Skip to content

"מחיר החיים" בתיאטרון באר שבע: אין מחיר לאהבה

אלון נוימן, אדוה עדני, רעות אלוש ותום אבני הם הכוכבים הגדולים של הדרמה האנושית זוכת פוליצר, שעוסקת ביחסים בין בני אדם, בדידות וחמלה, ומראה לנו מה באמת חשוב בחיים. סיפור חזק, בימוי רגיש ומשחק נוגע ללב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★

מה קורה בתיאטרון באר שבע? יותר מדי הצגות טובות מועלות בו לאחרונה. התיאטרון הצנוע מתחיל להסתמן כמוסד איכותי, מאתגר ומעניין. גם ההצגה "מחיר החיים" נכללת בפריחתו של התיאטרון, ושוברת שיאים חדשים, בעיקר בתחום המשחק והבימוי. "מחיר החיים" היא דרמה אנושית מרגשת על יחסים כואבים בין בני אדם. על אהבה ומסירות, בדידות וחמלה, ייאוש ותקווה. זהו סיפור על בגידת הגוף ועל כמה שאנו זקוקים, בעיקר ברגעי משבר, לעזרה של האנשים שקרובים לנו. עזרה, שאינה מובנת מאליה.

לא מאבד את התקווה. אלון נוימן ואדוה עדני. צילום: מעיין קאופמן

מרטינה מאיוק, שכתבה את המחזה זוכה הפוליצר ב-2018, מביאה לבמה חתיכת חיים. היא עושה את זה עם טקסט חכם, ישיר ואמין. בלי התחכמויות מיותרות. יש בהצגה רגעים עצובים וקשים לצפיה, שנוגעים בעצבים החשופים של כולנו. לצידם, גם הרבה הומור, שמפיג את המתח ואת הכאב.

למרות הזכיה בפוליצר, "מחיר החיים" אינו מחזה מושלם. מה שתרם לזכייתו בפרס היוקרתי, כך נראה לי, הוא העיסוק בנושא רגיש, שלא מרבים לעסוק בו בתיאטרון הרפרטוארי. למה? כי הצגה על נכים (או בשפה אחרת – אנשים עם  מוגבלויות) אינה מביאה רייטינג. לא אוהבים לדבר על זה. הנושא אינו "סקסי". גם כשמדובר בזוגיות. הבימוי הרגיש של אלדר גרויסמן ועידו ריקלין מצליח לחפות על החולשות של הטקסט. אגב, למה הצגה כזו זקוקה לשני במאים, שהם גם "מלווים אמנותיים"?

הצד החזק בהצגה הוא ללא ספק המשחק. כבר הרבה מאוד זמן לא ראיתי משחק כל כך טוב, אמין, מאופק ונוגע ללב. כל המחמאות מגיעות לשחקניות אדוה עדני ורעות אלוש (שמופיעה לסירוגין עם ענבר דנון), ולשחקנים אלון נוימן ותום אבני. נוימן מגלם בצורה מרשימה ועם הרבה ניואנסים, גבר שמאבד הכל, אבל לא מאבד את התקווה. עדני, שמשחקת את אשתו הנכה, גורמת לנו לכאוב את כאבה. אבני, שמשחק נכה צעיר שאוהב את החיים, חודר ללב של כולנו. אלוש, המטפלת שלו, מגלמת היטב דמות מחוספסת ורגישה, שזקוקה, אולי יותר מכול הדמויות במחזה, לחיבוק ולאהבה.

נוגעים בעצבים חשופים. רעות אלוש ותום אבני. צילום: מעיין קאופמן

שתי הערות על האולם של בית ציוני אמריקה בתל-אביב, שבו מתקיימות הבכורות התל-אביביות של תיאטרון באר שבע (כמו גם של תיאטרון החאן). הבשורה הטובה: במשך כל ההצגה הקהל ישב בשקט מתוח. לא שמעתי שיעול אחד באולם. ואנחנו בשיאו של החורף. הבשורה הרעה: האולם הקטן אינו אידיאלי להצגות תיאטרון ב-2019. לא הבמה המוגבלת והמגבילה, ובעיקר לא תנאי הישיבה הצפופים של הקהל. הרווח בין השורות באולם מזכיר לי תמיד את הרווח בין השורות במטוסי "אל על" (למרות השיפור שחל לאחרונה בחברת התעופה הישראלית).

ובחזרה ל"מחיר החיים": זוהי דרמה אינטימית עשויה היטב, שמראה לנו מה באמת חשוב בחיים. דברים שבלהט המירוץ, אנחנו נוטים לשכוח. הצגה טובה, לא לאנשים רגישים מדי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן