לצלם גורדי שחקים ברחובותיה הצרים באופן חסר פרופורציה לגודל המבנים של ניו יורק, זה אתגר מסוג אחר,לקחתי אותו לכיוון האבסטראקט והרי לכם גלריה מעניינת.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
לבקר בניו יורק פירושו לצלם הרבה מאוד מבנים שפשוט לא נכנסים לעדשה, אין עדשות מספיק רחבות. תכלס ני יורק אמנם עיר גדולה אבל היחס בין הרחובות לגובה המבנים חסר פרופורציות לחלוטין. מה שאולי גורם למבקר הצופה בהם לפעור פה בתדהמה נוכח גודלם המרשים אבל לא ממש מאפשר צילום נורמלי. אבל היות וצילום נורמלי אף פעם לא היה הצד החזק שלי, אז לקחתי אותם קצת לכיוון האבסטראקט והרי לכם התוצאה.
כל אחד מהצילומים הללו הינו קטע ממבנה כשהדגש הוא על מאפייני המבנה או על אלמנט ספציפי שמשך את עייני ולא בהכרח ימשוך את עינו של כל אחד אחר.
האמת היא שרוב רובם של גורדי השחקים הוותיקים בניו יורק הם בסך הכל קופסאות זכוכית ענקיות שבין הייתר פשוט מסתירים את השמש. אבל עם קצת דמיון…
אחת הבעיות וגם אחד האתגרים הוא העובדה ששמש כמעט ולא חודרת חומת גורדי השחקים, שרק הולכת ומתעבה עם השנים, זו אחת הבעיות בהתמצאות בניו יורק – בלי צל קשה לדעת היכן הצפון. אבל שמש חודרת את רחובות העיר הצרים דרך השתקפותה במפלצות המראה הענקיות.
העדרות אור בצורה המוכרת לנו תתסכל צלמים, שינסו להמחיש את מהות הבניינים בצורה אמיתית ומדוייקת אבל לאלו שמחפשים את היופי שבאשליה היא נותנת הזדמנות לשחק עם אור צל והשתקפות, אחרת
