כאשר פיטר ג'קסון, הבמאי המצליח והמומחה לאפקטים חזותיים שמאחורי סדרת סרטי "שר הטבעות" ו-"ההוביט", נשאל על ידי אנשים במוזיאון המלחמה האימפריאלי הבריטי – האם יוכל לעשות משהו עם קטעי ארכיון ממלחמת העולם הראשונה – לציון 100 שנה לסיום המלחמה, ג'קסון לא היה בטוח מה הוא יכול לעשות. כולם מכירים את הסרטונים המגורענים, המעורפלים, של מה שנקרא באותה תקופה 'המלחמה הגדולה'. אז מה הוא יכול להוסיף? הוא ענה לאנשי המוזיאון ההיסטורי שהוא ינסה לעשות משהו. והוא אכן עשה זאת בגדול !

"הם לא יזקינו": סרט תיעודי משוחזר בצבע ובתלת ממד

אותו 'משהו' שהוא עשה זהו הסרט התיעודי "הם לא יזקינו", חוויה קולנועית מבריקה, החוקרת את חוויות החיילים הבריטים מן המלחמה, כפי שיצר ג'קסון באמצעות טרנספורמציה קסומה של סרטוני שחור-לבן שרוטים לתמונות צבע תלת ממדיות עם קול. התמונות מחזירות לחיים את החיילים הבריטיים בצילומים ביתיים אלו ובקטעי חדשות שעברו התמרה מדהימה עד כדי כך, שהסרט התיעודי הפך לפופולרי מאוד בבריטניה, והצלחה זו הביאה את הסרט לפסטיבלים ברחבי העולם, כולל לפסטיבל דוקאביב בתל אביב.

מאוד מומלץ לראות את הסרט התיעודי המדהים הזה בתלת-ממד ובמסך גדול, כי זה חלק מה'ווואו' – לראות את הקסם המהפנט שג'קסון עשה לסרט ארכיוני ישן זה. סביר להניח שרוב הצופים לא יכנסו לקולנוע כמעריצי היסטוריה, ועוד של מלחמת העולם הראשונה, אבל כנראה תצאו מעריצים מלאי רושם. חלק מהסיבה לכך, היא שג'קסון מתאר את הסיפור הזה 'לא כהיסטוריון אחד למשנהו'. אין תאריכים, אין רשימת קרבות, אין ראשי מומחים מדברים. במקום זאת הסרט מתמקד כולו בחיי היומיום של החיילים הבריטים הרגילים.

"הם לא יזקינו" מרשים מבחינה טכנית ומחמם לב מבחינה רגשית. ג'קסון מצביע על כך שבעוד שאנחנו רגילים לראות את הדימויים השתקניים בשחור ולבן של המלחמה, הצעירים האלה לא חיו בעולם של שחור, לבן ודממה. הסרט הולך הרבה מעבר לצביעת השחור ולבן. ג'קסון מאפשר לצופים לראות את הסרט משוחזר ועשה זאת לצבע מלא, חד ותלת ממדי (אין צורך במשקפיים). ג'קסון השתמש במשאבים הטכניים הניכרים שלו, אלו ששימשו ליצירת סרטי "שר הטבעות", כדי לעדכן את קטעי הפילם הישנים. הוא מתקן את החשיפה של קטעים בהירים אם כהים מדי, מנקה ומשוחזר תמונות שרוטות לכדי תמונות חדות וברורות. הוא גם מצא את מהירות ההקרנה הנכונה עבור הסרט, אשר היה משתנה באותה תקופה מוקדמת בשל מצלמות המופעלות ידנית. הצעד הזה מבטל את התנועה המהירה מדי או האיטית מדי, שלעתים קרובות רואים בסרטי שחור לבן, כך שהתנועות הופכות טבעיות ומציאותיות כמו סרט מודרני. הוא צבע את הצילומים, אבל עשה זאת באופן קיצוני, כך שיתאימו לצבע המדים בפועל ואפילו את הגוונים של העלווה המקומית. לאחר מכן, הוא הפך את הסרט לתלת ממד והוסיף דיאלוגים. כן, החיילים מדברים, בזכות קוראי שפתיים ושחקנים הקוראים את הטקסט המצויר במבטא האזורי הנכון.

אנו רואים את עולמם של הבריטים הצעירים הללו, זמן קצר לפני תחילת המלחמה, וגם חלק לאחר מכן. אחד הפרטים הבולטים ביותר הוא כמה הם היו צעירים – כיוון שרבים מן הדוברים גויסו כקטינים, אפילו בגיל שש-עשרה. אנו שומעים אותם מתלוצצים בעודם מתארים את האימונים וכיצד הם שמרו את עצמם משועשעים בימים ארוכים בתעלות. אבל הסרט אינו נרתע מברוטליות המלחמה, בתיאורים רגשיים של חברים וצילומים קצרים על הטבח האכזר של מלחמת העולם הראשונה –  שרובם כנראה, לא חזרו מעולם.