"המיזנטרופ" בתיאטרון תמונע: מה הם עשו למולייר

המחזאי הצרפתי כתב קומדיה, שיש בה אירוניה ומחאה חברתית, אבל ההצגה, שביים איגור ברזין, אינה מצחיקה ואינה מביאה שום בשורה. שמונה שחקנים צעירים מדקלמים את הטקסט המקסים שתרגם נתן אלתרמן ועל הבמה לא קורה הרבה

"המיזנטרופ" בתיאטרון תמונע: מה הם עשו למולייר

המחזאי הצרפתי כתב קומדיה, שיש בה אירוניה ומחאה חברתית, אבל ההצגה, שביים איגור ברזין, אינה מצחיקה ואינה מביאה שום בשורה. שמונה שחקנים צעירים מדקלמים את הטקסט המקסים שתרגם נתן אלתרמן ועל הבמה לא קורה הרבה

★★★★

הקומדיה של  מולייר עוסקת באדם, שלא יודע ולא רוצה לשקר. הוא שונא צביעות, חנופה ורכילות, ואנשים שמעגלים פינות. הוא רוצה את האמת בכל מחיר, גם אם היא כואבת. הוא מאמין באהבה ובחברות אמת. ואז הוא מגלה שהאישה שהוא אוהב, בוגדת בו. לכן הוא מיזנטרופ – שונא את כולם ואת החברה שבה הוא חי. הוא מוצא את עצמו בודד ומתוסכל.

הולכים לאיבוד. צילום: קים גורדון

המיזנטרופ הוא גבר שהולך לאיבוד דרך קירות ודרך הרצון שלו לשנות את העולם. גם ההצגה "המיזנטרופ" הולכת לאיבוד וגם אני הלכתי לאיבוד במהלך ההצגה הארוכה, כמעט שעתיים ללא הפסקה. מולייר כתב קומדיה, שיש בה אירוניה ומחאה חברתית, אבל בהצגה, שביים איגור ברזין הוותיק, אין כמעט זכר לקומדיה או למחאה או למשהו שיעורר עניין.

שמונה שחקנים צעירים מדקלמים את הטקסט המקסים של מולייר, שתרגם נתן אלתרמן. זה נשמע מלאכותי ולא אמין, ועל הבמה לא קורה הרבה מלבד דיבורים. אין דרמה, אין רעיונות בימוי, אין כלום כי לא היה כלום. ובעיקר – אין עבודה פשוטה ואמינה על הטקסט. מולייר רוצה לומר כמה דברים על החברה שלנו, על אידיאלים ואינדיווידואליזם, על קבלת האחר, על המסיכות שלנו בחיי היומיום. הוא לא רוצה שידקלמו אותו.

הכל דיבורים. צילום: אולג יפסטפייב

אני לא יכול לומר, שאין כאן ניסיון לעשות תיאטרון אחר. אבל למרות הכוונות הטובות, "המיזנטרופ" בתיאטרון תמונע היא הצגה שלא עושה כבוד למולייר, לא עושה כבוד לקהל ולא מבליטה את כישרונותיהם של השחקנים. כולם נראים שיצאו מאותו פס ייצור. והם לא באמת כאלה. בכל זאת אהבתי משהו אחד: את מוזיקת הרוק, שמכניסה קצב ורוח אחרת להצגה המנומנמת.

★★★★

הקומדיה של  מולייר עוסקת באדם, שלא יודע ולא רוצה לשקר. הוא שונא צביעות, חנופה ורכילות, ואנשים שמעגלים פינות. הוא רוצה את האמת בכל מחיר, גם אם היא כואבת. הוא מאמין באהבה ובחברות אמת. ואז הוא מגלה שהאישה שהוא אוהב, בוגדת בו. לכן הוא מיזנטרופ – שונא את כולם ואת החברה שבה הוא חי. הוא מוצא את עצמו בודד ומתוסכל.

הולכים לאיבוד. צילום: קים גורדון

המיזנטרופ הוא גבר שהולך לאיבוד דרך קירות ודרך הרצון שלו לשנות את העולם. גם ההצגה "המיזנטרופ" הולכת לאיבוד וגם אני הלכתי לאיבוד במהלך ההצגה הארוכה, כמעט שעתיים ללא הפסקה. מולייר כתב קומדיה, שיש בה אירוניה ומחאה חברתית, אבל בהצגה, שביים איגור ברזין הוותיק, אין כמעט זכר לקומדיה או למחאה או למשהו שיעורר עניין.

שמונה שחקנים צעירים מדקלמים את הטקסט המקסים של מולייר, שתרגם נתן אלתרמן. זה נשמע מלאכותי ולא אמין, ועל הבמה לא קורה הרבה מלבד דיבורים. אין דרמה, אין רעיונות בימוי, אין כלום כי לא היה כלום. ובעיקר – אין עבודה פשוטה ואמינה על הטקסט. מולייר רוצה לומר כמה דברים על החברה שלנו, על אידיאלים ואינדיווידואליזם, על קבלת האחר, על המסיכות שלנו בחיי היומיום. הוא לא רוצה שידקלמו אותו.

הכל דיבורים. צילום: אולג יפסטפייב

אני לא יכול לומר, שאין כאן ניסיון לעשות תיאטרון אחר. אבל למרות הכוונות הטובות, "המיזנטרופ" בתיאטרון תמונע היא הצגה שלא עושה כבוד למולייר, לא עושה כבוד לקהל ולא מבליטה את כישרונותיהם של השחקנים. כולם נראים שיצאו מאותו פס ייצור. והם לא באמת כאלה. בכל זאת אהבתי משהו אחד: את מוזיקת הרוק, שמכניסה קצב ורוח אחרת להצגה המנומנמת.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן