תשוקה יוקדת

ומה בין פיקאסו ל"כרמן"

בשלהי הקיץ תחזור אלינו להקת בלט "היספניקו" מניו יורק עם עיבוד מרתק בחדשנותו  של "כרמן מאקיה" וגרסה מקורית לחושניות של מחול הפלמנקו, "ליניה רקטה" 

המשכן לאמנויות הבמה: מוצאי שבת, 20.7.19, 21:00;   21.7.19 (יום ראשון) 20:00; 22.7.19

(יום שני) 20:00 

תיאטרון ירושלים: 23.7.19 (יום שלישי), 20:30

אודיטוריום חיפה : 24.7.19 (יום רביעי) 20:30

בעקבות הצלחתה המסחררת בביקורה בישראל ב-2016, חוזרת להקת בלט "היספניקו" מניו יורק עם תכנית של שתי יצירות מחול חדשות: "כרמן.מקייה" (Carmen.maquia), שהוכתרה על ידי המבקרים בארה"ב כיצירת מופת, מאת הכוריאוגרף גוסטבו רמירז (Gustavo Ramírez Sansano), והיצירה המדוברת "ליניה רקטה" (Línea Recta)  – "קו ישר" מאת הכוריאוגרפית אנבל לופז אוצ'ואה (Annabelle Lopez Ochoa), שיצירתה "ונדטה" הועלתה בישראל על ידי בלט קנדה בחודש פברואר האחרון. מאז הקימה טינה ראמירז את להקת "Ballet Hispánico"  בניו יורק (1970), היא גורפת הצלחה. הלהקה שמה לה למטרה לאתגר את התפיסה המקובלת של ״הסטריאוטיפ הלטיני״ באמצעות המחול ככלי ביטוי המשקף את פניה האמיתיים, המגוונים והמשתנים של קהילת ההיספנים – קהילה הגדלה במהירות ברחבי ארה״ב. בדומה ללהקתו של אלווין איילי, אשר העניקה ביטוי לקול האפרו-אמריקאי בארה"ב, – כך גם בלט היספניקו משקף את יחסי הגומלין וההשפעה התרבותית ההדדית בין המהגרים ההיספניים והלטיניים בארה"ב לבין התרבות האמריקאית בה הם יוצרים.

ללהקה רפרטואר עשיר ומגוון של למעלה מ-100 עבודות המביעות את היצירתיות הלטינית ומשלבות טכניקות בלט קלאסי, ג’אז, ריקוד לטיני, וריקוד עכשווי. יצירות המונעות על ידי תשוקה, תיאטרליות, צבעוניות וחושניות לוהטת, מקצבים ספרדיים כמו פלמנקו, ומקצבים לטיניים סוחפים דוגמת ה"סוֹן", ממבו, צ'ה-צ'ה-צ'ה, בולרו, טנגו ורומבה קונגה. בשל תרומתה התרבותית החשובה ואיכותה, המופע האחרון של הלהקה צולם ושודר על גבי מסך ענק בלינקולן סנטר, ניו יורק  וב-500 בתי קולנוע ברחבי ארה״ב, במסגרת Dance in America בו השתתפו בנוסף להקת ניו-יורק סיטי בלט, סאן פרנסיסקו בלט, ותיאטרון המחול אלוין איילי.

 כרמן מאקייה" (Carmen.maquia) של הכוריאוגרף הספרדי סנסאנו כבר הוכתרה כ"יצירת מופת" (שיקאגו סאן), והוא עצמו הוגדר כ"קול חדש ומרענן, "אחד הכישרונות הבולטים בכוריאוגרפיה הספרדית" (ניו יורק פוסט).

סנסאנו יצר גרסה עכשווית של כרמן כאשר שתי יצירות של פיקאסו משמשות לו כהשראה. פיקאסו עצמו שאב השראה מאמנות לוחמת השוורים (טאורו מאקייה) – עולם שלם המורכב מאמנות הלחימה, מסורת, אסתטיקה, אופנה, וקודים של התנהגות ומורכבות אסתטית –  המתבטא ביצירותיו באלימות ודרמה, בדמויות המעוותות, המפורקות והבנויות מחדש, – לעתים בשלל צבעים ולעתים בשחור/לבן. את כרמן השווה פיקאסו ל'שור בלתי-נסבל'.

בדומה לפיקאסו, גם גוסטבו רמירז סנסנו משתמש בדינמיקות ומחוות תנועתיות, מפרק ומרכיב אותן מחדש בצבעי תנועה מגוונים. זאת על רקע התפאורה והתלבושות המרהיבות בשחור/לבן של המעצב דוד דלפין (David Delfín); התוצאה היא: ״כרמן״ תוססת, צעירה ומטריפה, מחול פיזי וחושני למוזיקה האהובה של ביזה, על רקע התרבות האנדלוסית העשירה, פסדובלה, פלמנקו, וסצנת האופנה הניו- יורקית.

בעבודתו "כרמן מאקייה", מזכיר לנו שוב סנסאנו את העוצמה הנשית האצורה בדמותה של כרמן כאישה חופשייה ברוחה – הבוחרת את מאהביה, מתמסרת לאהובה מבלי להתחשב במוסכמות החברתיות, ואף מוכנה לשלם על כך את המחיר.

"ליניה רקטה" (Línea Recta) – יצירתה של הכוריאוגרפית ממוצא קולומביאני אנבל לופז אוצ‘ואה –  הוא מופע יוצא דופן בו היא חוזרת לשורשי הפלמנקו בשפתה התנועתית האישית, תוך שמירה על הרוח והאותנטיות של הפלמנקו. העבודה, בהשראת צילומים של רובן אפנדור (Ruven Afanador) הקולומביאני, נושקת לתיאטרליות ובמרכזה הרקדנית כאשר השובל הארוך האדום והמרהיב של חצאית הפלמנקו שלה משמש בעצמו כרקדן, נע בין הרקדנים והרקדניות, מאתגר אותם באופן מפתיע, בלתי נשלט, משתלב ולא משתלב בהתרסה, ומסמל לעתים את "המלחמה" והמתח הקיימים בריקוד הפלמנקו לצד ההרמוניה והשותפות.

*

כחלק מפעילותה בקרב הקהילה ובני נוער ובנוסף למופעים בתל-אביב, ירושלים וחיפה, תקיים הלהקה, בתמיכת שגרירות ארה״ב, סדרת סדנאות בבאר-שבע עם קבוצת רקדנים עם מגבלות, וכן עם קבוצות מעורבות של רקדנים מהמגזר הבדואי ביחד עם נוער באר שבעי, עם קהילת העבריים בדימונה ועם קבוצת נשים רקדניות דתיות מבני ברק.

בעקבות ביקורה האחרון בישראל ב-2016, הזמינה הלהקה שני רקדנים מצטיינים מקהילת העבריים מדימונה להשתתף בקורס קיץ בניו יורק. עם שובם לישראל התקבלו שני רקדנים אלה לצה"ל במעמד של רקדן מצטיין.