כל הכבוד לנחישותו העשויה ללא חת של המנצח עומר אריאלי שהתעקש לייסד אופרה גם בבירת ישראל. כנגד כל הסיכויים ובעמל רב הצליח אריאלי – יליד פירנצה שכיהן כעוזר למנצח בפירנצה, רומא, ורונה וטורו דה לאגו – לממש את חלומו ולהקים בשנת  2011 אופרה גם בירושלים.

הפעם יכול היה הקהל להתענג על  האופרה המוצרטית "כך עושות כולן".

הבמאי ארי טפרברג שם דגש על במה קודרת ואפלולית, ואפילו המשרתת דספינה, האמורה להיות דמות קלילה,קונדסית ומלאת הומור, – עטתה שחורים. כוכב הערב – זמר הבס דניס סדוב  – גילם את דמותו של דון אלפונסו בקלילות ובחן אך משום מה – למרות שלא שר כלפי פנימה   –   שר רק עד "חצי המלכות". וכך, לא יכול היה הקהל ליהנות מקולו האדיר והמרטיט. מעבר לכך הרבה לשיר באי ניקיונות. גם הסופרן אלינור זון היטיבה לשחק את תפקיד פיורדלידג'י אך גם היא שרה "עד חצי המלכות". אלכסנדרה קובלביץ' היטיבה לשחק את תפקיד דורבלה אך לא הייתה מספיק קלילה ועליזה. המקהלה והסולנים לא שרו יחד עם נגינת התזמורת הסימפונית אשדוד.  קול יפה אך קטן מדי היה לטנור אושרי שגב בתפקיד פרנדו. מי שהיה נפלא בשירתו ובמשחקו היה הבריטון גבריאלה ריביס בתפקיד גוליילמו. אך גם ממשחקו נעדרה עליצות שובבה. דווקא החרב הופיעה כמוטיב חוזר.  הבימוי  העגמומי והקודר לא הלם את רוח האופרה.

למעט כמה רגעי חסד קומיים, דוגמת המראה הענקית מולה התאפרו הסולנים בפתיחה וה"קפיצה" של השחקנים לתוך הקהל – ברוב האופרה הייתה תחושה שהזמרים שרים מאחורי וילון מסך כבד.

נעשָׂה לפעמים שימוש מוקצן בסמלים טריוויאליים. כך, למשל, סימלה שקית קניות ורודה של רמי לוי את האהבה – ליתר דיוק את ה"לב" – בין דורבלה וגוליילמו.

היה פער עצום בין חזונו של הבמאי לבין מימוש אותו חזון. קשה היה לאתר קשר בין מחול הקולבים והמתלים לבין התשוקה הסמויה של פיורדליג'י להפוך לגבר. משעשע היה המעבר של גוליילמו ודון אלפונסו שהתיישבו עם משקפות בקהל וכך הפכו את הצופים לשותפים פעילים במחזה.

הייתה חסרה אווירה קצפתית וקלילה והבמה הייתה אפרורית וקודרת. אפילו דספינה לבשה שחורים. תחת ססגוניות עליזה ואווירת משחק תחרות קונדסית –  הייתה אווירה מעיקה. לכך הצטרפו שירת המקהלה שזייפה בהתמדה  והעדר הלכידות של הסולנים,  ששרו בזה אחר זה ולא ביחד עם המקהלה והתזמורת.

רק אלכסנדרה קובלביץ' היטיבה לשחק את תפקיד דורבלה, והסופרן מימה מילוא שרה ושיחקה נפלא את תפקיד דספינה.  הבמאי ארי טפרברג שם דגש על במה קודרת ואפלולית, ואפילו המשרתת דספינה, האמורה להיות דמות קלילה, שובבה ומלאת הומור, –  עטתה שחורים. כוכב הערב – זמר הבס דניס סדוב  –  גילם את דמותו של דון אלפונסו בקלילות ובחן אך משום מה – למרות שלא שר כלפי פנימה  –  שר רק עד "חצי המלכות". וכך, לא יכול היה הקהל ליהנות מקולו האדיר והמרטיט. מעבר לכך הרבה לשיר באי ניקיונות. גם הסופרן אלינור זון היטיבה לשחק את תפקיד פיורדלידג'י אך גם היא שרה "עד חצי המלכות". אלכסנדרה קובלביץ' שחקה מצוין את תפקיד דורבלה אך לא הייתה מספיק קלילה ועליזה. המקהלה והסולנים לא שרו יחד עם נגינת התזמורת הסימפונית אשדוד.  קול יפה אך קטן מדי היה לטנור אושרי שגב בתפקיד פרנדו. מי שהיה נפלא בשירתו ובמשחקו היה הבריטון גבריאלה ריביס בתפקיד גוליילמו. אך גם ממשחקו נעדרה עליצות שובבה. דווקא החרב הופיעה כמוטיב חוזר. הבימוי  העגמומי והקודר לא הלם את רוח האופרה.

ועם כל זאת – עצם העלאת אופרה בירושלים עם סולנים מקהלה ותזמורת – היא בגדר נס – ופרי אמונה עיקשת של עומר אריאלי שניתן לייסד אופרה גם בבירה ולהגשים את חלומו.