"בקשה מסתורית": מותחן פיתולי בהנהגה נשית

פייג מביים את הסרט מתוך תסריט מאת ג'סיקה שרצר ("משחקי חובה"), ו-"בקשה מסתורית" מאוד מזכיר את "נעלמת" ואף את "הבחורה על הרכבת", בכך שהוא מביא מותחן פסיכולוגי המבוסס על חוויותיהן של הנשים בתפקידים הראשיים. במקרה של "בקשה מסתורית", סטפני סמות'רס (אנה קנדריק, "פיץ' פרפקט") ואמילי נלסון (בלייק לייבלי, "הסיפור של אדליין") הן נשים שונות בתכלית, עם חוויות חיים קיצוניות מאוד, אבל הן חולקות קשר אודות סודות שמעולם לא סיפרו לאף אחד. סודות אלה מספקים את הבסיס לפיתולים רבים לאורך כמעט כל 117 דקות הסרט, והיו בטוחים שיש הרבה מאוד טוויסטים, אם כי לא כולם בהכרח מפתיעים.

סוגת המותחן הפסיכולוגי מוגדרת על ידי פיתולים אלה – האם שיא הסרט חושף משהו שאליו לא ציפו הצופים? כמובן שיש איזון עדין בין שיא הפיתול לאופן חשיפתו, וריווחו על פני זמן עלילה סביר כדי שירגיש הגיוני ושלם, כיוון שאסור לחשוף אותו מוקדם מדי. למרבה הצער, "בקשה מסתורית" משתמש בהרבה קלפים מן הסוגה, וקהל קולנוע ותיק שכבר צפה בכמה מותחנים פסיכולוגיים בחייו, בוודאי יזהה מה מצפה לו. גילויים אחרים נכשלים, כיוון שחלק מהדמויות לא מפותחות מספיק או לא משלימות את סקרנות הצופים (כך למשל תפקידיהם של ג'ין סמארט או רוג'ר דאן). ישנם רגעים אשר אמורים להפתיע, אך בסופו של דבר גורמים לאי-נוחות או זעזוע בקרב הצופים, במקום להשלים ציפיות ולענות על מוטיבים שעולים במערכה קודם לכן.

ליבו של הסרט "בקשה מסתורית" הוא הידידות בין סטפני ואמילי. הודות לתסריט של שרצר והכיוון שלקח פייג, הקשר בין שתי הנשים בתפקידים הראשיים הוא בקלות ההיבט המשכנע ביותר בסרט. לקנדריק וללייבלי יש הרבה כימיה, המאפשרת לדינמיקה של הדמויות להיחלץ מהמסך, במיוחד כשאחת מהן נעלמת והשנייה מחפשת אחריה. הנרי גולדינג ("עשיר בהפתעה") נהדר בתפקיד שון, אבל התסריט לא נותן לו הרבה לעשות מעבר ללכת יחד עם האישה אשר נמצאת בחייו בכל רגע נתון (אם כי זה ללא ספק מכוון והיבט מרכזי של אופיו). "בקשה מסתורית", על פי רוב, מתמקד בשלוש דמויות אלה – למרות ששחקנים כמו אנדרו ראנלס ("בנות"), רופרט פריינד ("הומלנד"), קלי מקורמק ו-אפרנה ננצ'רלה מביאים קטעים קומיים ביותר.

בסך הכל, "בקשה מסתורית" מבדר מספיק כדי לשמור על הצופים ערניים לאורך כמעט שעתיים, אם כי ההתעקשות המתמדת להוסיף עוד נדבכים במערכה השלישית קצת מתישה. יתר על כן, הסרט רוצה לומר לכאורה משהו מהותי על טבען של חברויות נשיות, אבל הוא שקוע מדי בהתרגשות פיתוח המסתורין כדי להעביר את המסר. במקום זאת, "בקשה מסתורית" שוחה בעורק של מותחנים פסיכולוגיים עוקצניים – זו נסיעה מהנה, עם מספיק עומק דמויות, אבל לא באמת מביא תובנה חדשה על הז'אנר.