שִׁשִׁיר: שירה בשישי – המשוררת רוני אלדד

השירים בספר "יָבוֹא" של המשוררת רוני אלדד מתאפיינים בתכונה שכבר קשה למצוא במקומותינו: ריתמוס. החשיבות שאלדד שמה על האסתטיקה של השירה הופכת אותה למשהו נעים, שובה, ממכר, שירה שכיף לגלגל בראש ולשוב ולגרגר

Print Friendly

קודם

אוּלַי אָחוֹרָה

מֵהַבֶּטוֹן הַזֶּה אֶל מְקוֹם הַתְּפָרִים

אֶל הַפִּיּוֹת הַנִּפְעָרִים

אֶל הָרָעָב הַקּוֹדֵם לַבַּקָּשָׁה

אֶל רֶגַע הַחַשְׁמַל בָּעֶצֶב

קֹדֶם שֶׁהַמּוֹחַ מְדַוֵּחַ עַל כְּאֵב אֶל

הזוֹהֵב שֶׁאִישׁ עֲדַיִן לֹא חוֹמֵד

אֶל הַבְּקִיעִים

הָעֵץ שֶׁעוֹד עוֹמֵד בַּיַּעַר

אֶל הַיַּעַר שֶׁהָיָה פֺּה בֶּאֱמֶת

אֶל זִכְרוֹן-דֻּבִּים שֶׁהִלְּכוּ בּוֹ

אֶל הַכַּפּוֹת          שֶׁבָּטְחוּ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת

אֶל כַּפּוֹת יְלָדַי הַבּוֹטְחוֹת בָּהּ כָּעֵת

 *

השירים בספר "יָבוֹא" של המשוררת רוני אלדד, כמו השיר "קודם" שמופיע למעלה, מתאפיינים בתכונה שכבר קשה למצוא במקומותינו: ריתמוס. בעידן פוסט-פוסט השירה המחורזת יש דגש גדול יותר על המהות, מה השיר מבקש להביע, ויש קצת זלזול בצורה (או בגרסה הפוליטית – "בפרוצדורה").

אלא שבשירה כמובן הצורה והתוכן משמשים בערבוביה, לבלתי הפרד. לכאורה מדובר בדבר שמובן מאליו, אך לעתים גם המובן מאליו דרוש טיפוח. נדמה כי ההגדרה הרחבה היבשה של שירה ככתיבה בשורות קצוצות, גורמת למשוררים רבים לזנוח את הריתמוס, הצליל, החריזה הסמויה, ולעיתים לקצוץ את ראשן או זנבן של השורות באופן שרירותי. לפעמים יש גם ניסיון מגושם לגרום לצורה לשרת את המהות, באופן שיוצר דיסהרמוניה, צרימה.

לא כך אצל אלדד. הדגש שאלדד שמה על האסתטיקה של השירה הופכת אותה למשהו נעים, שובה, ממכר, שירה שכיף לגלגל בראש ולשוב ולגרגר בגרון.

המשוררת רוני אלדד היא מבקרת אמנות וספרות, בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל ותלמידת המסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן גוריון, גרה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם

Print Friendly

על אודות אודי נוימן

אישיות מגוונת: למדתי תורה בישיבה; למדתי ספרות ומגדר; למדתי משפטים. כעת אני דוקטורנט במשפטים ועורך דין. לתגובות: [email protected]
פוסט זה פורסם בקטגוריה טורים, ספרות, רשמים, שירה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שִׁשִׁיר: שירה בשישי – המשוררת רוני אלדד

  1. מאת Chen‏:

    קניתי את הספר ואני פשוט מתמוגגת. כל שיר נוגע במקום מסוים, בחלק אחר, באבר שונה ומעורר ומחדש ומענג ובונה ומרגש ונהדר.
    תודה רוני על המתנה הנפלאה הזאת וכמובן על הריתמוס.