★★★★★

סיפור האהבה היפה, הכואב והדרמטי של נח ומרינקא, שכתב ביאליק, הוא מלא תשוקה, חושניות ומיניות, אבל שום דבר מכל אלה לא הגיע לבמה של תיאטרון הבימה. "מאחורי הגדר" – עיבוד של המחזאי עידו ריקלין על-פי הסיפור של ביאליק, בבימוי משה קפטן, היא הצגה מושקעת, אבל ארוכה, איטית ומסורבלת, עם מעט רגעים יפים, והרבה רגעים מעייפים וחסרי השראה.

יכול להיות אפילו שראיתי ניצוצות של צ'כוב בחלקה השני של ההצגה. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. מה שמפריע בהצגה במיוחד, שחלק גדול ממנה מתנהל בשפה הרוסית. אני לא נכנס כאן לסיבה למה לדבר רוסית בתיאטרון ישראלי (ההצגה נעשתה כפרויקט משותף עם התיאטרון האוקראיני), אבל הבחירה הזו לא עושה טוב עם המחזה. וגם גורמת לקהל להפנות כל הזמן את המבטים לתרגום שרץ על המסכים הקטנים באולם.

גם נבחרת השחקנים הטובה של הבימה לא מצליחה להוציא את העגלה הזו מהבוץ. יגאל שדה ודוית גביש בתפקיד חנינא-ליפה וציפה-לאה עושים את המיטב,  לאינה בקלמן בתפקיד מרינקא יש רגעים נוגעים ללב, אבל סיפור אהבתם והתבגרותם של נח ומרינקא, שעומד במרכז ההצגה, חסר את המתח האירוטי המתבקש. מרוב דברים שהמחזאי רצה לומר והרבדים שמרכיבים את המחזה, הולך לאיבוד הסיפור המרכזי.

מי שכן מצליחה לעשות משהו היא הזמרת דקלה, ששרה ברגש את שיריו הנפלאים של ביאליק ומפיחה קצת רוח חיים בהצגה. רצוי לשפר את הסאונד באולם רובינא כדי ששירתה של דקלה תהיה נקיה. אני חייב לציין גם את הופעתה האנרגטית של ליה קניג, חיית במה, עוד מעט בת 90, שכמעט לא נחה במהלך ההצגה הארוכה (שעתיים וחצי כולל הפסקה). כנראה ש-90 הוא ה-60 החדש. אגב, אחרי התפקידים הדרמטים שלה ב"המלך ליר" וב"מאחורי הגדר" אולי כדאי ללהק את קניג לתפקיד קומי?

הגרסה הנוכחית של "מאחורי הגדר" מייצגת תיאטרון שעבר זמנו, בעיקר מצד הסגנון, היצירתיות והחוויה התיאטרונית. חבל על העבודה הרבה שהשקיעו כולם. לסיפור של ביאליק מגיעה יצירה בשלה ועוצמתית. הרעיון לעבד את הסיפור למחזה הוא רעיון יפה, אבל התוצאה מאכזבת.