ועדת השחרורים אישרה היום (רביעי) את שחרורה המוקדם של דלאל דאוד, שהורשעה בשנת 2002 ברצח בעלה לאחר שנים של התעללות פיזית ונפשית ונגזר עליה מאסר עולם. זוהי הפעם השנייה בה הגיעה דאוד לוועדת השחרורים בתקווה להשתחרר מוקדם משנקבע בעונשה המקורי – אולם הפעם החליטה הפרקליטות לתמוך בהחלטה, בניגוד לשנה שעברה.

פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הודיעה היום לוועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר כי היא מסכימה לשחרורה של דלאל דאוד, שרצחה את בעלה, עלי, לפני 22 שנים לאחר שהתעלל בה במשך שנים ארוכות ומרצה מאסר עולם מאז 2002. בהודעת הפרקליטות נאמר כי ההחלטה התקבלה "לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושקילת מכלול השיקולים כמתחייב משחרור מוקדם של אסירת עולם".
לפי ההחלטה, היא תשוחרר על תנאי, ותועבר מחר (חמישי) להוסטל שיקומי כחלק מתוכנית שיקום שהכינה לה הרשות לשיקום האסיר.‎ הקדמת השחרור נעשתה בניגוד לעמדת גורמי הטיפול בשב"ס, אך בתמיכת הפרקליטות, הרשות לשיקום האסיר והוועדה למניעת אלימות במשפחה.

עוד נאמר בהודעה, כי "עמדת הפרקליטות בתיק זה נקבעה תוך שימת לב לעמדתה של ועדה בינמשרדית למניעת אלימות במשפחה של שב"ס ומשרד הרווחה שממליצה על שחרורה המוקדם. הוועדה, אשר התנגדה לשחרורה המוקדם של האסירה בדיון הקודם, שינתה את דעתה מן הקצה אל הקצה, לאור הליך טיפולי ושיקומי שהאסירה עוברת בבית הסוהר שבגינו, בין היתר, נקבע שמסוכנות האסירה נמוכה".

"כמו כן, הפרקליטות מסכימה לשחרורה המוקדם של האסירה לאור תוכנית הטיפול שמציעה הרשות לשיקום האסיר למשך 5 שנים מיום השחרור, המצאות האסירה באגף פתוח של שיקום קבוצתי והתחשבות באינטרס הציבורי של שיקום ומתן הזדמנות למי שריצתה את עונשה ועמדה בכל הפרמטרים הקבועים בחוק", נמסר מטעם הפרקליטות

כזכור, בפעם הקודמת שדאוד הגישה בקשה לשחרור מוקדם, הפרקליטות התנגדה לשחרורה המוקדם והוועדה קיבלה את עמדת המדינה. לפני שנתיים החליט נשיא המדינה ראובן ריבלין לאפשר לדאוד לבקש לקצר את עונשה, בעקבות בקשת חנינה שהגישה.

ח"כ עופר כסיף: מהרשימה המשותפת רעם בלד בכנסת אמר לעניין זה: "דלאל דאוד אינה רוצחת, אלא קורבן אלימות שהחליטה להיאבק על חייה, וניצחה תוקף אכזר. דלאל התלוננה 26 פעמים במשטרה! אף אחד לא הגן עליה, וכעת היא זו שמשלמת מחיר יקר מידי בשל שהגנה על עצמה."

עוד הוסיף כסיף כי: "בשנים הרבות שמאז המקרה, אנו שומעים על עוד מקרי רצח במשפחה, וזה תמיד הגבר שרוצח את האשה לאחר מסכת של התעללות. מה עוד צריך לקרות כדי שזרועות האכיפה יקחו ברצינות תלונות על אלימות במשפחה?".

בהחלטת הועדה לשחרורה נאמר בין השאר: " דלאל נמצאת היום כבר 17 שנים בכלא, ואנו סבורים שבשלה העת היום לשחרר אותה לאחר אינספור הליכים טיפולים ושיקום שהיא עברה, לאחר הבעת חרטה כנה, אמיתית, לקיחת אחריות ושיתוף פעולה אשר ימשיך גם לאחר שחרורה"

 דלאל פנתה לועדה, הודתה לעורכי הדין, לפרקליטות, ולוועדה ואמרה: "אני מאד מתרגשת, ויש לי גם משא מאד גדול לטפל בילדיי ובמשפחה שלי. אני עשיתי טיפול גדול בכלא והיום יש לי משא מאד גדול בחוץ הילדים והמשפחה…החלום שלי להעביר מסר לנשים שלא יגיעו למצב שאני הגעתי אליו".

היכן תהיה דלאל בטוחה יותר?
כעת נותרה שאלה אחת מהותית וקריטית. לא תפנה האישה לאחר שחררה, הכתבת אורלי וילנאי פדרבוש, שערכה כתבת תחקיר בתוכניתה של אילנה דיין פנתה במהלך התחקיר לבני משפחתה של דלאל ושאלה: אם היא תשוחרר, האם היא תוכל לחזור לביתה לגדל את הילדיה ונענתה: "שתשחרר אבל לפה היא לא תחזור. לפה, היא לא תחזור".
השאלה הפתוחה שנותרה בחלל האוויר היא: היכן דלאל בטוחה יותר. בכלא או בחוץ?