"אפשר לנשום בשקט": מצוקה איסלנדית מקפיאת לב

ביקורת סרט: הסרט האמנותי והמסוגנן "אפשר לנשום בשקט" הוא דרמה מספיק הגונה וחשובה מבחינה פוליטית כדי לבדוק בבית הקולנוע, ולא לחכות שיגיע למרקע הטלוויזיה

Print Friendly

הסרט "אפשר לנשום בשקט" הוא סרט אמנותי, מסוגנן, שמחזיק את הצופה בקרביים – אבל אז מאבד אותו. בעוד סצינת הפתיחה של הסרט מגוללת שני סיפורים נפרדים, הם בסופו של דבר נפגשים ומתכנסים יחד, ואז שיתוף הרעיונות והנושאים מתהדקים היטב ובאופן מרתק. עם זאת, בניסיון להפוך את "אפשר לנשום בשקט" לאמנותי ככל הניתן, עם שפע של צילומים סטטיים וארוכים שהורגים את הקצב, נראה כאילו הסרט מרגיש נגרר לפעמים, כאילו איבד חלק מנשימתו.

"אפשר לנשום בשקט": הרבה רעש והמולה מתחת לקרירות האיסלנדית

מבלי ליצור ספוילר, אפשר להסביר כי הסיפור מתאר כיצד לארה מוכת העוני (כריסטין תורה הראלדסדוטיר) נאבקת בכל כוחה לא לאבד את דירתה, אך נאלצת לחיות במכוניתה עם בנה, אלדר (פטריק נוקבי). במה שנראה כמו מזל, לארה מקבל עבודה בבקרת הגבולות בשדה התעופה, ובכדי להרשים, מוצאת חוסר עקביות אצל אחד מעמיתיה. אישה מגיניאה-ביסאו, המכונה עג'יה (באבטידה סאדיו), נעצרת בחשד לדרכון מזויף. לאחר שנודע לה שהיא מבקשת מקלט, היא נלקחת למחנה פליטים בעוד לארה ממשיכה את עבודתה, כל עוד היא חיה במכוניתה. זה המקום שבו המפגש המקדים מביא את עג'יה ולארה יחד ככל שמתקדם הסרט, והרבה מהמורות ביורוקרטיות מתרחשות לאורך השלג והקרח האיסלנדי.

"אפשר לנשום בשקט" הוא בראש ובראשונה סרט מונחה אופי ובקטגוריה זו – הסרט האיסלנדי מצליח לכל אורכו. שתי השחקניות נהדרות ועובדות היטב יחד על המסך, כשהראלדסדוטיר עושה עבודה מדויקת ומרשימה, תוך שהיא מנסה להפגין חיצוניות חכמה מול מעטה של מצוקה ולחץ.

מבחינה עיצובית לפחות, "אפשר לנשום בשקט" הוא סרט יפה ומסוגנן. גווני כחול בהיר נמצאים בכמעט כל סצינה, וזה מרגיש קר, קר מאוד, ומשקף את המציאות הקשה ששתי הנשים נאלצות להתמודד איתה. הבמאית איזולד אוגדוטיר לקחה בחירה ממש ייחודית ויפה של צבע השולט בסרט – וזה עובד באופן מפתיע. אפילו בגדי הדמויות לרוב בצבעי כחול. התחושה הקרירה מודגשת עוד יותר בשוטים הארוכים, אבל לפעמים – מעבר לדיכאוני, זה מרגיש גם ריקני, ובהתחשב בקצב הסרט הנמשך לאורך 100 דקות, התחושה גורמת גם לשיממון בלב הצופים.

"אפשר לנשום בשקט" הוא סרט יפה להפליא ובוודאי מוצג באופן מסוגנן. בעוד העלילה עצמה יכולה להיות מעט מלוטשת יותר, וכמה דמויות אופי ברקע לא תמיד פועלות לפי ההיגיון, סרט איסלנדי זה הוא דרמה מספיק הגונה וחשובה מבחינה פוליטית כדי לבדוק בבית הקולנוע, ולא לחכות שיגיע למרקע הטלוויזיה.

XXXXX

___
אפשר לנשום בשקט | And Breathe Normally
בימוי: איזולד אוגדוטיר
תסריט: איזולד אוגדוטיר
שחקנים: כריסטין תורה הראלדסדוטיר, באבטידה סאדיו, פטריק נוקבי פטורסון
מקור: איסלנד
שפה: איסנלדית
באקרנים בישראל: 25.04.19
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 102 דקות
Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.