"מאחורי הגדר" בהבימה: מה ביאליק היה אומר

הרעיון יפה, אבל התוצאה מאכזבת: "מאחורי הגדר", על-פי סיפור האהבה היפה והכואב של חיים נחמן ביאליק, היא הצגה מושקעת, אבל ארוכה ואיטית עם מעט רגעים יפים והרבה רגעים מעייפים וחסרי השראה

Print Friendly

★★★★

סיפור האהבה היפה, הכואב והדרמטי של נח ומרינקא, שכתב ביאליק, הוא מלא תשוקה, חושניות ומיניות, אבל שום דבר מכל אלה לא הגיע לבמה של תיאטרון הבימה. "מאחורי הגדר" – עיבוד של המחזאי עידו ריקלין על-פי הסיפור של ביאליק, בבימוי משה קפטן, היא הצגה מושקעת, אבל ארוכה, איטית ומסורבלת, עם מעט רגעים יפים, והרבה רגעים מעייפים וחסרי השראה.

לאן נעלמה התשוקה? אינה בקלמן ועלא דקה. צילום: ז'ראר אלון

יכול להיות אפילו שראיתי ניצוצות של צ'כוב בחלקה השני של ההצגה. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. מה שמפריע בהצגה במיוחד, שחלק גדול ממנה מתנהל בשפה הרוסית. אני לא נכנס כאן לסיבה למה לדבר רוסית בתיאטרון ישראלי (ההצגה נעשתה כפרויקט משותף עם התיאטרון האוקראיני), אבל הבחירה הזו לא עושה טוב עם המחזה. וגם גורמת לקהל להפנות כל הזמן את המבטים לתרגום שרץ על המסכים הקטנים באולם.

גם נבחרת השחקנים הטובה של הבימה לא מצליחה להוציא את העגלה הזו מהבוץ. יגאל שדה ודוית גביש בתפקיד חנינא-ליפה וציפה-לאה עושים את המיטב,  לאינה בקלמן בתפקיד מרינקא יש רגעים נוגעים ללב, אבל סיפור אהבתם והתבגרותם של נח ומרינקא, שעומד במרכז ההצגה, חסר את המתח האירוטי המתבקש. מרוב דברים שהמחזאי רצה לומר והרבדים שמרכיבים את המחזה, הולך לאיבוד הסיפור המרכזי.

90 זה ה-60 החדש. קניג ושדה. צילום: ז'ראר אלון

מי שכן מצליחה לעשות משהו היא הזמרת דקלה, ששרה ברגש את שיריו הנפלאים של ביאליק ומפיחה קצת רוח חיים בהצגה. רצוי לשפר את הסאונד באולם רובינא כדי ששירתה של דקלה תהיה נקיה. אני חייב לציין גם את הופעתה האנרגטית של ליה קניג, חיית במה, עוד מעט בת 90, שכמעט לא נחה במהלך ההצגה הארוכה (שעתיים וחצי כולל הפסקה). כנראה ש-90 הוא ה-60 החדש. אגב, אחרי התפקידים הדרמטים שלה ב"המלך ליר" וב"מאחורי הגדר" אולי כדאי ללהק את קניג לתפקיד קומי?

הגרסה הנוכחית של "מאחורי הגדר" מייצגת תיאטרון שעבר זמנו, בעיקר מצד הסגנון, היצירתיות והחוויה התיאטרונית. חבל על העבודה הרבה שהשקיעו כולם. לסיפור של ביאליק מגיעה יצירה בשלה ועוצמתית. הרעיון לעבד את הסיפור למחזה הוא רעיון יפה, אבל התוצאה מאכזבת.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.