מפגש סוף שבוע בסמינר להכשרת עיתונאים של שלום הסתיים במוצאי שבת האחרונה בבית ברל (כפר סבא). כשישים בני אדם במגוון גילאים ומקצועות נפרדו לשלום זה מזה אחרי יומיים עמוסים לעייפה.
את הסמינר יזמו מדרשת אדם והטלוויזיה החברתית. מטרת הסמינר הסתכמה בארבע מילים: "הכשרת עיתונאים של שלום".
אודה ולא אבוש, כי הסמינר כולו התגלה לי כמקור מידע לחשיבה ויצירה אודותיהן לא העליתי בדעתי להשתמש בהן כעיתונאי ותיק עם הגיעי לסמינר זה. זה המקום לגילוי נאות – אני החתום על הכתבה, המשמש כעיתונאי, עורך ראשי וראש דסק חדשות של מגפון ניוז, השתתפי בסמינר זה.
אוסיף רק כי כעת עם סיום המפגש הראשוני בו נכחתי  אומר רק שלעניות דעתי על מארגניו לבחור שם כותר אחר לסמינר זה והבאים אחריו. לאו דווקא עיתונאות לשלום, אלא אולי "סמינר לעיתונאות חושבת"

כעיתונאי חדשות אני מתורגל בגישה דיווחית של אירוע חדשותי באשר הוא. כלומר:  לדווח לקוראי מה קרה, מתי זה קרה, למי זה קרה, מדוע זה קרה ומה קרה בסוף (למביני עניין – 5 המ"מים המפורסמים ונלמדים בכל בית ספר לעיתונאות ותקשורת). משכך ציפיתי שהסמינר יתמרכז בהענקת כלי עבודה מקצועיים לעיתונאים מתחילים ומתוך שמו, הנחתי כי מטבעם של יוצריו, מדרשת אדם והטלוויזיה החברתית, יתמקדו הנושאים ביצירת עיתונאי שמאל קיצוניים שיעסוקה בפרופוגנדה למען דו קיום פלסטיני יהודי ובדרכים להיפרד מהגדה המערבית ובכלל. טעיתי. הסמינר עסק בעיקר בשינוי חשיבה חדשותית מסורתית לתפיסה של אחריות עיתונאית להביא גם מציאות ערבית יהודית ובכלל שאיננה משתקפת בכתבות השונות בתקשורת על כלל ושלל ערוציה.

"האם תפקיד העיתונות המדינית, זו המסקרת את "הסכסוך", מסתכם בדיווח על המציאות ופרשנות שלה? האם יש לעיתונות תפקיד גם בהובלת חזון שבו יהודים וערבים-פלסטינים חיים בשלום מהים עד הירדן? האם תפקידה של העיתונות הוא להתגייס ולדברר את המסרים של האמונים על הביטחון, או אולי לפרק את אותם מסרים של "הם ואנחנו" ולהביא תמונה מורכבת של המציאות – כזו שאינה הולכת יד ביד עם המסרים המרכזיים של השלטון?", הקשה ושאל אותי אהוד שם טוב, עורכה הראשי של מערכת הטלוויזיה החברתית. "מדוע כל כך הרבה אנשי ונשות מדיה בעיתונות המסורתית וברשתות החברתיות מעבירים מסרים דומים מנקודת מבט שמעצימה את הקונפליקט? האם זה באמת הכל שאלה של רייטינג?" שאל שם טוב. תשובתי הראשונית היתה לחייך ולענות – כן. הכל שאלה של רייטינג. הרי משם מגיע הפרסום והכסף.  אלא שאז נזכרתי מהיכן אני בא. מהעיתון העני ביותר במדינה. עיתון שאיננו חי על פרסומות או ספונסר נדיב. עיתון שהוקם בעת המחאה הגדולה כדי לייצר עיתונאות שונה. כזו שאיננה תלויית  הון שלטון – עיתון.

"על כך ועל עוד הרבה יותר מזה, יתכנסו בשבוע הבא אנשי/ות מדיה יהודים וערבים, כדי ללמוד ולחוות כיצד ניתן לשנות את השיח בתקשורת", כתב לי שם טוב.

הפרויקט נוסד ביוזמה משותפת של הטלוויזיה החברתית – גוף תקשורת עצמאי שפועל למעלה מ-13 שנים ומדרשת אדם, הפועלת לקידום חינוך לשלום מעל 30 שנה.

שני הגופים יזמו תוכנית תלת-שנתית שמיועדת להכשיר כ-180 עיתונאים/ות ואנשי/ות מדיה בתחום הקרוי Peace Journalism – עיתונות שלום. קרי – עיתונאות ישירה שתפרק את המציאות החדשותית לצדדיה המורכבים האנושיים של החדשה.  התוכנית מתקיימת בשלושה סופי שבוע באירוח מלא וכוללת הרצאות מומחים בנושא עיתונות שלום, הדרה, אתיקה, נרטיבים וחשיבה עצמאית יוצרת.
המייסדים טרחו להביא אל באי הסמינר מטובי המוחות בישראל וברשות הפלסטינית  כמו פרופ' אמל ג'מאל, מרצה וחוקר בחוג למדע המדינה שעומד בראש התכנית הבינלאומית במדע המדינה ותקשורת פוליטית, באוניברסיטת תל אביב, ד"ר תאבת' אבו ראס, גיאוגרף פוליטי ומרצה במכללת ספיר, אל"מ (במיל.) מירי איזין, ששרתה בחיל המודיעין הישראלי 20 שנה. וביצעה תפקידים מגוונים במסגרת החיל, כולל תפקידים ייחודים שלא שרתו בהם לפני או מאז נשים: קמ"ן חטיבה, קמ"ן אוגדה, רע"ן מחקרי צבאי. איזין הציגה לתקשורת העולמית ממצאים מודיעיניים אשר קשרו בין הרשות הפלסטינית לגורמי טרור, וכן קשר ישיר בין יו"ר הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, לגורמי טרור. היא ייצגה את ישראל בחזית התקשורת העולמית במשך שנתיים, כולל ועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, פרופ' דב שנער, דיקן בית הספר לתקשורת וראש "תקשורת הוגנת באוניברסיטת בן גוריון,פרופ' אייל נווה, שהוא פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים וראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, ערבייה מנסור, כתבת הטלוויזיה החברתית, עו"ד לינא בשארה, שעוסקת במשרדה בפטנטים, מיסים, רשלנות רפואית, ביטוח, משפחה ועוד,  ד"ר מירב שמואלי, ששימשה עד לאחרונה כראש היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, נאילה עוואד, פעילה פמיניסטית וחברתית ומנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות- בחברה הערבית, הסופר ד"ר סמי שלום שטרית, שהנו דוקטור ומרצה למדע המדינה ומשורר ישראלי, פרופ' יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ואת דוקטור זיאד דרוויש, חבר הוועדה לקשרי ישראלים פלסטינים ברשות הפלסטינית.
ניכר כי הושקעו מאמצים רבים להביא אנשי מפתח בפני באי הסמינר על מנת שיתנו בידיהם כלים לחשיבה יוצרת השונה מדפוסי החשיבה העיתונאית אליהם הם מתורגלים במערכות התקשורת השונות.

המפגש עם דוקטור זיאד דרוויש היה מעניין. אין ספק כי קרבתו המשפחתית למשורר מוחמד דרוויש, עוררה בקרב קהל השומעים עניין רב. אלא שאז התגלה בפני הקהל אדם שהעברית השגורה בפיו נלקחה הישר מהאקדמיה ללשון, כלומר, עברית צחה ובהירה בה הבהיר לכל מי שחפץ להקשיב כי הנרטיב הפלסטיני של אש"פ, כמו גם של הנשיא, מוחמד עבאס (אבו מאזן), הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, תוך חילופי שטחים ופתרון בעיית הפליטים הערביים שהוגלו מרצונם או בכוח על ידי מדינת ישראל. דרוויש הציג בפני הבאים את העמדה הפלסטינית בצורה בהירה וללא חשש מהבהרת שאלות רגישות ונקודות מחלוקת בין ישראל לפלסטין. כשזה סיים את דבריו הבנתי טוב יותר מדוע בנימין נתניהו ראש הממשלה ומנהיגי המתנחלים מבקשים למנוע בכל דרך שהיא שדברים אלו יחלחלו לאוזני הציבור הישראלי. "לשם כך הוקמה הוועדה לקשרי ישראלים ופלסטינים", הסביר דרוויש, "פשוט ללכת מעל הראש של נתניהו ולומר לציבור בישראל את האמת. יש לכם פרטנר לשלום כל עוד אבו עמר חי".
לשאלתי, מה יהיה יום לאחר הסתלקותו של הנשיא הפלסטיני? פניו של דרוויש מתכרכמות מדאגה, כמו גם פניהם של גורמי הביטחון בישראל שצופים לאפשרות של אינתיפאדה שלישית.

 ערך מוסף לו התחייבו המארגנים, ערך שהגיע יחד עם הסמינר הוא ההתנסות החווייתית בקבוצות קטנות, רישות מקצועי, מפגש יהודי-ערבי ופיתוח קשרים אישיים, תוך סיור לימודי לאורך גדר ההפרדה, פרקטיקה והפקת כתבות.

במדרשת אדם הוסיפו והסבירו לי כי: "במהלך הסמינרים אנו עוסקים בסוגיות הקונפליקטואליות הישירות של הסכסוך הישראלי פלסטיני ומנסים לשאול – איך עיתונות שלום צריכה לטפל בהן. אנו עוסקים בקבוצות המודרות משיח השלום, שאנחנו בדרך כלל לא שומעים את הקול שלהם ומה עמדותיהם ומה הם חושבים ואיך הם רואים גם את המלחמה וגם את תהליך השלום. מה בין חופש הביטוי להסתה."

אהוד שם טוב, סיפר למגפון כי "עד כה, יצרו המשתתפים כתבות על מאבק התושבים בחאן אל אחמר, סיקור הקמת גן דו-לשוני, טור דעה על התוכנית פאודה, סיקור האקתון לקידום שלום, כתבה על הרכב מוסיקלי יהודי-ערבי, כמו גם סיפור אישי של בת למשפחת עקורים מ-48 ".

עזרי עמרם, מנחה בתוכנית: "אני חושב שכל אדם שמתחיל בתקשורת, כדאי לו מאוד להיות כאן, ללמוד את הדברים האלה. אין שום מקום אחר שאפשר ללמוד אותם".

ד"ר אוקי מרושק, מנהלת שותפה במדרשת אדם: "במהלך הסמינרים אנו עוסקים בסוגיות הקונפליקטואליות הישירות של הסכסוך הישראלי פלסטיני ומנסים לשאול – איך עיתונות שלום צריכה לטפל בהן. אנו עוסקים בקבוצות המודרות משיח השלום, שאנחנו בדרך כלל לא שומעים את הקול שלהם ומה עמדותיהם ומה הם חושבים ואיך הם רואים גם את המלחמה וגם את תהליך השלום. מה בין חופש הביטוי להסתה."

ביום שישי, 14 ביוני נפתח מחזור חדש של התוכנית ויש עדיין מספר מקומות פנויים למחזור הבא.
לפרטים והרשמה ניתן לפנות אל: https://tv.social.org.il/mict-2019