★★★★★

להצגה "מיזרי" יש שני יתרונות בולטים. לאחד קוראים קרן מור, ולשני – יובל סגל. "מיזרי" על-פי הרומן הנודע של סטיבן קינג, היא דרמת מתח על סופר ידוע, שנשבה על ידי מעריצה פסיכופטית וסדיסטית, שמכורה לרומנים שלו. היא מכריחה אותו לכתוב המשך ל"מיזרי" למרות שהוא כבר סיים את כתיבת הספר האחרון בסדרה.

המחזה של ויליאם גולדמן הועלה לפני כמה שנים בברודוויי עם של ברוס ויליס ולורי מטקאלף. בשנת 1990 יצא למסכים סרט הקולנוע המפורסם, בכיכובם של ג׳יימס קאן וקאתי בייטס, שזכתה בפרס האוסקר על תפקידה.

בהצגה, שביים עירד רובינשטיין, אין רגע דל. יש מתח דרמטי וטוויסטים בעלילה וגם כמה רגעי הומור. קרן מור מאוד משכנעת (מלבד הגזמות פה ושם) בתפקיד המעריצה המטורפת, שמתעללת באליל שלה ומנסה לממש, על חשבונו, את הפנטזיות הפרועות ביותר. לשיאה מגיעה מור לקראת סיום הדרמה, כאשר היא מטורללת לגמרי. יובל סגל הוא פרטנר מצוין, בתפקיד הסופר המסכן, שמנסה לרצות אותה וגם להימלט ממנה. שניהם מנהלים דיאלוג הזוי ונוגע ללב. מלבד המשחק הממוקד, אהבתי שהמתח בהצגה נשמר עד הסיום – הלא מובן מאליו. מחמאות גם לתפאורה היפה והפרקטית של פולינה אדמוב ולתאורה הקסומה של אבי יונה בואנו (במבי).

סטיבן קינג סיפר, ש"מיזרי" משקף את יחסיו המורכבים עם קוראיו. במקרה שלו אלה צרות של עשירים. ההצגה מעוררת שאלות מטרידות על אובססיה, פרנויה, שתלטנות, התמכרות והערצה עיוורת. וגם על הגבולות שמיטשטשים בין יוצרים מפורסמים לבין המעריצים שלהם. בזמן כתיבת המחזה לא ידענו מה זה רשתות חברתיות. מעניין לדעת איך היה נכתב מחזה כזה בימינו.

"מיזרי" בקאמרי היא הצגה שעשויה היטב – שעה וחצי של חוויה מרתקת ומעוררת למחשבה.