★★★★★
הסיפור של "4 דקות ו-12 שניות" מתחיל עם סרטון סקס, שמודלף לרשת האינטרנט. בסרטון מופיעים נער ונערה, שמקיימים יחסי מין בהסכמה. לכאורה. לאחר מכן מתברר שמדובר באונס. הסרטון, שאורכו ארבע דקות ו-12 שניות, צובר מאות אלפי צפיות ומעורר כמובן סערה, בעיקר סערה משפחתית ואובדן עשתונות של ההורים.
כולם מאשימים את כולם בהפצת הסרטון. הוריו של הנער מנסים לחקור את הפרשה – והמחזה מציף שאלה עקרונית: עד כמה רחוק מוכנים ההורים ללכת כדי להגן על הבן שלהם. השאלה מקבלת משמעות לאחר שמתגלה זהותו של מפיץ הסרטון.
על הנייר הסיפור נראה מבטיח ומעניין. בתוכניה כתוב שמדובר בדרמת מתח מודרנית. אני מודה, שלא הייתי במתח אפילו דקה אחת אחת, ולגבי הדרמה – בקושי היתה כזו. לריב ולצעוק רוב הזמן – זו אינה דרמה. מי שחסר במחזה הוא הנער עצמו החשוד באונס. כולם מדברים עליו ועוסקים בו, אבל הוא בבחינת נוכח נפקד. אני מבין שזו היתה כוונת המחבר. למה? לא ברור. הבימוי של עמית אפשטיין לא מייצר תחליף הולם, וגם הבמה המסתובבת והתפאורה הזולה אינן נוסיפות לאיכות היצירה.
גם מכיוון המשחק אין לי בשורות מרעישות. השחקנים מולי שולמן, קרן צור וניר שטראוס בסדר, לא פחות, אבל גם לא יותר. מי שבכל זאת בולטת היא זוהר מידן, שמשחקת את הנערה ומכניסה קצת צבע להצגה. "4 דקות ו-12 שניות" בתיאטרון באר שבע היא הצגה שמעוררת סקרנות, אבל לא עונה על הציפיות.
תיאטרון באר שבע הוא תיאטרון טוב, שמחפש לאחרונה צורות ביטוי חדשניות ומעלה הצגות שמתכתבות עם המציאות העכשווית. בדרך כלל זה מצליח. לא הפעם.