"מהפכניות" באנסמבל אספמיה: שכחו אותן בבית

מרתה וזיגמונד פרויד, ג'ני וקארל מרקס, קסנטיפה וסוקרטס הם כוכבי ההצגה, שמנסה לבדוק למה ההיסטוריה שכחה את הנשים שהיו שותפות לדרך של הבעלים המצליחים. דליה שימקו ביימה ברגישות הצגה מעניינת, שבה המסר הוא הכוכב המרכזי

Print Friendly

★★★★

הקלישאה אומרת, שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. בהצגה "מהפכניות" זו אינה קלישאה, אלא המסר העיקרי: כלומר – מאחורי כל גבר מהפכן, עומדת אשה מהפכנית. טוב, לא מאחורי כל מהפכן. המחזה מפגיש שלושה סיפורים על שלושה זוגות משלוש תקופות שונות וממקומות שונים: מרתה וזיגמונד פרויד, ג'ני וקארל מרקס, קסנטיפה וסוקרטס.

עובדות חדשות על מיניות האישה. זקהיים ושמואלוב. צילום: דוד קפלן

שלושת הגברים פרצו דרך ושינו את העולם. ואילו הנשים שלהן – נשכחו, למרות שהיו שותפות לדרך והיה להן חלק לא קטן בהצלחה של הגברים. וגם: הגברים במחזה אינם מעריכים את הנשים שאיתם והן אינן זוכות לקרדיט על תרומתן לאנושות.

הבמאית דליה שימקו, שכתבה את המחזה יחד עם יוספה אבן-שושן, מנסה לתקן את העוול. אגב, במקום אחד מצוין, שהמחזה נכתב בהשראת הספר "לכל הרוחות! שוב שכחנו את הגב' פרויד" מאת פרנסואז קסאנקיס. מה זה "בהשראת"?

שימקו ואבן-שושן בודקות למה ההיסטוריה "שכחה" את הנשים, אילו מחירים שילמה האישה שעמדה מאחורי הגבר הגאון ומדוע בעצם היא "מאחוריו", ולא לצידו.  ההצגה מראה כיצד תרמה מרתה פרויד לתיאוריות על מיניות האישה, איך ג'ני מרקס נלחמה עם בעלה על זכויות הפועלים ואיך קסנטיפה, אשתו של סוקרטס, הפכה לאישה רעה, שממררת את חיי בעלה הפילוסוף. כאן "התרומה" של האישה לא ברורה ואתייחס לכך בהמשך.

נלחמה על זכויות הפועלים. שימקו ושכטר. צילום: דוד קפלן

שימקו ביימה ברגישות הצגה מעניינת רוב הזמן, שבה הנשים הן המין החזק ואילו הגברים חלשים ולעיתים גם חסרי אונים. המחזה אינו ריאליסטי ואינו מחוייב להיצמד למציאות, הטקסט נשמע לעיתים פשטני, אבל המסר של ההצגה עומד במרכז ומבחינה זו שימקו ואנסמבל אספמיה עשו עבודה יפה. זה כולל את המשחק הטוב של כולם: אסתי זקהיים, שלום שמואלוב, דליה שימקו, אייל שכטר, שירה קוריאל ואלחי לויט.

בעיקר אני רוצה לציין את הדיאלוג המשובח בין זקהיים ושמואלוב, שמשחקנים את מרתה וזיגמונד פרויד. הוא אבי הפסיכואנליזה והיא, מסתבר, העניקה לו השראה וגילתה לו כמה עובדות חדשות על מיניות האישה (הוא לא מפרגן לה ולוקח את הקרדיט לעצמו). הדיאלוג ביניהם הוא השלם ביותר בהצגה. מצד שני סצינת הסקס, אם אפשר לקרוא כך למה שראיתי על הבמה, מסורבלת ומאוד לא "סקסית".

יחסים לא ברורים. קוריאל ולויט. צילום: דוד קפלן

אצל ג'ני וקרל מרקס אנו מגלים שהיא הצילה אותו מקריסה כלכלית וגם חיזקה את רוחו ברגעי משבר. הסיפור על קסנטיפה וסוקרטס, כפי שהוא מוצג כאן, לא ברור. לא הבנתי מה תרמה קסנטיפה, אם בכלל, לסוקרטס. האם השפיעה על התיאוריות הפילוסופיות שלו? אם הכוונה היתה שהיא ניסתה לשכנע אותו לא לשתות את הרעל, זה לא היה משכנע.

"מהפכניות", שמועלה בתיאטרון תמונע בתל-אביב, היא הצגה שמיועדת במיוחד לנשים, אבל גם גברים יאהבו. לדעתי לא נכון להציג אותה כהצגה פמיניסטית או להשתמש בה כמניפסט על הדרת נשים, אלא להסתכל על היצירה המיוחדת הזו במבט רחב יותר.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.