו מופרזות, אך הפיאנו הפתאומי אכן תרם להגברת המתח. מרשים היה הקצב המנוקד בעיקר בנגינת התופים – דן מושייב והיו גם איל רפיח, אלכס נמירובסקי ועומרי בלאו.

למגינת הלב שרו זמרות הסופרן בשתי המקהלות שנטלו חלק בביצוע הסימפוניה בעוצמה שכיסתה את קולות הבס והאלט המשובחים של המקהלות.

בחירת הסולנים ששרו את "שיר השמחה" – הייתה תמוהה ועוררה את השאלה אם אכן תוצרת חוץ עדיפה על פני הזמרים הנהדרים שמעמידה האופרה הישראלית. מוזרה הייתה בעיקר הבחירה בזמרת הסופרן הדנית אן פטרסון ובזמר הבס וילהלם שוינגהאמר ששרו באי ניקיונות מופלגים ועוררו דכדוך בשירתם.

למרות שניכר במנצח שקשה לו לשלוט בתזמורת ובשתי המקהלות – הוא רקד בניצוחו והפגין שמחה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן