תערוכות חדשות – מגזין מגפון לאמנות

המגזין החודשי לאמנות מציג טעימות מסצנת האמנות הישראלית ברחבי הארץ.

Print Friendly

גלריית המרתף באברהם הוסטל ת"א עד ה-30.3

תיעוד מצולם של חבל נגרונו קארבך – אחד מאזורי הסכסוך המורכבים בעולם. דרך עינו של גלעד שדה מסופר סיפורם של הארמנים החיים בחבל הארץ הדרומי של הקווקז. החל מ-2015, ביקר גלעד מעל 14 פעמים במדינה במהלכן תיעד את מסעותיו.  בקיץ 2018 נשאר עבר לגור באזור, חלק מהזמן בכפר הממוקם על גבול איראן

שעות ביקור מדי יום בין 10:00-20:00

התערוכה תוצג באברהם הוסטל תל-אביב, רח' לבונטין 21

חלל תערוכות חדש בירושלים באברהם הוסטל ירושלים ! 

במסדרונות ההוסטל, בין החדרים, בפיר המעלית בבר ההוסטל ובלאונג' יוצגו תערוכות עם העדפה ליוצרים ירושלמיים. קבוצת האומניות Duck & Dodo אולגה ויישביין, אולגה ירושלמי, טטיאנה פפושבה, יאנה גורליק, קסניה נזרוב – עוסקות רבות בנושאים חברתיים מנקודת מבט אישית ונשית, והפעם, מציעות פרשנות לחפיסת קלפי משחק באיורים חדשים ומקוריים, המחליפים את הדימויים המסורתיים ומציפים לדיון נושאים של שוויון ומגדר. צד האיורים המוצגים, מוזמנים המבקרים למשחק בחפיסת קלפים אמיתית המשמשת כמעין קטלוג ומניפסט של התערוכה. עד ה-5.4.

אברהם הוסטל ירושלים – רחוב הנביאים 67.

גלריה זימאק לאמנות עכשווית, תל-אביב: "אל הרס" תערוכה זוגית חדשה - דדה וניצן מינץ, מה-4.4

בתערוכה החדשה ״אל הרס״ שתוצג בגלריה זימאק לאמנות עכשווית בתל-אביב, יוצגו עשרות עבודות של צמד האמנים דדה וניצן מינץ. בתערוכה יוצגו אוסף חפצים שנאספו ושומרו מתוך הריסות בניינים נטושים בתל אביב אשר כל אחד מהם הפך מצע לציורי חיות העץ של דדה ולמילות שיריה של מינץ, אשר בעצמם מהווים חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. עבור כל פיסת חיים אסופית נבחרה מתודת עבודה ההולמת את אופייה הייחודי, המשמרת ומעצימה את סיפורו של החפץ המקורי, את הזיכרון והמשמעות ההיסטורית שהאמנים מצאו לנכון להציל ולשמר מתוך ההריסות. תוך שימוש בטכניקות המתכתבות במכוון עם עולם הבניין כגון צבעים תעשייתיים, דבקים חזקים, תערובות גבס ומלט, ובאמצעות צילומים תיעודיים של המבנים ההרוסים ויצירת שבלונות המבוססות עליהם, מבקשים דדה ומינץ לשמור על הקשר ההדוק בין האובייקטים לבין החללים שפעם הכילו אותם. תהליך העבודה הייחודי של דדה ומינץ, המשמר ומנכיח את קיומם של אותם בתים ישנים, פותח בפנינו  שאלות ותהיות אודות אותה סביבה העירונית שהייתה – ואיננה. השימוש בחפצים שנמצאו בתוך המבנים הנטושים מעלה מחשבות לגבי המרחב העירוני ההיסטורי, לגבי השינויים המהירים והדרסטיים שעוברים על אותו מרחב ולגבי ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות המתלוות אליהם. כיום, כל המבנים בהם ביקרו נמצאים בתהליכים שונים של שיפוץ, שימור, הריסה או בניה מחדש. חלקם נהרסו ונבנו מחדש בדרכם להפוך לעוד 'פנינה אדריכלית' שתסייע, באלגנטיות, לנדידת התושבים למקומות אחרים. את המקומות שנתנו את השראתם לתערוכה  – אף אחד כבר לא יכול לראות היום. בימים אלו הפלסטר המזוהה עם דדה, מוביל את קמפיין המאבק של ההסתדרות הרפואית בישראל.

דדה וניצן מינץ_מלאך_דלת שרופה_מדיה מעורבת_2019_יחצ

תאריך נעילה: 24.5.19

שעות פעילות הגלריה: ראשון – חמישי 09:30-20:00, שישי 09:30-15:00

גלריה זימאק לאמנות עכשווית כיכר המדינה, רח' ה' באייר 68, תל אביב. הכניסה חופשית

מגזין lll יפו: אוקיינוס וקפאין, החל מ-11.4

בתערוכה "אוקיינוס וקפאין" בחלל לתצוגת אמנות מגזין lll יפו, יוצגו שבע עבודות של האמנית קוסימה פון בונין, שנוצרו בין השנים 2001-2018. התערוכה מאפשרת מבט מעמיק על העיסוק המתמשך של האמנית באוקיינוס, בשלל צורות החיים המאכלסות אותו ובמערכת היחסים שביניהם לבני האדם. קוסימה פון בונין, אמנית גרמניה בעלת שם בינלאומי, ידועה בזכות מיצבים גדולי-ממדים, המשלבים מדיומים שונים, ביניהם אובייקטים פיסוליים, "ציורים" מיריעות בד וסאונד, ולעיתים אף מדיה קולנועית, וידאו ומיצג. יצירתה מושפעת מתרבות הפופ וממסורות עממיות מקומיות, מאופנה, מתרבות ההיפ-הופ, הטכנו ומחוויות אישיות. אף שהם עשויים להיראות ממבט ראשון כגני שעשועים למבוגרים, המיצבים של פון בונין נעים בין ההומוריסטי לאפל, בין משחקיות למתח טורד, בין פנטזיה למציאות מעוררת אימה.

Cosima von Bonin, Item, 2001

תאריך נעילה: יום שישי 30.8.19

שעות פעילות: חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00

 מגזין lll יפו רחוב עולי ציון 34, יפו. הכניסה חופשית.

גלריה מנשר, תל-אביב: "ברבור אילם" איילת עמרני, החל מה-11.4

התערוכה "ברבור אילם", שתוצג בגלריה מנשר, היא המשך ישיר לעיסוקה של איילת עמרני נבון בזהותה הנשית, ובאופן עיצובה לאורם של הערכים בבית התימני-אמריקאי שבו גדלה. את נעוריה, היא מספרת, חילקה בין ישראל לבין ארה"ב, שם בילתה קיצים שלמים בבית סבתה האמריקאית; בבגרותה למדה משפטים ופיתחה קריירה כעורכת דין מצליחה בישראל ובהמשך בניו יורק ובקליפורניה, עד שפרשה לטובת עיסוק באמנות. כבת לאם אמריקאית ולאב תימני גדלה בשני יקומים מקבילים, ובמאמץ מתמיד להיטמע, להתקבל ולהצליח כילדה כהת עור בחברה אמריקאית לבנה, וכאשת מקצוע שאפתנית וצעירה המבקשת לפלס את דרכה ולהתקדם בתוך מערכות הכוח הגבריות השולטות בחברה המערבית. במרכז התערוכה מיצב קינטי גדול ממדים המורכב ממסוע תעשייתי מתכתי הנפוץ במכבסות לניקוי יבש, שעליו תלויות עשרות רבות של חליפות בעלות חולצה לבנה ומכנסיים שחורים. החליפות השחורות-לבנות מאזכרות הן את מדי העבודה המוכרים של עורכי דין, והן תלבושת גברית מסורתית המזוהה עם הליכה לבית הכנסת בשבתות ובחגים. בכך הן מייצגות שניים מן העולמות הגבריים שבהם פועלת עמרני נבון כאישה: עולם הקריירה המערבי ועולם המסורת המזרחי. המסוע נע לסירוגין לקול תקתוקי מתכת קצובים, ומוליך את החליפות שעליו בתנועה מדודה, מעגלית, סיזיפית. החליפות נעות בשורה ארוכה, צייתנית ואינסופית, ספק כתלמידי ישיבה ממושמעים ספק כעורכי דין יעילים, ומייצרות כוריאוגרפיה למחול נטול גוף בחלל.

איילת עמרני נבון, יום אחד תהיי פיגמנט, פיגמנט, אקריליק ומדיה מעורבת על עץ, 2018_קרדיט יחצ

תאריך נעילה: 18.5.2019

שעות פעילות הגלריה: א'-ה' 11:00-19:00, ו' בתיאום מראש, שבת 11:00 – 14:00

גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב, טל: 03-6887090

הגלריה לאמנות אום אל פחם: מקבץ תערוכות חדש החל מה-6.4

ביום שבת, 6.4, יפתח בגלריה לאמנות אום אל-פחם מקבץ תערוכות חדש, במסגרתו יוצגו חמש תערוכות יחיד חדשות ותערוכה קבוצתית. בחלל התחתון של הגלריה, תוצג תערוכה מעבודותיה של האמנית רות שלוס, בקומה הראשונה יוצגו תערוכות יחיד של מאיר רקוץ', מרואה עבד אלקאדר ואביביה רז. בקומה השנייה תוצג התערוכה הקבוצתית של אמני סימפוזיון הקרמיקה. תערוכת יחיד נוספת של אפרת גל-נור תוצג גם כן, במקטעים בכל אחת מקומות הגלריה.

רות שלוס, על כל פנים \ אוצרת: נאוה ט' ברזני

רות שלוס נולדה בשנת 1922 בגרמניה ועלתה עם משפחתה לישראל בהיותה בת 15, בשנות ה30, לאחר עליית הנאצים לשלטון. בראשית שנות השישים החלה שלוס לעבודה באטלייה שלה ביפו, שם גם פגשה את נביהה, אישה ערביה-נוצרית מהשכונה, ביניהן נרקם קשר יוצא דופן. נביהה נותרה ביפו לאחר שמשפחתה ברחה אל מדינות ערב השכנות בעקבות מלחמת 1948. הקשר ביניהם נותק והיא נותרה מאחור, בעוני ובדלות. שלוס נהגה לצייר ולרשום אותה בזקנתה, עוד לפני שמוטיב הזקנה נעשה דומיננטי בעבודותיה. סיפור המסגרת על הקשר האישי מאוד של שלוס עם נביהה, אישה שנעקרה מעולמה, לא ניתק מהתייחסותה של שלוס אל הנרטיב הקולקטיבי. מבטה הנוקב והישיר הופנה תדיר אל המעידות הכעורות במציאות היום-יומית ובקיום האנושי. שלוס שהביטה  בשכבות המקופחות בכל תקופה ותקופה, הציגה בעבודותיה את התלישות ואת חוסר הצדק החברתי ששרר ועודנו שורר בשולי החברה.

רות שלוס, ללא כותרת, שנות ה-2000, דיו מדולל על נייר דק. קרדיט נועה עברון

מאיר רקוץ', אחרת, ללא שינוי \ אוצר: יאיר ברק

מאיר רקוץ' רופא וצלם, יציג דימויים שצולמו מתוך פרויקט שהות אמן באיסלנד. בלבה הפועם של התערוכה שלושה מרחבי זמן: הזמן הפרה-היסטורי – הנוכח בדימויים הגיאולוגיים, בסלעי הענק בני מיליוני השנים; הזמן הביולוגי – הוא זמן חייו של האמן ועיסוקו בזמן השאול – שקצוב עבור כל בני אנוש, שעשוי לאיים בטווח הקצר יותר בשל עננת המחלה; והזמן האחרון והחמקמק ביותר בתערוכה – הוא משך החשיפה, הזמן שקוצב הצילום, וליתר דיוק, תריס המצלמה. זה זמן ללא משך, הרף עין, שבריר של רגע אשר מקבע את עצמו בתוך הנצח. הטקסטים המוצגים לצד התצלומים בתערוכה הם פרגמנטים מפענוח של בדיקות CT. פענוח הוא מחווה פרשנית, קריאה סובייקטיבית (ככל שהמדע יכול להציע סובייקטיביות). אפשר לחשוב על הדימויים של רקוץ׳ כפענוחים חזותיים, ועל המונחים הרפואיים כפענוחים מילוליים.

מאיר רקוץ', אחרת, ללא שינוי #10, 2018, צילום דיגיטלי. צולם במסגרת שהות אמן באיסלנד. יחצ

אביביה רז, עד לילה \ אוצר: סעיד אבו שקרה

התערוכה מורכבת משני פרקים נפרדים, המוצגים זה לצד זה: הדרך ופרידה. שני גופי עבודה שנוצרו בשנים האחרונות ועוסקים בהוויות שונות, לעיתים מנוגדות, בחייה של האמנית. הדרך, הינה הצבה המורכבת מדמויות אנושיות, שבריריות וארעיות, השרויות בליבו של מרוץ החיים האורבניים. הדמויות עשויות קרעי נייר נטול צבע וטקסטורה, חומר שהוא אנטי-חומר, פגיע, זמני וחולף. רז פיתחה טכניקה מיוחדת של הנחת שכבות נייר זו על זו ליצירת גוף תלת-ממדי מתפורר, קרוע ומתכלה, רגיש לדקויות ולמשחק של אורות וצללים. הנייר הפשוט, החף מכל תוספת אסתטית או פתיינית, חושף אמת עירומה כחיים עצמם. פרידה, מציג תמהיל המשלב בין צילום מכני, טכני, הכולל סממנים של שחצנות ואלימות, ובין רקמה ידנית של פרחים, השייכים לעבר תמים ההולך ונכחד. בסדרת התצלומים הרקומים האלה היא יוצרת קפסולות של תום המבטאות גם אימה וחרדה, ונפרדת מהן לבלי-שוב.

אביביה רז, מתוך המיצב בדרך, 2017-2010, קרעי נייר, מידות משתנות.1.יחצ

מרואה עבד אלקאדר, סבּרה \ אוצרים: גבריאלה קליין וישראל רבינוביץ

בתערוכת היחיד שלה מציבה מרואה עבד אלקדר עציצי קקטוס כבד לצבר. צמח המעורר אסוציאציות תרבותיות ופוליטיות. הקקטוס בעבודתה אינו מהווה סמל או מוטיב מנוכס, אלא חלק בלתי נפרד מעולמה. בערבית המיל צבר (צַאבֶּר) מציינת בין השאר, סבלנות והתמדה עיקשת. עבד אלקדר חיה בעיר הבדואית רהט ולאחר נישואיה, הציבה עציצי קקטוס סביב ביתה החדש ליצירת גדר, מהלך העלול להתפרש גם בדרכים שונות. עם חלוף הזמנה החלה לחלק את העציצים שטיפחה, כמתנות לקרוביה. בתערוכה יוצגו עציצי הקקטוס שייעדה לבית הוריה. עציצים המוצאים הד גם בחמש הנשים המצולמות נטועות בעציצים עד כי הן הופכות בעצמן למעין משוכת צבר, גדר איתנה ומגוננת.

מרואה עבד אלקדר 2018 איתסאם. קרדיט צילום ליאן סילברמן

אפרת גל-נור, הדרך לעין חרוד #5: הזמן השבור

בספטמבר 2017 התחילה האמנית ללכת ברגל מתל-אביב לעמק יזרעאל, בהשראת ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד". הספר מתאר הוויה אפוקליפטית שבה מדינת ישראל נשלטת על ידי הצבא, אזרחיה הערבים "נעלמו", יישובים רבים הושמדו, והאזרחים שנותרו אינם מורשים להסתובב חופשי. במצב זה מחליט הגיבור לנסות להגיע לעין חרוד החופשית. המסע הנוכחי מתקיים יותר משלושים שנה אחרי יציאת הספר, וגם הוא מזמן מפגשים עם אנשים וסיפורים מגוונים שבהם נחשפים כאב, טראומה, התעקשות על היום-יום ובעיקר מורכבות בלתי נתפסת, שבה הכול נגוע בהיסטוריה ובקונפליקטים. אום אל פחם הינה התחנה החמישית.

אפרת גל-נור, בין מצפה אילן לברטעה, 2019, אקריליק ושמן על בד. קרדיט יחצ

תערוכה קבוצתית: 12:7:1 (12 אמנים \ 7 ימים \ גג אחד) \אוצר: רועי מעין

אמנים משתתפים: מוחמד אבו רקיה, יואב אדמוני, סדיקו אוקפדג'ו, אפרת אייל, זהרה הראל, חסן חאטר, טליה טוקטלי, ג'ייקוב מודט, מנאל מורקוס, שרון פזנר, ולנטינס פטיקו, גלעד רטמן

סימפוזיון הקרמיקה הבין-לאומי בגלריה לאמנות באום אל-פחם הוא אירוע ייחודי בנוף המקומי והעולמי. המפגש האינטנסיבי, היצירתי והחברתי, בין אמנים ממקומות שונים בעולם, ממגוון עדות ודתות, במגוון גילאים ומגדרים, הניב חיבורים שלא יכלו להתרחש במקום אחר או בזמן אחר. לאורך שהות בת שבוע ימים בקפסולה סגורה נרקמה שפה ייחודית הניכרת בכל פרט בתערוכה. החומר – האדמה – שבדרך כלל הוא מקור לקונפליקט ולמחלוקת, חומר המפלג ומפריד בין אנשים, שימש בסימפוזיון דווקא כחומר מחבר ומקרב. הקפסולה התקיימה באום אל-פחם, על גג הגלריה, ששימש מרחב פעולה לאמנים שהשתתפו. הדיאלוג אינו מתקיים רק בין האמנים לבין עצמם, אלא בינם לבין המראות, הריחות ובעיקר האנשים של אום אל-פחם, שאימצו אל לבם את האמנים והאמנות. תושבי העיר פתחו בפנינו את בתיהם ואת לבם בנדיבות יוצאת דופן, וכך לקחו גם הם חלק בסימפוזיון, בהיותם מקור השראה ומושא לדיאלוג.

תאריך נעילה התערוכות: 8.6

הגלריה לאמנות אום אל פחם

שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 9:00 – 16:00, שישי –  סגור ו שבת 9:00 – 16:0

גלריה עירונית כפר סבא: שמואל רעיוני: צייר ישראלי - תערוכה רטרוספקטיבית לאמן שמואל רעיוני

אוצרות : מאירה פרי -להמן

פתיחה חגיגית : יום חמישי, 28.3.2018 בשעה 20:00

התערוכה הרטרוספקטיבית "שמואל רעיוני: צייר ישראלי" כוללת שבעים עבודות מתקופות שונות ביצירתו של האמן, שהלך לעולמו ב-1995. רעיוני, צייר רב יכולת ועתיר סגנונות, היה חבר בקבוצת "אופקים חדשים" לצד אמנים מכוננים נוספים בתולדות האמנות הישראלית, בהם יוסף זריצקי, מייסד ומנהיג הקבוצה, יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי, צבי מאירוביץ ואחרים.

שנות חייו של רעיוני עברו עליו בעיקר בישראל והוא למד בבצלאל. בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים נסע גם להשתלמויות בפריז, משאת נפשם של אמנים ישראלים באותה תקופה. במאמר המתפרסם בקטלוג התערוכה, עוקבת בתיה דונר אחר דרכו האמנותית. היא מציינת שזו איננה ליניארית,  וכי סגנונו "התנייד בין הפיגורטיבי למופשט, בין האקספרסיבי לרציונלי, בריבוי טכניקות וסגנונות הבעה" – ומצביעה על כך שבדומה לבני דורו בארץ הושפע רעיוני משפת הציור של פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק וז'ורז' רוּאוֹ.

רעיוני החל להשתתף בתערוכות של קבוצת "אופקים חדשים" ב-1952, בהזמנת זריצקי, ויחד עם חבריה התקדם לעבר ציור מופשט במשך ארבע-עשרה שנות קיומה. בתקנון האגודה, שנוסח ב-1950, נקבע כי מטרתה היא "טיפוח אמנות פלסטית מקורית תוך הקפדה על רמה גבוהה והזדהות עם אמנות זמננו הנושאת את רעיון הקדמה". רבים מהנושאים שהעסיקו קבוצה זו, כגון מקומיות לעומת אוניברסליות, ממשיכים להעסיק את הביטוי האמנותי בארץ גם בימינו.

בשנות ה-50 היה רעיוני אחד מחברי הקבוצה הראשונה שנענתה לקריאתו של מרסל ינקו, הוגה ומייסד כפר האמנים "עין הוד". בשנות ה-60 עבר להתגורר בכפר, ושם נשאר עד יום מותו.

תערוכתו של רעיוני נאצרה מתוך אוסף משפחת האמן ומאוספים פרטיים.

C:\Users\einat\Desktop\רעיוני\Kfar Saba\5548_CATALOG_IMG_2183.jpg

שמואל רעיוני, ללא כותרת, 1976, אקריליק על בד

גלריה עירונית כפר סבא | רח' גאולה 12, כפר סבא

שעות פתיחה: ימים א'–ה'  20:00-9:00, יום ו' 12:00-9:00 טלפון:  09-7649303/4

המשכן לאמנות בעין חרוד: החל מה13/4 תוצג תערוכה חדשה -  "14 כיוונים לרוח"

המשכן לאמנות בעין חרוד הזמין אמנים עכשוויים לערוך מסע בנבכי ליבו של המוזיאון, לבחון אותו מנקודת מבטם האישית. התוצאה היא עיסוק בהיסטוריה של המוזיאון, במבנה האדריכלי שלו, באוספיו ובמיקומו הגיאוגרפי. על רקע אלה נבחנים, מוצגים ונדונים היבטים שונים של מוזיאון זה. הפרשנות הייחודית של כל אחד מהאמנים מרכיבה את התערוכה יוצאת הדופן בשם "14 כיוונים לרוח", שמספרת על היבטיו השונים של המוזיאון וטווה קשר בין עבר, הווה ועתיד.

כך לדוגמה, נקודת המוצא של יאיר ברק היא ספריית המשכן לאמנות שבמרכזה ספרייתו של חיים אתר, מייסד המשכן. ברק מתמקד בחזותם של הספרים הנושאים כותרות של ציירים, אסכולות, מוזיאונים ואספנים. עפרי כנעני תקרין סרט שצולם בנבכי המחסן האפל של המוזיאון ובהתאמה תציב פסלים שהוציאה מתוכו על מדפי ברזל. ב"הוצאת" המחסן אל חלל התצוגה היא מבקשת לבחון ערכים כשימוש, עבודה, קהילה ומעשה אמנותי. הראל לוז, דור שלישי למייסדי עין חרוד, מתחקה ביצירתו אחר הצמחייה המקיפה את המשכן לאמנות באמצעות שבלונות עדינות ושימוש בספריי צבע. בכך  הוא יוצר "שדות" צמחיה על קירות המוזיאון, המחברים בין חוץ ופנים, בין טבע, תרבות ואמנות. העבודה של דוד בהר-פרחיה, לעומת זאת, עוסקת במבנה הארכיטקטוני הייחודי ופורץ הדרך של המשכן המבוסס על אור טבעי. מדובר בתיעוד של עשרות שעות של מופעי האור הטבעי כפי שנראו בתערוכה בשם 'תנודות אור-חלל' שהוצגה במקום ב-2017. הפרויקטים האמנותיים המוצגים בתערוכה זו מחולקים בין 'קירות' ו'חללי תצוגה', חלקם משחזרים תערוכות עבר ואחרים נעשו במיוחד עבורה.

האמנים המציגים: קרן בנבנישתי, דרור בן עמי, דוד בהר פרחיה, יאיר ברק, הדר גד, אפרת גל נור, מלי דה קאלו, עופר כנעני, הראל לוז, נגה לינצ'בסקי, משה מירסקי, מרגלית מנור, רמי מימון ועירית תמרי.

אפרת גל נור

מוזיאון חיפה לאמנות: Fake News – Fake Truth

בעידן עודף המידע כבר קשה לנו להבחין בין אמת לבדיה, המושג "פייק ניוז"  – חדשות מזויפות, נמצא על סדר היום הציבורי בישראל יותר מתמיד לקראת הבחירות. אשכול התערוכות החדש במוזיאון חיפה לאמנות יעסוק ב"משבר האמת" בתערוכת ענק המציגה כ- 70 אמנים ישראלים ובינלאומיים. בין האמנים המשתתפים יציג, לראשונה בישראל, האמן החשוב דימאן הירסט. הירסט יציג 14 פסלי ענק מתוך הפרויקט "אוצרות הספינה הטרופה שלא תיאמן" שהוצג לראשונה בביאנלה בוונציה.

מושגים חדשים מציינים כיום את עיוות האמת: "אמיתיוּת" (truthiness), "פייק ניוז" (fake news) ו"עובדות אלטרנטיביות" (alternative facts). אנו חיים כיום במפנה היסטורי של "משטר פוסט־אמת", שבו הסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי. המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון למציאות, בעולם שנשלט על ידי פוליטיקת פוסט-אמת, עומד במוקד עניינו של אשכול התערוכות הנוכחי. העבודות מדגישות כי האמת עצמה הפכה להיות רק אופציה אחת מבין שלל נקודות המבט בעידן האינטרנטי, שבו ההיררכיות מתרסקות. האמנים משתמשים באסטרטגיות של רמייה ובדיה – כגון שימוש בדמויות בדויות, מעשי קונדס והתערבות במציאות באמצעות התחזות. הם מבקשים להאיר את משבר האמון בתרבות התקשורת, בעיקר בעקבות השפעת האינטרנט.

באשכול נכללות מספר תערוכות העוסקות בשלושה נושאים מרכזיים:

1. התערוכות "מחווה לווידיאו Zero", "שיבוש מידע", ו-"Overload!" באוצרותה של רויטל סילברמן גרין עוקבות אחרי עיסוקם הביקורתי של האמנים, משנות השבעים ועד ימינו, באופנים שבהם המידע מועבר באמצעי ההפצה – מהדפוס המסורתי ושידורי הטלוויזיה ועד הרשתות החברתיות כיום. האמנים מצביעים על היחסיות של האמת המשודרת שמקורה בהטיות ובאינטרסים שונים, וכן בהעדפת הדימוי המפתה, הסיפור המושך והאסתטיקה הבידורית.

2. במסגרת התערוכות "כוח, אמת ופוסט-אמת" באוצרותה של לימור אלפרן זרד ו"דונלד טראמפ: נער הפוסטר", האמנים חוקרים את הקשר בין מערכי הכוח בחברה לבין סוגיות של אמת ושקר. רבים מהאמנים פועלים בדרך של התחפשות היתולית ומציגים באופן מוקצן את השקר של הגורמים בעלי הכוח, כדי לחשוף זאת באופן חריף ובולט. האמנים מבקשים לייצר מפלט מהדיכוי ולכונן עולם חלופי, כשהם עצמם וסביבתם הם המדיום לבריאה של העולם האמיתי.

3. התערוכה "האמן האמיתי", המתפרסת על פני קומה שלמה במוזיאון, כוללת אמנים רבים ופרויקטים של אמנים יחידים. העבודות קוראות תיגר על התפיסה של "האמן האותנטי", שיש לו קול אחד יציב, ברוח התפיסה הפוסט-מודרנית שעוסקת בריבוי זהויות, בדיון, זיוף ואחיזת עיניים. האמן החזותי לובש דמויות, בדומה לשחקן, ומציג קולות הטרוגניים שמדגישים את חשיבות הבדיה כנגד מיסוד הסמכות האמנותית וקיבוע הביוגרפיה של האמן.

אמנים המציגים פרויקט יחיד: מירי נשרי, רועי רוזן, אייל וייזר, דמיאן הירסט.

אוצרת אחראית: סבטלנה ריינגולד, אוצרות שותפות: לימור אלפרן זרד, רויטל סילברמן גרין

30.3.2019-1.9.2019 מוזיאון חיפה לאמנות אתר

דמיאן הירסט ראשה הערוף של מדוזה 2013

בית האמנים ירושלים תערוכות מרץ – מאי  16.3.19 – 11.5.19

ארבע תערוכות בבית האמנים ירושלים של אמניות ישראליות היוצרות במדיות שונות ועוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים, תוך התייחסות לדת, מדינה וקהילה בישראל העכשווית. מיכל ממיט וורקה זוכת פרס מירון סימה 2019, מייצגת דור חדש של אמנים ממוצא אתיופי, העוסקים לא רק במסורת העדה, אלא בסוגיות חברתיות הקשורות במאבק על התקבלותם, זהותם ושייכותם של בני העדה האתיופית כחלק מהחברה הישראלית. אוסנת יהלי-סרבגילי מציגה ציורים גדולים של חללי פנים מכנסת ישראל, המתייחסים לאסתטיקה הממלכתית . תערוכת צילום של נגה גרינברג תחת הכותרת "עד שייאסף החול" לוכדת את הרגעים בהם יום החול נאסף ומתחילה השבת מעשה המנסה להקנות לחסר הייחוד, מעמד של יחיד מסוגו  והמיצב של ענת קינן מאתגר את הצופה בהתבוננות חדשה ביחסים בין העצמים והעולם.

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל' 02-6253653

שעות פתיחה : ב, ד, ה 18:00-10:00; ג' 20:00-14:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00; א'- סגור

מיכל ממיט וורקה,מחכים לאברהם מנגיסטו, צילום אברהם חי - 2018

גלריה בסיס, הרצליה: חיימי פניכל | Haimi Fenichel "בבל" | "Babylon" תערוכת יחיד חדשה

אוצרת: שלומית ברויר

פתיחה: יום שישי, 15.3, בשעה 12:00

חיימי פניכל, מתוך בבל- פרט מתוך הצבה בתערוכת יחיד בגלריה בסיס. קרדיט יחצ

בתערוכה תלוית המקום (site specific) "בבל", שתתפרש על פני כל חללי גלריה בסיס, מפנה האמן חיימי פניכל, מבט ייחודי לתמורות האדריכליות שהתחוללו בישראל מראשית המאה ה-20 ועד היום. העבודה המרכזית בתערוכה מתמקדת  באחד מאופניה הרווחים של הבנייה האורבנית המקומית שמינוחו המקצועי הוא "בנייה רוויה". בנייה זו מאופיינת בתכנון אדריכלי עירוני צפוף שמטרתו המובהקת היא מציאת מענה למחסור בקרקעות פנויות והתייחסותה הכלכלית והאסתטית למימושה שונה לפיכך מזו המוקדשת למשל לבנייתם של בתים צמודי קרקע. אם בעבר שימשה "בניה רוויה" כפתרון דיור זול וזמין למעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, הרי  שהחל משנות השמונים החלו לקום חדשות לבקרים רבי-קומות יוקרתיים בד-בבד עם בנייה מואצת, בעיקר בשולי הערים הגדולות, של מתחמי מגורים אחידים המתחזים במאפייניהם ליוקרתיים לבני המעמד הבינוני . המיצב שיצר פניכל במתכונת החשיבה הכלכלית והמעשית שבבסיס מוצרי ה-FLAT PACK של איקאה, מדמה את פסאדת הבנייה האחידה. חיקוי מיד שניה ממנו הסיר כל סממן או מאפיין אישי, תוך תהייה האם במציאות שבה מוקמים בקצב מואץ מתחמי מגורים גנריים, שבתוכם שכונות גנריות, שבתוכן בנייני מגורים גנריים, שבתוכם דירות גנריות, מטשטשים בהכרח גם סממני זהות אישיים והאחידות האסתטית והפונקציונאלית בוראת בתורה אחידות מחשבתית. במקביל לתערוכתו של פניכל יוצג בביה"ס: "ארבע הטעויות שאת/ה עושה שמונעות ממך להגשים את עצמך" – פרויקט אוצרות של תלמידי שנה ג' בהשתתפות האמנים: הלל אנסקי, דין בן אורי, אסיף קאופמן, אור שלומן.

תאריך נעילה: יום שבת 11.5 (10:00-14:00)

שעות פעילות הגלריה השתנו והן:

שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00.

גלריה בסיס, בית ספר בסיס לאמנות. רחוב המדע 14, הרצליה פיתוח, הכניסה חופשית.

גלריה פרקש ביפו: "מושלמת באופן מושלם" תערוכה קבוצתית ליום האישה

בארץ ובעולם, בנות דורות שונים, העוסקות בתחומי יצירה וחומרים שונים: פיסול, ציור וידאו, מיצב וצילום, מציגות בתערוכה משותפת, מפגש עוצמתי של עבודה נשית נועזת ולא מתפשרת. הן מציגות את סיפורן האישי זו לצד זו, חושפות בביטחון את חוסר השלמות שלהן וביחד בונות סיפור שלם, המורכב מנקודות מבט שונות ומרתקות.

אלמגול מנליבייבל - דרך המשי שלי אליך, 2014

 (קזחסטן) Almagul Menlibayeval אלמגול מנליבייבל

 אמנית צילום ווידאו, החיה ויוצרת בגרמניה וקזחסטן, עבודותיה מבקרות את המודרניות הסובייטית ומתמקדות בבעיות החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות והאקולוגיות העכשוויות במרכז אסיה. מציגה בתערוכות בכל רחבי העולם, בין השאר ייצגה את קזחסטן בביאנלה בוונציה והציגה תערוכת יחיד בגראנד פאלה בפריז

קונסוולו זטה, Consuelo Zatta (איטליה) - ציירת ופסלת , למדה באקדמיה לאמנויות בקררה כיום מתגוררת בעיר מסה שבאיטליה. עוסקת בנושאים נשים ובעיקר בדימויי גוף ויוצרת בטכניקות שונות: טרקוטה, שיש, טיח, ברונזה ובעיקר נייר שמבחינתה מייצר בנוסף למרחב האסתטי גם טקסט רגשי.

דינה בווה (ישראל) - צלמת ואמנית דיגיטלית, ישראלית ילידת מוסקבה, שהחלה כצלמת קלאסית במטרה "לתפוס את הרגע" ובשלבים הפכה את המצלמה מהעולם החיצוני  אל העולם הפנימי והחלה ליצור מציאות סובייקטיבית, באמצעות הצילום והמחשב. זכתה בפרסים יוקרתיים בהם: Nikon Grand Prize

אתי מור (ישראל) - ציירת ופסלת המשלבת בעבודותיה, צבע, ברזל, עץ ונירוסטה. ההשראה שלה ליצירה נובעת מרגעים ייחודים הנקשרים באדם, בתנועה, גוף וחלל, כאשר הסטודיו שלה משמש כזירה של מימוש רעיונות והגשמת חלומות.

טלי נבון (ישראל) - אמנית ציור, וידאו ומיצב. הקשר בין אישה-גוף-ושפה מהדהד בעוצמה מבין עבודותיה הגוף הנשי ביצירתה הוא מקום הדיון ואתר ההתרחשות האישית, הפוליטית, והאמנותית – הגוף מחוסר פנים. הבחירה בהתייחסות לחלק מסוים בגוף. הרגליים כמצעידות מורכבות חיים. חיבור פסיעה ועוד פסיעה יוצרות שלם. הגוף הוא המצע לחיפושים ונקודת מוצא לניסיון לגשר על פערים.

גליה זמיר (ישראל)  - אמנית ילידת שיקגו המתגוררת ויוצרת בתל אביב, ארה"ב ומקסיקו. מציירת את נופי הטבע העירוני והחיים האורבניים, שהם סביבת מגוריה. ומשלבת בין סגנונות אמנותיים וחומרים ביחס לאובייקטים.

8.3.19 – 1.4.19 

גלריה פרקש מזל דגים 5, יפו העתיקה -שעות פתיחה, א'-ה' 10:00-18:00 / שישי בתאום

בית הספר לאמנויות חזותיות (SVA)  בניו יורק, בשיתוף HIT מכון טכנולוגי חולון מציגים: "דימויים מהתחתית" – סדרת פוסטרים ל Subway, ניו יורק 2019 -1947 – גלריה ויטרינה

תערוכה מיוחדת זו של "דימויים מהתחתית" מציגה 59 פוסטרים פרי יצירתם של טובי מעצבים מצוות ההוראה של בית הספר, לצורך הצגתם במערכת הרכבות התחתיות העצומה של העיר ניו יורק. התערוכה מביאה דוגמאות מתוך האוסף המלא של 200 פוסטרים שהופקו על ידי בית הספר. בין חברי צוות ההוראה של בית הספר בעבר ובהווה, אשר עיצבו את מבחר הפוסטרים בתצוגה נמנים גייל אנדרסון, מרשל אריסמן, כריס בוזלי, ג'ין קייס, איוואן צ'רמייף, פול דייוויס, פבלו דלקאן, סאל דה-ויטו, לואיז פילי, אודרי פלאק, נתן פוקס, בוב גיל, רוברט ג'יוסטי, מילטון גלייזר, פיל הייז, סטיבן הלר, מירקו איליץ', ויקטור קון, סטיבן קרונינגר, מרווין מאטלסון, ג'יימס מק-מולאן, ג'רי מוריארטי, טוני פאלדינו, אדל רודריגז, ג'וליה רוטמן, סטיבן סגמייסטר, דייויד סנדלין, פאולה שר, יוקו שימיזו, איב סונמאן, ג'ורג' צ'רני, ג'יימס ויקטור ורוברט ויבר. סדרת הפוסטרים הינה סדרת "היכל התהילה" של התקשורת החזותית ומאפשרת לנו להתבונן בהסטוריה של ה- SVA בראייה רטרוספקטיבית. בעזרת הפוסטר חקרו המעצבים את המשמעות של להיות אמן וחידדו את קולם היצירתי הייחודי. הפוסטרים של ה-SVA ברכבת התחתית של ניו יורק הפכו להיות חלק בלתי-נפרד מנוף העיר.

תערוכת "דימויים מהתחתית" היא פרי יוזמתם  של מירקו איליץ', מסגל ה- SVA, ופרנסיס די טומאסו, מנהל גלריות ה-SVA.  אוצר התערוכה, אנתוני פ. רודס, משנה לנשיא ה-SVA. בישראל תוצג התערוכה בלעדית בגלריה "ויטרינה" ע"ש ג'וליה מזרחי במכון הטכנולוגי חולון. "ויטרינה" גאה להימנות על גלריות מובילות ברחבי העולם, אשר נבחרו ע"י ה- SVA להצגת התערוכה.

על האוצרות בישראל הופקדה מיכל קסטיאל, אוצרת הגלריה.

פתיחה: 26  בפברואר 2019 נעילה:  27 במרץ 2019

שעות פתיחה: ימים א-ה 10:00-17:00    יום שישי- 10:00-14:00

chris-buzelli-2018

בית האמנים, תל-אביב: "חולשה יפה" “Beautiful weakness” תערוכה יחיד חדשה -כילי קורן

פתיחה: יום חמישי, 7.3.2019, בשעה 19:30

בתערוכה החדשה ״חולשה יפה״ שתוצג בבית האמנים בתל-אביב, יוצגו עבודותיה של האמנית כילי קורן- סדרת ציורים חדשה המורכבת משני גופי עבודות : דמויות נשים מסתוריות ונופים, שביחד מייצרים מציאות מרובדת שנעה בין הפנטסטי לקונקרטי ובין אגדה למיתולוגיה פרטית. כשהיא ספונה בסטודיו שלה ובתאורה מלאכותית מתועשת, קורן לוקחת אותנו למסע אישי בעולם דימויים השייך למקומות מזוהים לכאורה אך לא מוכרים ממש- מיתוסים ונופים דמיוניים, מעין גלויות מצוירות שנשלחו אליה מספרי אגדות. בתערוכה הנוכחית ממשיכה, קורן, את מסעותיה הקודמים על גבי בדי הציור הגדולים והצבעוניים שלה, בהם היא מפליגה על גלי הדמיון והפנטזיה רווית המסתורין והסוד. בעבודותיה של קורן בולטים דימויים כמו טירות, ציפורים, הרים מושלגים ומים כשבתערוכה הנוכחית תופסות את קדמת הבמה דמויות נשים מסתוריות, מכשפות עם כדורי בדולח ולוחמות מיתולוגיות, לצד מפלי מים ויערות. יצירתה של קורן מהווה אספקלריה לנפש האמנית הנוברת בזיכרונות ילדות תוך בריחה אל הפנטזיה הבלתי מושגת, בין מציאות לחלום ובין זיכרון לתיעוד. מסדרת הציורים האחרונה עולה שכילי קורן ממשיכה את מסעה לפיענוח העולם, מסע אישי פנימי אל התת מודע תוך יצירת סיטואציות בדויות, צרופים פנטסטיים שמייצרים חוויה מסתורית מיתית ומאגית, הטומנת סוד שאולי קשה לפענוח אך מסקרן ומלא עומק וחשיבה.

אוצר: אריה ברקוביץ

תאריך נעילה: 28.3.19

שעות פעילות הגלריה: שני– חמישי 10:00-13:00 ,17:00-19:00   שישי 10:00-13:00 שבת 11:00-14:00

בית האמנים רח' אלחריזי 9, תל-אביב

כילי קורן-מתוך התערוכה 'חולשה יפה', שמן על בד, 2018-19 צילום- יגאל פרדו (8)

מוסררה – בית הספר הרב-תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר: פתיחת תערוכות חודש מרץ בגלריות מוסררה

REFRENCE PART 2 | הגלריה החדשה
אוצרת: עירית כרמון פופר
שיתוף הפעולה בין בית ספר מוסררה לבין "איקונה" – גלריה לצילום בגטו היהודי בוונציה, לציון 30 שנה לביה"ס מוסררה ו-500 שנים להיווסדות הגטו.
שכונת מוסררה בירושלים ושכונת הגטו בוונציה – שני אתרים שביניהם מרחק גיאוגרפי, תקופתי ונסיבתי – חולקים זהות תרבותית, אדריכלית ואנושית.
ארבעה אמנים, בוגרי ביה"ס מוסררה, מציגים יצירות בהשראת מרחב הגטו הוונציאני, אשר הוצגו בעבר בגלריה האיטלקית בוונציה.
משתתפים (לפי סדר א"ב): זוהר קוואהרדה, טוהר לב גייקובסון, יפית ראובני, שירה חרש
אירוע פתיחה: יום ראשון 17 במרץ בשעה 12:00
בהשתתפות האמנים, האוצרת ומנהלת גלריה איקונה לצילום בוונציה זיוה קראוס.
האירוע יכלול פרפורמנס של האמנית והשפית אורית ברום, היוצרת אוכל בדרך אינטואיטיבית ואמנותית.
הגלריה החדשה, רחוב הע"ח 9 (הבניין ההיסטורי), ירושלים

מסלולי שוטטות | הגלריה החברתית
אוצר: אייל בן דב
המשוטט של בודלר במאה ה-19 חיפש אהבה, המשוטט של וולטר בנימין היה משוטט בודד בעיר הגדולה… התערוכה מבקשת לבחון את דמותו של המשוטט העכשווי בצילום הישראלי, באמצעות צילומיהם של שישה צלמים בני דורות שונים – שתופסים בעדשה את מונח השוטטות בסביבות ומקומות שונים.
משתתפים (לפי סדר א"ב):
גוסטבו סגורסקי, חנה סהר, יגאל שם-טוב, יוסי לוליי, פראנס לבה נדב, רותי אגסי

החל מיום חמישי 14 במרץ
הגלריה החברתית, רחוב שבטי ישראל 22, ירושלים

לולאת מוביוס Möbius strip | גלריה דרפלר
אוצרים: איילה לנדאו ויצחק הרוש
בוגרי בית הספר שבים להציג עבודות בין כתליו, לצד מרציהם לשעבר. כמו טבעת מוביוס – טבעת דו מימדית אשר לה צד אחד בלבד. המעגל עליו נעים היוצרים אינו לינארי, אך גם אינו מחזורי במובן הפשוט של המילה. כך גם התהליכים, לעיתים נסתרים מן העין ולעתים מתגלים וחושפים חלקים ממה שהתרחש כבר. מה הביאו איתם הבוגרים חזרה לבית הספר, ומהיכן? השיבה היא כמין לידה מחדש, והמחזוריות היא אינסופית. רק מיקומה של הטבעת משתנה במרחב.
משתתפים (לפי סדר א"ב):  איריס שיטרית, אנסטסיה רומנובסקי, גוסטבו סגורסקי, ורה קורמן, ליאור פינסקי מיטל כץ מינרבו, מיכל טוביאס, מתן גרדשטיין, ניב גפני

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14 במרץ בשעה 19:00 בהשתתפות האמנים והיוצרים.

באירוע יופיע עמוס פלד, סטודנט שנה ג' מהמחלקה לאמנות מדיה-חדשה, שיציג את VORTAL relation -  מערכת לראייה ושמיעה.
הגלריה ע"ש מורל דרפלר, רחוב הע"ח 9, ירושלים אתר אינטרנט כאן

ללא כותרת_2018_אנסטסיה רומנובסקי

מוזיאון פתח תקוה לאמנות: שלוש תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות

לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו - Keeping at Distance: On Intimacy in Contemporary Painting

ארם גרשוני, בשר, מתוך התערוכה המרכזית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: יערה אורן, שרון אתגר, אופיר בגון, אלכס ברויטמן, רונית גולדשמידט, ארם גרשוני, נורית דוד, ידידיה הרשברג, רוני טהרלב, יוסי מרק, עידו מרקוס, בעז נוי, דוד ניפו, פסח סלבוסקי, זהר פריימן, ערן רשף, לילית שמבון

אוצרת: ליזה גרשוני

תערוכה המוקדשת לציור העכשווי בישראל, שחווה תחייה מחודשת, ומתפתח לכיוונים שונים, מגוונים ומרגשים. בשנים האחרונות אנו עדים להתעוררות של ממש בתחום הציור – מדיום עתיק שתולדותיו ארוכות כתולדות האנושות עצמה, ושהוספד כבר פעמים כה רבות, אך באופן כמעט פלאי – ממשיך להישאר רלוונטי ועדכני, ולמשוך ולהלהיב את הקהל, את האוצרים ואת האספנים, הגלריות ובתי המכירות. התערוכה ממשיכה מהלך אותו החל המוזיאון בעבר, במטרה להתבונן בכיוונים ובהיבטים מגוונים בציור הישראלי העכשווי, בתוך שדה רוחש של שברי שפות קיימות, כגילוי מחדש של שפות חזותיות שמקורן במסורת הציור. בתערוכה זו נבחרו 17 ציירים וציירות מובילים מסגנונות שונים – פיגורטיביים או מופשטים, ספונטניים ויצריים או שכלתניים ומחושבים, אשר לכולם משותפת ההתייחסות למציאות הקרובה לחייהם כנקודת מוצא לציוריהם. התערוכה מבקשת לעודד ההתבוננות, להיות לבד מול הציור, אחד על אחד. הציר שעליו נסבה התערוכה הוא אינטימיות – כל ציור מציורי התערוכה מגלם חוויה אינטימית, כמוסה, לעתים ספציפית מאוד, שיכולה להיות מועברת אך ורק על-ידי הציור, ואי אפשר להגותה במילים.  כל אחד מהציורים מגלה לנו סוד, שהצייר או הציירת לעולם לא יוכלו להגותו במילים. יותר משהתערוכה מבקשת לפענח את המסתורין הזה, היא מבקשת לכבד אותו ולתת לו מקום. הצופה ניצב, מתבונן בציור. הציור מתבונן בו בחזרה.

תאריך נעילה: 29 ביוני 2019

גלריית האוסף: עבודות נבחרות של אמנים מובילים מתוך אוסף המוזיאון

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: סמי אבוטבול, איזידור אשהיים, אנטון בידרמן, גבי בן-זנו, אברהם גולדברג, מאיר גור-אריה, יהושע גרוסברד, אוזיאש הופשטטר, שמואל טפלר, אסי משולם, לאה ניקל, איתמר סיאני, אבל פן, אווה פרייברגר, מיכאל קארה, ארתור קולניק, משה קופפרמן, בן (בן ציון רבינוביץ'), חן שיש, שמואל שלזינגר

אוצרת: סיגל קרינסקי

תאריך נעילה: 29 במאי 2019

נעמי סלייני: שבעה ימים - Naomi Slaney: Seven Days

אוצרת: אור תשובה

תערוכה תלויית-מקום (site specific), המתייחסת למיקום הגלריה בה מוצגת התערוכה – גלריית האוסף של המוזיאון, הממוקמת מול חדר ההנצחה של בית יד לבנים בפתח תקוה. סלייני, אמנית העוסקת בעיצוב ושזירה של פרחים, יוצרת מיצב שנוגע בחוויה האינטימית והדואלית שמזמן המקצוע, כאורחת לרגע בחיי זרים, המבקשים לציין באמצעות הפרחים את שמחות החיים, כמו חתונות ולידות, ולצידם – גם שעות קשות, של מוות ושל שכול. במיצב של פרחים טריים, סלייני מצטטת אלמנטים מחדר ההנצחה, ודנה בנושאים כמו שימור, זמניות וזיכרון. היא יוצרת בגלריה 12 מחזורי חיים בני שבעה ימים כל אחד, שתחילתם בשזירת זר-אבלוּת אדיר ממדים הניצב במרכז החלל. את הפרחים הקמלים מהשבוע החולף, היא מייבשת בתוך 12 ספרים ריקים ומתוארכים שמוצבים בגלריה, ומתפקדים כארכיון בהתהוות, וכתזכורת מכאיבה לדרכם של מפעלי זיכרון ואנדרטאות בישראל – שאינם עוסקים רק בעבר, אלא גם מייצרים תשתית מוכנה מראש למי שיונצחו בעתיד. פעולה זו חוזרת על עצמה לאורך 12 השבועות של הצגת התערוכה.

תאריך נעילה: 9 ביוני 2019

שעות פתיחה: ב', ד', ו', שבת – 10:00-14:00 ג', ה' – 16:00-20:00 דמי כניסה: 20 ₪

מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אתר

גלריית הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב: "אַפִּירְיוֹנִים" – תערוכת יחיד של איתן דור-שב. 6 עד 28 במרץ 2019

הבל - מופע מחול ואמנות ציור. איתן דור שב. צילום- עודד רונן (1)

האמן וחוקר התנ"ך איתן דור-שב משיק את "אַפִּירְיוֹנִים", תערוכת יחיד שישית שלו, המצטרפת לתערוכות תנ"כיות מונומנטליות שהציג בגלריות ומוזיאונים בעבר. בתערוכה "אַפִּירְיוֹנִים" מיצב המורכב מארבעה אובייקטים גדולי מימדים. כל אחד מהם הוא מיטת "אפיריון" מעץ בעלת עמודים, הנושאים ציור אותו רואה מי ששוכב וצופה מעלה.סדרת ארבעת הציורים באפיריונים מתארת סצנות ליליות וחלומיות שנוצרו מתוך אינטרפרטציה אישית ועכשווית של האמן למגילת שיר השירים. הציורים הם מפסטל רך על בד, באורך 170 ס"מ על 240 ס"מ רוחב. שיתוף הפעולה של האמן בתערוכה עם האוצרים זימנו אינטראקציה ייחודית בחלל: המיטות מחייבות את המבקרים להיכנס ל"מוד" שכיבה ומאפשרות לחוות את עולם הדימויים המדויק שקיים בעבודות, שכמו בהשראת "חלום ליל קיץ" של שייקספיר מגיעות מעולם החלומות, תת המודע, נים ולא נים –  "אני ישנה ולבי ער…".בציורים שבתערוכה דור-שב מפצח את מגילת שיר השירים כתהליך פסיכולוגי הדרגתי, מתפתח ושלם של ספרציה-אינדיבידואציה (Separation—Individuation), כלומר מסע של שלבי נפרדות פסיכולוגיים וגיבוש זהות עצמית נבדלת, עטופים בעולם חלומות. נערת הרועים היא גם הנשמה שבוחנת את הנפרדות שלה מול מושא תשוקתה שהוא האל. פרט מעניין: בתערוכה "אַפִּירְיוֹנִים" דור-שב בחר לייצג את הפסוקים בהיפוך מינים: כאשר הפסוק מדבר על נערת הרועים הוא מצייר דמות גבר, ולהיפך. במהלך התערוכה יתקיימו מספר מפגשים וסדנאות יצירה עם המבקרים.

אוצרים: ורה פלפול וכפיר גלאטיה אזולאי

שעות פתיחה: ימים א'-ה' 08:30—20:00, יום ו' 08:30—12:30.

"מוזיאון פופ אפ" "Pop Up Museum TLV": תערוכה חדשה לשישה ימים בלבד - 8-13.4.19

אוצרת: יערה זקס

פתיחה: יום שני, 8.4.19, שעה 17:00 הבניין ברחוב קליי 18, תל-אביב הכניסה חופשית מדרך נמיר 53

בשנים האחרונות נראית מגמה הולכת וגוברת בה אמנות רחוב זוכה להכרה בעולם האמנות, הן באופן הצגתה והן במחירי היצירות הנמכרות בבתי מכירות ועוד.  כחלק מתהליך זה, לראשונה בישראל, יתקיים פרויקט בהיקף דומה לאלו המתקיימים בעולם, בו יחלשו עשרות אמנים העוסקים באמנות רחוב וגרפיטי, על בניין בן 4 קומות ו12 דירות. במשך שישה ימים יהפוך הבניין למוזיאון זמני על כל חלליו וקירותיו רגע לפני הריסת הבניין, כחלק מפרויקט התחדשות עירונית במסגרת תמ"א 38.

עם כניסתם לתערוכה ייחשפו הצופים לעולם חדש, בו השיטוט בין הדירות, החדרים והמסדרונות ייצור חוויה חדשנית. שכן, בהכנסת אמנות הרחוב לתוך חלל של בית ונתינת פלטפורמה מוזיאלית לאמנים, מתאפשר מרחב פתוח המאפשר 'לשבור את החוקים' ולטשטש את הגבולות שבין המותר והאסור.

בין האמנים המשתתפים: Brothers Of Light , SPINE, Sugar Minks, THALES, TAG#, Amit   Greenberg, Dima Korma, TAO-B, הצלמים דין אבישר וזוהר שטרית ועוד.

זהו פרויקט ראשון מתוך בניינים רבים בתל-אביב, בהם חברת הנדל"ן "אנשי העיר" תורמים את הפלטפורמה לאירוע ייחודי מסוג זה. ברחבי העולם, נחשף הקהל לאמנות רחוב ולהתבטאות מחתרתית במרחב הציבורי באופן יום יומי. "בעיר שלא מפסיקה להתחדש וליצור, אנו מבינים את הצורך הבלתי פוסק של תל אביב ביצירת תכנים חדשים ומעניינים, והחשיבות בתמיכה ובקידום אמנים צעירים לצד שמירה על הסביבה והקיימות שלה". במסגרת התערוכה יתקיימו פעילויות שונות, ביניהן חנויות פופ-אפ של האמנים, דירה שלמה שתוקדש לפעילות צביעה (DIY) בה ניתן יהיה להתנסות ביצירת אמנות הרחוב ובחוויה, פעילות המותאמת לילדים ולמבוגרים. כמו כן, תתקיים מסיבת הריסה לבניין.

תאריך נעילה: 13.04.19

שעות פעילות: 8.4 – 17:00-22:30 אירוע פתיחה למוזמנים, 9.4 – 11:00-22:30 יום הבחירות. כולל יריד בו ימכרו האמנים חפצים בעיצובם, 10-11.4 – 17:00-22:30, 12.4 – 11:00-22:30, 13.4 – 11:00-22:30 מסיבת הריסה לבניין.

הבניין ברחוב קליי 18 (כניסה מדרך נמיר 53) תל-אביב. הכניסה חופשית.

Brothers Of Light_ללא כותרת_צבע אקרילי על קיר בליסבון_2016_BY BROTHERS OF LIGHT

שתי תערוכות ציור חדשות  בגלריית המדרשה – הירקון 19: 

אתי יעקובי / תפוח זהב *  קבוצת הברביזון החדש / אמריקה

שתי תערוכות ציור חדשות יפתחו בגלריה המדרשה – הירקון 19 : תערוכת יחיד של אתי יעקובי בשם "תפוח זהב", ותערוכה של שלוש מחברות קבוצת הברביזון החדש - נטליה זורבובה, אנה לוקשבסקי ואולגה קונדינה - בשם "אמריקה". תערוכות אלה מעוררות יחד ולחוד שאלות על ציור, על היחס שלו אל המציאות, ועל האפשרות הפוליטית הנעוצה בו – בין אם זו של ציור שמתחיל מן הקנבס הלבן הריק ונעשה מתוך התבוננות פנימה אל הגוף והזיכרון, כפי שעושה יעקובי, ובין אם דרך ציור שמתחיל בהתבוננות ישירה במציאות העירונית, כפי שעושות חברות קבוצת הברביזון החדש.

אתי יעקובי/ תפוח זהב: התערוכה מציגה מספר ציורים מופשטים, עזי צבע וגדולי ממדים . יעקובי מציירת שכבה על שכבה, עשרות שכבות של גוונים קרובים בצבעי יסוד: אדום, צהוב, וכחול, פיגמנטים רוויים בלבן. יעקובי מעניקה לכל ציור מרחב שמזמין את הצופה לעמוד ולהתבונן, להישאב אל מרחב ציורי, עשיר בשכבות ובצבע, שמנותק מן היומיום ומן המציאות. הציור מתחיל ממבט על הנוף הנשקף מחלון הסטודיו שלה, ובכל זאת, היא אינה מציירת את מה שהיא רואה דרך החלון. המבט שלה על הטבע, על המציאות שמחוץ לסטודיו, הוא למעשה מבט על ציור והציור שלה יורש תובנות מתולדות האמנות בעיקר מהרוקוקו, ומאמנים כמו בושה. הציור של יעקובי, כפי שאמרה לא פעם בעבר, אינו מתחיל מדימוי ואינו מגיב לדימוי, אלא מהווה "יכולת שנמצאת בגוף ושמשתחררת ברגע".

קבוצת הברביזון החדש / אמריקה: התערוכה של חברות קבוצת הברביזון החדש, והאידיאולוגיה שהובילה להקמתה של הקבוצה, מתאפיינת  ביציאה משותפת אל מחוץ לסטודיו ו'ציור מהתבוננות' ברוח מסורת הציור באוויר הפתוח שאפיינה את קבוצת הברביזון בצרפת בשלהי המאה ה-19. כאשר הוקמה קבוצת הברביזון החדש בקיץ 2010, הכריזו חמש החברות בה כי "ממש כמו הציירים מאסכולת ברביזון, יצאנו מחללי הסטודיו שלנו אל תוך הג'ונגל העירוני. בעבודות שלנו אנחנו שבות למציאות, אשר במשך שנים לא קיבלה תשומת לב באמנות העכשווית וקוראת עכשיו לפרשנות חדשה". הפעם שלוש המשתתפות מציירות בעקבות ביקור בן מספר חודשים בטקסס, אחד המסמנים המובהקים ביותר  של "אמריקה", לשם נסעו כדי ללמד אמנות במסגרת מלגה. התוצאה היא תערוכה עשירה מאוד, אינטנסיבית וצבעונית, שמדגישה מצד אחד את העוצמה של הטבע שבו פגשו, ומצד שני את הקפיטליזם הישיר והפרוע, שעליו שמעו בביקורתיות לאורך ילדותן בברית המועצות בעת המלחמה הקרה.

 

 אוצר : אבי לובין

הפתיחה 21.2.2019  יום חמישי בשעה 20:00 נעילה:  30.3.2019

גלריית המדרשה  – ״הירקון 19, כתובת: רחוב הירקון 19, תל-אביב., שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00

תערוכה חדשה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית: מיקרופופ

גן חורפי: חקר עולם הדמיון של המיקרופופ באמנות היפנית העכשווית

אוצרת : מידורי מאטסואי

פתיחה חגיגית: 23/2/2019, מוצאי שבת, בשעה 19:30

התערוכה, "מיקרופופ", בוחנת מגמות משמעותיות באמנות היפנית העכשווית כפי שהן באות לידי ביטוי ביצירותיהם של אמנים יפנים צעירים. "מיקרופופ" (micropop), הוא מונח שטבעה האוצרת ומבקרת האמנות מידורי מאטסואי (Midori Matsui). ב"מיקרופופ", האמנים מלקטים חלקיקי מידע מתוך חוויות אישיות וללא תלות בשיח תרבותי דומיננטי, במטרה ליצור אסתטיקה ייחודית. כמו כן, הם עושים שימוש חוזר באובייקטים בנאליים ויומיומיים, באופנות שחלף זמנן ובמקומות לא ידועים באופן החורג מהתועלת המוכרת מאותם אובייקטים. על ידי כך, האמנים יוצרים מצבים מפתיעים עבור הצופים. למרות המגוון הרב של מדיומים אמנותיים, האמנים חולקים גישות ומקורות השראה משותפים: ההתמודדות עם ההשפעות השליליות של הגלובליזציה, שבאה לידי ביטוי בהתפוררות הכלכלה, ביטול השונות התרבותית והרס קהילות מקומיות. התמודדות האמנים באה לידי ביטוי בשימוש שהם עושים בחומרים יומיומיים, ובגישה תמימה וספונטנית כאמירה עכשווית. מאטסואי סבורה כי בנושאים המשותפים ליצירה העכשווית באים לידי ביטוי מאבקים אסתטיים ומוסריים. האמנים מנסים להשפיע על תפיסות עולם שונות באמצעות השינויים שהם יוצרים בחפצים. הם משתמשים בלא-מודע ככלי להרחבת מעגל הדימויים. מתוך עיסוקם זה עולה כמיהתם דווקא למגע מידי וממשי עם העולם הסובב. לביטוי "גן חורפי" שתי משמעויות מנוגדות: מחד "גן שומם בחורף" ומאידך "חממה". המשמעות הדואלית מבטאת את הפרדוקס המרכזי העולה בתערוכה זו. הגן השומם מבטא את הקושי בהתמודדות עם החיים המודרניים ואת הניסיון של האמנים להפיק את המיטב למרות הקשיים. דימוי החממה מתקשר לחלל מצומצם, סגור ומלאכותי, המאפשר לטפח אורגניזמים שונים – צמחים, חרקים, ציפורים וכדומה גם בתאים קשים. התערוכה משלבת שלוש קטגוריות מתודולוגיות. בקטגוריה הראשונה משמשות מדיות אמנותיות שונות כגון, ציור, מיצב, וידאו וסאונד, המתארות תהליכים אסוציאטיביים. תהליכים אלו נוצרים על ידי שימוש בפרטים חסרי משמעות מהיומיום במטרה לעורר תשומת לב לפעילות הלא-מודע והלא-רציונלי כמנגנונים היוצרים דימויים באופן אקראי. הקטגוריה השנייה כוללת ביטויים אמנותיים הלקוחים מתת-תרבויות יפניות עכשוויות – מאנגה, אנימה, מדע בדיוני, משחקי מחשב וכדומה. בקטגוריה השלישית נכללות יצירות המתארות מבנים בסיסיים של צמחים, בעלי חיים ומינרלים במטרה להציג תהליכי התפוררות ובנייה מחדש של סביבה בעיני הצופה. שלושת הקטגוריות הללו מגלמות את הפרדוקס הגלום בביטוי "גן חורפי".

התערוכה מוצגת במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית באדיבות קרן יפן ובסיוע שגרירות יפן בישראל.

נעילת התערוכות : 23.6.2019

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, שד' הנשיא 89, חיפה | טל. 04-8383554 |

שעות פתיחה : א'-ה' 19:00-10:00 , ו' 13:00-10:00 , שבת  19:00-10:00

גבעון גלריה לאמנות: מריק לכנר – "אתה לבד" ציורים חדשים

13.4.2019 – 28.2.2019

תערוכת יחיד חדשה של האמן מריק לכנר, מציגה ציורים חדשים מהשנתיים האחרונות. הציור של לכנר מתאפיין בחומריות עודפת, ובעולם דימויים הנע על הגבול שבין ביעות או חרדה לחמלה ויופי. פעולת הציור מתגלמת כעקבה בחומר שמתוכה נולדים צלמים, דמויות רפאים, נרטיבים סבוכים של העצמי. הציור של לכנר הוא ציור פיזי – כזה שחודר את שכבת העור ופוגש את הגוף החי, הרוטט, הפועם והכמה. מפגש של גוף בגוף, רטט ברטט.

גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00, שישי ושבת, 11:00-14:00

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, תערוכות חדשות, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>