תיבת ההפתעות

זובין מהטה האהוב מנצח על הפילהרמונית בקונצרט פתיחת העונה והפסנתרנית מרתה ארחריץ' מאירה זוויות חדשות בקונצ'רטו של שומאן; בהשתתפות מקהלת באך ממינכן וסולנים, בנייני האומה, 7.10.2018

Print Friendly

את העונה החדשה פתחה התזמורת הפילהרמונית בהשמעת בכורה ל"הנביא", יצירתו של המלחין הישראלי הצעיר (44) אורי ברנר. הסערה שתיאר בשפת מצלול עשירה שכללה גם את שירת המקהלה ציירה בראשיתה גלי ים סוער עם מגוון כלי נשיפה, אפילו חצוצרות. הפריטה על הנבל והפסנתר וכל המצלול הכלי העשיר התאדו לפיאניסימו קסום בשירת המקהלה. מגוון כלי ההקשה – מהתופים, ועד הגונג  – העשירו את ההרמוניה, אך חסרה כיווניות, – אולי במכוון משום שהמחבר רצה לתאר את ייסורי המשורר/הנביא (פושקין, חליל ג'ובראן) – מעין דשדוש של צליל עומד. היה כאן ניסוי מעניין בשפה כלית ומצלול חדשים. המקהלה שרה יפה את אוושת הרוח שהתעצמה לסוּפה.

             הפסנתרנית מרתה ארחריץ', תמונה של אדריאנו הייטמן

הפסנתרנית מרתה ארחריץ', תמונה של אדריאנו הייטמן

המאפיין המרכזי בנגינתה של הפסנתרנית הארגנטינאית מרתה ארחריץ' הוא מקוריות הפרשנות שלה הגדושה תדיר בתעוזה.  יש לה אחיזה של ממש בפסנתר: נשמע לעתים שהיא קצת נוקשה אבל כל צליל אצלה הוא בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. היא מדברת בבהירות בנגינתה. היא ניגנה בגודש האטות פתע ומאידך באקצ'לרנדו – שהלמו את מזגו הרומנטי של שומאן. השקיפות הווירטואוזית של המעברים שלה הייתה מופלאה. אבל יותר מכל – הפגינה קיומו של עמוד שדרה, ונגינתה הייתה מאד ממוקדת:  לעתים הייתה שקועה בנגינתה עד כדי נתק מהתזמורת. רק בסוף הקונצ'רטו נארגה בנגינתה לחיק התזמורת. מי שהקשיב לה זכה להתוודעות עם תיבת ההפתעות של פסנתרנית שתוך כדי נגינתה בוראת עולם חדש של יופי. מלא קסם היה בעיקר המעבר מהעידון והקלילות בהם התרפקה על הפסנתר לאדוות הסערה בפרק המהיר החותם – האלגרו ויואצ'ה. כהדרן ניגנה את הסונטה התשיעית של סקרלטי (ק' 141) שיש בה שילוב מרתק בין הפן הווירטואוזי למלודי. בנגינתה בלטה הקלילות הווירטואוזית בה העפילה על משוכת הסונטה בהבליטה תדיר את המנגינה הראשית. גם כאן בלט השילוב בין אש התשוקה והדיבור הישיר המאפיינים את נגינתה לבין הפן המבריק שהוא אף פעם לא מוחצן וסתמי בפרשנותה החושבת.

                             זובין מהטה, תמונה של עודד אנטמן

זובין מהטה, תמונה של עודד אנטמן

הפילהרמונית בחרה להעלות הפעם את המיסה הפחות מוכרת של מוצרט  – מיסת ההכתרה בדו מג'ור (ק' 317). מקהלת באך ממינכן בהדרכת האנסיורג אלברכט וכן ארבעה זמרים סולנים מחו"ל נבחרו לביצועה. בצליל מלא ובלכידות שרה המקהלה המצוינת. יפים בעיקר היו מעברי הפתע בדינמיקה, – מעצמה בוטה למצו-פיאנו. התיאום בין קולותיהם של ארבעת הסולנים היה מושלם. לסופרן מויצה ארדמן, שזו לה הופעתה הראשונה עם הפילהרמונית, הייתה יכולת הבעה מרשימה וקול צלול. הדיאלוג שלה עם הטנור ברנהרד ברכטולד היה מלא חיים. כלל הביצוע תחת שרביטו של מהטה היה כה חי וסוחף עד שדומה שהמיסה הסתיימה בחטף, והקהל האוהב את המנצח הנערץ נותר המום וחצי תאוותו בידו.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>