הכנר עטור הפרסים לאונידס קבקוס מעלה ביצוע לירי לקונצ'רטו הראשון של שוסטקוביץ',  ולהב שני מנצח על הפילהרמונית הישראלית  בביצוע מדוד לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, בנייני האומה, 5.5.2019

הקונצרט של הפילהרמונית נפתח בהשמעת בכורה ל"רסיסי לילה" מאת דניאל שליט.  היצירה, המורכבת מארבע ווריאציות, מרתקת בעיקר בדו שיח בין קבוצות הכלים לתזמורת. הכרומטיות שלה הזכירה מעט את הפתיחות הכרומטיות של פוצ'יני, – למשל לטורנדוט. ככלל הייתה הפתיחה מאד כבדה. בהמשך הלכה והתגברה האינטנסיביות הצפופה. לפרק הסקרצו הריתמי היה ניחוח של ניגון חסידי. התִזמור היפה ועושר הגוונים בתזמורת, והמעברים בין הווריאציות היו מלאי צבע.  להב שני הבליט את הניגודים בדינמיקה ואת המצלול הייחודי. הפומפוזיות של ההאטה בסוף היצירה הייתה במקומה והוסיפה לבניית המתח. "רסיסי לילה" הסתיימו בסימן שאלה באוויר. היצירה  נשענת בעיקר על אפקטים חיצוניים של צבע ותזמור.

הפתיחה של הכנר לאונידס קבקוס לקונצ'רטו בלה מינור של שוסטקוביץ' הייתה אטית במכוון ומלאת מסתורין, מתח ואינטנסיביות. היא נשמעה כמעט כמו קינה יהודית. הכרומטיות הסגרירית, ובעיקר הירידה לפיאניסימו מצמרר, היו מופלאים. הקינה הנוקבת חזרה באבוב ובכינור, – והתשובה  של הנבל ושל הטימפני – הגבירה את המתח. קטעי הסולו של הכנר היו עוצרי נשימה ולראשונה הקשיב הקהל הפילהרמוני בהשתאות ללא שביב שיעול. יפה במיוחד הייתה הקדנצה. הקונטרבס והצ'לי הגבירו את המתח. למרות שלא הייתה לסולן קשת וירטואוזית מרחפת ומלאת ברק, הדיאלוג שלו עם התזמורת – בעיקר עם כלי ההקשה והקסילופון – היה משכנע.  ההעפלה לצלילים הגבוהים הייתה יפה. בנגינת הסקרצו הכנר קצת "החליק'". הביצוע היה ריתמי, אך חסרה הסרקסטיות המאפיינת את שוסטקוביץ', והליווי התזמורתי היה כבד ורועם מדי. בפרק האנדנטה האיטי בלטה ליריות מדובבת של הכנר אך חסרה קשת רחבה. הוא ניגן בניקיון מרשים, אך הליווי התזמורתי לא העניק לו תמיכה. חסרה חיות בליווי התזמורתי והיא נעדרה בעיקר מהאלגרו החותם שאמור להיות "קוֹן בּרִיוֹ" – בלהט!

נגינתו של הכנר הייתה קצת סטטית ובעיקר –  חזרתית מדי ללא בנייה וללא מתח. הנגינה על הצלילים הגבוהים של הגשר – הייתה יפה. המענה התזמורתי בקסילופונים היה מרשים, אבל המנצח לא כיוון לאקסטזה  – חסרה תשוקה. התזמורת ניגנה קצת "מצוות אנשים מלומדה".

התהוללות מדודה

הצליל התזמורתי בביצוע "הסימפוניה הפנטסטית" של ברליוז היה דל שומן וחסר מתח בנגינת הצ'לי והקונטרבס. הסימפוניה הפנטסטית נפתחה בצליל שטוח וללא עומק. כלי הנשיפה ניגנו בפתיחה בריתמיות מחודדת אך על רקע "צליל עומד". המקצב נשמע קצת בנאלי – מעין ולס של 'אוּמפָּפָּה'. אי הניקיונות של האבוב, הצ'לי והכינור בהמשך הסימפוניה  צרמו, אבל הקצב הריתמי המנוקד, ובעיקר פריטת הפיציקטו על כלי המיתר והנבל מסכו חיים. ומאידך החזרות עיקרו את המתח ויצרו רושם של "מריחה". כך נשמעה הפתיחה "אחד על אחד". האטות הפתע לא תרמו לבניית המתח והאקצ'לרנדו בכלי הנשיפה הכבדים ובתזמורת – נשמע קצת כמחול מרוח. המנצח בנה  שורה של שיאים. הירידה הפתאומית לפיאניסימו הייתה נהדרת. נגינת  הקונטרבסים הייתה מצמררת, והחיקוי באבוב ובקלרינט היו מרשימים. ההעפלה לפורטה בתום הסימפוניה הייתה נהדרת אבל חסרה השתוללות. היו יותר חריגות מהקצב ולא הייתה בנייה של מתח של קו מרכזי מנחה.