מוצרט בחצאית פליסה

האופרה הישראלית מעלה את "כך עושות כולן" של מוצרט לליברית של לורנצו די פונטה בביצוע נטול פלפל שהופך את הגיבורות הראשיות – דורבלה ופיורדיליג'י – מנשים בוגדניות לתלמידות בית ספר תמימות ובכך נוטל את העוקץ ובדיעבד מעקר את משמעות האופרה …

Print Friendly

האופרה הישראלית מעלה את "כך עושות כולן" של מוצרט לליברית של לורנצו די פונטה בביצוע נטול פלפל שהופך את הגיבורות הראשיות – דורבלה ופיורדיליג'י – מנשים בוגדניות לתלמידות בית ספר תמימות ובכך נוטל את העוקץ ובדיעבד מעקר את משמעות האופרה והופך אותה לפשטנית, מנצח: דניאל כהן, במאי: אטום אגויאן, בהשתתפות מקהלת האופרה ותזמורת הקאמרטה, המשכן לאמנויות הבמה, 3.6.2019

את "כך עושות כולן", הלחין מוצרט שנה לפני מותו בהיותו בן 34. שנה לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית העז מוצרט להלחין אופרה שגיבוריה הראשיים הם המשרתים המנהלים את אדוניהם ומתעתעים בהם. העלילה נסבה על התערבות בין סוכן הבית דון אלפונסו למשרתת דספינה על נאמנותן ההפכפכה של הנשים.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 הקוורטט של ארבעת הנאהבים הרשים בתיאום בן קולותיהם – כאשר המנצח והתזמורת מבליטים דווקא את הפן המחוספס של הליווי ומעניקים גיבוי תזמורתי לאריות של הסולנים ולמורכבות המוצרטית.  בנגינת התזמורת בניצוחו של דניאל כהן צרמה העדר הלכידות בעיקר בשירת ההרכבים שהייתה לעתים "בזה אחר זה" עם התזמורת כשזו האחרונה מנגנת תדיר אחרי השירה. לעתים ניגנה התזמורת משל הייתה ישות נפרדת. גם כששרו בפורטה – היה ברור שגדול יותר חזק יותר הוא לא בהכרח טוב יותר או ביחד יותר.  בחלקה הראשון של האופרה  ניגנה התזמורת בצליל חיוור אך בחלקה השני השתפרה נגינתה. מקהלת האופרה בהדרכת המנצח איתן שמייסר הייתה מצוינת כהרגלה.  הרעיון של במאי הקולנוע הארמני-קנדי אטום אוגיאן להשתמש בשמה של האופרה "בית ספר לאוהבים" ואכן להעלות על הבמה בית ספר ולהפוך את צמד האחיות מנשים בוגדניות לתלמידות בחצאיות פליסה בהירות וגרבי שלושת רבעי שחורות – הפך את האופרה מדרמה מלאת יצרים וכאב ל

כך עושות כולן, צילום יוסי צבקר

את פני הקהל קידמה במה מרהיבה ביופייה אותה עיצבה דברה הנסון – בליבה ויטרינה גדושה בבובות וחפצי נוי וכל המסך מעוטר בפרפרי ענק מרהיבים ביופיים הססגוני. הפרפרים נועדו כנראה לסמל תמימות וטוהר אך גם עד כמה הנשים "מתפרפרות" ובלתי אמינות והאהבה שברירית.

את האופרה פתחה התזמורת בהבליטה את הריתמיות הקפיצית הקלילה של מוצרט ואת ניגודי הנושאים. מי שכיכב הוא דון אלפונסו – הבריטון יונוץ פסקו ששר בביטחון משוחרר. הוא גילם את תפקידו בכישרון משחק דרמטי ושירה סוחפת. עזר כנגדו הייתה הסופרן הילה בג'יו בתפקיד דספינה שגילמה את המשרתת בשירה צלולה ובעליצות שובבה המתבקשת מתפקידה.

                               כך עושות כולן, צילום יוסי צבקר

כך עושות כולן, צילום יוסי צבקר

זמרת המצו נעמה גולדמן בתפקיד דורבלה, שרה על מהות האהבה (Amore) בקורטוב ויבראטו כשאחותה – הסופרן נועה דנון בתפקיד פיורדלידג'י – נענית לה בקול בהיר וצלול ובמעט אי-ניקיונות.

גוליילמו – הבריטון עודד רייך חיזר אחר דורבלה בנחישות ובכישרון משחק נפלא. הטנור הבריטי אלאסדיר קנט שזו לו הופעתו הראשונה באופרה הישראלית שכנע בשירתו הכובשת והלירית ובקולו הקטיפתי כשגילם את תפקיד פרנדו המחזר נמרצות אחרי פירודיליג'י.

                                     כך עושות כולן . צילום יוסי צבקר

כך עושות כולן . צילום יוסי צבקר

אין אצל מוצרט אופרה שהיא בופה בלבד -  תמיד קיימת מורכבות הניגודים המוצרטית  ההופכת כל  קומדיה קלילה לכאורה — למלאת כאב – הפעם דווקא של הגיבורים הנבגדים.

הקוורטט של ארבעת הנאהבים הרשים בתיאום בין קולותיהם – כאשר המנצח והתזמורת מבליטים דווקא את הפן המחוספס של הליווי ומעניקים גיבוי תזמורתי לאריות של הסולנים ולמורכבות המוצרטית.

                               כך עושות כולן, צילום יוסי צבקר

כך עושות כולן, צילום יוסי צבקר

בנגינת התזמורת בניצוחו של דניאל כהן צרמה העדר הלכידות בעיקר בשירת ההרכבים שהייתה לעתים "בזה אחר זה" עם התזמורת כשזו האחרונה מנגנת תדיר אחרי השירה. לעתים ניגנה התזמורת משל הייתה ישות נפרדת. גם כששרו בפורטה – היה ברור שגדול יותר חזק יותר הוא לא בהכרח טוב יותר או ביחד יותר.  בחלקה הראשון של האופרה  ניגנה התזמורת בצליל חיוור אך בחלקה השני השתפרה נגינתה.

מקהלת האופרה בהדרכת המנצח איתן שמייסר הייתה מצוינת כהרגלה.

הרעיון של במאי הקולנוע הארמני-קנדי אטום אוגיאן להשתמש בשמה של האופרה "בית ספר לאוהבים" ואכן להעלות על הבמה בית ספר ולהפוך את צמד האחיות מנשים בוגדניות לתלמידות בחצאיות פליסה בהירות וגרבי שלושת רבעי שחורות – הפך את האופרה מדרמה מלאת יצרים וכאב לקומדיה קלילה המבליטה רק את הפן הקונדסי של המהתלה המוצרטית. למרות הכוח המנחם של המוזיקה השמימית לא די היה בה כדי להפוך את הביצוע למשכנע.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מוצרט בחצאית פליסה

  1. מאת נדב‏:

    משרתים המנהלים את אדוניהם ומתעתעים בהם? זה קרה דווקא בנישואי פיגארו לפני המהפכה. הקדמה מוזרה.

    • מאת אורנה לנגר‏:

      היי נדב, בוקר טוב!
      תודה על הערתך. הצדק עמך – אכן "פיגארו" היא האופרה המהפכנית של מוצארט בה הגיבור הראשי הוא דווקא המשרת ומוצרט מותח בה ביקורת על הנוהג הפאודלי האכזרי בה אדון האחוזה בועל את המשרתת שהיא 'רכושו'. אך גם כאן – ב"קוזי" – ההתערבות היא בין סוכן הבית – אלפונסו למשרתת — דספינה – הם שמנהלים את האופרה ועומדים בקדמת הבמה בתעלוליהם (דספינה היא המתחפשת לרופא) ואילו הגיבורים הראשיים — לפחות הגברים – מוצגים קצת כ"גלמים" חסרי אונים.

      ושוב,
      תודה
      אורנה