★★★★★

הבטיחו לי קומדיית אימה ראשונה מסוגה בתיאטרון הישראלי. ומה קיבלתי? סיפור טרחני ומבולבל על אהבה הזויה. לא קומדיה ולא אימה.

הסיפור: הורים מטורפים רוצים להגשים חלום לבתם המטורפת לא פחות. החלום של הילדה – להתחתן עם כוכב הטלוויזיה נירו לוי. לשם כך ההורים חוטפים את הכוכב, קושרים אותו, מענים אותו, משפילים אותו, סותמים לו את הפה, מפשיטים אותו, מלבישים אותו ומאיימים עליו עם מקדחה. אבל נירו לוי לא נכנע בקלות ונלחם עד טיפת דמו האחרונה כדי להימלט מהגורל האכזר.

העלילה, אם אפשר לקרוא עלילה למה שראיתי על הבמה, מתיימרת לעסוק ברוע האנושי, לומר משהו על המציאות שבה אנו חיים וגם על הדרך שבה אנו מפרשים את המציאות. כלומר, לא כל מה שאנחנו מפרשים כ"מציאות", הוא אכן מציאות. פשוט, נכון? מה הקשר בין ה"עלילה" לאמירה הנ"ל על המציאות? אין ממש קשר, אלא אם אתם מתעקשים לעשות את החיבור.

יש בהצגה רגעים שמזכירים תיאטרון אבסורד, אינני יודע אם המחבר רועי מליח רשף והבמאי יפים ריננברג כיוונו לכך, אבל הם לא הלכו עם זה עד הסוף – ואני הלכתי לאיבוד בתוך ים הדיבורים, המשחק המאולץ והבימוי חסר ההשראה. נירו לוי, בתפקיד הראשי, משחק את עצמו. משתדל להוציא את המקסימום מהתפקיד, אבל אפילו שחקן מוכשר כמוהו לא יכול להתמודד בהצלחה עם טקסט שטחי ומביך.

"דם דם דא דם" היא הצגה לא מעניינת, שבה כולם רוצים להרוג את כולם – וגם מצליחים. חבל שהיוצרים לא הרגו את ההצגה לפני שעלתה על הבמה. בכל זאת יש משהו טוב: הסיוט הזה נמשך שעה בלבד.