זכור ושמור בדיבור אחד: על "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" של רונית מטלון

קסמו של "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" הוא יכולתו לדבר למספר רב של קהלים. כשם שלפי המסורת היהודית שני היסודות של מצוות השבת ירדו לעולם בו-זמנית – "זכור ושמור בדיבור אחד" – כך "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" מדבר סימולטנית הן לבני נוער והן למבוגרים

Print Friendly

"סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" של רונית מטלון, מספר על פרבר במרכז הארץ של יוצאי צפון אפריקה, ועל קורותיהם של בנימין, מרגלית, נסים ושאר הנערים המתגוררים שם. הספר יצא לראשונה ב-1989 והוא יוצא כעת בהוצאה מחודשת לאחר מותה של מטלון בשנת 2017.

הוצאתו המחודשת של הספר מבליטה את סגירת המעגל שיצר ספר הפרוזה האחרון של מטלון, "והכלה סגרה את הדלת". בשני הסיפורים הדמות הראשית היא אישה בשם מרגלית, אך בשניהם היא נמצאת במרכז הסיפור בעמדה של מתבוננת מהצד: ב"סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" היא אמנם המספרת אך בנימין הוא הגיבור הראשי, וב"והכלה סגרה את הדלת" היא הגיבורה האילמת, זו שניצבת מאחורי הדלת, היא מסיעה את העלילה באופן פאסיבי; ובשניהם יש מעין טקס חניכה – בראשון זה מסע חניכה נעורי קלאסי ששיאו בנסיעה לתל-אביב, ובאחרון זו כמובן החתונה, טקס החניכה של הציוויליזציה בה"א הידיעה.

מטלון היא מהסופרות המעטות, כמו למשל דויד גרוסמן, שיכולות לדבר למספר רב של קהלים. כשם שלפי המסורת היהודית שני היסודות של מצוות השבת ירדו לעולם בו-זמנית – "זכור ושמור בדיבור אחד" – כך "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" מדבר סימולטנית הן לבני נוער והן למבוגרים: בני הנוער יזדהו עם בני-גילם ועם יצר ההרפתקנות שבספר, ואילו המבוגרים יתמוגגו על אבחנותיה הדקות של מטלון, על יכולתה לברוא דמויות צבעוניות כמו גם על המטאפורות הנהדרות שלה. לכן, גם אם הספר מיועד לכאורה לבני-נוער – והוא גם מלווה באיורים של רות צרפתי – לומר שהספר מיועד רק לבני נוער ישנמך אותו.

המטאפורות של מטלון ממש נהדרות. ראו למשל את זו: "רחוב אלנבי בתל-אביב מזכיר, יותר מכל דבר אחר, דודה טרחנית: קודם היא מציעה עוגיות, ואחר כך בעת ובעונה אחת מרק, סוכריות וגלידה, ומיד היא קמה ופותחת חלון שמא חם לך, ושואלת אותך באותה נשימה לשלום אמך ואחותך [...] כזהו רחוב אלנבי בתל-אביב: לעולם אין הוא מתעייף מלהציע דברים, ואין קץ לבתי-האוכל ולחנויות הבגדים והנעליים, והדוכנים הצבעוניים למכירת שעונים מצפצפים".

זה נכון אמנם שכיוון שהספר מדבר בשני קולות, יהיו כמה דברים שיצרמו למבוגרים: למשל, ההתערבויות הארס-פואטיות של מטלון בסיפור ("אבל המציאות לצערי לא כל-כך פשוטה כשבאים לעשות ממנה סיפור"), או האלגוריות בספר שהן שקופות טיפה יותר מדי, ולא היה מזיק "להוריד אותן מהאש" עשר שניות קודם לכן – קרי לעמעם אותן במקרים אחדים או לוותר עליהן במקרים אחרים. אך מאידך, ההצמדות בספר לנקודת התצפית של הילדים, מעניקה זווית ראייה רעננה על העולם, מאפשרת למבוגרים לאמץ את נקודת המבט הפלאית של הילדים, את תמימותם, וכך גם להתאכזב יחד עמם ולעבור את החניכה ביחד איתם.

סיפור שמתחיל בלוויה של נחש רונית מטלון • איורים: רות צרפתי • הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר ומכון "הקשרים" 2018 178 עמ'

Print Friendly

על אודות אודי נוימן

אישיות מגוונת: למדתי תורה בישיבה; למדתי ספרות ומגדר; למדתי משפטים. כעת אני דוקטורנט במשפטים ועורך דין. לתגובות: [email protected]
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרות, פרוזה, רשמים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.