לביצוע הרקוויאם של ברהמס קדמה העלאת המוטט א-קפלה (אופ' 109, מס' 3) פרי עטו. הרעיון לפזר את זמרי המקהלה בחלל הכנסייה – היה גאוני. כך הפך הקהל לשותף לביצוע המוטט הפחות מוכר של ברהמס.  השירה הייתה מחודדת, מנוקדת ומהירה.  הטנורים היו קצת נוקשים וחסרה רכות בשירתם, אך בהמשך היה העידון של שירת הנשים במקהלה מופלא.

*

את הרקוויאם הגרמני כתב ברהמס כשהוא מתנתק מהטקסט הלטיני הנהוג ובוחר בפסוקים מלאי הבעה מישעיהו, תהילים והברית החדשה. ברהמס, שנמנע במתכוון מכל אזכור של "ישו" בטקסט, טען כי בקלות אפשר לקרוא ליצירה 'רקוויאם אנושי'.

את הפתיחה לרקוויאם הגרמני של ברהמס המתאר את "אשרי האבלים כי הם ינוחמו" (Selig sind die da Leid tragen) – התחילה המקהלה מאפסי צליל אבל חסרה תחושת צמרמורת של פיאניסימו עגול וחודר. תחת שרביטו של סטנלי ספרבר שרה מקהלת האקדמיה למוזיקה ביצוע שנשמע אחיד, מנוקד וטונאלי. ניתן היה להתענג על גוֹנֵי השירה רק כשהמקהלה ירדה לפיאניסימו חרישי. שמעו את הבסים והטנורים של המקהלה ששרו בקולות משוחררים  ולא הפעילו לחץ על קולותיהם גם כשהעפילו למצו-פורטה. הביצוע היה מנוקד וחד אבל היה חסר מסתורין מצמרר. הייתה דיקציה מנוקדת ברורה, וחשוב מכל: השירה לא הייתה מרוחה.

הבסים – היו חיוורים מדי ובקושי נשמעו. את הדגש וההטעמה שמעו בסוף המשפט. הקצב בו נקט סטנלי ספרבר היה לעתים מהיר מדי. לא תמיד היו ניגודים חריפים דיhם בדינמיקה, אבל הם שרו ביחד. "כי כל הבשר חציר (Denn alles Fleisch, ist wie Gras) – היה פחות דרמטי. הטנורים נשמעו חלולים.

גם דבר אלוהים – לא היה מספיק דרמטי אבל הייתה פוליפוניה יפה. עיצוב הדינמיקה היה מרשים – הקרשצ'נדו היה נהדר וגם הירידה לפיאנו. אבל הליווי בפסנתר נשמע קצת מקרטע ונוקשה.

 את  האריה "הודיעני ה' קיצי" (Herr lehre doch mich/ dass ein Ende mit mir haben muss)  שר  הבריטון חמי לוויסון נקי, ללא ויברטו ובהבעה דרמטית – אבל חסַר לו פתוס. המקהלה העניקה לו גיבוי נהדר. הביצוע היה ללא כל מריחה. ובכל זאת נעדרו  ניגודים חריפים יותר בקצב ובדינמיקה.

הייתה רכות בשירה, אך למקהלה חסר עומק. הפראזות עוצבו בלגטו עגול אך הנשים הפרו את  האיזון. המנצח הבליט את הדגשים בסוף המשפט, והדינמיקה הייתה עגולה ונהדרת. שירתה של הסופרן יובל אורן הייתה שמנונית מדי, והקצב שהיה מהיר מדי לא תאם לטקסט. לא היו די בסים בפסנתר ומענה לזמרת, ולא הרגשת ניחום. קולות הסופרן בכנסייה חסרו רכות, –  בעיקר בגלל הסולנית.

הבריטון שר בדיקציה נהדרת והיה מלודרמטי, אך היה קצת לחוץ והפן המצמרר היה חסר. נעדרו הניגודים בדינמיקה,  אך הקרשצ'נדו  היה רך, לא לחוץ  ועם דיקציה מצוינת; גם בליווי בפסנתר הייתה הארטיקולציה מודגשת. ב"אדוני אתה ראוי להלל" (Herr, du bist wÜrdig zu nehmen Preis und Ehre und Kraft)-  הייתה פוליפוניה מאוד שקופה ולא הרגישו את ההד של הכנסייה. היה יפה שבין הפרק השישי – "כי אין לנו מקום יציב" (Denn wir haben hier keine bleibende Stadt) לפוגה בפרק החותם לא הייתה הפסקה וכך נוצר מתח. את הפרק החותם "אשרי המתים… כי ינוחו ממלאכתם; כי פעולותיהם הולכות אחריהם"(Selig sind die Toten, dass sie ruhen von ihrer Arbeit; denn ihre Werke folgen ihnen nach)  שרו זמרות הסופרן במקהלה בצווחנות אך בדיקציה ברורה. בתום הרקוויאם לא היו ניגודים ברורים מספיק בדינמיקה והפיאניסימו בתום הרקוויאם לא היה מצמרר דיו.