"שחור על לבן": ספייק לי חוזר עם מסר חזק וברור

ביקורת סרט: סרטו החדש של הבמאי האפרו-אמריקני הוותיק, ספייק לי, מביא למסך אירועים אמיתיים, תוך הוספת הרבה סמלים ומוטיבים על הגזענות המכה כיום בארצות הברית

Print Friendly

לבמאי ספייק לי יש הרבה מה להגיד על המצב הפוליטי והחברתי בארצות הברית, והוא אכן אומר זאת בקול רם בסרטו החדש: "שחור על לבן". הבמאי האפרו-אמריקני הוותיק שיצר, בין השאר, את "עשה את הדבר הנכון" ו-מלקולם אקס" מעולם לא התבייש במחשבותיו הפוליטיות, והעיבוד שלו לספר הזיכרונות של רון סטלוורת', נותן לו הזדמנות להתייחס למצב הגזענות באמריקה בעידן של הנשיא דונלד טראמפ.

"שחור על לבן": מסר חזק וברור של ספייק לי

לצד צוות נהדר של תסריטאים, כולל קווין ווילמוטדייוויד רבינוויץ ו-צ'ארלי ווצטל, לי משתמש בסיפור של סטולוורת' כדי לטפל בנושאים הכי חמים היום בדמוגרפיה האמריקנית. "שחור על לבן" הוא דרמטיזציה בעלת מבנה טוב של אירועים אמיתיים ואחד מן הסיפורים החשובים ביותר של לי מן השנים האחרונות.

בדומה לכך, לי אינו נמנע מלצייר קווים מקבילים בין אורח החיים של המתרחש בסרט לפני כ-40 שנה, למציאות המתרחשת בהווה. בפרט, הסרט בוחן את תפקידה של התקשורת ההמונית בהנצחת עמדות גזעניות לאורך השנים, החל מפתיחת הסרט בקרב על אטלנטה מהסרט "חלף עם הרוח". לי בוחן את ההשפעה המתמשכת של הסרט "לידתה של אומה" על התרבות האמריקנית ומשקף הן את האיקונוגרפיה החיובית והן את האיקונוגרפיה הקולנועית הקלאסית של סרטי הבלאקספלוטיישן, תוך שילוב הפריחה הקולנועית של שנות השבעים (לדוגמה מסכים חצויים) למטרות הדגשת העלילה. אם כל זה לא מספיק, הבלאקספלוטיישן מרחיב את מבטו עוד יותר בהדגשת כוחו של חברי כנופיית ה-KKK, ברוטאליות משטרתית, וברגעים אחרים, חיבור הסיפור לאירועים האחרונים, כמו עצרת 'העליונים הלבנים' בשארלוטסוויל.

קיים הרבה מידע ומסרים בשביל סרט אחד, ו-"שחור על לבן" נראה מעט ארוך (135 דקות) בניסיון לכסות מנעד נושאים, תוך הדגשת הסיפור של סטולוורת'. עבודת הבימוי של לי מעודנת כתמיד, ומסייעת להחליק חלק מהקמטים הללו באמצעות הצילומים המדהימים של הצלם קייס ארווין וכמה קטעים מוזיקליים של המלחין הקבוע של לי, טרנס בלנשארד.

"שחור על לבן" גם לא מבלה יותר מדי זמן בחשיפת עומק הדמויות, ומתעניין יותר בהתבוננות באידיאלים שלהם – וכיצד הם מתפתחים בסרט. ג'ון דיוויד וושינגטון ("בולרז"), שהוא הבן של אחד השחקנים המובילים בסרטיו של לי – דנזל וושינגטון, נמהל בתפקיד באופן מושלם כגיבור הסרט ויש לו כימיה מוצקה עם השחקנים שסביבו, מה שעושה את הסיפור שלו מעניין עוד יותר. שחקני המשנה של הסרט חזקים גם הם, אם זה אדם דרייבר ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") כשוטר יהודי, ועד יאספר פוקנן ("לב של אריה") ו-טופר גרייס ("מופע שנות ה-70") כחברי ה-KKK.

"שחור על לבן" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלי לי בשנים האחרונות, למרות השאפתנות יתר על המידה לבחון את המציאות העכשווית. חשוב לציין, כי הסרט אינו נרתע מלהראות את הזוועות האכזריות של קנאות על רקע גזעני, וגם השימוש ברגשות השחקנים ובמבטאים שלהם מודגשים עד כדי הגזמה. סיפורו של סטלוורת' בהחלט שווה את המסך הקולנועי, והצופים צריכים להכין את עצמם נפשית שהם מגיעים לסרט ארוך, מאתגר, אבל בהחלט משתלם בלא מובן המילה.

XXX

___
שחור על לבן | Blackkklansman
בימוי: ספייק לי
תסריט: קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ', צ'ארלי ווצטל
שחקנים: ג'ון דיוויד וושינגטון, אדם דרייבר, טופר גרייס
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 09.08.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 84 דקות
Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.