"לא לריב" בקאמרי: באנו לקומדיה, קיבלנו טלנובלה

גור קורן וגלעד קמחי, שחתומים על כמה הישגים בתיאטרון הישראלי, לא מצליחים לשחזר הפעם את ההצלחה. "לא לריב", שמורכבת מחומרים אישיים של השניים, היא הצגה מצחיקה, אבל שטחית

Print Friendly

★★★★★

היצירה המשותפת של גור קורן וגלעד קמחי בנויה מחומרים אישיים ומאירועים עצובים שמוכרים להם היטב מהחיים. מהכאבים האישיים הם יצרו תערובת של קומדיה, טרגדיה וטלנובלה. זהו סיפור על שלושה בני משפחה, שני אחים ואחות, יתומים, שלא מפסיקים לריב על הירושה של אביהם. פתאום מתברר להם, שאת הכסף הגדול, דירת ארבעה חדרים, האבא הוריש לנערת ליווי. מה עושים? רבים על הדירה עד לסיום המפתיע.

מכניסה צבע לעלילה. קורן, בנדק, קפלן וניקפהמה. צילום: רדי רובינשטיין

הרעיון יפה, ואפילו נוגע ללב – להתמודד בהומור, כולל הומור שחור, עם טרגדיה משפחתית. אבל הטקסט לא מבריק בלשון המעטה. ההצגה מורכבת מתמונות, שהחיבור ביניהן נראה לעיתים מלאכותי ומאולץ. כנ"ל הקטעים הקומיים. יש בהצגה רגעים מצחיקים יותר ומצחיקים פחות, כולל כמה בדיחות שיורדות ממש נמוך.

גם על הדמויות איננו יודעים הרבה מלבד שהאח הבכור (דביר בנדק) הוא טיפוס רוחני ועני, שמקשיב ליקום; השני (גור קורן המחזאי), כוכב ילדים קמצן, שמחזיק ג'יפ לבן ומתכנן להרחיב את המשפחה, אבל לא בטוח שהוא יכול; השלישית (עירית קפלן) – מורה גרושה עם ילד, עוברת תקופה קשה מבחינה בריאותית וזקוקה לכסף עכשיו ומיד.

עורך דין מטורלל. אסולין. צילום: רדי רובינשטיין

נערת הליווי (ירדן ניקפהמה) מכניסה קצת צבע לעלילה. גם לה יש סיפור אישי מורכב וילד קטן. עד עכשיו קיבלנו קומדיה שנולדה מסיפור טראגי. מעכשיו, עם כניסתה של נערת הליווי, אנחנו עוברים למלודרמה ולטלנובלה. הבנו את הפרינציפ. על הבמה ששה שחקנים, שעושים מאמצים ראויים לציון להחזיק את ההצגה בחיים. דביר בנדק, כנרת לימוני (מזכירה נודניקית) ונדב אסולין (עורך דין מטורלל) בולטים במיוחד.

גור קורן וגלעד קמחי חתומים על כמה הצלחות בתיאטרון: "המוגבלים", "השחקנית", "רומיאו ואמא". "לא לריב" בקאמרי לא תירשם כהישג אמנותי. הטקסט והדמויות מתאימים יותר לדרמת מצבים בטלוויזיה מאשר לבימת התיאטרון. "לא לריב" – לא הצגה גדולה, לכל היותר שעה וחצי של בידור לימי הקיץ הלוהטים.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.