ערפילים

אלן גילברט מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצוע ראשון בפילהרמונית ל'סינפוניה אספרסיבה' מאת קרל נילסן והפסנתרן ינון ברנתן מנגן עם התזמורת את הקונצ'רטו השני של רחמנינוב, ירושלים, בנייני האומה, 20.2.2019

Print Friendly

בענן סמיך של קלסתרים מלאי מסתורין – עמוד אוויר שהלך והתעבה והצטמק לסירוגין – פתחה התזמורת הפילהרמונית את הקונצרט עם "גופה נפלאה" – יצירתו של המלחין השבדי אנדרס הילברג.

כל הטוטי התזמורתי – הנבל, הפסנתר, הצ'לסטה, ובעיקר כלי הנשיפה וכלי ההקשה סייעו להבשלתה של סופה סוערת של מקצבים. התעלו על עצמם בברק הנגינה בעיקר החצוצרות. השימוש של אנדרס הילברג בקולאז'ים של צבע ובצירופים מרתקים של תזמור, ובעיקר בניית המתח הצפוף של כלל התזמורת – הפכו את השמעת הבכורה של היצירה למרתקת, אם כי חסרה כיווניות.

פסטורלה

באיטיות מהורהרת פתח הפסנתרן עטור הפרסים יונתן ברנתן את הקונצ'רטו השני (בדו מינור) של רחמנינוב. התזמורת נענתה לו בחום וברכות קטיפתית. הסולן קצת "פירק" את הדיאלוג בינו לבין התזמורת עד שהיה נדמה שאיש איש ניגן לנפשו. חוסר הלכידות בנגינת התזמורת ובין הסולן לטוטי התזמורתי  –  צרם. בעיקר הפריע העדר בנייה וכיווניות, ויותר מכך – העדר  שירתיות.  להלכה הקונצ'רטו השני של רחמנינוב הוא פסגת הרומנטיקה – ומותר לכן לסולן להפליג בהאטות ובאקצ'לרנדו. אך מן הסתם כשתחת ריחוף מלא ברק יש ארפז'ים שמנוגנים בצליל נקישתי רועם ובמהירות מסחררת – קשה להתענג על המסתורין הרומנטי של רחמנינוב. התזמורת נענתה לסולן באנדרלמוסיה ובאיטיות מופלגת. את הפרק האיטי ניגנה התזמורת במריחה שמאלצית כשהסולן לא מצליח לבנות קו מלודי. ניגודי הפתע בקצב ובדינאמיקה – לא תרמו לזרימה בין הפסנתרן לתזמורת. רק כשהגיע לפרק המהיר החותם  – השתחרר הסולן וניתן היה ליהנות מיכולותיו, – אם כי גם כאן, תחת שקיפות הייתה הבלטת יתר של המקצבים.

 בענן סמיך של קלסתרים מלאי מסתורין – עמוד אוויר שהלך והתעבה והצטמק לסירוגין – פתחה התזמורת הפילהרמונית את הקונצרט עם "גופה נפלאה" – יצירתו של המלחין השבדי אנדרס הילברג. כל הטוטי התזמורתי – הנבל, הפסנתר, הצ'לסטה, ובעיקר כלי הנשיפה וכלי ההקשה  סייעו להבשלתה של סופה סוערת של מקצבים. התעלו על עצמם בברק הנגינה בעיקר החצוצרות. השימוש של אנדרס הילברג בקולאז'ים של צבע ובצירופים מרתקים של תזמור, ובעיקר בניית המתח הצפוף של כלל התזמורת – הפכו את השמעת הבכורה של היצירה למרתקת, אם כי הייתה קצת פומפוזית ונעדרה כיווניות.   פסטורלה באיטיות מהורהרת פתח הפסנתרן עטור הפרסים יונתן ברנתן את הקונצ'רטו השני (בדו מינור) של רחמנינוב. התזמורת נענתה לו בחום וברכות קטיפתית. הסולן קצת "פירק" את הדיאלוג בינו לבין התזמורת עד שהיה נדמה שאיש איש ניגן לנפשו. העדר הלכידות בנגינת התזמורת ובין הסולן לטוטי התזמורתי  –  צרם. בעיקר הפריע העדר בנייה וכיווניות, ויותר מכך – העדר  שירתיות.  להלכה הקונצ'רטו השני של רחמנינוב הוא פסגת הרומנטיקה – ומותר לכן לסולן להפליג בהאטות ובאקצ'לרנדו. אך מן הסתם כשתחת ריחוף מלא ברק יש ארפז'ים שמנוגנים בצליל נקישתי רועם ובמהירות מסחררת – קשה להתענג על המסתורין הרומנטי של רחמנינוב. התזמורת נענתה לסולן באנדרלמוסיה ובאיטיות מופלגת. את הפרק האיטי ניגנה התזמורת במריחה שמאלצית כשהסולן לא מצליח לבנות קו מלודי. ניגודי הפתע בקצב ובדינאמיקה – לא תרמו לזרימה בין הסולן לתזמורת. רק כשהגיע לפרק המהיר החותם  - השתחרר הסולן וניתן היה ליהנות מיכולותיו, - אם כי גם כאן, תחת שקיפות הייתה הבלטת יתר של המקצבים בפומפוזיות.   כהדרן ניגן הפסנתרן את הסיומת לסונטה השביעית של פרוקופייב. כאן ניתן היה ליהנות  מההומור הקונדסי של המלחין ומכישרונו של המבצע. במיטבו היה המנצח אלן גילברט בביצוע ה"סימפוניה אספנסיבה" – הסימפוניה השלישית (אופ' 27) של קרל נילסן. התזמורת ניגנה בצליל רחב ובלכידות מרשימה בהבליטה את הסינקופות המחודדות של היצירה. המנצח הדגיש את הקצביות של הסימפוניה ואת ניגודי הנושאים המאפיינים את הסימפוניה. אפשר היה להתענג על עושר הסולמות ועל שלל הנושאים הריתמיים  והכרומטיים ובעיקר על יכולותיהם המרשימות של כלי הנשיפה - מתוכם בלטו החלילים והאבובים. הריתמיות והקצב המסחרר של הפתיחה, המשחקים היפים בין החליל לכינור והסינקופות – תרמו לבניית המסתורין. הייתה כאן מודרניות פשוטה נטולת שביב יומרות. התזמורת כולל כלי הנשיפה ניגנה בניקיון מדהים.  הטובות והחצוצרות הוסיפו בברק נגינתן ליפי הביצוע.  אלן גילברט בנה את הסימפוניה בפשטות נטולת יומרות פומפוזיות כאשר הוא מתיר לקבוצות הכלים לשוחח בינן לבין עצמן. החלילן גי אשד היה מופלא בנגינתו הלירית.  בפרק השני הייתה פוגה ואחריה דיאלוג נהדר בין כלי הנשיפה.

הפסנתרן יינון ברנתן, תמונה של Marco Borggreve

כהדרן ניגן הפסנתרן את הסיומת לסונטה השביעית של פרוקופייב. כאן ניתן היה ליהנות  מההומור הקונדסי של המלחין ומכישרונו של המבצע.

במיטבו היה המנצח אלן גילברט בביצוע ה"סינפוניה אספנסיבה" – הסימפוניה השלישית (אופ' 27) של קרל נילסן. התזמורת ניגנה בצליל רחב ובלכידות מרשימה בהבליטה את הסינקופות המחודדות של היצירה. המנצח הדגיש את הקצביות של הסימפוניה ואת ניגודי הנושאים המאפיינים את הסימפוניה. אפשר היה להתענג על עושר הסולמות ועל שלל הנושאים הריתמיים  והכרומטיים ובעיקר על יכולותיהם המרשימות של כלי הנשיפה – מתוכם בלטו החלילים והאבובים. הריתמיות והקצב המסחרר של הפתיחה, המשחקים היפים בין החליל לכינור והסינקופות – תרמו לבניית המסתורין. הייתה כאן מודרניות פשוטה נטולת שביב יומרות. התזמורת כולל כלי הנשיפה ניגנה בניקיון מדהים.  הטובות והחצוצרות הוסיפו בברק נגינתן ליפי הביצוע.

                    המנצח אלן גילברט, תמונה של Peter-Hundert

המנצח אלן גילברט, תמונה של Peter-Hundert

 אלן גילברט בנה את הסימפוניה בפשטות נטולת יומרות פומפוזיות כאשר הוא מתיר לקבוצות הכלים לשוחח בינן לבין עצמן. החלילן גי אשד היה מופלא בנגינתו הלירית.  בפרק השני הייתה פוגה ואחריה דיאלוג נהדר בין כלי הנשיפה. הבריטון עודד רייך והסופרן אנסטסיה קלוואן שרו בניקיון מרשים כשהם מתמזגים בטבעיות בנגינת התזמורת. הסימפוניה הסתיימה בנעימה שהזכירה קמעא את המנון "התקווה". ניגודי הפתע בדינמיקה, ובעיקר פריטת הפיציקטו של כלי המיתר – תרמו לזרימה.

דומה היה שהסימפוניה הסתיימה בחטף כשרק התחילה.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.