★★★★★

אולה שור סלקטר ומיכה סלקטר הם זוג בחיים, ועכשיו גם על הבמה. "נדנדה בשניים", שכתב וויליאם גיבסון, היא דרמה רומנטית על מערכת יחסים שברירית בין גבר ואישה, שהולכים לאיבוד מבחינה רגשית. הם רוצים לצאת מהבדידות המעיקה ולמצוא אהבה אמיתית.

הוא עורך דין מרובע, היא אמנית שמנהלת חיי מין סוערים, פחות או יותר. הוא עדיין נשוי, היא פנויה. הוא נקרע בין אהבתו לאשתו לבין רגשותיו לאהובתו. היא רוצה שיהיה רק שלה. התסבוכת הזו, עם העליות והמורדות, יוצרת מצבים משעשעים ועצובים, שנעים בין תקווה לחרדת נטישה.

לפני הכל זו הצגה מאוד אינטימית. הקהל נמצא במרחק נגיעה מהבמה. בהצגה אינטימית, כשהשחקנים כל כך קרובים לקהל, אסור לזייף. והם אכן לא מזייפים. סביר להניח שבני הזוג, שגם ביימו יחד את ההצגה, הביאו לבמה חומרים מהבית.

אולה שור סלקטר מגלמת דמות מקסימה, ספונטנית, רגשנית ובעיקר מאוד אנושית. היא לא משחקת, היא חיה את הדמות. מיכה סלקטר מגלם גבר מתלבט, שלא מתמסר בקלות ולוקח לו זמן להיפתח. שניהם נוגעים ללב, נוגעים בכאב, ומעבירים היטב את תחושת הבדידות שבה הם נמצאים. הבדידות העצובה, שנמהלת ברגעים מצחיקים, מניעה את העלילה, שלעיתים נראית כמו טלנובלה.

בעידן ה-MeToo יש שיראו ב"נדנדה בשניים" מחזה קצת מיושן ולא רלוונטי, שמתאים לתקופה שבה נכתב, אמצע המאה שעברה. מצד שני כאשר על הבמה שני שחקנים טובים, גם מחזה "מיושן" הוא מעניין ורלוונטי, בעיקר כאשר הוא עוסק בנושא שתמיד רלוונטי ושמדבר לכל אחת ואחד. נכון, זה אינו המחזה הכי מבריק שנכתב על הנושא, אבל התוצאה טובה: "נדנדה בשניים" היא הצגה צנועה ולא יומרנית, שמצליחה לרגש כי היא עשויה מחומרים אמיתיים, ומזכירה לכולנו מה זאת אהבה ומה זאת אכזבה.