אדם ברוך ז"ל נפטר לפני עשור, כאשר שנות חייו האחרונות התאפיינו באישפוזים ובדיקות בבית חולים. הביקורים התכופים גרמו לו להרגיש שההבדל בינו כאדם, למיטת חוליו, היטשטש והפך ליחידה אחת. את "חוויותיו" תיעד ושיתף ברשימותיו בעיתון אשר היוו לרינו צרור, השראה ליצירת תערוכת מחווה לזכרו. תשע עשרה הרשימות נשלחו לאמנים המובילים בארץ, והם היו אמורים להתייחס לטקסטים מנקודת מבט שלהם. התוצאה מרשימה.

בתערוכה שמוצגת בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד, משתתפים 24 אמנים: נלי אגסי, טלי אמיתי-טביב,  צדוק בן-דוד, ציבי גבע, גיל ג'יבלי, אבי גנור, יאיר גרבוז,  יעקב דורצ'ין, מיכל היימן, פני הס יסעור, ליאורה לאור, אלכס ליבק, רותו מודן, מוטי מזרחי, אורלי מיברג, משה מירסקי, מיכל נאמן,  מיכאל סגן כהן, רוני סומק,  יהודה פורבוכראי, אברהם פסו, ישראל קבלה, אלדד רפאלי, מורן שוב.

תמיד בונים כאן" ("חלון משלך")  "אני כאן כבר הרבה זמן. הרבה זה הרבה. עוד מעט אני אדם-מיטה. הרי כבר יש אדם-פר, אישה-דג. המיטה שלי ליד החלון. לפחות חלון משלך. זו קומת קרקע, ומהחלון רואים חלק זעיר מהעולם שבחוץ ושומעים אותו: פס הקול של העולם פשוט נהדר. אני כבר מתגעגע לעולם. מטר מהחלון בונים. מנעוריי בכל פעם שביקרתי בבית חולים הוא בדיוק היה באמצע בנייה. ערי הרפואה. הפועלים יפים למראה כשהם נחים ומעשנים בחבורות קטנות".

"כליות בתור כליות" ("זהות")  סאשה (חבר העמים), שעושה פה תורנויות לילה, קורא לאנשים כאן לפי המחלות או הסימפטומים שלהם: בצקת, ריאות, חום גבוה, דימום, פרפור. ואז זה ככה: אהלן כליות, איך הכליות שלך היום?".

"זוהר בבית החולים" ("השתוקקות") "בארון הספרים שבחדר האוכל של בית החולים גם ספרי זוהר וקבלה, ואחד החולים קורא בהם מדי ערב בלי להבין את המילים. מה פשר קריאה זו? פרשן הקבלה הרב אשלג פירוש "הסולם") אומר שזו השתוקקות לקמאיות המילים למאגיות שבהן. למילים כהוויות, מעבר למובנן הלשוני המסוים. זו סגולת ההשתוקקות לנשגב, ודי בה כשלעצמה בשביל לעורר את האור אצל האדם".

סליחה שסגרתי אותו" ("וילון") האישה סגרה את הווילון שבין בעלה החולה לביני, וזה היה בסדר גמור מצדי, זכותה, וגם אני עושה את זה מדי פעם, אבל אחרי כמה דקות היא חזרה אליי ואמרה, "זה שסגרתי היה סתם כך, בלי באמת סיבה", ואמרתי לה שזה בסדר, ולפני שהלכה הביתה, היא חזרה ואמרה לי, "זה שסגרתי את הווילון היה סתם".

"חלומות באים" ("בית חולים") "בערב, אחרי שהמשפחה שלו הולכת הביתה, הוא נשאר בחדר, בחושך, ואז ארבע תרנגולות ענקיות, מרוטות כנפיים, בעלות בטן, לבנבנות סגולות, ניצבות על ארבע פינות המיטה, ולפי סדר פנימי שלהן מעלות בקול את מסכת חטאיו עד הנה, והוא ישן ונאנח עד אשמורת ראשונה".

אוצר: רינו צרור

נעילה: 16/12/2018

בית שטורמן, קיבוץ עין חרוד מאוחד אתר

שעות פתיחה:

ימים א‘- ה‘ 08:30 – 15:00 ימי שישי 09:30 –  13:30 ערבי חג: 08:00 -12:00

שבת וחג – 11:00 – 15:00

הכניסה בתשלום