Skip to content

פריס הילטון כהשראה לתערוכה פילוסופית ספקנית בראשון לציון

Paris Hilton was always blonde הוא שם התערוכה המתעתע של קטרין פרנקל שאצרו ויויאן בירקנפלד ונירה טסלר בבית האמנים בראשון לציון. פתוח עד ה-30 לאוקטובר 2018.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אני לא יודעת למה כששמעתי את שם התערוכה באנגלית הזדמזם בראשי המשפט הבא: "פריס הילטון כבר לא גרה כאן יותר"… אולי איזה זכרון תת מודע מן הסרט "אליס כבר לא גרה כאן יותר" סרטו של סקורסזה זוכה האוסקרים.

ומסתבר, שאכן, יש לזכרון האישי שלי גם קשר למגורים, או יותר נכון למגורים ארעיים, או אירוח במלון, שמתקשר לנושא התערוכה הפילוסופית והקונצפטואלית הזאת.

בהצבה  של האובייקטים/יצירות בתערוכה  Paris Hilton was always blonde מבקשת האמנית קטרין פרנקל (Katharine Frankel) להתייחס אל הגלריה, מקום שמארח תערוכות מתחלפות לתקופות זמן מוגבלות,  כאל תהליך של הכנסת אורחים בדומה לאירוח בבית מלון.

הרעיון הזה לתערוכה על אירוח, כבר מרפרר לשם התערוכה שהנושא שלה הוא פריס הילטון, הידוענית הבינלאומית בת למשפחת הילטון המפורסמת בעלי רשת בתי המלון העולמית הילטון.

 קטרין פרנקל צילומי גזרון ומשטחים כמטפורות לאורח ומארח.   צילום: חניתה אליצור אוצרת

אוצרות התערוכה ויויאן בירקנפלד ונירה טסלר מציינות כי פעילות הכנסת האורחים הנה סוגיה פילוסופית מרכזית במשנתם של הוגי דעות מובילים, ועל רקע זה עומדים מרכיבי ההצבה: צילומי גזרות ומשטחים, סדרת פסלים כדוריים ריקים ואובייקטים (Ready-made), כעדות לשעתוק חסר זהות, שמעורר במתבונן ספק לגבי המשמעות של כל אחד מהם בנפרד ושל כולם ביחד; ספק שמפשיט ומפשט את משמעותם ל'שום כלום' ולהימצאותם ב'שום מקום'.

קטרין פרנקל עבודת צילום מתוך התערוכה פריס הילטון תמיד היתה בלונדינית. כצאצאית למשפחת מלונאים מובילים ברחבי העולם, סוגיה זו של המלון כ'מקום' מעסיקה אותה ביצירתה.עבודת צילום שמרמזת על ההקבלה בין גלריה לבית מלון כמקומות אירוח זמניים . צילום: טובה פסח.

התערוכה  היא אחת מבין שלוש תערוכות שנפתחו במוצאי שבת, 13.10 בבית האמנים החדש והמזמין ברחוב גבעתי 17, ראשון לציון, לזוכות הפרס לשנת 2017. המקום פתוח בכל יום, למעט שבתות, בשעות לפני הצהרים (פרטים בהזמנה). שיח הגלריה יתקיים ביום שבת 27.10 בשעה 11.30 – לכל התערוכות. התערוכה תינעל בתאריך 30.10.

ההזמנה לתערוכה. שם התערוכה מתייחס לתפיסת דמותה של פאריס הילטון, שבאופן אמתי אינה מציגה חזות כוזבת; אלא מגלמת את האמת לאמיתה; את העובדה שתמיד הייתה בלונדינית (Paris Hilton was always blonde). מתוך הטקסט של ד"ר נירה טסלר .

הפעם, אשמח להביא לקוראי מגפון את הטקסט האוצרותי המלווה את התערוכה שכתבה ד"ר נירה טסלר במלואו:

Paris Hilton was always blonde  Katharine Frankel

 "מעשה של הכנסת אורחים אינו יכול להיות אלא פואטי" (ז'אק דרידה, על הכנסת האורחים, 2007)

הכנסת האורחים הנה סוגיה פילוסופית מרכזית במשנתם של הוגי דעות מובילים, ביניהם לווינס ודרידה (דרידה, 1996), ועל רקע זה, בבחירה זהירה של כל מרכיבי ההצבה, מבקשת האמנית קטרין פרנקל להתייחס אל הגלריה – מקום המארח תערוכות מתחלפות לתקופות זמן מוגבלות – כאל תהליך של הכנסת אורחים בדומה לאירוח בבית מלון. לפיכך, היא מבקשת לחדד הנחות שהעלו הוגי הדעות בהקשר ל'מקום', להשליכו על הגלריה, ולטעון שבחלל הגלריה נוצר מרקם חברתי בעל כללי התנהגות קבועים בתוך מרחב ביניים, בין פנים לחוץ, שבו נוצרת תרבות."(ויניקוט,2000) וקהל המבקרים הם "קהילה מדומיינת, המתאגדת סביב אהבה לאמנות ולרעיון ללא קשר ליחסים ביניהם במציאות." (אנדרסון, 1999)

פריס הילטון נולדה בלונדינית. טקסטורות מכמירות לב שעוברות דרך מדיום הצילום של קתרין פרנקל. צילום: טובה פסח

 

 

פרנקל, שנולדה באנגליה, הנה צאצאית למשפחת מלונאים מובילים ברחבי העולם, וסוגיה זו של המלון כ'מקום' מעסיקה אותה גם ביצירתה.

 

למיצב קיר האמן שלה (Paris Hilton was always blonde) היא שואלת את שמה של הצאצאית המפורסמת ממשפחת הילטון, האייקון האמריקאי האולטימטיבי, בהשלכה לשני מוקדי עניין פילוסופיים-תרבותיים: האחד נקשר בהילטון כ"מגה-ידוענית" וכמי שמייצגת את הרעיון הפוסט-מודרני של תרבות הפופ, והאחר מתדיין עם הרעיון הפילוסופי של המלון כמקום של הכנסת אורחים. פריס הילטון נתפסת בתודעה הציבורית – בצדק או שלא בצדק – כשטחית, עטופה במשטחי יופי הניתנים לקילוף, שמתחת להם ריק.

הצילומים של פרנקל עוסקים בגזרות ובמשטחים, כמשל לתהליך קילוף הקירות בחלל הגלריה לקראת ובסיום כל תערוכה; ובהקשר זה, ניתן לחשוב גם על הרעיון של המשטח הריק שבתחילת תהליך היצירה – כשום דבר, כלום.

סדרת הפסלים הכדוריים הריקים שעתוק חסר זהות, המעורר ספק על משמעות ושאלות של מקום ושום מקום. צילום:חניתה אליצור אוצרת

                                                                                                                                    

 

סדרת הפסלים הכדוריים הריקים, שנעשו במלאכת יד קפדנית, חוזרים על עצמם בגדלים שונים ומונחים על 'בימה', מסמנים את העבודה הסיזיפית והמאמץ שהושקע בהם לאורך זמן. הם גם עדות לשעתוק חסר זהות, שמעורר במתבונן ספק לגבי המשמעות של כל אחד מהם בנפרד ושל כולם ביחד; ספק שמפשיט ומפשט את משמעותם ל'שום כלום' ולהימצאותם ב'שום מקום'. "שוםמקום", על פי ההגדרה של גורביץ וערב, הנו: "חלל אנונימי, נעדר זהות וניתן לשעתוק, שאינו מייצר מערכת יחסים יציבה וייחודית בין רכיביו; אתר שאין לו זיכרון והיסטוריה, אין לו סיפור לספר ליושביו. עם "שומקומות" נמנים, בין השאר, אתרים של רווחה ומותרות כגון מלונות […]. השומקום מצוי מחוץ לבית, אך גם בתוכו. קיומו הסימבולי מצוי ברצף דימוייו שמזרימה הפרסומת, ההופכים למקומות סדרתיים ומבוקשים של תשוקה". (גורביץ וערב, 2012).

פריס הילטון כהשראה לשם תערוכה ופעילות הכנסת האורחים של רשת הילטון כמטאפורה על סוגיה מטאפיזית פילוסופית. מקור הצילום (ערוך) Paris_Hilton,_Doug_Reinhardt_66ème_Festival_de_Venise-(Mostra)-(-cropped)-wikipedia

 

 

 

הכורסא מזמינה את האורח לשבת בסמוך לדגי הזהב שבאקווריום; ואלה יחד מסמנים את מקום האירוח כחלל חי ונושם, ועם זאת שותק ומייצר בועות אוויר כדוריות, בדומה לפסלים, שאינם אלא קליפה מלוטשת. הדגים מסמלים את תרבות המלון בהכללה; בעוד הצילומים הזוהרים, כביכול, מייצגים את קליפות הריקנות של המלון כמקום מסביר פנים. באמצעות בחירותיה בדימויים טוענת פרנקל, שמה שנראה על פני השטח הנו הדבר עצמו, המהות. והיא מבססת את טענתה זו על אמירתו של דרידה "ישנו מה שאיננו." (דרידה, 2007, עמ' 55). באותו אופן פועל גם שם התערוכה, שנקשר בתפיסת דמותה של פאריס הילטון, שבאופן אמתי אינה מציגה חזות כוזבת; אלא מגלמת את האמת לאמיתה; את העובדה שתמיד הייתה בלונדינית (Paris Hilton was always blonde).

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן