גיבור ההפקה של "ורתר" בגרסה שהעלתה האופרה אתמול הוא הבמאי הבלגי פול-אמיל פורני  – המכהן גם כמנהל בית האופרה של ניצה. הדגש בבימויו היה הענקת התחושה שהגיבורים לא מוצאים את עצמם בתוך מסגרת המוסכמות של החברה הבורגנית. אלא שבדיעבד, פרשנותו לא הותירה כל מקום לדמיון החופשי: כל סצנות האופרה התנהלו בתוך מסגרות מוחשיות האחת בתוך השנייה. רק הגיבורה הראשית – שרלוט – הרהיבה עוז לצאת מהמסגרת ולממש את אהבתה האסורה. כדי להבליט את אושרה – העלה פורני דמות חמנייה ענקית שבצילה חוסה שרלוט. גם עגלת תינוק לא נעדרה מהבמה. הכול בבימויו היה tangible  והוגש לקהל בכפית. יפה במיוחד הייתה התמונה, שנראתה כחיקוי מדויק של ציוריו הסוריאליסטיים של מגריט, בן ארצו של הבמאי, – בה התנהלה האופרה על רקע של דמויות סטטיות.

ורתר עצמו כותב על הבמה בגיר את מכתב ההתאבדות שלו – Adieu — שוב, כדי לא להותיר מאומה לדמיון החופשי!

הדגש בבימוי ובפרשנות המוזיקלית היה דווקא על הסטאטיות הדו ממדית של האופרה: המנצח, אלאן גוינגאל, התמקד במענה לכל אריה, אך זאת ללא בניית דינמיקה וכיווניות, וכך דשדשה האופרה במקום. מעבר לכך – לא היה תיאום בין נגינת התזמורת לשירה.  רק בחלקה השני – הפכה האופרה למלאת חיים ודרמה: הנגינה של התזמורת הייתה יותר מלוכדת, והיא נענתה לאריות של הסולנים. בחלקה הראשון של האופרה הרבו הכינורות לנגן באי ניקיונות. בחלקה השני –  ניגנו כלי הנשיפה בהעדר ניקיון מביך.

 ומעשה בחברה המקדשת את נישואי התועלת על חשבון האהבה הרומנטית של הגיבורים – עד שורתר – הגיבור הראשי טורף את נפשו במצער. אהובתו, שרלוט, – נישאה למי שיועד לה – לנציב המחוז. למגינת הלב בחרה האופרה הישראלית בזמר הדרום קוריאני הו-יון צ'ונג לגלם את דמותו המיוסרת של ורתר. קול הטנור שלו היה קטן מדי לגילום תפקידו ולכן הרבה "ללחוץ". מי שעוד לחץ ללא חמלה על קולו הוא זמר הבס הדרום קוריאני אינסונג סים שגילם את תפקיד הנציב. את בעלה של שרלוט – אלבר – גילם הטנור עודד רייך בקלילות זורמת. הסופרן הילה פחימה שרה את תפקיד סופי – אחותה הקטנה הלא נשואה של שרלוט – בקול ערב אך קטן. היחידה ששרה בקול משוחרר הייתה זמרת המצו-סופרן מאיה לחיאני בתפקיד שרלוט. למרות ששרה בתום האופרה בגודש ויבראטו – כישרון משחקה הדרמטי ושירתה,  בעיקר כשירדה לפיאנו – ריגשו את הקהל. כשוורתר גוסס בתום האופרה – שירתו השתפרה פלאים. למרות גילם הצעיר הצליחו הילדים של מקהלת מורן – להבליט את הקדרות הנוגה כנדרש.

לסיכום – היה זה מפגש עם הרומנטיקה במיטבה