רצים ושותים, המרתון של בוז'ולה

כשנוהגים לא שותים, זה הרי מובן אבל כשרצים? ובכן אם תשאלו את מארגני מרתון בוז'ולה אז כשרצים בהחלט גם שותים. יצאתי לרוץ ו…גם לשתות קצת וכמובן לצלם

Print Friendly

כשנוהגים לא שותים, זה הרי מובן אבל כשרצים? ובכן אם תשאלו את מארגני מרתון בוז'ולה אז כשרצים בהחלט גם שותים (במידה כמובן) . אז כששמעתי על דבר קיומו של מרתון בוז'ולה ,אירוע שמפגיש שני דברים אהובים עלי, יין וריצה החלטתי שאני חייב לראות במה מדובר.

מזה מפיקים את יין הבוז'ולה (צילום:דן בר-דוב)

אשכול ענבי גאמאיי שנותר לפליטה בכרם (צילום:דן בר-דוב)

אז לפני הריצה ,כמה מילים על הבוזו'ולה. מחוז בוז'ולה הוא תת-אזור של חבל בורגונדי, מדובר ברצועה הררית צרה שרוחבה כחמישה קילומטרים, מהעיר ליון בדרום ועד מאקון בצפון. אף שאורכו של המחוז הוא 55 קילומטרים בסך-הכול, הוא מחולק ל-12 מחוזות יין מוגדרים, ששניים מהם, הבוז'ולה והבוז'ולה וילאז', מפיקים את מה שהוא אולי המפורסם שביינות הצרפתיים – הבוז'ולה נובו. יתר המחוזות או ה"קרו" מייצרים יינות מעניינים וטובים הרבה יותר,

ענב הגמאיי בעל צבע כמעט שחור וטעם מתוק מאד (צילום:דן בר-דוב)

הכול סובב סביב הגאמאיי (צילום:דן בר-דוב)

כרמים במחוז בוז'ולה (צילום :דן בר-דוב)

בוז'ולה נובו הוא יין אדום מענבי גאמאיי  שמיוצר באזור בוז'ולה. זהו היין הצרפתי הצעיר הפופולרי ביותר, הוא מותסס רק שבועות ספורים לפני שהוא נמכר ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר. "יום בוז'ולה נובו" זכה לפרסום רב, כשמתקיימת תחרות להשיג את הבקבוקים הראשונים בשווקים השונים ברחבי תבל.

ערפילי בוקר על הכרמים בבוז'ולה (צילום:דן בר-דוב)

בוז'ולה נובו הוא יין סגול-ורוד קליל במיוחד. בגלל שיטת ייצורו הוא דל בטאנין, וטעמו הוא פירותי מאד עם טעמי שזיף, בננה תאנה וסוכריות . היין מומלץ לשתייה מקורר מעט בטמפרטורה של 12-13 מעלות. בוז'ולה נובו נועד לשתייה מיידית ובאופן כללי אין לשמור אותו מעל שנה.

במחוז בוז'ולה נהוג היה לעשות  את יין השנה כדי לחגוג את סיום הבציר, אולם עד מלחמת העולם השנייה השתמשו בו רק לצריכה מקומית. בשנת 1951 קבע והאיגוד מקצועי של יין בוז'ולה את 15 בנובמבר כתאריך ההפצה של מה שיתפרסם מעתה ואילך כבוז'ולה נובו.

דרך הגאמאיי (צילום:דן בר-דוב)

כמה מחברי האיגוד המקצועי של יין בוז'ולה, שהבולט שבהם היה הנגוסיאן (סוחר יין) ז'ורז' דיבף, הבינו את  הפוטנציאל השיווקי של הבוז'ולה נובו ובעיקר את יתרונו הגדול  לתזרים המזומנים של מכירת יין שאך לפני חודשיים נבצר. מכאן נולד הרעיון שבפריז ישיקו את הבקבוקים הראשונים של הבציר החדש. המעשה יצר סיקור תקשורתי נרחב, ובשנות השבעים נהפך לאירוע לאומי. אירוע ההשקה התפשט לארצות השכנות באירופה בשנות השמונים, אחר-כך הגיע לצפון אמריקה ובשנות התשעים הגיע לאסיה. ב-1985, שונה התאריך ליום חמישי השלישי בכל חודש נובמבר על-מנת לנצל את היתרונות של השיווק בסוף-השבוע שאחרי-כן.

"הבוז'ולה הגיע" וגם הרצים (צילום: דן בר-דוב)

"יום הבוז'ולה" מלווה באירועים ציבוריים ובפרסום נרחב. עם הסיסמה המסורתית: “Le Beaujolais nouveau est arrivé!” ( "הבוז'ולה החדש הגיע !"),

מרוץ הבוז'ולה היה השנה ה- 14 במספר וכבר הפך להיות חלק ממסורת השקת הבוז'ולה. הוא נחשב לאחד המרוצים הפופולריים בצרפת והשנה הצליח למשוך למעלה מ 17.000 משתתפים שרצו בארבעה מקצים שונים (מקצה מרתון מלא 42 ק"מ, חצי מרתון ,מרוץ ל 13 ק"מ ומקצה משפחתי קצר) שהגיעו בעיקר מצרפת אך גם מ 70 מדינות שונות. מה שמייחד את המרוץ הזה הוא האווירה המדהימה שלו (אולי בהשפעת יין הבוז'ולה) ,התחושה היא יותר של קרנבל מאשר של מרוץ אמנם מדובר על אתגר ספורטיבי אבל תחושת הפאן היא השלטת. הרצים מגיעים למרוץ עם שלל תחפושות שחלקן לא היה מבייש שום קרנבל פורימי (תחפושות שהם רצים איתם לאורך כל המסלול, חלקם לא ברור לי איך).

על קו הזינוק (צילום:דן בר-דוב)

רצים מחופשים בדרך למרוץ (צילום:דן בר-דוב)

רצים מחופשים בדרך למרוץ (צילום:דן בר-דוב)

רצים מחופשים בדרך למרוץ (צילום:דן בר-דוב)

רצים מחופשים בדרך למרוץ (צילום:דן בר-דוב)

רצים מחופשים בדרך למרוץ (צילום:דן בר-דוב)

המסלול עצמו הוא חוויה בפני עצמה , תחילת המסלול של מקצה החצי מרתון בו אני נטלתי חלק ,בעיר ווילפראנש סור-סון, עיר קטנה וחביבה שהייתה בעבר בירת מחוז הבוז'ולה השוכנת כ- 30 ק"מ מליון, אחרי כקילומטר אתה מוצא את עמך מחוץ לעיר רץ על הדרכים הצדדיות של מחוז הבוז'ולה, מוקף כרמים מקסימים, חוצה אחוזות יין בני מאות שנים ,עובר ביקבים ורץ בינות הגפנים (לעיתים בבוץ עמוק) כאשר לאורך כל הדרך מוצעות לך ,מלבד תחנון הריענון הרגילות, תחנות אין ספור (הפסקתי לספור אחרי העשירית) של טעימות של יין הבוז'ולה נובו מלוות בגבינות, נקניקים ושאר דברים טובים, שלא ברור לי איך אפשר להמשיך לרוץ אחריהם אבל מסתבר שלרבים אחרים לא רק שזה לא נראה מוזר, אלא זה הפך רבים מהרצים לעליזים עוד יותר היו כמה שראיתי שהתנדנדו קלות לקו הסיום. לסיכום מדובר בחוויה מדהימה ,מרוץ עם אנרגיות ואווירה ייחודיים. ולמי שמתעניין המרוץ שנה הבאה יערך ב 23 בנובמבר 2019.

לקראת קו הסיום בעיר ווילפראנש (צילום:דן בר-דוב)

רצים בין הכרמים (צילום:דן בר-דוב)

בקבוקי היין ממתינים לרצים (צילום:דן בר-דוב)

טועמים קצת בוז'ולה תוך כדי (צילום:דן בר-דוב)

טועמים קצת בוז'ולה תוך כדי (צילום:דן בר-דוב)

רצים בתוך הכרמים (צילום:דן בר-דוב)

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפורים מצולמים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.