"מי מפחד מווירג'יניה וולף" בהבימה: איזו מין מלחמה

הבמאי אילן רונן עשה נכון, כשהפך את הדרמה הייצרית של אדוארד אלבי לזירת איגרוף בין המינים. התוצאה: הצגה לא קלה, מטרידה ומעוררת למחשבה עם שחקנים שמצליחים לגעת ולרגש

Print Friendly

★★★★

יש הצגות שבשבילן שווה לבוא לתיאטרון. "מי מפחד מוויג'יניה וולף", גירסת 2018 בהבימה, היא הצגה כזו. למרות שהטקסט של אלבי נשחק מעט עם השנים והדיאלוגים אינם מושחזים כמו פעם, הוא עדיין שומר על רלוונטיות, בעזרת התרגום המעולה של דורי פרנס. המחזה הקלאסי בוחן את חיי הנישואים המתסכלים של מרתה וג'ורג', בני זוג באמצע החיים, שמארחים בסלון שלהם זוג צעיר, מיצ' וניק, ומושכים אותו לתוך מערכת היחסים הפראית והמופרעת שלהם. שונאים, סיפור אהבה.

שונאים, סיפור אהבה. מאיה מעוז וגיל פרנק. צילום: ז'ראר אלון

הרביעייה עוברת מסע ארוך וסוער לתוך הלילה, שבו כולם מורידים את המסכות, חושפים סודות ושקרים, חולשות ופחדים, בעזרת כמויות נדיבות של אלכוהול, ומנהלים קרבות שכוללים משחקים מסוכנים, קנאה, וסחטנות רגשית, וחילופי דברים אלימים. מעבר להתפרצויות הזעם והכאב, מדובר במחזה שמדבר על חוסר תקשורת בין בני זוג ומציף את השאלה אם זוגיות היא אכן הפתרון הטוב ביותר לחיים משותפים.

הבמאי אילן רונן מיקם את הדרמה הייצרית במרכז האולם הקטן על-שם ברטונוב, כאשר הקהל מקיף את הבמה מארבעה כיוונים, כמו בזירת איגרוף. הצופים קרובים לשחקנים במרחק נגיעה. האינטימיות הזו יוצרת דיאלוג מאתגר בין השחקנים והקהל ומצליחה לגעת בחיים של כל אחת ואחד מאיתנו. זה הכוח של ההצגה.

מורידים מסכות. רוי מילר ודניאל גל. צילום: ז'ראר אלון

הבימוי של רונן אינו גנב את ההצגה ומאפשר לשחקנים לבטא את עצמם בצורה מיטבית. זו הצגה של שחקנים, שעובדים קשה במשך שעה ו-45 דקות. גיל פרנק בתפקיד ג'ורג', מגלם ברגישות ובאמינות פרופסור באוניברסיטה, וגבר אומלל בבית. פרנק, אחד השחקנים האיכותיים והמעניינים, מוותר הפעם על המניירות הפרנקיות שלו, שגורמות לו להיראות דומה כמעט בכל תפקיד, ומגלם הפעם דמות מורכבת ועשירה בניואנסים, ולכן גם נוגעת ללב בשבריריות שלה.

למאיה מעוז, בתפקיד מרתה, אשתו, יש רגעים טובים ועוצמתיים, אבל גם רגעים שבהם לא היתה מחוברת לדמות, אלא בעיקר החצינה אותה. מעוז יכולה לסמוך על הכישרון הטבעי שלה ועל המקום הכואב שממנו באה, ואין לה צורך, לדעתי, ללחוץ על הדמות.  דניאל גל ורוי מילר, שמגלמים את בני הזוג מיצ' וניק, מעניקים להצגה מימד נוסף באמצעות התהליך שהם עוברים במהלך העלילה. גל היא שחקנית מסקרנת, שמצליחה לסחוט צחוקים מהקהל. מילר משכנע במשחק מדוייק ומשכנע.

"מי מפחד מווירגיניה וולף" אינה הצגה קלה. היא הצגה מטרידה. מרגשת. מעוררת למחשבה. לפעמים מפחידה. יש בה תערובת של כאב וסבל, סקס ויצרים, עם טיפת אופטימיות, ואפילו כמה רגעים משעשעים. לכו לראות. ואל תפחדו.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.