המשטרה היא גוף שהוקם על מנת לשמור על שלום הציבור, למנוע פשע, ולשמור על החוק. היא ממומנת כמו כל דבר אחר על ידי הציבור. הסיפור הבא הוא אמנם סיפור מקומי ומתרחש כאן במארסיי שבצרפת. אך סיפורים דומים מתרחשים בכל העולם מדי יום וגם בישראל.

המשטרה, שכאמור הוקמה כדי להגן על האזרחים,  היא הכלי הראשון בידיו של כל דיקטטור לדכא אותם ולהגביל את חופש התנועה/דיבור/ מחאה שלהם. על כל גנב שנתפס מוכים עשרה אזרחים.על כל פשע שנמנע, מדוכאות אין ספור מחאות לגיטימיות.ועל כל שקל/יורו המוקצים להגנה על הציבור מושקעים אלפים כדי לשלוט ולדכא אותם. וזה קורה במה שמוגדר כמדינות דמוקרטיות.

על המאבקים של שכונת La Plaine שבמרכז מארסיי כבר כתבתי בעבר, אלא שמאבק תושבי השכונה כדי לשמור על הצביון שלה אל מול הצורך האובססיבי של הרשויות להפוך את המקום לעוד מרכז קניות על חשבון נוחיותם של התושבים, לא תם והופך בימים אלו לקרב רבתי בין התושבים לאלו שאמורים היו להגן עליהם, השוטרים.

המאבק ממחיש  את האבסורד של עצם קיומה של משטרה במדינה דמוקרטית (לכאורה) – ומסביר היטב מדוע בהפגנות בצרפת שרים הצועדים : "כולם שונאים את המשטרה".

שכונת La Plaine או בעברית "המישור" היא שכונה טיפוסית במרכז העיר, תוססת, מלאת חיים, ו…ליברלית רחמנא לצלן. במרכז השכונה ניצבת כיכר ענקית שבמרכזה גן למשחקי ילדים, מקום מפגש להורים, מסביב לגן מתקיים זה שנים רבות שוק שלוש פעמים בשבוע ובשאר הזמן חונות בו מכוניות וילדים ומבוגרים משחקים בו כדורגל.

בלחץ יזמים ואינטרסנטים אחרים, ובעידוד האובססיה להפוך את העיר העניה למרכז קניות לתיירים. יצאה העיריה עם תכנית לבינוי המקום תכנית שבין היתר תחסל את הגן הציבורי ולא תציב לו חלופות מתאימות. תצמצם את השוק ותגזול פרנסתם של הסוחרים הרבים הן בתקופת הבניה ורבים מהם גם אחריה. שלוש שנים של התנגדויות רשמיות יותר ורשמיות פחות, מצד התושבים, נתקלו בקיר אטום של הרשויות. הרבה קרבות התנהלו במקום בכל המישורים כשאף פוליטיקאי לא מדבר עם תושבי השכונה ובמקומם מגיעים נחילים של שוטרים חמושים.כדי לכפות על תושבי המקום את רצונה של העיריה.

בימים אלו מגיע המאבק לשלב הקריטי שלו והוא שלב הבניה. היזמים בחסות העיריה והמשטרה החלו מציבים בלוקי בטון מסביב לכיכר. יצאו תושבי השכונה לרחוב ובכוחות ושותפים גררו והרחיקו את בלוקי הבטון אל המקום הוזעקו שוטרי ה-CRS (היחידה לפיזור הפגנות הידועה לשימצה) אוסף של רובוטים ברוטלים, חמוש ושש אלי קרב. התוצאה: פצועים עצורים והרבה מאוד נפגעי גז מדמיע שפוזר בכמויות כל כך נדיבות שהורגש, גם ללא רוח, בשכונה הסמוכה.

למחרת בשעות הבוקר המאוד מוקדמות התייצבו המשאיות עם בטונדות כפולות בגודלן וקיבעו אותן לכביש, העבודות בוצעו בחסות מאות שוטרים שמנעו גישה לכיכר. אתמול יצאו שוב תושבי השכונה לרחוב….

בואו נעצור לרגע כדי לשאול את השאלה המתבקשת: כיצד יתכן שהרשויות מנסות לכפות על תושבי שכונה שלמה פרוייקט המנוגד לאינטרסים שלהם  ומשרת אינטרסים זרים.כל זאת תוך שימוש בכוח משטרתי ברוטלי והרבה אלימות? דמוקרטיה הם קוראים לזה. ההנחה שלנבחר ציבור מותר לעשות ככל העולה על רוחו אם רק נבחר באופן דמוקרטי?

מוכר לכם?

בקיצור אתמול יצאו תושבי השכונה שוב לרחוב – הם יצאו למצעד שעבר בכל המרכז העיר וזכה לעידוד של אזרחים רבים למרות הבלאגן התעבורתי שייצר. המצעד אור היה להסתיים בכיכר השכונה עםמועד הגעתן של המשאיות עם בטונדות נוספות.כבר בעליה אל השכונה איבדו השוטרים את שלוותם וביצעו תקיפה מסיבית של הצועדים.רבים מאיתנו (זה כולל את עבדכם הנאמן) הותקפו בגז מדמיע – מהסוג הנבזי החדש שהמשטרה מנסה בימים אלו על מפגינים בכל רחבי צרפת. אחד הצלמים הופל אל הכביש כובד במנת גז מדמיע בעודו שוכב ומצלמתו הושלכה במטרה לשבור אותה.

למעלה, בכיכר הצליחו התושבים למנוע את פריקת הבטונדות הענקיות אל מול מאות שוטרים, שבתיסכולם, בסופו של הערב, חיסלו את שאריות תחמושת הגז המדמיע על התושבים, בינהם צעירים ומבוגרים, ילדים וזקנים. הקרב הסתיים ב- 8 עצורים, 3 פצועים ומאות נפגעי גז מדמיע. הקרב רחוק מסיום, תושבי השכונה עקשנים ונחושים.

בשלב מסויים ניצבתי מהצד ועלתה במוחי המחשבה המדכאת: שאת משכורתם של הפוליטיקאים שהחליטו על הפרוייקט, את עבודות הבניה, הבטונדות והצבתן, משכורות השוטרים ואפילו הגז המדמיע בו עושה המשטרה שימוש נדיב והמגנים שמאפשרים להם להרגיש מוגנים. את הכל מממנים תושבי השכונה ושאר אזרחי העיר.

רק בדמוקרטיה דמיקולו יכולים כספי המיסים של האזרח לחזור ולהכות בו, זו אולי הסיבה שמרד מיסים לא יהיה אפשרי בשום מקום עקב רפורמות שיאפשרו לשלטון לתחוב ידו ישירות לחשבונות הבנק של האזרחים (מה שכבר קורה בישראל)