תערוכות חדשות – מגזין מגפון לאמנות

המגזין החודשי לאמנות מציג טעימות מסצנת האמנות הישראלית ברחבי הארץ.

Print Friendly

גלריה בסיס, הרצליה: "יחס" 

מציגים: ביאנקה אשל גרשוני, יעל בורשטיין, גדעון גכטמן, יצחק דנציגר, אוהד מרומי, שי עיד אלוני, אהוד פקר

אוצרת: שלומית ברויר

התערוכה מבקשת לבחון את היבטיו השונים של המונח "יחס": ויהיה זה "יחס הזהב", שנוסחתו המתמטית התגלגלה במשנה האסתטית המגדירה בחומרה את האידיאה של היפה וההרמוני; היחס הפיזי בין אובייקט אחד למשנהו ובין אובייקט לחלל; והזיקה בין סובייקט לאובייקט ובכללה מבטו של הראשון, המעוגן בעולם ערכים מובנה ומורש, על מושאי התבוננותו. בין עבודות הפיסול המוצגות בתערוכה: "מלך הרועים" (1966-1965), פסלו האייקוני של יצחק דנציגר; "מוטות" (2017), פסלה של יעל בורשטיין, המאזכר תצוגה אתנוגרפית של כלי מלחמה ופולחן שבטיים ובו בזמן חוויה מודרניסטית מתומצתת; "הנער מדרום תל אביב" (2001), גרסה מוקטנת של פסלו של אוהד מרומי המוצג במוזיאון ישראל; "הגדרת קו" (2018-1972), שחזור פסלו המושגי של אהוד פקר, שהוצג בשנת 1972 בתערוכה אמנים ובחירתם; שני פסלים גדולי מידות מסדרת ה"נפילים" של שי עיד אלוני ועוד.

יצחק דנציגר, קשר הדורות, ברונזה, 1969, אוסף גבי ועמי בראון, קרדיט סיגל קולטון

תאריך נעילה: יום שבת, 23.2 (10:00-14:00).

שעות פעילות הגלריה: שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00 שישי 10:00-14:00

גלריה בסיס, בית ספר בסיס לאמנות, רחוב המדע 14, הרצליה פיתוח, הכניסה חופשית

גלריה "מאיה" בתל אביב - "פרא – תערוכת יחידה" | מרב סדאי

אוצר: ציבי גבע

עירום 6 פרוטרט עצמי מרב סדאי שמן על בד קרדיט צילום אורן אגאיוף

בתערוכה "פרא- תערוכת יחידה" אשר תפתח ב- 17 בינואר בגלריה "מאיה"  בתל אביב יוצגו כ15 ציורים של האמנית מרב סודאי בהם היא עוסקת בעצמה כאובייקט וכסובייקט. את התערוכה אצר ציבי גבע. דרך גופה העירום המצויר בתוך טבע פראי, מרב סודאי יוצאת למחקר אודות הווייתה ובודקת את הגבולות שבין הגלוי והנסתר, האסור והמותר. הפרטיות של הגוף החשוף בטבע, צויר מתוך חשכת הסטודיו כמגלה את החיה החבויה בכל אישה שאינה יכולה להתגלות, אלא בחשיכה. אחרי שנים רבות של עיסוק במרחב הציבורי הישראלי, בטרור ושכול, בתערוכה זו מציגה סודאי סדרת פורטרטים עצמיים, בגודל טבעי ואף יותר מזה. חלקי גוף ופנים, שהוסתרו בחושך יוצאים אל האור. איברים מוצנעים נחשפים חופשיים, ישירים ולעיתים בוטים. הגוף מדבר את עצמו מבפנים ומבחוץ, נוכח ובטוח בעצמו, כפי שהטבע ברא אותו.  התרחקות מהמרכז הגיאוגרפי והאומנותי, חיבור לקהילה ולפריפריה, חזרה למקורות והתבוננות בעצמה, הם רק חלק מהבחירות שעשתה מרב סודאי בשנים האחרונות. בחירות אלה והרצון ליהנות מתהליך היצירה, הולידו תהליך במסגרתו היא מאתגרת טכניקות ודפוסים מקובלים. היא מציירת בחשיכה והופכת את הקנווס – פיזית – במהלך העבודה. מהלכים, אישיים, תפיסתיים וטכניים, אלה של אמנית מוערכת ומוכרת כסודאי, התגבשו לבסוף לכדי קול חדשני ומסקרן. נראה כי היא "מציירת" את עצמה מחדש ביותר ממובן אחד. גם המתכונת שבה יתקיימו אירועי פתיחת התערוכה ושיח הגלריה, מבטאים אמירה אישית משלימה וקוהרנטית למוטיבים הנוכחים ביצירתה, עד להגדרתה את התערוכה כ"תערוכת יחידה".

מרב סודאי (1970) נולדה וגדלה בנהריה, החיים תחת איום מתמיד ואינטנסיבי, הביאו אותה כאמנית בוגרת, לעסוק בנושאים הקשורים לשגרת סכנה, טרגדיות אנושיות, ואלימות. עבודותיה של סודאי, והדימויים הנראים בהן, שאובים מהתבוננות בסביבתה החברתית והלאומית, ולרוב הם מבוססים על תכנים הקשורים לנושאים אקטואליים כגון: מאבק, מלחמה, טרור, ושכול. בנוסף, עוסקת סודאי בהדדיות שבין מזרח ומערב, בין המסורתי למודרני ובין המקומי לגלובאלי. בתוך כך היא מתבוננת בחברה הישראלית ובעצמה. מקורות ההשראה לעבודותיה מגוונים. חלקם לקוחים מצילומי עיתונות, ומחומרי תיעוד של זירות-אירוע שונות, וחלקם על צילומים מהאלבום המשפחתי. בעבודותיה נעשה שימוש בטכניקות מעורבות כגון שמן ואקריליק על בד וטכניקות מסורתיות נוספות כגון: תפירה, רקמה או חיקוי של מלאכות יד שונות. עבודותיה של סודאי נכללות באוספים מוזיאליים ופרטיים – אוסף מוזיאון ישראל, אוסף המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר בעין-חרוד, אוסף גיל ברנדס, אוסף עמוס שוקן. אוסף יגאל אהובי. אוסף גלריה ג'ולי מ. ואוספים פרטיים אחרים.

לוח אירועים:

פתיחה: התערוכה תפתח ביום חמישי, 17.1.2019 בשעה 20:00 בגלריה מאיה רח' המרץ 2 קומה ב' תל אביב.  בשעה: 20:30 יתקיים מופע מחול (פרפורמנס) של אמנית התנועה איריס נייס. המופע יתקיים בחלל הגלריה בחושך מוחלט עם אור של פנס בלבד.

שיח גלריה: ביום שישי,1.2.2019 בשעה 12:00 יתקיים שיח גלריה בתערוכה בהשתתפות העיתונאית והיוצרת  תמר מור סלע, מחברת רב המכר "ערות – נשים מדברות מיניות", מיכל סודאי מעצבת ומרצה במח' לתקשורת חזותית ב"בצלאל", ומעין סודאי דוקטורנטית באוני' הארווארד, חוקרת משפט ותרבות.

עדי לוז ויונתן קורן מלהקת "נשמה" ינגנו חומרים מקוריים. עדי: שירה וצעצועים, יונתן: חשמלית ומשחקים

נעילה: שבת, 9.2.2019

שעות פתיחה: 

יום שלישי        12:00–18:00

יום רביעי          12:00–18:00

יום חמישי         12:00–18:00

יום שישי           11:00–15:00

יום שבת           11:00–15:00

גלריית "מאיה",  רחוב המרץ 2 קומה ב' בתל אביב

הגלריה ומרכז אמנויות ע"ש אפטר-ברר, מעלות – תרשיחא: "היה פעם אני" | זיכרון דברים – יפתח חבלין

היה פעם אני – תערוכת המשך בגלריה במעלות. מציגים: אילונה אהרון, ורד אהרונוביץ, עדי ברנדה, הדר גד, חיים גל און, גידי סמילנסקי, אסד עזי, דביר כהן – קידר, תמי סואץ,  חוה ראוכר, רות שלוס, שיבטה טויו, תמר שפר

אוצרת: רותם ריטוב

התערוכה היה פעם אני היא מחווה לאדם, לאנושיות, לחמלה ותאוות החיים: להיות, לחשוב, לחוות, להחליט, ליצור, להמציא, להרגיש… מחווה לתשוקה לערך כלפי העצמי עד הנשימה האחרונה. התערוכה נאצרה בהשראת טקסט מכונן האני המצומק, שנכתב על ידי רות בונדי בהיותה בת כמעט 91, לאחר אשפוז במחלקה לשיקום גריאטרי בבית החולים שיבא. הטקסט פורסם לאחר מותה בדצמבר 2017 בעיתון הארץ ביוזמת בִּתָּה טל בשן. במהלך האוצרותי ישנה שאיפה כי חווית הצפייה בתערוכה דרך הביטויים האמנותיים המגוונים המוצגים בה, תעורר מחשבות והרהור במשמעויות ובהשלכות הבגידה העצמית לעת זִקְנָה; בגידת הגוף באופן פיזי ומנטלי; היכרות מחודשת עם אני משתנה תדיר; התרגלות והסתגלות לסדר יום והרגלים מתחדשים; כל זאת כמו גם החוויה הקשה במפגש עם הבגידה החברתית והמוסדית. בתערוכה, נוכחות עבודותיהן של שתי אמניות שנפטרו בשנים האחרונות: אילונה אהרון ורות שלוס. עבודותיהן הן התגלמות החוויה הפיזית/מנטלית/סביבתית  של הזִקְנָה.

זיכרון דברים – יפתח חבלין

אוצרת: נוגה מגדל

"הפנים האנושיות הן עולם מלא ומופלא, רבי צורות ודרכי ביטוי. חלק ניכר מהתקשורת האנושית נעשית באמצעות הבעות פנים בלבד, ללא מילים. היכולת לחוש ולהבין סוג זה של תקשורת הוא דבר מסקרן ומרתק והצילומים המוצגים כאן הינם דרך הסתכלות, שהיא במידה רבה אישית וסובייקטיבית, אך עם זאת גם אוניברסלית תוך ניסיון להבין סוג זה של תקשורת. אין בכוונת הצילום להחמיא או להיות "יפה" במובן המקובל של המילה, אני מנסה לתפוס משהו מאישיותו של האדם העומד מול המצלמה, מאופיו ומהלך רוחו, משהו שהוא חלק מהווייתו כבן אדם, אדם שהוא חלק מחברה אנושית. חברה אנושית קיבוצית". (יפתח חבלין). הצלם יפתח חבלין, בחר לצלם את דור הוריו (דור המייסדים) בקיבוץ בו גדל כהערכה והוקרה לאנשים שליוו אותו לאורך שנות ילדותו והיו חלק משמעותי מהנוף היומיומי של חייו בקבוצת שקד. משקעי הקיבוץ של פעם שיסודותיו וערכיו היו מושתתים על שוויון ואחדות  ניכרים בבחירתו בפורמט צילומי אחיד. בצילומיו, עושה יפתח שימוש דרמטי באור וצל כדרך ביטוי, ואולי כהדהוד לדיוקנאותיו של רמברנדט שהיו אפופים זיו מיסטי, ומפניהם היה קורן אור הבוקע מתוך האפלה. עפ"י לבושם ופניהם של המצולמים ניתן להבחין בצניעותם ופשטותם, תווי פניהם מאירים ובוהקים בגווני האפורים והלבנים, מפציעים מתוך מסך שחור. לא נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים לטשטש את סממני הגיל וחריצי הזמן המוטבעים על פניהם, עיניהם מיטיבות המבט מעידות על כברת הדרך הארוכה שעברו בחייהם.

בית תנועת המושבים – תל אביב: "מסע – מוסיקלי" | הילה גד הוד טל

בתערוכה "מסע – מוסיקלי" אשר תפתח ב- 29 בינואר בבית תנועת המושבים של ישראל בתל אביב יוצגו כ10 יצירות בגדלים שונים של האמנית הילה גד הוד טל בהם היא עוסקת בשתי אהבות הגדולות של חייה אמנות ומוסיקה כאחד. האמנית מסבירה: "הפרויקט נוצר מתוך אהבה ותשוקה לאומנות ומוסיקה כאחד. חיברתי שתי אהבות של חיי שמלוות אותי מילדות ויצרתי דואט אמונתי שאני רק הכלי שמעביר את המסר לתוך היצירה. הבחירה של המתבונן לקחת אותה למחוזות שהוא חפץ להגיע. העבודה נעשתה קודם בבחירת השיר או היצירה המוסיקלית. חלק אני מחוברת מאוד חלק בכלל לא. ולתת את התחושות והרגשות שעוברים בי דרך צבע לפעמים גם חומר על הקנבס בצבעי אקריל. הציור נעשה בצורה אינטואיטיבית. רובם נעשו ללא מחשבה מראש אלא תוך כדי שמיעה. השיר נשמע באופן מחזורי עד שמסתיים הציור. יכול לקחת בין יומיים לשבוע".

בהשראת צייקובסקי-מיסה- הילה גד הוד טל

פתיחה: התערוכה תפתח ביום שלישי, 29.1.2019 בשעה 18:00 עד 20:00 בבית תנועת המושבים בישראל, לאונרדו דה וינצ'י 19 , תל אביב. התערוכה תציג חודש ימים עד ה28.2.19.

גבעון גלריה לאמנות: "שולחן"

תערוכה זו נסובה סביב השולחן. האמנות הישראלית העמידה שולחנות רבים, ייצוגים של שולחנות ושולחנות של ממש, שכן השולחן נושא את סמלי השפע והמחסור, המשפחה והעדרה, היהדות והישראליות, הגלות והמקומיות, וערכים רבים נוספים. אך תערוכה זו אינה סוקרת את השתלשלות השולחן ומשמעויותיו באמנות המקומית, כי עניינה בדיאלקטיקה של שתיים מתנוחת השולחן: שולחן ערוך ושולחן הפוך, ובמשמעויות שנגזרות מהן.

אמנים: מיכה אולמן, אברהם אופק, יהושע בורקובסקי, דגנית ברסט, נחמה גולן, דוד גינתון, משה גרשוני, מאיה ז"ק, נחום טבת, פנחס ליטבינובסקי, מלאכי סגן כהן, נעמה ערד, רונית פורת, מרב קמל וחליל בלבין

אוצר: רון ברטוֹש

נעילה: 23.2.19

גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב. שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00 שישי ושבת, 11:00-14:00

גלריה דואק, משכנות שאננים: אילת כרמי "גירלנדה"

תערוכת יחיד של האמנית אילת כרמי בגלריה דואק, במשכנות שאננים, מציגה מקבץ ציורים בטכניקות שונות. ציורים מורכבים מניירות שקופים, מונחים זה על גבי זה. הציור המרכזי, צלצוד, הינו קולאז' גדול ממדים הנמתח על פני הקיר בגוונים רכים ועדינים. הוא מתאר דמות נשית המנגנת בכלי בעל חוטים ההופכים לשריג צמחי בו לכודים בעלי חיים. הבחירה במצע שקוף מאפשרת לכרמי לחשוף את השכבות השונות המרכיבות את הציור כמדיום ואת הדימוי הסיפורי. בעבודותיה היא בוראת – עולם, מקום, זמן ועלילה הלקוחים מעולמות רחוקים ומיתולוגיים. בריאה זו, כוללת מוטיבים של צמחיה, דמויות נשיות, כלי נגינה, בעלי חיים, דימויים ממקורות היסטוריים ועצמות גוף. שם התערוכה, "גירלנדה", הינו מוטיב יווני המתאר שרשרת דקורטיבית של פרחים ועלים השזורים זה בזה. מוטיב השזירה מופיע בכל עבודות התערוכה וברובן מופיעה שזירת פרחים או עלים. זהו מוטיב מרכזי בעבודה דקל יריחו, 2018 – עבודת קיר תלת ממדית גדולה ועשירה, גירלנדה, המורכבת מציורים שונים אשר נגזרו לפרחים, צמחים, עצמות, גולגולות וציפורים. הגירלנדה נושאת בתוכה דימויי חיים ומוות בו זמנית. מצד אחד דימויים צבעוניים ואסתטיים אך מצד שני צלליות כהות ושחורות או שקופות לגמרי. העבודה מלווה בשני תצלומים המדגימים את חבישת הגירלנדה על הראש כרעלה,  כשהראייה מתאפשרת רק דרך חרכי הגירלנדה.

נעילה: 1.5.19

גלריה דואק, מרכז הכנסים ע"ש אדנאואר, משכנות שאננים, ימין משה, ירושלים טל:6292220 הגלריה פתוחה כל ימות השבוע בין השעות 10.00 – 20.00 – הכניסה חופשית

אילת כרמי, דקל יריחו, פרט, 2018

פריסקופ – גלריה לעיצוב עכשווי ונאו קראפט: "יחיד וחצי"

"יחיד וחצי" הינה תערוכת יחיד חדשה של המעצב ד"ר עומרי גורן, מרצה במחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב. בתערוכה יוצגו חלקי ציורים של סבו, האמן מיכאל שלומוביץ', אותם צרף לכדי מסגרות, הקטין, הגדיל והתערב בירושה המשפחתית, בעודו משתמש בגוף כגלריה אולטימטיבית. מתוך מהלך זה נרקם שיח בין דורי, בין אמנים ושפות ויזואליות בעלות נקודות מבט שונות, המשקף את היחסים המורכבים בין האמן לסבו. בתערוכה מתערב גורן ביצירות האמנות הקיימות ועל ידי הלחמה, שיבוץ ושיוף מצליח לשוות להן נופך אמנותי מעודכן של הבנה וכבוד ליצירה. ברובד נוסף, אפשר לראות בעבודתו – אשר נעה על המנעד שבין צורפות עכשווית לעולם האמנות – גם מהלך אוצרותי, שמאיר את עבודותיו של סבו באור חדש. מיכאל שלומוביץ׳ (1920-1995), סבו של גורן, צייר כל חייו והשתתף בתערוכות רבות. מקורות ההשראה לציוריו הגיעו מנוף ילדותו: החיים המשותפים של ערבים ויהודים, הרוכלים בשוק ועוד. עומרי גורן נולד ב־1980 בכפר שמואל. הוא מעצב אופנה ותכשיטים בוגר בצלאל ומחזיק בתואר דוקטור מטעם הסורבון בפריז. גורן מרצה במחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל ובמרכז האקדמי ויצו חיפה במחלקה לאופנה.

תאריך נעילה: 16.2.2019

פריסקופ – גלריה לעיצוב ונאו קראפט רחוב בן יהודה 176, תל-אביב

עומרי גורן, תכשיט חלל. קנווס, אריגים, פליז מושחר ומצופה זהב. 2018. קרדיט מתן קזרוב

גלריה לאונרדו, בית התנועה הקיבוצית: "עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה"- גדעון סער

בניגוד לתערוכתו הקודמת של גדעון סער (לא הפוליטיקאי), שעסקה בעיקר בהתחממות הגלובלית, ב"עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה" שתיפתח ב-8 בינואר בגלריה לאונרדו בתל אביב יוצגו "שלושה מצבי צבירה" של זמן ונוכחות בציוריו של האמן. גם התערוכה הנוכחית עוסקת בהתחממות הגלובלית העתידית, אך הפעם ננקטה גישה המאפשרת לאמן ליצור מציאות בה ההווה מתכתב עם העבר ועם העתיד ואף יכול להציע מציאות אלטרנטיבית לכל מה שקרה ולכל אשר יקרה. כמו האמן יוזף בוייס שעבודותיו מתכוונת להראות שהטבע מכיל משמעויות המסוגלות להדריך את מחשבתו ואת מעשיו של האדם, כך גם אצל סער, הדמיון בין העבר לעתיד לא יכול להיות מובן באופן חזותי אלא רק בעזרת אינטואיציה והקשבה אחר משמעות של העבודות ביחס לאסונות אקולוגיים אנושיים ואסונות טבע, כמו כן, מפגש עם יצורים, ידידותיים לרוב, מהעתיד. שמות העבודות בתערוכה לקוחות מתוך שיריו של המוסיקאי והזמר, עידן חביב. לדברי סער "התחברתי למוסיקה שלו מבלי לדעת את עברו, רק לאחרונה נודע לי שגם הוא הלום קרב."

בתערוכה שותפים: 40 בני נוער שציירו 20 ציורים בהם הם מראים את רגשותיהם ומחשבותיהם לגבי ההתחממות הגלובלית וארגון גרינפיס שיעמיד מצגת בחלל התערוכה.

גדעון סער, מתגורר בחדרה, הוא בעל ידע מקצועי שלמד ממחקר עצמאי ומניסיון. הוא למד רישום בשיעורי הערב בשיעורים הפתוחים בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה וקורס אצל דוד. הוא מצייר מילדות באובססיה. בגיל 12 ערך תערוכת ציורים בביתו במסגרת הטיפול שקיבל ממשרד הביטחון כהלום קרב, העמיד לו המטפל בד ציור וצבעים וביקש ממנו לצייר אירוע מהמלחמה ורק אחר כך לספר עליו, כך במשך 4 שנים. התהליך הזה החזיר אותו ליכולת לצייר שהייתה לו לפני המלחמה וגם מבחינה נפשית, החזיר אותו לחיים. עד 2006 צייר סער בעיקר מלחמות, מאז 2006 סער עוסק באירועיםאקטואלים ומציג בתערוכות בארץ ובחו"ל. התערוכה "עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה"  תוצג בגלריה לאונרדו, שבבית התנועה הקיבוצית ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13, תל אביב (קומה מינוס 2). עד ל11 בפברואר. שעות פתיחה א-ה 8.00-20.00 שישי 8.00 –13.00

פתיחה: יום ג’, ה-8 בינואר 2018,  בשעה 18:30. במעמד הפתיחה: דברים מאת האמן, החוקר והפסיכולוג יגאל ורדי והאוצרת:  בתיה לביא-ויינשל

נעילה ה-11 בפברואר. בית התנועה הקיבוצית, לאונרדו דה-וינצ'י 13, תל אביב.

הגלריה העירונית בבית "יד לבנים" רעננה: "חיים ומוות ברעננה" – בוריס לייפר

בוריס לייפר נולד באוקראינה בשנת 1946. בשנים: 1969 עד 1975 למד באקדמיה לאמנויות בסנט. פטרסבורג, בעלת הזיקה לציור האירופאי-המסורתי-ריאליסטי. כמו כן, עבד כצייר תפאורות בתיאטרון הרוסי. הלימוד באקדמיה לאמנות יחד עם העיצוב לתיאטרון מסבירים את נטייתו כאמן ליצור בעבודותיו קומפוזיציות "מבויימות". בתערוכת היחיד שלו שתיפתח בינואר בגלריה העירונית בבית "יד לבנים" רעננה יוצגו אוטופורטרטים שלו, דיוקנאות אנשים צעירים ומבוגרים, ציורי טבע דומם ונוף פתוח. בשלוש סוגות אלה באמנותו נמצאים מוטיבים הנקשרים לחיים ולמוות. בדיוקנאותיו מנסה לייפר לשמר את שאינו ניתן לשימור – את אותה מהות חמקמקה והמכוננת חיי אדם, ובה בעת גלומה בה מחווה נואשת לצורך להכיר בקץ החיים. דיוקנאות אלו הם איפוא אחת הדרכים המאתגרות של האמן להנצחת מהותו של אותו אדם חיצונית ופנימית גם יחד, ובד בבד קריאת תיגר על הזמן החולף. ציורי הטבע דומם משקפים מציאות של הקיום האנושי היומיומי: ירקות שונים, פירות בסלסילה, מיני מאכלים וכלי מטבח. ציורם של אלה מצביע על מיומנות גבוהה בתיאור המירקמי שלהם כמו גם דגש על התאורה הנופלת עליהם – לה מייחס האמן חשיבות רבה. המתבונן בציורים מסוגה זו של לייפר נוקט דרך של הסתכלות מקרוב – תקריב (zoom in), מבט היוצר תחושת אינטימיות כלפי החפצים המתוארים. במספר עבודות מתאר לייפר בצבעוניות מונוכרומטית בגווני לבן כלי מטבח ואירוח מהודרים כשלצידם מונחות ביצים. הבחירה במונוכרומטיות לבנה מעצימה עוד יותר את אורך חייהם הקצר והתפוגגותם של אלה בבחינת "fade out". גם בציורי הנוף הפתוח של לייפר נמצאים במרומז מוטיבים של חיים ומוות: עץ בודד בנוף ים המלח כמטפורה של חיים וצמיחה על אף האדמה המלוחה של "ים המוות; נוף ערבה צחיח ושומם עם חמור – איזכור לביאת המשיח ותחיית המתים; נוף ירושלים – העיר הנצחית הקדושה לשלוש הדתות. בין סוגות מנוגדות אלה באמנותו של בוריס לייפר – האנושי שהוא חי, מתנועע, נייד וארעי לעומת החפץ/האובייקט חסר החיים והנייח מתרחש איזשהו תהליך של השתנות בו החפץ/ האובייקט "נעור לחיים".

אוצרת: אורנה פיכמן

פתיחה: מוצ"ש, ה-5 בינואר 2019, בשעה 20:30  נעילה: ה-2 במרץ 2019

הגלריה העירונית "יד לבנים" רעננה. רח' אחוזה 147

מועדי הביקור: ימים א'-ה' 9:00 – 19:00; ימי ו' 9:00 – 12:30; שבתות 11:00 – 12:30

בוריס לייפר - ישן. שמש של בוקר שמן על בד מוזיאון ישראל ירושלים

המרכז לאמנות עכשווית בערד: "את תהיי החול שלי" תערוכה קבוצתית

סופי ברזון מקאי | שלווה הדר-הוכשטט | עלמה יצחקי | אמיר יציב ויהונתן דובק | נרדין סרוג'י | אתי שוורץ

​התערוכה "את תהיי החול שלי" מפנה מבט לשאלה מה מאפשר קיום. עבורינו, אנשים הנעים בסביבת המחייה על ציר של כוונות, כשכוחות הבניה וההרס חד הם. מה שמחזיק הוא גם זה המערער. מאין אנושות/אנושיות צומחת ומנביטה אחרים שיבואו אחריה, בעקבותיה, לאן שהיא. לאן תרחק? תעז בלשונך? אל מה תישא עיניך? אילו צלילים באוזניך ספוגים?

העבודות המוצגות בתערוכה יוצאות מן הקרוב והבסיסי – והלאה משם, אל המרחב המקיף. והמרחב מתגלה כמקום הטמון בנו, ממנו נובעים רעיונות שכבר גמענו עם או בלי לתת את הדעת. יצירות שנולדו מתוך מפגש עם זולת, והן מובאות כאן כדי לפנות אליו, והפעם הזולת הוא הצופה בהן. המוזמן להיכנס לבחון את התערוכה כמו היה מתבונן על חייו שלו. זהו מקום אישי המתפתח ונפרש כשפה בין אנשים. שָׂפָה היא אופן הנגיעה. התערוכה הופכת לסביבתו של הנכנס לתוכה, והיא דימויים של מדבר ובניה, אובססיות, הרגלים, צורות ביטוי בסביבות מגורים. הפרחת השממה ההירואית מוטלת בספק, מוטלת בין השאר בין ניצני פריחה חדשה ולא מוכרת בשדות פחם. ביטויים שונים של אדמה נאספים בחלל זה לצד זה, ויש בהם אהבה, התמסרות לדבר, יופי וקושי.

​אמיר יציב ויהונתן דובק מתיכים יחד בסרטם הקצר מטא נרטיב מקראי במציאות צבאית, אתי שוורץ בונה את הטבלה המחזורית יסודות יסודות מושאלים, נרדין סרוג'י מציבה 24 דליים בחצי קשת קטועה, סופי ברזון מקאי מצלמת את שדות בארי החרוכים, מוצאת בהם את לבטיה, עלמה יצחקי מציירת את הנשקף מחלונה ומחדירה בו רובד שלא היה שם, שלווה הדר-הוכשטט מכניסה הקשרים בספר פיזיקה שכתב אביה. מכלול התערוכה שוזר יחד הבחנות על החברה בה אנו חיים, על אבא ואמא, על תורות מוכחות ונסתרות.

אוצרת: גילי זיידמן

28.12.18-9.3.19

המרכז לאמנות עכשווית בערד, בן יאיר 28 ערד מתנ"ס ערד קומה א', טל' 08-9551531

גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי HIT מכון טכנולוגי חולון : "שיבוש"- תגובות, היבטים ומשמעויות

התערוכה מבקשת לחשוף את המוטיבציות והמטרות שעומדות מאחורי השימוש בשיבוש בפעולת היצירה וכיצד הן משפיעות על התוצר שעליו הופעלה פעולה של שיבוש. דרך העבודות המוצגות ניתן לזהות בפעולת השיבוש היבטים בעלי קונוטציות חיוביות ויצירתיות, אפשרות לחידוש, חיפוש אחר צורניות "חדשה", ביקורתיות והרהור על האופן שבו החברה פועלת ומתפקדת, מרחיבה גבולות, מגמישה גבולות ומערערת גבולות. ניתן לראות דרך העבודות המוצגות בתערוכה שפעולת השיבוש יוצאת נגד התרבות הפופולרית ההגמונית, המאלצת אותנו כפרטים להיות כנועים לתכתיבי היופי ולשאיפה לשלמות מבלי לבטא עצמיות וייחודיות. התערבותו של היוצר בשלמות העיצוב ויצירת סדרי עולם חדשים בפרוץ השיבוש אל תוך תהליכי ייצור ועיצוב, חושפות את הצופה אל ה"כשל הלוגי" בעבודות ומעניקות לאובייקט המשובש מקום של בכורה. מקום זה משחרר את היוצר מתפקידו הכמעט צפוי בהגדרת אובייקט השואף לשלמות. ניתן לומר שהשאיפה לחוסר שלמות, הנובעת מפגם, טעות או שיבוש, היא האידאל החדש של היופי.

משתתפים: טלילה אברהם, אהוד אלדן, ורד אליעזרי-גנשרוא, איתמר בורשטיין, אריאל בלונדר, יונתן בלייר, מיכאל גולן, תמר וייזל, מריה זברין, קלודט זורע, שלומי נחמני, אריאל לאביאן, יעל ליבנה, אופיר ליברמן, עפרי ליפשיץ, רועי מגדסי, הילה מור, שרון מורו, אביחי מזרחי, דוט מלנין, רומי מסר, ניל ננר, שיר סניור, אילון ערמון, אפרת פרידנזון-הריסון, דניה צ'למינסקי, עדו צ'רני, גד צ'רני, גיא קניגשטיין, דרור קסלר, עדי קרליץ, אודי קרמסקי, אסף רביב, ליזה ריצנר, אביגיל ריינר, שירה שובל, רועי שכנאי

נעילת התערוכה 18/01/18 .

אוצרות: מיכל קסטיאל וגלינה ארבלי.

שעות פתיחה א-ה בשעות 10.00-17.00 בגלריה ויטרינה HIT מכון טכנולוגי חולון, בניין 6, רחוב הופיין 63, חולון.

שם העבודה: מטר, תשעים, שמונים, שבעים, שישים, חמישים, ארבעים, שלושים, עשרים, עשר. שם היוצר: גיא קניגשטיין שנה: 2013 חומרים: עץ לבוד טכניקה: חיתוך וסימון בלייזר טקסט: סדרת סרגלי עץ הניחנים ב״כשל״ פנימי, כלי מדידה ורישום מבקשים לערער את מוסכמות העיצוב של המרחב הממושטר שבו אנו חיים.

בית האמנים ירושלים "משא בזמן"

אמנים מציגים: תמר אור, איילת אלבנדה, אליהו אריק בוקובזה, ערי גלס, שירה גפשטיין מושקוביץ, ניר הוד, רועי וקס, אורית ישי, צבי לחמן, נטע ליבר שפר, אמיר נוה, עדי נס, פרלי פלציג, גליה פסטרנק, מנשה קדישמן, צור קוצר, גלעד קידר, ישראל רובינשטיין, יוסי רוט, ליאו רוט, יחיאל שמי

תערוכה קבוצתית של 21 האמנים הנפרשות משנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לימינו. התערוכה מבקשת לבדוק את הדימוי כדבר מתגלגל, העובר מיד ליד, מעין סחורה או מטבע. חוצה עולמות, תרבויות ותקופות ומשנה משמעות ותוכן. מסעו של הדימוי המוצג ב"משא בזמן" עבר בתחנות שונות: בפולחן היווני בעת העתיקה הנציחו פסלי כריאופורוס את הקרבת הקורבן לאלים; בתנ"ך נכח אידיאל הרועה כסמל מנהיגות; בנצרות –"הרועה הטוב" ייצג את ישו; ועד להופעתו כאחד מסמלי האתוס החלוצי בארץ ישראל.

אוצרת: איריס מנדל

יוסי רוט, ללא כותרת, 1990, Yosi Roth, untitled, 1990

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל' 02-6253653

שעות פתיחה חדשות: ב, ד, ה 18:00-10:00; ג' 20:00-14:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00; א'- סגור. הכניסה חופשית.

מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב

האירוע השנתי החשוב והגדול בישראל ובעולם לצילום עיתונות ולצילום תיעודי מוצג בתערוכות עדות מקומית וWorld Press Photo החל מה-20 לדצמבר 2018. התערוכות מוצגות בפעם ה־16 במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. התערוכה עדות מקומית מבקשת להציג את תיעוד התרבות האנושית רוויית הסתירות, הסכנות והחמלה ולהחזיר לשיח הציבורי את נושא הצילום התיעודי המקצועי. הצילומים נבחרו בידי חבר שופטים בלתי תלוי, המורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת. השנה הוגשו כ־7,000 תצלומים על ידי כ־350 צלמות וצלמים מקצועיים; מתוכם נבחרו 170 תצלומים, שבע עבודות וידאו וכן ״תמונת השנה״ ו״סדרת השנה״ בקטגוריות חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות וסיפור מצולם.

נעילה: 20.1.2019

ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו

"עסק ביש" תערוכה קבוצתית המבקשת לְכנס "מופעים של האֲפלת השליטה והעֲצמת המתח בין כוונה ושרירותיות, רגעים של הפצעה חומרית קפואה, תוצרים של פגיעה בחומר או אחיזה ברגע נִסי המגלם התנגשות מחוללת. התאונה של האמנות מושלכת כאן אל המרחב המשתרע בין הנשלט לאפשרי, בין ההתכוונות היוצרת, ביחס למציאות – לבין תמיהה נוכח האוטונומיה של החומר, כושרו להפציע מבעד למצופה, על אפו ועל חמתו. היא כמוסה בשבריר של עבר ובהווה מתמשך של חורבה או פלא שהותירה אחריה" מתוך טקסט דלית מתתיהו – אוצרת התערוכה.

אמנים: חגית אונמני-רובינשטיין, דליה אמוץ, שנטל אקרמן, מיכאל ארגוב, שרון בלבן, יעל בורשטיין, איתן בן-משה, עדן בנט, צוקי גרביאן, עידו גורדון, תמר גטר, יצחק דנציגר, מיכאל דרוקס, רוני חג'ג', יונתן טוויטו, עמית לוינגר, חיים דעואל לוסקי, מתן מיטווך, דניאל סילבר, שרון פדידה, מנשה קדישמן,  משה קופפרמן, אברהם רפאל, אסף שחם

מראה הצבה עסק ביש

נעילה: 4.5.19

גלרית המדרשה הירקון 19 תל אביב

"חקירות":  דוד ריב /  הפרעות * עידו גורדון/ איציק *  איגנס קרונגלביציוס / חקירה + וידויים

פתיחה 20.12.2018  יום חמישי בשעה 20:00

"הפרעות", תערוכתו החדשה של דוד ריב, מתפרסת על מספר חללים בגלריה וכוללת עבודות ציור ווידאו מתוך שלושה גופי עבודות מהשנה האחרונה. גוף עבודות אחד עוקב אחרי הכפר חאן אל אחמר במשך חצי השנה האחרונה, סביב הדרישה להרוס את המבנים בכפר, שבו מתגוררים בני שבט הג'הלין מאז שנות השבעים של המאה הקודמת. גוף העבודות השני מתמקד באירוע משנת 2012 שבמהלכו עצרו חיילי צה"ל את נרימאן תמימי, אמה של עאהד תמימי, במהלך הפגנה שהתקיימה בכפר נבי סאלח, כחלק מהמאבק של בני הכפר במהלך העשור האחרון נגד השתלטות מתנחלים על אדמותיהם בחסות המדינה. והשלישי כולל סדרת ציורים מופשטים – גריד של מגדל בתל אביב, שמתכתב עם הגריד של חלונות הגלריה, וקבוצה של עבודות נייר שבהן מופיעות סדרות של מספרים. כותרת מיצב הציור של עידו גורדון "איציק"לקוחה משם של תרגיל צבאי, שנערך ביחידות שונות בצה"ל. תרגיל זה, שמתקיים במרחב מוגדר ולאורך פרק זמן של כחמישה-שישה ימים, מבקש מהמשתתפים בו להפקיר את עצמם ולשתף פעולה עם הדמיה של אירוע נפילה בשבי, שבו מופעלות עליהם שיטות שונות של עינויים והשפלה. איגנס קרונגלביוציוס (Krunglevičius), יליד ליטא, מציג שני מיצבי וידאו וסאונד: חקירה (Interrogation) מ-2009 ווידויים (Confessions) מ-2011. העבודה "חקירה" היא מציב וידאו דו-ערוצי המבוסס על תמלול של חקירה משטרתית מארה"ב של אישה בשם מרי קוביץ' שהרגה את בעלה באמצעות רובה הציד שלו. הסאונד המלווה את הווידאו מדגיש מילה במילה כיצד מנסה החוקר להוביל את הנחקרת, אך פעם אחרת פעם זו האחרונה אינה יכולה, או אינה רוצה, לתאר במילים את שאירע והחקירה מסתיימת ללא הבנה או פתרון. העבודה "וידויים" היא מיצב וידאו חד ערוצי המיועד לצפייה אישית באמצעות אוזניות. היא מורכבת משמונה וידויים של עבריינים, רוצחים מורשעים. קרונגלביוציוס לקח את ההודאות הכתובות בכתב יד, או מתוך פרוטוקול של בית המשפט, מחק מתוכן את ההתייחסות לעבירות וצמצם אותן לכדי ביטויי הרגשות המופיעים בהם.

דויד ריב

גלריה אורייתא, גני טל 16 בהושעיה

'לתלפיות' -  תערוכת מחווה לאמנים, שהיו המורים לאמנות בלימודי הוראת האמנות במכללת תלפיות בין השנים 1978-1982. מציגים: רחל שביט, רביבה רגב, אריה למדן, אבנר בר חמא,  הדסה שרשבסקי, משה רוזנטליס ז״ל, יעקב צים ז״ל.

משה רוזנטליס – היה אחד מטובי האמנים בארץ. "רוזנטליס אינו צייר מופשט במלוא מובן המילה. בציוריו אפשר תמיד להתחקות אחר רמזים פיגורטיביים, רמזי מציאות, אבל הסינתזה שהוא מגיע אליה בציוריו…קשורה כל כולה לערכים של ציור, צבע, מקצב, קומפוזיציה ובעיקר-מוסיקליות." (סורין הלר, מתוך הספר 'חדוות הצבע') יעקב צים – צים הקדיש את מירב זמנו לגרפיקה השימושית ולהוראה, הוא שב לציור בשנות ה60. "הבא אל ציוריו של צים…נשטף בצבעים: בוהק עז של צבעים כמו ניתז אליו מן הבד. כל צבע – מתבלט על בדיו יותר מאר בכל הקשר טבעי…צבעיו הם נושאיו." (אריאל הירשפלד, מתוך הספר יעקב צים) רחל שביט - רחל שביט-בנטואיץ ציירת ורשמת ישראלית, ממייסדי קבוצת אקלים, יחד עם הצייר אליהו גת. כיהנה כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בתל אביב בין השנים 2005-1989, וכיהנה כיו"ר קריית האמנים בצפת, בין השנים 2001-1997. הייתה מורה לציור במוסדות שונים להוראת האמנות ועדיין מלמדת ציור בביתה. כיום היא נשיאת כבוד של בית האמנים בתל אביב. בחרתי שני רישומים. לשביט, הרישום הוא האמצעי הראשון במעלה להתוודעות למקום. "רחל שביט זקוקה ליותר מדרך אחת לנוכחותה של המציאות מול העין. אני מזכיר את מוטיב החלון, את הצורך בחלון, מסגרת בתוך מסגרת, שבתווך בין פנים לחוץ." (יונה פישר, מתוך הספר רחל שביט בנטואיץ) רביבה רגב – "עבודותיה של רביבה רגב נעות בין אסתטיקה יפנית לאמנות מערבית. עבודותיה של רגב משלבות את המסורת היפנית של עשיית נייר עם דימויים מתולדות האמנות. בעבודות הנייר היא יוצרת מס' רבדים של קולאז' ביצירה אחת." (טליה רפופורט) אריה למדן - אריה למדן הוא צייר ופסל ישראלי, כיום חי ויוצר בראשון לציון. למדן יוצר במגוון רחב של טכניקות, לרבות ציור, רישום ופיסול במגוון חומרים כגון ציורי שמן, אקריליק, צבעי מים אקוורל, צבעי פסטל וכן הדפסים ותחריטים. רבות מיצירותיו מתארות סצינות מחיי היומיום בחיים העירוניים. עבודותיו המוקדמות של למדן, משנות ה-70, אופיינו בסגנון סוריאליסטי. במקביל למדן מרבה לעסוק ביצירת הדפסים בטכניקות של תצריב ותחריט-יבש. ציור שמן ושני תחריטים שלו 'מבט על ירושלים' ו'המרפסת' מוצגים בתערוכה. אבנר בר חמא - אבנר בר חמא הוא אמן בין-תחומי ישראלי, כיהן כראש המסלול לאמנות במכללת תלפיות עד 2006, והיה יו"ר המדור לאמנות פלסטית במועצה לתרבות ואמנות.כיום הוא אוצר את "הגלריה האחרת" במכללת תלפיות. אבנר זכה לפני כשלושה שבועות בפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום אמנות פלסטית על יצירתו. וכך נכתב "אמן אוצר מורה ומשפיע. יוצר שפיתח שפה אמנותית לאורך עשרות שנים וטביעת אצבעותיו השאירו חותם ברחבי הארץ. יצירתו אופיינת בדיאלוג עם המקורות היהודיים מתוך היכרות וחיבור אל כאן ועכשיו ואל הרוחות הנושבות בשיח הישראלי." בתערוכה מוצגים פסלים של אבנר ויצירה שמתכתבת עם מפת הארץ. הדסה שרשבסקי - צילומי הנוף שלה צולמו, עובדו  ונערכו על ידה במצלמת  סמרטפון  פשוטה. בעזרת כלי העריכה  של  הטלפון הנייד, היא מנסה לבדוק ולחקור את  גבולות  מדיום הצילום , תוך מתיחתם מעבר  לזמן ולמקום. בצילומיה, היא משתמשת באור ככלי שיש לו חיבור עם המדיה ועם המציאות  איתה היא עובדת.  והאור – ראשון הברואים, הוא המאפשר חיבור בין הגשמי לבין הרוחני.

אוצרת: ליאורה לוי

פתיחה ושיח גלריה ביום שישי י"ג טבת תשע"ט, 21.12.18 בשעה 11.00 בגלריה אורייתא, גני טל 16 בהושעיה

משה רוזנטליס

מוסררה – בית הספר הרב-תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר

פוטופואטיקה: מפגש בין כתיבה, הגות ואמנות - הנושא השנה: "מפגשים ביוגרפיים"

אירוע פתיחה: יום חמישי  27 בדצמבר  בשעה 19:00, גלריות מוסררה, ירושלים 

תערוכות "פוטופואטיקה", העוסקות במפגש בין צילום, וידאו וכתבי שירה והגות, חוזרות לגלריות מוסררה זו השנה השמינית. "פוטופואטיקה" נועד לחבר עשייה של אמנים, משוררים, כותבים ואוצרים – ולפתוח מרחב לדיון על הקשר שבין המילה הכתובה לבין הדימוי החזותי, באמצעות שלוש תערוכות מקיפות. שלוש התערוכות שיוצגו במסגרת העונה השמינית של "פוטופואטיקה" בוחנות את אופן ההצגה והניסוח של אוטוביוגרפיות וזהויות במפגש שנוצר בין צילום, וידאו וכתיבה, בדגש על החוויה הנשית. באמצעות החיבור בין הטקסט והדימוי החזותי, יעסקו העבודות המוצגות ב"פוטופואטיקה" בהתבוננות-עצמית, בשאלות של הגדרה עצמית, תודעה, אסתטיקה, זהות נשית, קשרי משפחה, חירות מחשבתית באמצעות המבט החושפני המופנה פנימה, ועוד. התערוכות יוצגו בין התאריכים 27.12-24.2.

אוצר ראשי: אבי סבג

אניסה אשקר, אנו נפגש באחד הימים, בעל הצל הארוך, מתוך 'מצמרות העצים אל בריכת הפנינים', פוטופואטיקה

כל הפרטים באתר גלריות מוסררה כאן

הגלריה לאמנות אום אל פחם

מקבץ ארבע תערוכות חדשאשר בה משתתפים: באשיר מח'ול, ניצן סט, עאסם אבו שקרה ואמני פורום WADI. בתערוכת יחיד של האמן באשיר מח'ול, יוצר רב-תחומי העוסק בנושאים של זהות והגירה, ממשיך מח'ול את עיסוקו בנושאים אלה ובאופן בו הם משתלבים ומושפעים מתהליכי ייצור וצריכה, היעדר ועודפות. מח'ול, אמן בינלאומי מוערך, נולד בגליל ומתגורר מעל ל-20 שנה באנגליה. התערוכה בגלריה הינה הזדמנות יוצאת דופן לקהל המקומי להיחשף לעבודותיו. תערוכת יחיד של האמנית ניצן סט, המציגה סדרה של מיצבים פיסוליים תלויי-מקום. סט, אדריכלית בהכשרתה, מציעה נקודת מבט ביקורתית על האופן בו מבני ציבור בחברה הבדואית, שברובם מתוכננים על-ידי אדריכלים שאינם מתוך הקהילה. עבודתה מעלה שאלות על הפערים התרבותיים שבכינון זהות מרחבית. תערוכה רטרוספקטיבית מתוך אוסף ציוריו ורישומיו של האמן המנוח עאסם אבו שקרה, שנפטר בטרם עת בראשיתה של קריירה אמנותית מזהירה, המוצגת לראשונה בגלריה ערבית בעיר הולדתו. 12 פלוס 1: תערוכה קבוצתית של פורום WADI , תכנית ליווי והעצמה של הגלריה לאמנות אום אל פחם לבוגרי בתי ספר לאמנות מהחברה הערבית. בתערוכה יוצגו עבודות של בוגרי המחזור הראשון של התכנית, באוצרות ראפת חטאב. התערוכה תעסוק בשאלות של זהות ויצירה, בהתבוננות על העצמי דרך שיקוף של טרגדיות חברתית המזמנות את הצופה לעבור תהליך של הקשבה לקולו של האחר ולקולה של האחרת. אמני פורום WADI: ג'נאת אמארה, רים אשרים, דועאא בדראן, איראדה ג'ומעה, מאי דעאס, האדי אל ח'ליל, יארא מחאג'נה, חנין מטר, היבא מחאמיד, מריה סאלח מחאמיד, סוהא פרוג'ה, סומא קעדאן, עולא זיתון.

"קווי הגנה. מאז'ינו, בר-לב ומעבר" בגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה  שרייבר ויד מישל קיקואין באוניברסיטת תל-אביב

29.11.18 – 6.6.19

אמנים: מרינה אברמוביץ, אוליי לאייסיפן, אלכסנדר גירקנז'ה, מיכה בר-עם, אסף עברון, נטע לאופר, עמיר בלבן, יעל לביא

אוצרים ראשיים  פרויקט "קווי הגנה" : גליה גור זאב, ד"ר ספי הנדלר

התערוכה מוצגת כחלק מפרויקט "קווי הגנה" בגלריה האוניברסיטאית, הנערך בשיתוף פעולה ראשון בין הגלריה האוניברסיטאית לבין המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועם החוג לתולדות התיאטרון, וביה"ס טיש לקולנוע ולטלוויזיה. במסגרת הפרויקט יעלו בגלריה מחזות תיאטרון ויוקרנו סרטים המתכתבים עם התמה המרכזית של "קווי הגנה". לכל אלו יתווספו סיורים ימי עיון והרצאות בניהול המכון ובהשתתפות חוקרים, אנליסטים, אסטרטגים, מדינאים אנשי תקשורת, ואנשי צבא.

התערוכה "קווי הגנה. מאז'ינו, בר-לב ומעבר", בוחנת את מקורותיה, אופייה והשלכותיה של תופעת הביצור מנקודת מבט היסטורית. התערוכה מראה כיצד מבני התבצרות מרשימים וראוותניים נהרסו, נשכחו, נזנחו לחסדיהם של כוחות הטבע—ועם הזמן הפכו מעין אנדרטאות לכישלון, דגם בסיסי לפחד אנושי.

במרכז התערוכה מוצגים צילומים משני קווי ביצורים מפורסמים: קו מאז׳ינו הצרפתי וקו בר-לב הישראלי, שני קווים שעל אף ההבדלים ביניהם, נקשרים עד היום עם טראומות אישיות ולאומיות. לצדם, מוצגות עבודות שעוסקות בחומה בין ארה"ב ומקסיקו, בחומה הסינית, וגם בגדר ההפרדה הישראלית. התערוכה מאגדת צילומי נוף, צילומי עיתונות, סרטי טבע וסרט דוקומנטרי המשלב קטעי ארכיון ואמנות מיצג. הצבתם של הקווים השונים אלה לצד אלה, מאפשרת התבוננות מחודשת בהבטחות ובאשליות הכרוכות באקט הביצור ומחדדת את ההכרה שכל קו ביצורים, מיום בנייתו, מכיל בתוכו גם את יום קריסתו.

החוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב יעלה בגלריה  את ההצגה "הטענה של דון קיחוטה", מאת המחזאי גלעד עברון (1955-2016). ההצגה בבימוי אילאיל לב כנען ובהשתתפות שחקנים תלמידי החוג:  קרלוס גרזוזי, אלדד בן-תורה, הדר גבאי, רן ענתבי ודוד אמסלם, עוסקת בגבולות אישיים, בהשתקפות של האני באחר, ובאפשרויות המציאותיות, המדומיינות והאמנותיות לחצות גבולות ולהיפגש. לצד הדימויים של מערכות הביצורים בתערוכה, ההצגה מעלה שאלות לגבי קווי הגנה רגשיים.

פרטים ותאריכי ההצגות באתר הגלריה האוניברסיטאית

מיכה בר-עם

"זירת האירוע" – מערך תערוכות חדש במוזיאון הרצליה

הפתיחה: מוצ"ש, 22 בדצמבר 2018, בשעה 20:00

זירת האירוע" – מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, כולל תשע תערוכות יחיד של אמנים ואמניות, המציגות היבטים טעונים שצופנים מראות המקום בו אנו חיים. כל תערוכה היא יחידה אוטונומית, אך בה בעת התצוגות מקיימות ביניהן הקשרים משותפים, על מנת להביא את "זירת האירוע" אל פתחנו. באמצעות מצלמה או אלמנט פיסולי,  הן מפנות מבט ישיר למציאות חיינו ומשגרות אותות של אזהרה ודאגה.

מציגים: מיכה אולמן: דו-משפחתי, גסטון צבי איצקוביץ: מערבולת, עודד בלילטי: חזית, נורית ירדן: מולדת, אברהם חי: אגף חדש, 1999-1997, חיימי פניכל: תל, שרון פוליאקין: כביש 531, הדר סייפן: מלונית, אלדד רפאלי: זירות.

נעילה: 27 באפריל 2019

מיכה אולמן, פרט מתוך שולחן חול, צילום אברהם חי - 2010

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה, טל' 9551011-09

שעות פתיחה : ימים ב', ד', ו' ושבת  14:00-10:00  /  ימים ג', ה'  20:00-16:00

"מחבואים", מרטין באס, מוזיאון העיצוב חולון

תערוכת יחיד למעצב ההולנדי מרטן באס ׁ(נולד ב-1978), אחד המעצבים הייחודיים בדורו. גוף העבודות המגוון שלו כולל רהיטים, אובייקטים, מיצבים, עבודות וידאו, ומיצגים. באס מרבה לבחון נושאים כמו זמן, ארעיות, זיכרון וציפיות באשר לעתיד. לתפישתו, העיצוב מקנה לו את האפשרות לתת ביטוי אמנותי לכוח הדמיון, ולא רק את היכולת לעצב את המוצר הפונקציונאלי ביותר.

אתר המוזיאון

גבעון פורום לאמנות Givon Art Forum

גבעון פורום לאמנות פותחים תערוכה קבוצתית ״מידה״ הכוללת את עבודותיהם של מיכה אולמן, מאיה אטון, אבנר בן גל, יצחק גולומבק, משה גרשוני, נורית דוד, פייר הויג ופיליפ פרנו, הילה טוני נבוק, אבי סבח, פרנק סטלה, רחל פרומקין, יערה צח, גבי קלזמר, אורי קצנשטיין, גבי קריכלי, שרית סו רו

גבעון פורום לאמנות יהיה פתוח לקהל הרחב לפי הרשמה מראש בימי שישי, שבת וראשון כאשר מדריכים מקצועיים ילוו את המבקרים. התערוכה באה לבקר ולבדוק את המושג אובייקט בתחומי מדיה שונים של האמנות הפלסטית. המינוח אובייקט חותר תחת המדיומים המקוריים ומשבש את השפה הפלסטית ומחליש אותה.

​​ביקורים מודרכים יתקיימו בתאריכים הבאים: 15.12 בשעה 11:00, 29.12, 12.1.

להרשמה : כאן הזמן ביקור  //  Book your visit

גבעון פורום לאמנות, אלרואי 3, נווה צדק, תל אביב

עד ה 23 במאי 2019

מוזיאון תל אביב לאמנות:

לוריס גראו / הדוב הנרגן 29.11.18 – 4.5.19

אגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריה 3 ומפל האור הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר

אירועי הפתיחה: 29 בנובמבר 2018 – בשעה 19:30 – שיחה עם לוריס גראו

אוצרת: רותי דירקטור

תערוכת יחיד ראשונה בישראל של לוריס גראו (Loris Gréaud; נ' 1979), מהבולטים באמני הדור הצעיר בצרפת. ב-2008 היה גראו האמן הראשון שהציג בכל חללי הפאלה דה טוקיו בפריז. הוא היה אז בן 29 ומאחוריו תערוכת יחיד אחת בלבד, והתערוכה בפאלה דה טוקיו סימנה אותו כילד הפלא של האמנות הצרפתית. בין הפרויקטים הבולטים שלו מאז: ב-2013 הציג במקביל בחלל הכניסה של מוזיאון הלובר ובחלל הכניסה של מרכז פומפידו בפריז. ב-2015 הציג תערוכה גדולה במוזיאון לאמנות עכשווית בדאלאס – לפני הפתיחה הזמין שחקנים ואלה שברו מחצית מהעבודות. ב-2017 הציג במסגרת הביאנלה בוונציה במפעל לניפוח זכוכית במוראנו. מהתערוכה הראשונה שלו ב- Le Plateau בפריז ב-2005 ועד היום,  יצירתו מאופיינת בפרויקטים גדולים, מורכבים ושאפתניים, המשלבים קולנוע, מוזיקה, פרפורמנס, אובייקטים פיסוליים, תאורה וזיקה עמוקה למדע ולטכנולוגיה. אלמנטים אלה מאפיינים גם את התערוכה הנוכחית במוזיאון תל אביב לאמנות, שנוצרה במיוחד לחללי המוזיאון. התערוכה מוצגת במקביל בשני חללים בבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר: בגלריה 3 (אגף שטינמץ לאדריכלות ועיצוב) ובמפל האור. מרכיביה השונים של התערוכה – סרט קצר, פיסול, תאורה, קול ותנועה – פועלים בתיאום ויוצרים יחד התרחשות סיפורית מחזורית, שגשם ועננים הם המוטיבים המובילים אותה: גשם כפיתוח עתידני־ טכנולוגי וכמופע פיוטי, בדיוני או אפוקליפטי; עננים כמשל לנרטיב חמקמק ולמתח שבין בהייה לתכליתיות. שם התערוכה הדוב הנרגן שאול משמה של דמות מצוירת מסדרת הטלוויזיה לילדים "דובוני אכפת לי". הדוב הנרגן (או דוב קוּטֶר, כפי שהוא נקרא בסדרה), ידוע  במזגו הזועף וביכולותיו הטכניות, צבעו כחול ועל בטנו סמל של ענן נוטף גשם. גיבור נוסף במיתולוגיית הגשמים בתערוכה, הוא מפעל לייצור עננים של נאס"א במיסיסיפי, ארה"ב, שם צילם גראו את הפלא הטכנולוגי של ייצור עננים מלאכותיים, שנועדו להוריד גשם במטרה לקרר מנועי חלליות אחרי המראתן. לא רחוק משם, צילם גראו בעזרת רחפן,  את ביצות באיו בלואיזיאנה, אזור שכולו רטיבות סמיכה וסבוכה, בעל מראה ראשוני ואפוקליפטי.

גראו משתמש בתערוכה, גם בסצנה המפורסמת מתוך הסרט 'שיר אשיר בגשם' מ־1952, שבה ג'ין קלי שר ורוקד ברחוב גשום. זוהי אחת הסצנות המוכרות והאהובות של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, ששמור לה מקום של כבוד בפנתיאון מופעי הגשם. גראו צילם את התפאורה של הרחוב הגשום, כפי ששוחזרה בתיאטרון שאטלה בפריז לרגל העלאת גרסה תיאטרלית של המחזמר.

עבור "הדוב הנרגן" במוזיאון תל אביב לאמנות, יצר גראו חלל דמוי מסדרון צר, שחלקו הגלוי אפל וחלקו האחורי מואר מדי פעם וחושף אחורי קלעים במצב כאוטי של פירוק או הקמה. הצופים מוזמנים לשבת בגומחות בקיר ומשם להשקיף, כמו מתוך תאי תיאטרון או תאי וידוי, על התרחשות מחזורית, שכורכת סיפורים ממקורות שונים, ושבה ומופיעה בו-בזמן שווילונות נפתחים ונסגרים אל מפל האור. מעשייה חדשה ־ ישנה, מרובדת ומוזרה, נרקמת מול עיני הצופים. טריילר "הדוב הנרגן" כאן

מתוך הדוב הנרגן, 2018, מיצב וידיאו

הגלריה לאמנות עכשווית בבית חנקין בכפר יהושע – מוזיאון טבע וידיעת הארץ 

30.11.2018-16.2.2019

המיצב VIVO EX הוא מיצב תלוי מקום, המתייחס לאוספי תצוגת הטבע של בית חנקין ולסביבה שבה הוא מצוי. מרחב הגלריה הופך למעבדת מחקר פְּ סֵ אּוּדֹו-מדעית, המשלבת פרקטיקות אמנותיות ומרכיבים המוכרים ממוזיאוני הטבע המסורתיים. לוין, שעלתה לארץ בשנת 1974 ממולדובה, מספרת כי ידיעותיה על הארץ טרם עלייתה היו קלושות וניזונו מגלויות שהגיעו מהארץ ומהקשבות בסתר לשידורי "קול ישראל". מוזיאון הטבע במולדובה היה עבורה מקום למידה והתנסות, ובו העבירה שעות רבות ברישום המוצגים. מסונוורת מהאור הישראלי, התאקלמותה בעמק יזרעאל ועיצוב זהותה האישית והאמנותית בארץ, היו כרוכים בהתבוננות וברישום הטבע הסובב אותה. המיצב VIVO EX ,הוא ביטוי ועיבוד אמנותי של מסע מחקרי-סובייקטיבי של האמנית את הטבע המקומי.

פתוח בימי שישי ושבת ובימי החג בשעות 00:11-00:13 כניסה: 15₪ טלפון . מייל  טל.7474510-054  כתובת אתר אינטרנט

sima levin-wing in cylinder

מוזיאון הרמן שטרוק חיפה

סימה לוין / דיאלוג עם קפקא

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

תערוכת היחיד החדשה של האמנית סימה לוין מציגה פרויקט חדש שהוכן במיוחד לתערוכת היחיד במוזיאון.  הפרויקט יציג סדרת עבודות תחריט וחיתוך עץ, בהם משלבת האמנית בין המציאות היומיומית של יצירתה בסטודיו לבין דמותו וסיפוריו של הסופר פרנץ קפקא. עבודות אלו יוצרות מארג חזותי הממזג בין ממשות ובידיון וסוחפות את הצופה לאווירה אירופית מלנכולית וכובשת. הספרות והאמנות החזותית מקיימות ביניהן קשר של הפריה הדדית ארוכת שנים, ובהקשר זה יצירתה של לוין מתחברת לעיסוקו הענף של הרמן שטרוק ביצירת ספרים.

"מקרה מעצב בחיי האישיים הביא אותי לקרוא את יצירותיו של קפקא מחדש. חזרתי אל זיכרונותיי מפראג הקסומה והמיסטית ב־2014. הרגשתי שקפקא בכבודו ובעצמו מטייל אתי ברחובות פראג העתיקה. כך נולדה הדמות של "איש קטן", לבוש שחור, שמטייל איתי בסמטאות הצרות של העיר ומסביר לי "שמלחמות גדולות נולדות מתוך מילים קטנות". קפקא ודאי השפיע וימשיך להשפיע על אמנים מכל תחומי האמנות כולל האמנות הפלסטית. הוא חי ויצר בתקופה של מלחמת העולם הראשונה ובתקופה של אקספרסיוניסטים גרמני. האמנים מקבוצת "הגשר" המפורסמת ודאי השפיעו והושפעו בו־זמנית מיצירותיו. ברומן המשפט האדם מתעורר בבוקר ומגלה האשמות נגדו – מצב אבסורדי של תסכול וחרדה. המחשבות על האדם כאישיות והתייחסות של החברה לאינדיבידואל כיוונו אותי לקרוא מחדש גם את הנובלה הגלגול ואת הרומן הטירה. לא ניסיתי לאייר את יצירותיו של קפקא אלא להעביר לצופים אווירה קפקאית נצחית שהיא אקטואלית גם לתקופתנו. "  (סימה לוין, 2018) האמנית סימה לוין, נולדה בקישינב, מולדובה, 1957, חיה ויוצרת בעפולה

____________________________________________________________________________

מוזיאון הרמן שטרוק, רח' ארלוזרוב 23, חיפה

שעות פתיחה : א'-ד' : 10:00-16:00 ,  ה' 10:00-19:00 , ו' 10:00-13:00 , שבת : סגור

מוזיאון העיר חיפה: 

"1948" - תערוכה חדשה המתמקדת בשנה גורלית ומכריעה בהיסטוריה של העיר והארץ. התערוכה מצביעה על נקודות המבט השונות של תושבי הארץ לגבי שנה מכוננת ומעצבת זו בזיכרון, בהיסטוריה ובתרבות .

 אוצרים: ד"ר מאג'ד ח'מרה ועינבר דרור לקס  פתיחה: יום שבת, 1  לדצמבר 2018, בשעה 20:00

ראידה אדון / ג'פרא אבו זולוף/ פריד אבו שקרה/ נפתלי בזם/ דוראר בכרי/ אריק אליהו בוקובזה/עידו בק/ חמודי ג'אנם/ מיכאל חלאק/ עיסאם דרוואשה/ אורלי הומל/ נחום זולטוב/ ז'אק ז'אנו/ יעקב חפץ/ צבי טולקובסקי/ מרסל ינקו/ שמואל כץ/ דן לביא/ נטע ליבר שפר/ דותן מורנו/ מנאל מחמיד/ אברהים נובאני/ בעז נוי/ ניצן סט/ מירון סימה/ נרדין סרוג'י/ עבד עאבדי/ למיס עאמר/ אסד עזי/ אשרף פואח'רי/ גרשון קניספל/ מחמוד קייס/ רות קסטנבאום בן-דב/ דניאל רולידר/ חיה גרץ רן/ רות שלוס/ מנחם שמי/ סמאח שחאדה/ פאטמה שנאן/ לידה שרת מסד/ אמיר תומשוב/אוספים פרטיים וציבורים 

התערוכה "1948" משקפת מגוון התייחסויות להיסטוריה מורכבת ומרובדת. היא מייצגת את הניסיון לייצר בחללי המוזיאון זירת ייצוג דינמית של מפגשים והתנגשויות בין זהויות וזיכרונות של שנה מכרעת בעברה של העיר והארץ. מארג הנושאים העולה מן החומרים המוצגים בתערוכה ניתן לפרימה לחוטים רבים, אשר כל אחד מהם מוליך לכיוון רעיוני אחר. המוצגים אינם יוצרים הבניה של תהליכים כרונולוגיים אלא עוסקים בהיבטים שונים של המלחמה ותוצאותיה. באופן זה התערוכה מבקשת לאתגר את הצופה, יהיה אשר יהיה, עם עמדותיו שלו ולעודד אותו לבחון מחדש את הנושאים שעולים ממנה.

כסוכן תרבות וכמשמר זיכרון, המוזיאון ההיסטורי בארץ הוא אתר שבו סיפור עברו של היחיד מופקע משליטתו באופן ישיר או עקיף, מוטמע לתוך סיפור קולקטיבי שהוא על פי רוב לאומי.  התערוכה "1948" מבקשת שלא לצמצם את מלחמת 1948 לנרטיב־על זה או אחר ומאפשרת למוזיאון להיות יֵשות מרובת־נרטיבים, רב־דורית, רב־תרבותית. בהתאם לכך, תערוכה זו מבקשת להציג את המלחמה ועקבותיה באופנים שונים: שרידים מארכיונים ציבוריים, עיתונים, יצירות אמנות ועוד מגוון חומרים שמבטאים פסיפס זה.  בניסיון להתנער מכפיית נרטיב אחד על התערוכה, ביקשנו לחפש את הפנים שמאחורי החוויה האישית, הנוגעת ברגעים הגורליים והמכריעים ששינו את פני העיר חיפה והארץ כולה. אנו מבקשים ליצור פסיפס אנושי המביא את פניו הרבים של רגע גורלי אחד: גברים ונשים השייכים למגזרים שונים, מבחינת הלאום, הדת התרבות ואורח החיים; אלה שכבר אינם; אלה שחוו את המלחמה כילדים; ואלה ששמעו את הסיפורים של מי שהיו כאן וחוו את הימים ההם.

נעילה : 27 אפריל 2019

מוזיאון העיר, שד' בן גוריון 11,  המושבה הגרמנית, חיפה

א, ב,ג,ד  10:00-16:00 , ה' 16:00 – 19:00,  ו' 10:00-13:00 , שבת : 10:00-15:00

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, תערוכות חדשות, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.