"אוליאנה" בקאמרי: הצגה לא מטרידה על הטרדה מינית

המחזה של דייוויד מאמט, שביימה שרה פון שוורצה, מעלה על הבמה נושא חם ואקטואלי, אבל בעידן המי טו הוא נראה מיושן ולא מעודכן. במקום סיפור נפיץ וקרב בין המינים, קיבלנו הצגה פושרת, שעוסקת בעיקר בדיבורים

Print Friendly

★★★★

המחזה של דייוויד מאמט מספר על דו קרב בין סטודנטית פגיעה ומתוסכלת לבין המרצה שלה, שהוא אדם חכם ומלא בעצמו. היא מאשימה אותו בהטרדה מינית ואפילו ביותר מזה. הוא מכחיש ומאשים אותה שהיא רוצה לנקום בו בעקבות טראומה שעברה פעם. אם התלונה של הסטודנטית תתברר כמוצדקת, המרצה הבכיר יאבד את משרתו באוניברסיטה ועלול לאבד גם את משפחתו.

סיטואציה מאולצת ולא אמינה. ריגר ושפירא. צילום: אור דנון

המחזה עוסק בגבול שבין הטרדה מינית לבין שימוש לגיטימי בסמכות. או אם אני אגדיר זאת בפשטות: מה ההבדל בין חיזור להטרדה מינית. מה מותר ומה אסור לומר או לעשות. הבעיה, שבעידן המי-טו, הסיפור, כפי שהוא מוצג, נראה קצת מיושן ולא מעודכן. בהצגה המינימליסטית, שביימה שרה פון שוורצה, לא קורה הרבה. אין מתח דרמטי והסיטואציה נראית מאולצת ולא אמינה. דן שפירא, בתפקיד המרצה, מונוטוני וחוזר על עצמו. רק לקראת סיום הדמות שלו מקבלת תפנית. ג'וי ריגר, בתפקיד הסטודנטית, עושה תפקיד מורכב יותר והיא משכנעת בכאב ובתסכול שלה.

ההצגה "אוליאנה" מעלה על הבמה נושא חם ואקטואלי, אבל במקום מחזה נפיץ וקרב בין המינים, קיבלנו הצגה פושרת, לא מטרידה, שעוסקת בעיקר בדיבורים. גם הסיום, שאמור לבטא את הנפילה של השניים בקרב שאין בו מנצחים, לא מצליח לייצר עוצמה רגשית או חוויה מיוחדת. לא מתאים לבמאית שרה פון שוורצה, שבדרך כלל יודעת להשתמש בתיאטרון כדי לבטא את את עמדותיה ואת השקפת עולמה.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.