מגזין מגפון לאמנות – תערוכות חדשות קיץ 2019

מגזין מגפון לאמנות ממליץ על תערוכות חדשות ואירועי אמנות בישראל.

Print Friendly

"טאבולה ראסה" – פסטיבל אמנות וקהילה בשכונת רמת ישראל – ביצרון

 21-24 באוגוסט 2019

מאה אמנים משתלטים על מבנה מרכז קהילתי רגע לפני הריסת המבנה, חדרי המרכז הופכים לתערוכת אמנות, תיאטרון, מחול, קולנוע, מוזיקה, חפלה, גרפיטי, הפעלות לילדים ואירועים לכל המשפחה.

הכניסה חופשית ואינה כרוכה בתשלום

*הצגות הילדים בעלות 10 ₪

בלב שכונת רמת ישראל – ביצרון, במזרח העיר תל אביב-יפו, שוכן מבנה ייחודי עם חצר קסומה. המבנה שימש בעבר בית ילדים שכונתי, כיום הוא משמש כמרכז קהילתי של עיריית תל אביב-יפו ובסוף הקיץ ייהרס לטובת בניית מרכז קהילתי חדש. לאורך השנים תושבי השכונה וילדיהם בילו בו שעות רבות וצברו שם חוויות משמעותיות. כתוצאה מתהליך שיתוף ציבור שהתקיים סביב ההריסה, המבנה החדש עוצב ברוח המבנה המקורי והחצר היפיפייה שבו.

לרגל הריסת המבנה יתקיים במקום, למשך ארבעה ימים, פסטיבל אמנויות רב-תחומי הכולל מוזיקה, תיאטרון, וידאו-ארט, מחול ציורי קיר וגרפיטי. בצבע, בצורה ובקול יספר הפסטיבל את סיפור המקום, ובאמצעותו, את סיפורה של השכונה הישראלית. ברמת ישראל – בצרון, מתגוררים יוצרים ואמנים מובילים רבים ועל כן, מתקיים הפסטיבל במעורבות קהילתית עמוקה של אמנים תושבי השכונה.

לצד התערוכה הקבועה שתוצג בימי הפסטיבל, תתקיים פעילות בוקר לכל המשפחה, שכוללת מתחמי אמנות והצגות תאטרון לילדים, משחקיית אומנויות: מלאכה ועבודה בעץ, פירוק והרכבה, כלי נגינה, ציור על קיר ועוד. בערב, תלווה התערוכה בדי ג'י ובהופעות מחול ותאטרון. ציירים ואמני גרפיטי יצבעו את קירות המרכז.

בין האמנים המשתתפים:

אורית אדר בכר, איריס שטרית וטלי רומם, איתי דוידיאן, אלונה פרידברג, אלכס ליבק, אניה קרופיאקוב, אפרת גלנור, אריק אלבו, גיא מושיוב ואלכסנדרה אצ'רנו, דותן מורנו, דיה בלזר, דרורה דומיני, הראל לוז, ורד ניסים, טל כהן בכור, יונתן בוקששתר, כרמיה רוטברט, ליאור וקסלר, לירון אוחיון, מיכה שמחון, מיכל שכנאי, מלכיאלה בן שבת, מרב סודאי, נטע דוידי, נעם ונקרט, עמית גביש, רן ברעם, רעי רביב, שי זילברמן, שירלי ברמן, תלמה נבו ותמר ניסים.

מחול: רננה רז, שקד מוכיח, לילך לבנה, סתיו בר נחום פרנק, איה בכור, קבוצות מחול מקומיות.

תיאטרון: תיאטרון אורתו-דה, קבוצת תיאטרון רות קנר, תאטרון השעה, יובל המאירי, אדווה ויינשטיין, אנסמבלים של סטודיו במה, תיאטרון אהל.

מוסיקה: מרקש אקספרס, דיג'יי טל רווה, שירה שטייניץ, גילי פורטל, פהלומר, חפלות, מקהלות מקומיות.

שירה: אירועי שירה של עמותת הליקון לקידום השירה, בהם יופיעו בין היתר סיגלית בנאי, אפרת מישורי, טל ניצן, טל כהן בכור ועוד.

קולנוע: Pop-Up Cinema סינמטק דוקו-עיר בשיתוף אגף התרבות ואמנויות הקולנוע בעיריית תל אביב-יפו ופורום היוצרים הדוקומנטריים, פסטיבלים מובילים לקולנוע, יאיר קדר ורפאל בלולו.

כל המידע באתר העירייה 

מאמא דה לה סמללה קרדיט עומר געש

גלריה גבעון: רישמו לפניכם | Drawing Attention תערוכת רישום

אמנים משתתפים: פנחס כהן-גן, אביבה אורי, משה גרשוני, מריק לכנר, מיכה אולמן, אבנר בן-גל, נורית דוד, מאיה אטון, גבי קלזמר, אבי סבח, יונתן הירשפלד, אמיר נווה, ישראל קבלה, ארז ישראלי, יצחק גולומבק, משה קופפרמן, רפי לביא, אברהם וולקוביץ

רישום הוא שפה פלסטית בסיסית, ראשונית ומיידית שאין תחליף לו. הרישום כתגובה לאירוע מציאותי, הרישום כהכנה שפתית של האג'נדה האמנותית של אמן, קודיפיקציה של המחשבות והרעיונות ורישום שלאחר מעשה האמנות. לרישום כח אינדקסי, חיבורי, וארסנלי. הוא סיבה ונסיבה של השפה.

16.8-21.9.19

גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב

שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00 שישי ושבת, 11:00-14:00

Maya Attoun

אברהם הוסטל תל אביב: תערוכת צילום חדשה

הצלמים נתי הוקי ותום אריאל יצרו תערוכת צילומים הלוקחת אתרי אשפה וגרוטאות והופכת אותם לזירת התרחשות. אשפה וגרוטאות ההופכת לפסלים סביבתיים וכחלק מהנוף האורבני.

סדרת הצילומים בתערוכה נוצרה מתוך דפוס פעולה זהה – חיפוש אחר אתרים במרחב הישראלי בהם הושלכו אשפה וגרוטאות. מכל אתר נדלו אובייקטים ששימשו להרכבת מונומנט מאולתר וחופשי, שנבנה במקום בו הם נמצאו. לאחר סיום בניית הפסל בשטח, בוצעה הפעולה האחרונה במהלך – צילום ההתרחשות. מתודת הצילום בסדרה מקיימת כללי יסוד המתקשרים עם צילום סטודיו טיפוסי אשר דורש תאורה ורקע, שמטרתם לתת במה ו"הילה" לאובייקט המצולם. אולם בסדרה הנוכחית, אותם עקרונו קפדניים של צילום סטדיו "מעוקמים" על ידי הבחירה לצלם בנוף אורבני, ומתוך התפקיד הניתן לרקע ולמה שמעבר לו. מוטיב חוזר בחלקה הצבעוני של הסדרה הוא יריעת בד ורודה, אשר שימשה כרקע לצילום הפסלים ולעיתים גם לאובייקט בפני עצמו בפריים.

7.8-14.9

שעות פתיחה שעות ביקור מדי יום בין 10:00-20:00

אברהם הוסטל ת"א  – רח׳ לבונטין 21, קומה 3

מוזיאון תל אביב: סולאר גרילה: תגובה בונה לשינויי אקלים

התערוכה סולאר גרילה: תגובה בונה לשינויי אקלים עוסקת בעיר ככלי לשינוי ומוצגים בה מקרי מבחן מהערים שיקגו, מַסְדָר, הונג קונג, לונדון, קופנהגן, שנגחאי, ניו יורק ותל אביב. ההתגייסות של קהילות עירוניות מקומיות , משלבת דרכי פעולה רבות ושונות למלחמה בשינוי האקלים.

הפרויקטים בתערוכה מאורגנים בשישה פרקים –  1.5 עד 2 מעלות צלזיוס, סולארפאנק, עיר ספוג, אנטי-ערפיח, גג שמש, גג שמש, בית פסיבי -  נושאים עכשוויים המעסיקים אדריכלים, מתכנני ערים ונוף, אקטיביסטים, מפתחי אפליקציות, מחלקות סביבה של עיריות, חברות טכנולוגיה, מעצבי מוצר וסופרי מדע בדיוני. כל פרק מציג גישה מקצועית – חברתית, פוליטית, סביבתית, טכנולוגית – המקדמת מערכת יחסים שונה עם כדור הארץ שעליו אנחנו חיים.

מדענים מסכימים כיום שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם ושללא פעולה משמעותית ונמרצת, העולם ייעשה פחות ופחות ידידותי לאדם ולשאר היצורים החיים בו. נוכח שינוי האקלים הדרמטי וכדי שנוכל להשפיע באופן חיובי על עתידנו, נדרשת בחינה מחודשת של סגנון החיים העכשווי. רוב האנשים לא מקשרים בין הרגלי היומיום שלהם לבין השינויים החלים בסביבתם. החלטות כמו איך להגיע ממקום למקום, כמה ומה לצרוך, היכן לגור, מה לאכול וכיצד לבלות, משפיעות באופן ישיר  על כילוי המשאבים ופליטת גזי החממה. חלק גדול מההחלטות הללו מותנה כמובן על-ידי הסביבה שבה אנו חיים – המרחב, התשתיות וההזדמנויות הגלומות בהם – ולכן יש לראות בערים סוכנות שינוי מובילות בדרך להבטחה של עתיד מקיים. התערוכה מלווה בספר עברית / אנגלית בהוצאה משותפת של מוזיאון ת"א ו- HIRMER

אוצרת: מאיה ויניצקי

ייעוץ מדעי:  ד״ר אורלי רונן, מעבדה לחדשנות וקיימות עירונית בבית ספר פורטר ללימודי סביבה

18.7.2019 – 15.12.2019

מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם מרכוס ב׳ מיזנה האגף ע"ש מרק ריץ' וגבריאלה ריץ' הבניין הראשי

אדריכל אריה קוץ

credit-Skyshot-Pte-Ltd

גלריה ארטפורט: "לא מאמין" תערוכת יחיד חדשה של האמן גבי קריכלי

"לא מאמין" הינה תערוכת יחיד חדשה של האמן גבי קריכלי, בוגר תכנית הרזידנסי של ארטפורט, בה יוצג תהליך אישי המתייחס לשתי תקופות מרכזיות בחייו של האמן הסובבות סביב שדה טבק. לקראת יום הולדתו הארבעים, שב גבי קריכלי לחוויה מעצבת מתחילת שנות העשרים לחייו. הוא חוזר לנסיעה לילית ארוכה בשדה טבק בארצות הברית, רגע אחרי שהשתחרר מהצבא ועזב את לבנון, רגע אחרי אסון התאומים ששילח אותו מניו יורק. בנסיעה הלילית בשדה שאינו נגמר הוא מבין שהניסיון לברוח למקום אחר אינו עובד, והוא מחליט לחזור לישראל ולעסוק באמנות. במשך שנת השהות שלו בתכנית הרזידנסי של ארטפורט (2016-2017), גידל קריכלי בסטודיו שלו שדה טבק. ההליכים שעבר השדה – הנבטתו, צמיחתו, לבלובו, קמילתו, והריסתו הסופית (עם הריסת המתחם הישן של ארטפורט) עומדים במרכז התערוכה. שאריותיו של השדה: פרחים ועלים שעברו הליך שימור וצביעה מחדש, חיות וטפילים שהיו בו ועבודת הוידאו המתעדת אותו, מרכיבים את התערוכה המתמודדת עם סוגיות של התבגרות, גבריות, מוות ואמונה. השדה מכיל בתוכו את הניגודים שהיו חלק מבנייתו – מצד אחד לווה ההליך באלמנטים הלקוחים מעולם הגידול המחתרתי הביתי – משקי הזבל דרך מנורות חימום מכוסות נייר כסף ועד לתאורה המדמה את תאורת היום ומקצרת אותו. מאידך, מדובר היה בהליך רוחני שכלל את הדי ג'יי בני אורן, שכתב מוסיקה לצמחים והגיע לנגן להם בכדי לעודד את גדילתם. היופי של פרחי הטבק הגדולים והלבנים עומד בניגוד מוחלט לאופיו ההרסני של הצמח עליו הם גדלים, ובניגוד חריף למראה שלהם לאחר שספג השדה מחלה שהרגה אותו לאט-לאט. בתערוכה ימשיך גבי קריכלי לתעתע בצופה ולבדוק את הגבולות הדקים בין מציאות לדמיון, בין אמנות לחיים האמיתיים. הוא פועל באזור האי-נוחות שבין המטבח הצבאי הנטוש לשדה החולה, בין משבר השחרור מהצבא למשבר גיל הארבעים, בין הנער שמאבד את האמון במערכת הצבאית, לגבר שאיבד את אמונתו.

אוצרת: ורדית גרוס

במהלך התערוכה יתקיימו מיצגים בהם יתארחו המוסיקאי בני אורן ומנהל התיאטרון החזותי יובל רימון, אשר לקחו חלק בעבודת הוידאו שתוצג בתערוכה. תאריכים: יום שבת 21.9 בשעה 21:00, יום שבת 5.10 בשעה 21:00, יום שבת 2.11 בשעה 21:00 – מופע נעילה

שיחות אמן וסיור בתערוכה – יום שישי 13.9 בשעה 12:00, יום שישי 25.10 בשעה 12:00

תאריך נעילה: 2.11

שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.

הכניסה חופשית

ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב.

הגלריה של החנות מילתא (יעקב 26, רחובות): "סיפורי בדים" | אלדד תרקה

ביום שישי ה-27.6, בשעה 12:30 תפתח התערוכה של האמן והמעצב אלדד תרקה, "סיפורים בדים", בגלריה של חנות מילתא ברחובות.

בגלריה יוצגו ממגוון יצירותיו אשר עוסקות בעיקר בדמויות נשים ומוטיבים מהתרבות האתיופיות והאופן בו מהותם משתקפת ועוברת דרך טקסטורה משתנה וצבע. בנוסף, יוצגו גם מספר עבודות מסדרת עבודות שונה, אשר עושות שימוש בשלושה צבעים בלבד -שחור לבן וזהב המציגות דמויות בהשראת האמנות האפריקאית. סדרת היצירות המרכזית מורכבת מציורים גדולים וצבעוניים, המציגים טקסטורה משתנה. ביצירות בהן מופיעות דמויות נשים, המטרה וכן הבחירה בטכניקת העבודה, הינה לייצר נוכחות נשית משמעותית, אשר מועברת על ידי כל יצירה בנפרד ועל ידי ההצגה המשותפת. הבחירה להציג ולהתמקד בנשים אתיופיות היא משום שהן אלו המקיפות וממלאות את חייו של אלדד, על כן בין המודלים ניתן למצוא גם את בנות משפחתו, רעייתו ובנותיו. אלדד בוחר לצייר נשים אתיופית מתוך מקום של כבוד והרצון להעניק להן מקום של נראות מלאת גאווה, לשים אותן בקדמת הבמה. השילוב בין דמויות הנשים לטקסטורה המשתנה והצבע מייצר רושם של עוצמה וכוח.

פתוח עד לסוף חודש ספטמבר, בימים א'-ה' בין השעות 8:00-19:00, הכניסה ללא תשלום.

מוסב בזהב, אקריליק על בד 86 על 126

מוזיאון פתח תקוה לאמנות מציג: מקבץ תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות!

  • DEEP FEELING": רגשות ובינה מלאכותית"

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: איל גרוס וערן הדס, דור זליכה לוי, דניאל סמול, ליאור זלמנסון, ליאת סגל, מאיה מגנט, מירי סגל, ניבי אלרואי, פביו לטאנצי אנטינורי (ספרד), רוני קרפיול

אוצרת: נוהר בן אשר
התערוכה :D EEP FEELING" רגשות ובינה מלאכותית" מאירה את החיבור שבין האנושי לטכנולוגי, בדגש על רגשות. "בינה מלאכותית" היא ענף מתפתח במדעי המחשב, אשר מאופיין ביכולות שעד כה אפיינו את האנושות בלבד – כמו למידה מתפתחת ועצמאית.

  • "עולם בתוך עולם" – לכל המשפחה! פרויקט מיוחד בגלריית האוסף בשיתוף חברת אינטל

ישעיהו שיינפלד (1909-1979) היה צייר ישראלי, שנולד בקישינייב, מולדוביה, עלה בשנת 1928, התיישב בפתח תקוה ועבד במחצבה. שיינפלד החל לצייר רק בגיל 62, והתמסר לסגנון האמנות הנאיבית. עולמו האמנותי מאוכלס בתים אווריריים, גבעות וחמורים, ספינות, עצים ופרחים, המצוירים בססגוניות, כאשר הצבעים השונים מתמזגים האחד בשני ויוצרים פסיפס שמקורו באבני החצץ הישראליות הפשוטות למרגלות מגדל צדק. יחד עם חברת אינטל, נסרקו יצירותיו של שיינפלד והוטמעו לתוך מערכת של בינה מלאכותית. המיצב האינטראקטיבי מצלם את המשתתף, ומצייר אותו מחדש בסגנון יצירותיו הנהדרות והמיוחדות של שיינפלד.

תכנון וביצוע: יקיר זהר, דימה קנבסקי

הפרוייקט נעשה בשיתוף המייקרים של אינטל

  • "גחליליות פצועות וברקים בצנצנת"

אמנים משתתפים לפי סדר א"ב: אוריאול וילנובה (ספרד/בריסל), אנה לונד (שטוקהולם), גבריאל קורי (מקסיקו/לוס-אנג'לס), חמודי ג'נאם (ישראל), סלין קונדורלי צרפת/לונדון), רות פתיר (ארה"ב/ישראל)

אוצרת: נועם סגל

  • תערוכה-בתוך-תערוכה: "G/host" – במסגרת התואר השני בבצלאל

אמנים/יות משתתפים: ארנסט סילבסטרֿ–לונץ, בר דביר, ליהי ניידיץ, מתי אלמליח, נוי חיימוביץ, רוני טרבלסי, רעות קרן, שחר אפק

אוצרים/יות: דביר שקד, דניאל ונטורה, מורן סולימרסקי–נועם, נטלי כהן, עדי יניב, שולמית אוחנה

כותבים/יות: גיא פינקלשטיין, גילי סיטון, דלית מתיתיהו, יערה שחורי, ניר שאולוף, נעם פרתום, עודד וולקשטיין, רועי צ'יקי ארד, שאול סתר

התערוכה עוסקת באוספים – לא באספנות כתכונה או פעולה, אלא בשאלה מה אנחנו יכולים לראות ולהבין מתוך התבוננות במקבץ, בריבוי. באופן שבו ההצגה של פריטים מאותה "משפחה" זה לצד זה משפיעה על דרכי הקריאה שלהם. המִקבצים בתערוכה לא שואלים על תכונת האספנות, אלא במה שעולה מעצם הנחֲתם בצוותא, ובמבט המרובד והמרובה שהם מחוללים.

  • "בועת ציור" – לכל המשפחה!

אמנים משתתפים: עמוס אלנבוגן, ניר מולד

אוצרת: רעות פרסטר

התערוכה תינעל בתאריך 10/9/19

התערוכה "בועת ציור" של הקריקטוריסטים ניר מולד ועמוס אלנבוגן מציגה סדרת איורים הומוריסטיים, אשר חושפים וממחישים את מורכבות יחסינו עם אמנות וטכנולוגיה. הקריקטורות מצליחות להפתיע ב"טוויסט" ממזרי ומצחיק: פתיחת תערוכת ציורי מערות פרה-היסטורית, רגעים גדולים מתולדות האמנות או הצעת נישואים בין רובוטים. "בועות ציור" היא תערוכה המשלבת הדפסים לצד ציורים על קירות הגלריה עצמה, כאשר אלה יחדיו מייצרים מבט רווי הומור – גם עצמי – הן על פעילותו של מוזיאון לאמנות, והן על השפעת הטכנולוגיה על האמנות בפרט ועל החיים כיום בכלל. התערוכה תלווה בתכנית עשירה לקהל הרחב הכוללת סיורים, הרצאות לכל המשפחה וסדנאות קיץ לילדים. עמוס אלנבוגן הוא קריקטוריסט, מאייר, עיתונאי ומנחה סדנאות הומור וחשיבה יצירתית. בוגר בצלאל, לימד איור ב"שנקר" ובמכללת ספיר, כתב טור שבועי ב"לאישה" (מילה של גבר), אייר כתבות ופרסם קריקטורות בעיתונים רבים, ביניהם ידיעות אחרונות, בלייזר, עיניים ועוד. מחבר ומאייר הספר "עשר סיבות לקנות את הספר הזה". ניר מולד הוא תסריטאי, קריקטוריסט ובמאי אנימציה. פרסם קומיקס וקריקטורות בעיתונים רבים וכתב תסריטים לטלוויזיה ולאנימציה, הוציא לאור את ספר הקריקטורות "צלילי המוסאקה" והעלה את מופע הסטנדאפ "אנטיגיבור". כתב, הפיק וביים את סדרות האנימציה "גוגי ומגוגי", "רפפורט" ו"גויאבות בערפל.

פתיחה חגיגית (כולל אירועי פרפורמנס מיוחדים במוזיאון): יום חמישי 1 באוגוסט בשעה 20:00, קריית המוזיאונים, רח' ארלוזורוב 30, פתח תקוה

שעות פתיחת המוזיאון:

ב', ד', ו', שבת – 10:00-14:00

ג', ה' – 16:00-20:00

דמי כניסה: 20 ₪

פרטים נוספים באתר המוזיאון

רוני קרפיול, War Assistant, מיצב אנימציה בתלת מימד, 2019.

בית האמנים ע"ש זריצקי ת"א:
IN THE NAME OF GOLD תערוכת יחיד של נולי עומר

השחקנית והאמנית הרב-תחומית נולי עומר משיקה את התערוכה IN THE NAME OF GOLD המבקשת להציג את נקודת מבטה על משמעותו הערכית של הזהב, כמו שני צידי מטבע: צד אחד בעל משמעות נשגבת ונחשקת, וצד שני – כוחו המנוצל למטרות הרסניות שמעניקות לו משמעות מסוכנת. נולי עומר בוחרת לתרגם את הביקורת שלה להומור, שעוזר לרכך מסרים קשים. העבודות בתערוכה, המורכבת מאובייקטים (אסאמבלאג'), עבודות רקמה, ציורים על בד וציור על צלחות - גדושות בתוכן ובצבע, ולוכדות תשומת לב מיידית במטרה לחלחל וליצור חומר למחשבה, כדי להיטיב ולשפר מציאות קשה. עבודות האסאמבלאג' שבתערוכה עשויות מחומרי רדי מייד, בשילוב חלקים שהובאו מ"הרחוב": מסגרות, מסננות, משרוקיות, בובות, נוצות, עגילים ועוד. כל אלה יוצרים עומס חזותי עשיר מכוון , לעיתים אף בסגנון בארוקי מוקצן, עם זהב ואבנים נוצצות. עבודות הרקמה עשירות בצבע ותוכן המבטאים תשוקה לשמחת חיים (הזהב הנשגב) -  אליה האמנית  שואפת על בסיס יומיומי.

אוצרים: ורה פלפול ואריה ברקוביץ'

פתיחה: חמישי, 1 באוגוסט 2019, שעה 20:00.

נעילה: שבת, 24 באוגוסט 2019.

 בית האמנים ע"ש זריצקי ת"א (אלחריזי 9 ת"א)

ימים ושעות פתיחה:

שני-חמישי 10:00-13:00, 17:00-19:00

שישי 10:00-13:00

שבת 11:00-14:00

הזמרת היוקדת. קרטון +ברזל. 90X100. צילום-אלה אורגד

בית הנסן: פסטיבל אאוטליין

עשרות משתתפים מהארץ ומהעולם לוקחים חלק בחגיגה של השפה הכתובה והחזותית: מאיירים, אנימטורים, משוררים ומספרי סיפורים. במהלך הפסטיבל יוצגו 13 תערוכות שונות ויתקיימו מגוון אירועים ברחבי העיר.

תערוכות המתארחות בבית הנסן במסגרת הפסטיבל: 

מאיירים שירה – חבילה עוברת / תערוכת הפתיחה של הפסטיבל – שמונה מאיירים פירשו והחיו בצבע ובכתם שירים של שמונה משוררים ומוזיקאים בולטים

1887 – קולקטיב מנהרת הזמן / בתערוכה ייחשפו עבודות חדשות המתייחסות לאירועים שהתרחשו החל משנת 1887, שנת הקמת בית הנסן, פרי פרשנותם של קבוצת המאיירים

שיר מתעורר / תצוגה של הקליפ שיצר המאייר והאנימטור עידן ברזילי לשיר חדש של המוזיקאית דניאלה ספקטור. שיח עם היוצרים יתקיים ביום שני, 8.7 , 19:00 [עליית הגג]

פסטיבל "אאוטליין" הוא פרויקט של ביתא- המחלקה לאמנות חזותית, האגף לתרבות ואמנויות בעיריית ירושלים בשיתוף רשות הצעירים בעיריית ירושלים והקרן לירושלים

צילום באדיבות בית הנסן

חמישי, 4.7, 19:30
נעילת התערוכות: 31.7

הכניסה חופשית

המרכז לאמנות עכשווית בערד : "קבלת פנים" 

הדסה גולדויכט | שיר יפת | דינה יקרסון | אוה חוה לוי | הגר ציגלר | איריס פשדצקי | אדוה קרני | אלהם רוקני | תכלת רם והראל לוז

אוצרת: גילי זיידמן

עיצוב תערוכה: ליהיא ילין

12.7.19-1.10.19

פתיחה 12.7.19 בשעה 11:00

​ערד היא עיר משופעת תיירות פנים וחוץ. תיירים רבים מגיעים לחוות את שהעיר מציעה, או מתארחים בה בדרך לאטרקציות התיירותיות הקרובות אליה. רבים מתושבי העיר עוסקים בתחום התיירות – מארחים בביתם, פותחים את עסקיהם לעוברים ושבים, חלקם מורי דרך, עובדי מלונות ים המלח או הגן הלאומי מצדה. הכנסת אורחים, והחוויה הבינאישית הנובעת מחוויית המקום היא הבסיס לתערוכה "קבלת פנים", מן הצד המארח והצד המתארח. עבודות האמנות מתייחסות באופנים שונים לקבלת פנים, ובמובן המילולי הן עצמן מגלמות פנים מסוימות, אשר קיבלו את צורתן הפלסטית לאחר תהליך. דרך התערוכה המרכז לאמנות עכשווית בערד בוחן את מקומו בעיר, כמקום הפותח דלתותיו למבקרים – מה הופך או יהפוך את הגלריה שבו למקום מזמין, המארח את מבקריו מעבר למפתן הדלת.

​הדסה גולדויכט מציגה עבודת וידאו המתעדת את האמנית ובני משפחתה מתגוררים בפסל גדול של לוויתן שבנתה בסטודיו שלה, כמעין גירסה עכשווית לספר יונה. שיר יפת מציגה תבליט הררי, עשוי גזרי מגבות ערד ואבק מדברי. העבודה התהוותה במהלך שהות האמנית בתכנית "אמנות אדריכלות ערד", במהלכה בחנה את מקומה כתיירת, ונקודת המבט המשתנה שלה על העיר והמדבר. דינה יקרסון מציגה ציורים המתארים מפגש בין דמויות, באחד ארוחה ובשני ביקור. מופעים שונים של אנושיות ופנטזיה והמכלול האנרגטי שהם יוצרים יחד. אוה חוה לוי מציגה תצלומים של מטיילי שביל ישראל שהתארחו ב"אוהל של עופר" בערד. את המאהל הקימו מלאכי השביל (כינוי למארחים ללא תשלום את טיילני המסלול), הוריו של עופר שיף ז"ל שנהרג בתאונת דרכים. הגר ציגלר מציגה דימוי בית העשוי חוט דבוק לקיר, כמעין רישום עדין. הדימוי, המסתמך על תצלום משפחתי, מחזיק את תחושת הבית המוכר ומאפשר לצופה לצלול לתוכו. איריס פשדצקי מציגה שתי עבודות וידאו עוקבות, המייצרות יחד גוף עבודה אחד. הן תולדה של מסע בטרמפים, שהוביל למפגשים רגעיים, לאינטראקציות בינאישיות ותוכנפשיות. אדוה קרני מציגה ציור המתאר רגע של קרבה במהלך מפגש חברים במעלה רחף, מאהל הארחה הסמוך לערד שנסגר לאחרונה, אשר שימש לקבוצה תחליף בית למספר ימים מידי שנה. אלהם רוקני מציגה ציור רצפה של שטיח פרסי העשוי מדפוס חוזר של מלפפונים. המלפפונים מרפררים למנהג איראני בו מכבדים אורחים בפירות ומלפפונים. תכלת רם והראל לוז מציגים עבודה הנטועה בין מרחב הבית למרחבי הטבע. מבנה האסמבלאז' מייצר מקום מחסה ולינה, הצעה המשלבת בתוכה פשטות ישירה ואבסורד.

​אירועים במסגרת התערוכה:

 // "רביעי משפחתי במוזיאון" – החל מ-24.7 בין השעות 17:00-19:00 הצגות ילדים אינטימיות בחלל הגלריה וסדנאות יצירה לכל המשפחה "למה בכה הדג" של הקרון. הכניסה חופשית

 // "שבת אמנות" – החל מ-13.7 בין השעות 11:00-14:00 סדנאות יצירה לכל המשפחה, סיורים ומשחקים בתערוכה. הכניסה חופשית

דינה יקרסון יס, צילום מאתר התערוכה

קיץ במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים: 'השאלות של לאונרדו' (להורים וילדים)

תערוכה חדשה – פתיחה 5.7.2019

לציון 500 שנה לפטירתו של ליאונרדו דה וינצ'י ( 1452-1519) יקדיש הקיץ מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים, תערוכה ייחודית ונרחבת לכל המשפחה שפותחה, נאצרה, והופקה במוזיאון בירושלים. במסגרת העבודה על התערוכה ביקר צוות המוזיאון בכל האתרים בהם חי יצר ופעל באיטליה והצרפת. תחומי פעילותו הענפים של לאונרדו הכתיבו תהליך פיתוח מגוון שמהלכו נועצו אנשי המוזיאון עם מגוון חוקרי אמנות ותיאטרון, מוזיקאים, רופאים, בוטניקאים גיאולוגיים וצפרים. במוקד התערוכה עומדת  סקרנותו חובקת העולם של לאונרדו, הנחשב בעיני רבים ל 'אדם הסקרן בעולם'.  דפוס חשיבתו של לאונרדו רב האומן מאז ילדותו ועד בגרותו שילבה תמיד עקרונות מנחים לשאול – להתבונן – ולרשום. בנוסף, שני מושגים שמלווים את התערוכה כחוט השני: אנלוגיה ואנטומיה (בגוף האדם וכן במכונה). בתערוכה, למעלה מ-40 מוצגים ומיצגים שונים, רבים מהם  אינטראקטיביים ומזמינים את המבקרים לשאול שאלות, להתנסות בהם ולהיות ב'נעליו' של לאונרדו. נראות התערוכה  מבחינה ויזואלית וגרפית מעודדת שאילת שאלות  ומשלבת  בעיצובה את  רישומיו האייקוניים של לאונרדו. קשת רחבה של נושאים מוצגת בתערוכה – אנטומיה וגוף האדם, בוטניקה וגאולוגיה, תעופה, מכניקה, אופטיקה ורישום שיתפרסו על פני ארבעה אזורים ברחבי המוזיאון:

עם הכניסה למוזיאון, מוזמנים המבקרים לצפות ב"תיאטרון של לאונרדו"  מתחם מעוצב ברוח הרנסנס בו מוצגות באופן מודרך בשעות קבועות מכונות מפתיעות המאירות פן פחות ידוע בחייו של לאונרדו – בניה והפקת מופעים תיאטרליים. בין מכונות התאטרון הייחודיות שנבנו בהשראה של שרטוטיו של לאונרדו:  מכונה מתופפת על תוף בורג אוויר ; ציפורים על כבל ; עגלה ממונעת אוטונומית. באזור "אנלוגיות בטבע" משולבים מוצגים גדולים אינטראקטיביים וארטיפקטים ייחודיים ומוצגות שאלות שחקר לאונרדו דה-וינצ'י בנושא מערבולות, לב האדם, תעופת אדם, ציפורים ועוד… כאן, לצד בחינת עותק דיגיטלי של "קודקס התעופה של ציפורים"  שהתקבל באדיבות מוזיאון האמנות  Musei  Reali di Turino  ובסיוע שגרירות איטליה בישראל והמכון האיטלקי לתרבות בתל-אביב, יוכלו המבקרים להתנסות במוצגים אינטראקטיביים ביניהם: מערבולת אדים המתנשאת לגובה רב; מערבולת מים; עץ (אמיתי) תלוי בגובה רב כחלק מהאנלוגיה לגוף האדם והסתעפות מע' כלי הדם ועוד.

אחד המיצגים המרכזיים בתערוכה הוא דאון ענק (9 מ' על 5 מ') שבנה האמן איתמר מנדס פלור. רפליקה.  האמן, איתמר מנדס-פלור, עמל על בניית את הדאון הייחודי במשך והשתמש בכלים ידניים בלבד ובאותם החומרים בהם השתמשו בתקופתו של דה וינצ'י:  עץ צפצפה מיוחד, חוטי פשתן, יריעות פשתן שנאטמו בשלאק – חומר לכה המופרש מחרק בשם לאקה ובו נעשה שימוש בתקופת הרנסנס.

באזור "יסודות המכונה" ניתן דגש על תחום המכאניקה וזאת באמצעות מוצגים אינטראקטיביים המזמינים להתנסות ולשתף פעולה ומדגימים רכיבים בסיסיים כגון ברגים, גלגלי שיניים וגלגלי תנופה ומכונות הרמה מרשימות המותאמות לכל המשפחה.

באזור "אופטיקה והתבוננות" מוצבת "קמרה אובסקורה" (לשכה אפלה) גדולה שבה מגלים המבקרים את הקשר בין מחקריו של לאונרדו לעבודתם של רבי לוי בן גרשון  (הרלב"ג) (1288-1344) והחכם המוסלמי אבן אל היית'ם (965-1040). באזור זה ניתן דגש לנושא הפרספקטיבה והמבקרים מוזמנים ליטול חלק בפעילות מודרכת המעודדת התבוננות בדומה לתרגילים שערך לאונרדו עם עוזריו בסדנה.

לצד התערוכה יתקיימו מגוון פעילויות להורים ולילדים ביניהן סדנת בנייה (מתנה לכל משתתף!), סיורים מודרכים בתערוכה, סדנאות התנסות, מופע אקרובטיקה עם האמן-אקרובט אמיר נר-גאון,  Flock – מיצג אומנותי מרהיב שנבנה בהשראת  דה וינצ'י על ידי האמן גיא הדני ומלווה בפס קול מקורי של המלחין והמוזיקאי שלומי שבן ועוד.

אוצרים: דמאון שוסטרמן, ד"ר אמיר בן שלום.

פירוט פעילויות להורים ולילדים:

הדגמה – התיאטרון. דה וינצ'י על הבמה!

לאונרדו היה ידוע כמפיק מופעים מפעימים ששילבו אמצעים מכניים ומכונות מוזיקליות. בהדגמה, כשברקע תפאורה בהשראת הרנסנס, המבקרים יכירו מקרוב מבחר מכונות תיאטרליות – בורג אוויר, ציפורים על חוט, תוף, פעמון והפתעה -  מתנדבים מהקהל ילוו את המדריכים המדגימים בהפעלה ובהסבר על  המכונות וייצרו יחד סיום דרמטי להדגמה המיוחדת הזו…

סדנת בנייה –מכונה 'מעופפת'

ליאונרדו הביט לשמיים, חלם על מכונות מעופפות ותכנן מאות דגמים של מכונות כאלו! בסדנת בנייה מוזמנים ילדים והורים לבנות ולקחת הביתה מכונה 'מעופפת' קטנה  שאותה ישגרו לאוויר (מגיל 5+).

סיור מודרך – הטבע של לאונרדו

לאונרדו נחשב בעיני רבים לאדם הסקרן בעולם. בסיור זה, באזור התערוכה שעוסק בתופעות בטבע שחקר לאונרדו, יחוו המבקרים באמצעות מוצגים אינטראקטיביים וארטיפקטים ייחודיים תופעות כגון מערבולות, הלב האנושי וחום הגוף, ויביטו מעלה אל דגמי ציפורים וגלשן אוויר ענק שנבנה (סיור לכל המשפחה).

 דרך עיניו של לאונרדו

לאונרדו היה ידוע ביכולת ההתבוננות יוצאת הדופן שלו, שתוצאותיה תועדו ברישומיו הנפלאים. באזור אופטיקה והתבוננות של התערוכה המבקרים יתרגלו את יכולת ההתבוננות שלהם באמצעות תרגילים מודרכים שלאונרדו הציע לתלמידיו, וילמדו על לאונרדו דרך איור קיר גדול על תחנות מרתקות בחייו ( לכל המשפחה. 15 דק').

סדנת התנסות – במשיכת קולמוס

סדנה ייחודית שבה מוזמנים המבקרים להתנסות בטכניקות רישום מגוונות מתקופת הרנסנס והשראת רישומיו של  ליאונרדו דה וינצ'י וזאת תוך שימוש במגוון צבעים, אמצעים ושיטות כמו ציור עם פחם וגירים על דפים מיוחדים ועד לכתיבה בנוצה עם דיו ( 45 דק'. מגיל 5+ ובליווי מבוגר).

מיצב אמנותי קינטי – Flock"" (אמן: גיא הדני | מוזיקה: שלומי שבן)

לאונרדו דה וינצ'י, איש הרנסנס, פעל בתחומי דעת רבּים ובכובעים שונים. במחקריו ביקש לאונרדו להבין את הכוח היצירתי הפנימי של הטבע, ואת האנטומיה שלו.  הוא חיפש אחרי המנגנונים השולטים בתופעות הטבע, ובעקבות תובנותיו שרטט מכונות וניסה לבנותן. תחום נוסף שבו התעניין לאונרדו היה חֵקֶר התעופה.
גיא הדני, אומן ישראלי רב-גוני, מתחקה בעבודתו בין השאר אחר תנועת מעוף הציפור. בעבודה יוצאת דופן זו יצר מכונה ייחודית.

המכונה מפעילה 13 משקולות קטנות אשר בתנועתן יוצרות יחד הדמיה של מעוף להקת ציפורים.

בהיבטים אלה מתכתבת עבודתו של הדני עם לאונרדו ופועלו כחוקר, מהנדס ואמן. העבודה הקינטית והיפהפייה מלווה בפס קול מקורי אשר הולחן במיוחד עבורה על ידי הזמר, המלחין והמוזיקאי, שלומי שבן.

העבודה תוצג לקהל בין התאריכים: 1.7.19-31.10.19

הופעת אמן קרקס – "האדם הוויטרובי"  

כיצד ניתן לרבע את המעגל?! בהשראת איורו של לאונרדו דה וינצ'י, האדם הוויטרובי, אמן אומנויות הקרקס והיוצר, אמיר נר גאון, יופיע במהלך הקיץ במוזיאון במופע  מקור מלהיב ומרתק. אקרובטיקה עוצרת נשימה בעזרת חישוק מתכת ענק – סירוויל -  בו הוא יתגלגל, יסתובב, יסתחרר, יתאזן והכל תוך כדי תנועה וירטואוזית ומהירה בה יפגין את יכולותיו המדהימות של הגוף האנושי. מתאים לכל המשפחה ו'יתגלגל' מתוך חללי המוזיאון אל עבר רחבת וואהל בחצר גן המדע. (משך המופע: 15 דק').

אמיר נר גאון הוא אמן יוצר ובמאי בתחומי הבמה השונים. יצירתו משלבת את אומנויות הקרקס בהם התמחה ב-12 השנים האחרונות. בוגר בית הספר לקרקס "סנדסיאל". מופיע, יוצר ומביים עשרות הופעות בארץ ובעולם. אמיר הוא פיינליסט העונה האחרונה של ישראל גוט טאלנט 2019, מופיע עם קבוצת "מיומנה לילדים" והופיע בתוכנית הטלוויזיה "הקברט הגדול מכולם" המשודרת במדינות רבות בעולם.

אמנים מבצעים: אמיר נר גאון, ערן עבדי, שחר שמואלוב.  הפקה: קרקס ריאקשן

מועדי המופע: יולי – ימי שלישי ושבת;  אוגוסט – מדי יום.

שדרת המוזיאונים 3 גבעת רם

מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד

טל 02-654488

יולי: ראשון-סגור, שני עד חמישי 18:00-10:00, שישי 14:00-10:00, שבת 17:00-10:00

אוגוסט: ראשון עד חמישי 19:00-10:00 שישי 14:00-10:00 שבת 17:00-10:00

מחירון:

ילדים עד גיל 5 – חינם, ילד/מבוגר 60 ₪, כרטיס משפחתי ( הורים/סבים וכל ילדיהם/נכדיהם) 220 ₪

הנחות למחזיקי כרטיס תושב 'ירושלמי', חיילים, כוחות הביטחון, נכים, גמלאים, מועדוני לקוחות

צילום: אבי חיון תערוכת דה וינצי במוזיאון המדע

מקבץ תערוכות חדש במוזיאון הרמן שטרוק: "זפת וחלב"

אוצרת: סבטלנה ריינגולד ורויטל סילברמן

פתיחה חגיגית: 11.7.2019 בשעה 20:00

האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את מבטה כלפי נוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. מקבץ התערוכות החדש במוזיאון הרמן שטרוק  יעסוק בהיבטים המגדריים בעבודות הנוף , ויתרכז במבט הנשי בחברה הפלסטינית והישראלית.

הנושא המגדרי הטמון בייצוגי המולדת באמנות המקומית נבחן בשלוש התערוכות חדשות  במקבץ "זפת וחלב". התערוכה "נפקדת נוכחת"מבקשת לבחון את נושא המולדת בעבודותיהן של אמניות פלסטיניות עכשוויות. דרך נושא המולדת אמניות אלה בוחנות את מעמדן וזהותן כמיעוט כפול, בהיותן נשים פלסטיניות שגדלו בקהילות פטריארכליות, אך חיות ועובדות בקרב הרוב היהודי בסביבה מערבית בישראל. האמניות נוגעות בנושאים של קולוניאליזם, תפקידי מגדר וגבולות בין־תרבותיים. האמנות מאפשרת להן לחקור את זהותן המורכבת ולייצר דרך לשינוי חברתי.

התערוכה "זיכרונות נבדלים: מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון" מתמקדת באמנות צעירה בישראל ושואפת להבחין בין התבוננות גברית לבין התבוננות נשית בנופי "ארץ הקודש". המולדת נראית כרקמה מצולקת ורב־שכבתית, כגן עדן ש"נבזז" על ידי כובשים אימפריאליים. בתוך כך ניתן לבחון את ההתבוננות הנשית על דגמים תרבותיים ואידיאולוגיים ועל האופן שבו היא מציעה מבע דיאלוגי, מבלי לטשטש או לייפות את המציאות המסוכסכת.

לצד זאת, התערוכה "הרמן שטרוק: מולדת זרה" משקפת את תפיסת המולדת של שטרוק, היונקת מדימויי הנוף של הלאומיות הרומנטית הגרמנית. התערוכה בוחנת את יצירתו דרך המושג "היימאט" (Heimat – מולדת בגרמנית). מושג זה, כפי שהתעצב בגרמניה בתחילת המאה העשרים, נקשר לדימויים הפסטורליים של הכפר ולרעיונות של "תמימות וערכים פשוטים" הקשורים לרוח הקהילה והאומה. בדימויי הכפר מבטו של שטרוק ממזג סימנים של פריון לצד סימני חידלון. התערוכה מאפשרת לעמוד על הניסיון של שטרוק לנסח את האידיאה של היהדות במונחי מרחב התרבות הגרמנית – אותה תרבות שעתידה להקיא את היהדות עד כמעט להשמדתה.

נפקדת נוכחת

רואן אבו אלהווא, נסרין אבו בכר, מורג'אן אבו דיבה, ג'פרא אבו זולוף, חנאן אבו חוסיין, בות'יינה אבו מלחם, אמירה זיאן, היאם מוסטפא ופאטמה שנאן      

שני העשורים האחרונים הביאו את האמניות הפלסטיניות לקדמת הסצנה האמנותית בישראל. מצד אחד סיפור המסגרת הלאומי הוא השדה האמנותי שמתוכו אמניות אלה שואבות את ייצוגן. מצד שני סיפורן הביוגרפי ממקם אותן במערכת רב־תרבותית, שבה כאזרחיות תחת כיבוש, כמיעוט במולדתן, כפליטות וכמהגרות, הן קושרות את עצמן למערכת הזהות הפלסטינית באופן מורכב ומרובה פנים.

לטענת החוקרת טל בן־צבי, שתי נקודות מרכזיות המאפיינות את החברה הפלסטינית עיצבו את שדה האמנות הפלסטינית כשדה תרבותי לאומי: מרכזיותו של "זיכרון הנכבה" בתודעה הלאומית, וה "שוֹנוּת מתוך אחדוּת" – המבנה המבוזר של החברה הפלסטינית, שנובע מריבוי הקהילות: נוצרים ומוסלמים, עירונים וכפריים, דרוזים, בדווים ועוד. העובדה כי החברה הפלסטינית מגדירה את זהותה מתוך קהילות שונות, מרוחקות ומנותקות, המדגישות את אחדוּתה.

בחתירתה ליצירת סיפור משותף, מערכת לאומית קאנונית מייצרת סמלים לאומיים, קובץ סמלים שפוגשים בעבודות של האמנים הפלסטינים הם פרחים אדומים, יונה, תפוז, דמות אישה לבושה בשמלה עם רקמה פלסטינית, מפת פלסטין ההיסטורית, מסגד אל־אקצה, הכפר הפלסטיני ההרוס כדימוי המסמל את זיכרון הנכבה, אך גם הכפר כמקום אוטופי והרמוני הנטוע בטבע, ועוד.

בקובץ סמלים זה שמור מקום מיוחד לזיהוי דמות האישה כמולדת. לטענת בן־צבי, האמנות הפלסטינית הפכה את תבנית הייצוג הקושרת בין אישה־מולדת־כפר לתבנית מועדפת, המהווה בסיס למרבית ההופעות של גוף האישה. לנוכח מסורת זו, אמניות פלסטיניות עכשוויות מציעות ריבוי של נקודות מבט ביקורתיות, המושפעות ישירות מהשיח של הפמיניזם הפוסט־קולוניאלי הרב־תרבותי, התובע התייחסות למיקומן הנבדל של נשים בסולם החברתי.

פמיניזם פוסט־קולוניאלי זה מתייחס לאמניות הפועלות במזרח התיכון ובעולם הערבי, בדרום אמריקה, במדינות מזרח אסיה ובאפריקה – לאותן יוצרות שעבודותיהן מציגות ביקורת גוברת על התנועות הלאומיות.

לדברי בן־צבי, האמנות של נשים פלסטיניות אומנם מאמצת את תפקידי המגדר הלאומיים, אך מציבה אותם במגוון של דימויי נשים ריאליסטיות במציאות הממשית. גוף האישה אינו ניתן להגדרה סכמטית, כפי שהופיע באמנות הפלסטינית הקאנונית. ביצירותיהן אפשר לאתר ריבוי של דמויות נשיות: במקום דמות האֵם האוניברסלית, שסימלה באופן מסורתי את הקשר בין אישה־מולדת־כפר, מופיעות ביצירותיהן דמויות שונות של אימהות. השיח על המקום הופך לשיח על מיקומים, מיצובים ואפשרויות.

בחברה הפלסטינית הפטריארכלית, האמניות מוצאות את עצמן לעיתים בעמדת ה"אחר", כאשר הן נתפסות כמתווכות ומייצגות של מדיום תרבותי הנתפס כמערבי וכזר. עבודותיהן מבטאות מצב קיומי של "אחרוּת" מתמדת, המתקיימת במערכות בעלות תפיסה מקוטבת ומקובעת. אין זו "אחרוּת" של מצבי גלות או הגירה, כי אם התקיימות במקביל – מעבר יומיומי בין טריטוריות, חברות ותרבויות שונות. עבודותיהן של האמניות הפלסטיניות הופכות אפוא למרחב פעולה ולקרקע לפיתוח של עמדה ביקורתית המערערת על תפיסת החברה והתרבות הלאומית כהומוגנית וכאחידה.

זיכרונות נבדלים/ מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון

אוצרת : רויטל סילברמן

התערוכה מציגה עבודות מתוך הרכישות החדשות של מוזיאון חיפה לאמנות לשנת 2018. העבודות שנרכשו נוצרו החל משנת 2000 במגוון מדיומים:  ציור, רישום, פיסול, מיצב וצילום. חלקן טרם הוצגו לקהל. העבודות החדשות באוסף מצביעות על העיסוק המתמשך של אמנים עכשוויים בשאלות של קונפליקטים בין מיתוסים מתחרים, מתחים בין זיכרונות נבדלים מקצה לקצה והתנגשות בין מסורת למודרניות – כגורמים מעצבים את זהותו של האדם והחברה ומספקים השראה לתהליך היצירה.

העבודה קינה מס' 2 (2009) של אורלי הומל הידיים מביעות בכייה על אובדן אישי או קולקטיבי. הידיים הנשיות והתחרה ממקמות את העבודה במרחב נשי, פיוטי, רגשי, נוסטלגי. האמנית מתייחסת ליחס בין החומר הרך, העדין והשברירי של התחרה לבין הגבס. היד מאפשרת הבעת דברים שאין דרך לומר אותם. לפי האנתרופולוג ג'ון ראסל נפייר ,(1980) אם השפה ניתנה לבני אדם לצורך הסתרת מחשבותיהם אז מטרת הידיים היא לגלותן.

העבודה עמונה, שביל הנחש (2000) של פבל וולברג מתאר פינוי התנחלות. כוחו ניכר בריחוק המצליח להעביר את תחושת הכאב והמאבק באופן חד. בתצלום נוסף של וולברג, אבנים בשמי בילעין (2009), נראה מפגין פלשתיני זורק אבן בהתעמתות ליד הגדר. ניכר כאן הדיסוננס בין מיידה האבנים לבין השמיים, התופסים כשני־שלישים מפורמט התמונה. אין כאן הילת ניצחון, למרות זווית הצילום הנמוכה. זווית זו מעצימה את הדרמה ומעניקה למיידה האבנים הפלשתיני נוכחות מאיימת.

נרדין סרוג'י יצרה את העבודה צרור (2018) – סמל נפוץ לפליטוּת. הפסל מתאפיין בקווים רכים, קמורים ועגולים, הנוצרים מקווי המתאר של האובייקטים שהצרור הקשור מאגד בתוכו. הבחירה בצבע הלבן, המאפיין גלריות ומוזיאונים, מבטאת אמירה ביקורתית של האמנית הפלסטינית, העושה שימוש בצבע המותאם לטעמו של הממסד הישראלי. נוסף על כך, הצבע הלבן מזכיר גם את הבד הלבן שמכסים איתו חפצים כשעוזבים בית לתקופה ארוכה.

הרעיון למיצב התקוממות2016) I ) של שי אריק עלה בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים. הלהבים, הפונים לכיוון הצופה, מאיימים לדקור שוב. הפרחים שצומחים מתוך הסכינים הם פרחי ארץ ישראל ופלסטין. הם עדינים, אך עשויים ממתכת קרה. הם שטוחים וחסרי צבע.

פסל הטרקוטה ללא כותרת (2016) של אורלי מונטג הוא חלק מסדרה של דמויות המשולבות במבנה דמוי סלע אדמתי. מונטג בוחנת היבטים שונים של חיבור האדם לבית ולסביבה. האחיזה של הדמות באדמה היא חיבור משתלב וטבעי, כאשר הענפים מבטאים את צמיחתה הרוחנית. המטמורפוזה בעבודה פריחת הדובדבן (2017) של יעל בלבן, מתוך הסדרה "יוגה זוגית", מאפשרת לזוג הנראה ממבט הציפור התאחדות עם האינסוף.

בציור טבע אנוש (2014) מתארת מאיה ישראל מציאות דמיונית במשיכות מכחול אקספרסיביות ורוויות. המתח המזין את הציור נובע ממיסוך ומפירוק של הדמות המופיעה באמצעות פעולות של בנייה ומחיקה.

בתצלום שכם (2014) האמנית הפלסטינית רובא אמירה סלמה חוקרת נושאים כמו זהות, מרחב וגבולות. הדמות הנשית במרכז הקומפוזיציה היא דמותה של רובא, המוצגת מעל שטיח עם אורנמנטיקה עשירה בעודה לבושה בלבוש מודרני – מכנסי ג'ינס – באופן המעמתת את המודרני מול המסורתי. השמלה בתצלום של אמירה זיאן, שמלה אדומה (2016) מייצגת נשיות, רכות וחופש, בעודה תלויה על רקע בטון קשיח המסמל יציבות. הדימוי ההולך ונעלם בהדרגה מעלה את השאלה אם לוותר על הלבוש המודרני ולאמץ את המסורתי. השמלה האדומה היא דימוי פרטי, דיוקנה העצמי של האמנית, וגם דימוי סמלי המעלה שאלות על זהות נשית, חברתית ותרבותית.

ג_פרא_אבו־זולוף_-3_קרדיט_לאמנית

פאטמה_שאנן_-_צלם__רן_ארדה

מוזיאון ישראל אגף הנוער

לוח שחמט רצפתי ענק בגודל 3X3 מטר יוצג במוזיאון ישראל באגף הנוער בתערוכת הבאוהאוס 'שוברים את הכלים וכן משחקים'
המעצב ניסו אדוט יצר את השח-מט כמחווה למשחק האייקוני שעיצב ג'וזף הרטוויג בשנת 1924.'שוברים את הכלים וכן משחקים' תערוכה חדשה במלאת 100 שנים להקמתה של תנועת הבאוהאוס, תפתח בחודש יולי במוזיאון ישראל, באגף הנוער ותכלול מגוון עשיר של יצירות מקור והתנסויות בפינות פעילות ומשחק ברוח הבאוהאוס, שהייתה חדשנית לזמנה ועודנה רלוונטית לימינו. מעצב הרהיטים הישראלי ניסו אדוט (מייסד NISO) הוזמן על ידי אוצרי התערוכה ד"ר אלי ברודרמן, מנהל אגף הנוער ונגה אליאש-זלמנוביץ לתכנן מייצג שהוא פרשנות עכשווית לאחר מסממני הבאוהאוס הבולטים. ניסו בחר ליצור במיוחד עבור התערוכה, שחמט רצפתי גדול (בגודל 3 * 3 מטרים) במחווה למשחק האייקוני שעיצב ג'וזף הרטוויג בשנת 1924. המייצג שתכנן לתערוכה מהווה רפליקה בקנה מידה חדש, לא עוד 'משחק שולחן' אלא 'חלל של משחק' אליו מוזמנים המבקרים לחזור אל הילד שבתוכם ולהתנסות בו.  כלי המשחק האייקונים של הרטוויג הוגדלו ונוצרו בעבודת יד מוקפדת כקוביות עץ מרופדות בעור, החומר האהוב על ניסו שהפך זה מכבר לסימן ההיכר של עבודותיו. כך כל כלי: צריח, סוס, רץ, מלך, מלכה, חייל הוא בעצם צורה מיוחדת ואת מקום המלכות והמלכים, תופס ריפוד העור הקלאסי. מאחר והעור הוא חומר טבעי ורגיש, פיתח ניסו תהליך ייחודי של ציפוי שמעניק לו עמידות והגנה ומאפשר לעשות בו שימוש שיוצא מגבולות הכורסה אל הרצפה. המבקרים בתערוכה מוזמנים לנוע על גבי לוח השחמט המשובץ שעיצב ניסו אדוט ולחוש ברגליים ובידיים את 'המהלכים' של כל כלי, עד לניצחון של הלבן או השחור.

על פי תפיסת העיצוב המינימליסטי של אנשי הבאוהאוס שפעלו בין שתי מלחמות העולם לפי עקרון Form Following Function: משחק השחמט מפנה את הגב למשחק המלחמה המוכר עם מלכים ומלכות, חיילים ופרשים, ובמקומם מגדיר עיצוב גיאומטרי שנגזר מהפונקציה והחשיבות של כלי המשחק. כך הגודל קובע את המעמד וצורת המצולע רומזת על כיווני התנועה האפשריים: קובייה עבור הצריח, אלכסונים עבור הרץ שיכול לנוע לכל כיוון, וכן הלאה. השימוש בקווים ישרים נועד מתוך הרציונל של התקופה לייצור המשחק במכונה ולא בעבודת יד.

מטרת התערוכה החדשה במוזיאון ישראל בי-ם, מציבה במרכזה את בית-ספר ההיסטורי שבו ערכי 'משחק' ו'עבודה' היוו תנאי מוקדם ליצירה. אמני הבאוהאוס ששילבו בין אמנות וטכנולוגיה במטרה לבנות עתיד טוב יותר. אותה האג'נדה היא שמובילה את ניסו אדוט, מאז היותו ילד בן 13 שלא מצא את מקומו על ספסל הלימודים, אך אהב לשחק שחמט, ונשלח לעבוד כשוליית רפדים כשהוא לומד את המקצוע בחריצות רבה בהמשך יצא לדרך עצמאית כמעצב רב תחומי מוכשר שמוחו מלא בהמצאות וחי את הסקרנות.

התערוכה 'שוברים את הכלים וכן משחקים' מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים

תפתח לקהל ב-9 ביולי 2019

ניסו אדוט-מיצג תערוכת הבאוהאוס- צילום דרור עינב

מרכז עמיעד, שוק הפשפשים יפו: "שקשוקה רטרוספקטיבית" תערוכת יחיד של יפה מאיר

לאמנית יפה מאיר נראה שהגיע הזמן הנכון "להוציא החוצה" את מה שהצטבר בתקופת יצירה ארוכת שנים ומכיוון שהדבר יכול להיתפס כמבחר של "הכל מכל", החליטה לכנות את התערוכה "שקשוקה רטרוספקטיבית" שתגלם בתוכה את הפעילות  המגוונת של האמנית מתחילת דרכה. החומרים בהם מאיר משתמשת בעבודותיה לרוב אינם "אצילים", לכן נאמר עליה שהיא אמנית ארט פוברה –  arte povera. מאיר עוסקת בחומרים הפשוטים והזמינים באובססיות ובסיזיפיות;  לפעמים היא משווה את תהליך העבודה שלה למלאכתו של העוסק באלכימיה -  העיסוק הופך להיות מעין מעבדה ניסיונית לחומרים וטכניקות שונים. וגם , לדידה,  "לפעמים מלאכת האמנות היא מעין תשבץ שיש למלא את כל הריבועים החסרים." במרכז התערוכה עבודות רדי מייד מחומרים כמו לינוליאום, גומיות,  בדים, כפתורים, שטיחים, פורמייקות, נייר, מתכות, ספוגיות ניקוי, צאלונים, ג'אנק (במובן החיובי) למיניהם, שאפשר למצוא בכל מקום. החומריות הזאת מייצרת מציאות חדשה בתנועה וזרימתם –מובילה להרפתקה חדשה. בעבודתה עם חומרים יום יומיים יש סמליות לחיינו הטריוויאליים ובו בזמן הגמישים ומלהיבים. חלק מעבודותיה מתמקדות בנשים – ויש בהן מחאה וביקורת חברתית. ביצירתה מובאים גם ניגודים בין גבריות ונשיות ומחאתה הפמיניסטית מתובלת גם בהומור. למאיר מודעות חזקה לאיכות הסביבה והמיחזור –הבאה לידי ביטוי בעבודות הן מהבחינה החומרית וגם הצורנית. בעבודותיה  היא מגיבה גם לאמנות של ימינו המתקשר לגורם האקולוגי, לפסולת ולחיפוש,  היא מחפשת גם אחרי עולמות אחרים.  מנסה להפיק את המקסימום מחומר הגלם הנתון, כל העת מלקטת ומשמרת גם לדורות הבאים. במשך השנים עסקה מאיר בתחומי אמנות שונים – שילוב  בין אמנות קראפט, ועיצוב. האלמנטים המרכזים השולטים בעבודותיה הם בעיקר – החומריות המגוונת והצבעוניות והרבה דבק…היא הציגה מספר תערוכות יחיד באילת, תל אביב ובבת ים והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל.  עבודותיה ודירתה המיוחדת, הצבעונית אשר בבת-ים, התפרסמו במגזינים לעיצוב ותרבות הדיור. לדירתה חלק/רקע במארג היצירתי שלה. המבנה הצורני של חלק מעבודותיה מושפע גם מעיסוקה רב השנים במשרד אדריכלים. מאיר עסקה גם  בפיתוח רעיונות בתחום האקולוגיה והמיחזור עבור מפעלים, כקוקה קולה, ובתוך כך הגתה רעיונות לעיצוב פארקים וגני שעשועים ממיחזור מוצרי פסולת תעשייתיים. כמו כן, הציעה פרויקט (אמנותי) לשיפור פני העיר, לבת-ים ורחובות. מטרת התערוכה גם למצוא בית לתערוכה גם בהמשך, שיש בה גם אלמנט חינוכי לעידוד היצירתיות.

פתיחת התערוכה : החל מיום  ו ’, ה-9 באוגוסט 2019 בשעה 10.00

מרכז עמיעד, שוק הפשפשים יפו.

 נעילה: יום  א', 8.9

שעות פתיחה : ימים א'-ה':   10.00 עד 16.00, ימי ו'  10.00 עד 15.00

ובתאום טלפוני – טל' 0544-534157, 03-5062748   .

בית הספר לאמנות חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר: תערוכת בוגרות 2019 בוחנת את נושא הזהות 3.7-21.7.2019

בית הספר לאמנות חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר יציג בימים הקרובים את תערוכת בוגרות מחזור 2019. הבוגרות בוחנות את נושא הזהות, באופן עקיף וישיר, ופותחות צוהר להתבונן על עולם זהויות מורכב ומרובד, המהווה חלק בלתי נפרד מהמציאות שבה אנו חיים. האמניות המציגות בתערוכה הן:

יוסרה אבו כף מציגה מיצב ווידאו הכולל שלושה פסלי בוץ, מציב מראה, מתוך נקודת מבט אישית, לזהות האישה בחברה הבדואית

ספיר אפריים מתעמתת עם החברה הישראלית ועם זהותה שלה, בתור מי שגרה בשטח לחימה אינסופי.

לירוי בר נתן  הצבה ציורית המורכבת משני אלמנטים מרכזים: ציור קיר, אותו הוא ממשיך לצייר במהלך התערוכה, ועבודת וידאו אשר מפרקת ומחברת מחדש את הזהות המגדרית של האמן.

הדס שירלי מציגה עבודות מיצג ווידאו הפותחות בפנינו חלון לעולם של אישה אשר מתמודדת עם מחלה קשה, החל מהפן האישי/גופני וכלה בפן הרפואי/בירוקרטי

לי ששון תולה ווילונות של שמיכות טלאים המורכבת ממגוון של בדים. מעשי הרקמה של לי, מקורן בזיכרון ילדות מסבתה

לדברי מאיר טאטי אוצר תערוכת הבוגרות, "אחד המנועים המשמעותיים ליצירה עבור כל אמן או אמנית הינו חקירה מעמיקה של זהותו, בין אם מדובר בזהות פוליטית, מגדרית, אתנית, תרבותית או חברתית. לא במקרה, אחת ההפתעות הגדולות בבחירות האחרונות הייתה מפלגה שקראה לעצמה "זהות", שכן שם זה אפשר לה להתחבר למצביעים פוטנציאלים אשר לא מצאו את עצמם במערך הזהויות הפוליטיות שהציעו להם המפלגות השונות. בוגרות מחזור 2019 של מכללת ספיר בוחנות את נושא הזהות, באופן עקיף וישיר, ופותחות צוהר להתבונן על עולם זהויות מורכב ומרובד, המהווה חלק בלתי נפרד מהמציאות שבה אנו חיים. בתקופה שבה פוליטיקת הזהויות הופכת להיות חלק חשוב מעולם האמנות המקומי והעולמי, לטוב ולרע, מעניין לבחון כיצד הבוגרות של מחזור 2019 – יוסרה, ספיר, לירוי, הדס ולי, משתלבות בשיח העכשוווי, מאתגרות אותו ומוסיפות לו רבדים נוספים".

מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר: "הפוליטיקה של הזהות נלחמת כדי ליצור הכרה ולגיטימציה לשוני ולאחרות. אבל היא גם, בו זמנית, תכנית לפוליטיזציה של קבוצות מסוימות מתוך מטרה לשנות את מבנה החברה, ולכן יש הרואים בה דווקא "פוליטיקה של פירוק הזהויות. במהלך 4 שנים למדו הבוגרות את המהלך האמנותי הנכון – לא לפחד להמריא, לא לפחד לפרק, לא לפחד לאבד ולא לפחד ליצור".

לי ששון

מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, פולין: "דרך עדשת האמונה: אושוויץ" תערוכת צילומי חוצות

“Through the lens of Faith: Auschwitz” תערוכת צילומים המתעדת 21 מבין השורדים, לציון 75 שנים לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, פולין.פתיחה: 1.7.2019

מעצב התערוכה: האדריכל הבינלאומי דניאל ליבסקינד

צלמת ואוצרת: קאריל אנגלנדר

אוצר: ד"ר הנרי לוסטיגר ת'אלר

״דרך עדשת האמונה: אושוויץ״, תערוכה חדשה של הצלמת האמריקאית קאריל אנגלנדר ודניאל ליבסקינד, אדריכל הגראונד זירו והמוזיאון היהודי בברלין, המתעדת את סיפורם האישי של 21 משורדי אושוויץ, דרך צילום פורטרטים ושיח על הקשר שבין אמונה ותקווה. במסגרת 75 שנה לשחרור המחנה אושוויץ-בירקנאו תיפתח התערוכה, המביאה את סיפורם של 21 השורדים של מחנה ההשמדה, מתוכם 18 יהודים, 2 פולנים קתולים ורומני אחד. התערוכה חוקרת את האמונה הדתית שנשאו האסירים באושוויץ והתהליך האמוני שחוו בזמן שהותם במחנה. אמונתם, המבוססת על זהויות תרבותיות, לא נעלמה באושוויץ ולא היא שקבעה אם יחיו או ימותו. הקשרים הרוחניים-רגשיים בקרב האסירים, הם ששמרו על גחלת התקווה במחנה המוות, לפי עדויות הניצולים, זיכרונות, יומנים, כתבי רבנים ודתות נוספות. מסמכים שהיוו עבור רבים ביטוי והזנה לתקווה. מטרת התערוכה היא להעמיק את המשמעויות הנקשרות עם המושג ׳אמונה׳ ועם ההתאוששות מתנאי המחנה הקיצוניים. הצומת של אמונה ותקווה בא לידי ביטוי באופן מובהק ומצמרר באושוויץ ומהווה את לב התערוכה. שניים מתוך 21 המשתתפים בתערוכה, נפטרו מאז החלו לראיין ולצלם אותם משנת 2017. המשתתפת המבוגרת ביותר בת 102, הלנה דוניץ ניווינסקה. יותר מביטוי הריאליזם והאמונה הנתפסים בשפות הצילום והטקסט השונות, התערוכה הינה תיעוד העדויות האחרונות של שורדי של אושוויץ וסיפורם של כל אחד לצד צילומו. האדריכל דניאל ליבסקינד, אדריכל יהודי בעל שם בינלאומי, יליד העיר לודז' ובן לניצולי שואה שהיגרו לישראל ומשם לארה"ב. ידוע בעיקר כאדריכל מאחורי שיחזור אתר הגראונד זירו בניו-יורק אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר וכן אמון על עיצובו של המוזיאון היהודי בברלין, שנפתח ב- 2001. ליבסקינד מתכנן מוסדות ומוזיאונים מרכזיים בזיקה לזיכרון ומורשת. קאריל אנגלנדר, יו"ר המרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק. פעילה בקרב הקהילה היהודית במנהטן, בו לקחה חלק בחקר עוני בקרב יהודים בארה"ב. צלמת, יוזמת ואוצרת שותפה בתערוכה. ד״ר הנרי לוסטיגר, ת'אלר, אוצר ראשי במוזיאון הזיכרון "עמוד אש" בברוקלין, ניו-יורק. מרצה לסוציולוגיה היסטורית ותרבותית בRamapo College וחוקר שותף בEcole Des Hautes Etudes en science Sociales בפריז. ספרו האחרון יצא לאור ב2017 “Witnessing Unbound: Holocaust Representation and the Origins of Memory”.

ימים שעות פעילות המוזיאון בפולין: פתוח לאורך כל השנה, 7 ימים בשבוע. חוץ מ: 1.1, 25.12, ויום ראשון של חג הפסחא. דצמבר 7:30-14:00 ינואר, נובמבר 7:30-15:00 פברואר 7:30-16:00 מרץ, אוקטובר 7:30-17:00 אפריל, מאי, ספטמבר 7:30-18:00 יוני, יולי, אוגוסט 7:30-19:00

לאתר המוזיאון באנגלית

נעילה: אוקטובר 2020

הדמיות מתוך התערוכה 'דרך עדשת האמונה'-אושוויץ_קרדיט ליבסקינד סטודיו

הדמיות מתוך התערוכה 'דרך עדשת האמונה'-אושוויץ_קרדיט ליבסקינד סטודיו

הניצולים המשתתפים בתערוכה 'דרך עדשת האמונה-אושוויץ'. קרדיט קאריל אנגלנדר

מרכז ספייס נמל תל אביב: ספארי בנמל

שיתוף פעולה בין עיריית תל אביב, עמותת "תנו לחיות לחיות", עמותת אמני ישראל מתאגדים, נמל תל אביב ומרכז Space לאמנות ותרבות ישראלית, הוביל ל"ספארי בנמל" תערוכה של ציירים, פסלים וצלמים המביעים את אהבתם לבעלי החיים בחוויה לכל המשפחה במהלך החופש הגדול.

אוצר: איקי שובל

פתיחה: יום ו', ה-12 ביולי בשעה: 11:00 בבוקר. נעילה : ה-31 באוגוסט

שעות פתיחה: ימי א' בין 14:00-19:00, ימים ב'- ה' – 19:00 – 10:00 , יום ו' – 10:00 – 14:00, יום שבת- 19:00 – 10:00

אירוע אמנותי לילדים ומבוגרים יחגוג את פתיחת מרכז  Spaceלתרבות ואמנות ישראלית במשכנו החדש אשר בנמל תל אביב. כ-40 מאמני ישראל מצדיעים לבעלי החיים באשר הם, בתערוכה  יוכלו הצופים לראות דמויות של ג'ירפות, אריות, קופים משתוללים, סוסים אציליים, תרנגולים עזי מבע, טווסים, כלבים, חתולים ועוד מנפלאות הטבע. במהלך התערוכה יתקיים אירוע של אימוץ כלבים בכל יום שישי מ10:00 מ13:00 ובשבת שעת סיפור לילדים בנושא סיפורי חיות. חלל הגלריה יעוצב כג'ונגל להעצמת החוויה.

מירלה אלטרף

יד לבנים רמת גן: "שורשים – לצייר מהבטן , ציור מדיטטיבי":  תערוכת יחיד של האמנית עדנה אתי גירון

אמנותה של האמנית עדנה אתי גירון "נולדה" לפני ארבע שנים בעקבות חוויה רוחנית מטלטלת: ללא ניסיון, הכנה או לימוד קודמים, הפכה האמנות לחלק עיקרי בחייה. בעקבות החוויה למדה ריפוי בתקשור ומאז עושה שימוש בתקשור לטובת האמנות "הציורים עוברים דרכה " ללא תכנון מוקדם וכל "שגיאה" הופכת לחלק בלתי נפרד מהיצירה.  מאז ועד היום ציירה מאות ציורים שאת רובם ניתן לראות בתערוכה שתוצג עד אמצע חודש יולי, בחומרים שונים, טכניקות מגוונות, וסגנונות מגוונים המזוהים עם תקופות עתיקות כמו תקופת בית ראשון בה יצרו שטיחים באומנות סיזיפית וכן סגנון אבורג'יני (אינדיאני אוסטרלי). עבודותיה המרהיבות והצבעוניות נעשו בסטודיו שלה בקיבוץ גזר, מתוך סבלנות אין סופית,מעין "עבודת נמלים",את ציוריה היא יוצרת תוך כדי תיקשור, כשהאמנית מאמינה שהיא רק משמשת כצינור המעביר רקע אומנותי עתיק יומין, מחברת בין שמיים לארץ , בין הרוחני לארצי ושעליה מוטלת החובה להעביר הלאה לאחרים.

אוצר: כרמי קובי

פתיחה: יום ג', ה-25 ביוני  נעילה : ה-14 ביולי.

"יד לבנים", מעלה הבנים 30 ,רמת גן.

שעות פתיחה: א- ה- 14:00 – 08:30 , יום ו' – 10:00 – 13:00, יום שבת- 11:00 – 15:00

גלריה לרישום והדפס – הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר – מוזיאון תל אביב לאמנות

סמאח שחאדה – מהלכת קסם 24.6.19  – 21.10.19

תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות לסמאח שחאדה, זוכת פרס שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית, 2018.סמאח שחאדה יוצרת דימויים הנעים בין החברתי והתרבותי לפנימי והמיסטי.  נקודת המוצא לעבודתה, היא הביוגרפיה המשפחתית שלה, כמייצגת ההיסטוריה הטראומטית של העם הפלסטיני על שלל מסורותיו שהולכות ונכחדות. היא מציעה אמירה פמיניסטית בהקשרים של מקום וזהות בהתייחסה לדמות האישה בתרבות הערבית ובכלל. רישומיה העדינים העשויים בדיוק מופתי, כמו מהלכים קסם על הצופה ודוק של מסתורין אופף אותם. אף שהם נראים לכאורה שלווים, בוקעת מהם ביקורתיות כלפי ההיגיון, הסדר, הכיבוש, תפקיד הדת באמנות ותפקיד האישה בחברה. סמאח שחאדה נולדה ב־1987 בכפר שעב בגליל המערבי, וכיום חיה ויוצרת בחיפה. היא בוגרת תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה ותואר ראשון ותעודת הוראה באמנות ממכללת אורנים. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובתערוכות בין־לאומיות, והיא זכתה בפרסים. כמו כן עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובחו"ל.

אוצרת: עמנואלה קלו

סמאח שחאדה, ללא כותרת, 2018

גלריית המדרשה – הירקון 19: הפקולטה לאמנויות המדרשה המכללה האקדמית בית ברל מציגה תערוכת בוגרי לימודי ההמשך "4 ביולי"

"4 ביולי" היא תערוכה קבוצתית המציגה את עבודות הגמר של בוגרי התכנית ללימודי המשך בפקולטה לאמנויות – המדרשה. את התערוכה אצר ניקולא טרצי המכהן כמנהל המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב. השנה ילווה את התערוכה פרויקט "הלב" בו יתקיימו פעולות אומנותיות של אמנים בכירים שליוו את התוכנית ביניהם : אסד עזי, רועי רוזן, עידו בר-אל, אנרי סאלה ועוד. תוך שימוש במדיה אופיינית לימינו – מווידאו עד צילום, ממיצג ועד לציור, מפיסול למיצב וידאו – "4 ביולי" מציינת שנתיים של עבודה אינטנסיבית בהדרכתה של האמנית מירי סגל, ראש התוכנית , האוצר אבי לובין, אחראי על לימודי התיאוריה, בהנחייתה של האמנית אלונה פרידברג ומנחים נוספים; אוצרים, אנשי תיאוריה ואמנים.

בנוסף לתשעת  הפרויקטים, התערוכה "4 ביולי"  תכלול פרויקט מיוחד בשם "הלב" "THEART"; הממוקם בלב התערוכה. בפרויקט יתקיימו אירועים מיוחדים שנאצרו על ידי 9 האמנים, יוצגו בו פעולות אמנותיות של חברי סגל, בוגרים ותיקים של התכנית ואמנים אורחים.

"הלב" הוא חלל דינמי המזרים אנרגיה לתערוכה כולה ומהווה מרכיב מרכזי של הפרויקט כולו. הוא משקף את מתודולוגיות ההוראה שהפכה את התוכנית ליוצאת דופן , והוא גם אירוע פרידה. כותרת התערוכה "4 ביולי" נבחרה מכמה סיבות: ראשית, היא תואמת את תאריך פתיחת התערוכה; שנית, הכותרת מהדהדת את המשמעות של תאריך זה בארה"ב -יום העצמאות  – ומה מסמלת אותה עצמאות עבור 9 אמנים המסיימים שנתיים של עבודה אינטנסיבית. ולבסוף, הכותרת מצביעה על אקראיות כעל מושג בדוי: האם מדובר בצירוף מקרים שגרם לתערוכה להיפתח בארבע ביולי? האם מדובר בצירוף מקרים שקיבץ את הקבוצה הספציפית הזו של אמנים לשנתיים? והאם זה מקרי שהתכנית לא ממשיכה יותר? האם הגורל מכתיב את חייו הקצרים והנפלאים של פרויקט חינוכי עצמאי וניסיוני זה?

*נעילה : 20.7.2019

גלריית המדרשה  – ״הירקון 19  כתובת: רחוב הירקון 19, תל-אביב.

שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00 שבת 10:00-14:00

הגלריה לאמנות אום אל-פחם 

ביום שבת, 29.6, יפתח בגלריה לאמנות אום אל-פחם מקבץ תערוכות חדש, במסגרתו יוצגו ארבע תערוכות יחיד חדשות: בחלל התחתון של הגלריה, תוצג תערוכת יחיד לעיסאם דראושה, בקומה הראשונה יוצגו תערוכות יחיד של האמנים חנאן ארמלי חדאד ודובי הראל, ובקומה העליונה תוצג תערוכת יחיד של סאהר מיעארי. לצד התערוכות החדשות תמשיך להציג תערוכת היחיד של אפרת גל-נור.

סאהר מיעארי: אחמד אלערבי | אוצר: דור גז

דרך נקודת מבט של אמן-בנאי, מיעארי מרחיב את עיסוקו המרובד בנושא הבית הישראלי. הוא עוסק בתנאים שבהם הוא נבנה ("עבודה שחורה", כיבוש האדמה), בהפנמת האיום הביטחוני הקולקטיבי בתודעת הציבור הישראלי ובביטויו במרחב הפרטי (הפרטה של חדרי המקלט לבתים פרטיים), לצד בחינת האתוס העברי החלוצי לעומת האתוס הפלסטיני (בנייה מול הריסה, חלוץ עברי מול פועל בניין ערבי ועוד). בלב התערוכה מופיע ציטוט של פסוק מן המקרא, כתוב באותיות ערביות: "בְּאַחַת יָדוֹ עוֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד יא), כך שרק יודעי השפה הערבית יכולים לקרוא אותו, אבל רק דוברי העברית יכולים להבינו. משמעותו היא כי לצד העיסוק במלאכה ובבנייה, האדם עסוק גם בהגנה על עצמו מפני אויביו. מיעארי מתייחס לדמויות החלוצים שהתיישבו בעמק יזרעאל, שביד אחת עבדו את האדמה ובונים ובאחרת אחזו בנשק לצורכי הגנה. בעבודתו מיעארי מחבר בין החלוץ העברי לפועל הערבי וכורך יחד את זהותם וגורלם.

עיסאם דראושה: פעולות חבלה | אוצר: פריד אבו שקרה

דראושה משלב בין הגרפיטי, שחוקיו וכלליו שונים מאלו של האמנות הפלסטית, לבין עבודתו הנשענת על חוקים משלה, וכך הוא בונה יצירה היברידית אישית ומיוחדת, המאופיינת בדמויות שפניהן מחוקות. מחיקת הפנים מבטאת את הניסיון לפרק את הזהות הפלסטינית "הפרטית" ולבטל את הזהות הפלסטינית "הקולקטיבית", ולהציב במקומן זהות "מלאכותית". החבלה המכוונת של דראושה בזהות של דמויותיו היא מעשה של קריאת תיגר, צעקה שתכליתה להנציח את דמויותיו אצל הצופים חרף המחיקה וההרחקה. הדמויות בעבודותיו של דראושה מתאפיינות בזרימה מדויקת אך גם בוונדליזם ספונטני, בסגנון שמערב אימפרסיוניזם, ריאליזם והפשטה, באווירה אפורה ובו-בזמן רועשת, המשרה תחושת קרירות.

דובי הראל, מסדרים את הכיסאות… | אוצר: פריד אבו שקרה

הראל מאמץ את הקומדיה השחורה כפילוסופיה טרגית, ובאמצעותה הוא מוקיע את האבסורד שבמציאות ואת הניהיליזם של החברה. דרך הדגשה של ההידרדרות הערכית שחווה האנושות הוא מנסה להיאבק במחדלים ובכישלונות, ולשם כך הוא משתמש באירוניה. הוא מדגיש כל מה שחריג, ירוד, המוני ובוסרי בניסוחים הנפוצים השגורים, וכך מבליט את המוזר והחריג בהתנהגות החברה ובשפתה. הוא לועג למציאות, ובד בבד מחפש אחר עתיד אפשרי.  עבודותיו של הראל, המגייסות את הביקורת לצד האמנות, מחברות בין רצינות לצחוק, לצורך שחרור התודעה והרגש, ובעקבותיו – שינוי המציאות.

חנאן ארמלי חדאד: אִסְתִעָאדה (שחזור) | אוצרת: מנאר זועבי

חנאן ארמלי חדאד התמידה בליקוט ואיסוף של שברי הזיכרון כמי שמחפשת אוצר אבוד וגילתה כי רבות מן הסבתות, הדודות והשכנות נפטרו מדברים רבים שהתישו את נפשן אחרי תקופה ארוכה. חנאן הוסיפה לאסוף את החלקים החסרים והקיימים, בניסיון לחפור בנבכי היחסים הנסתרים שבין החומרים השונים לבין החפצים הישנים שמצאה, על מנת לארוג אותם מחדש ביצירה אמנותית שלמה ולהעבירם אלינו, מלב החיים אל הגלריה.

אפרת גל-נור, הדרך לעין חרוד #5: הזמן השבור

בספטמבר 2017 התחילה האמנית ללכת ברגל מתל-אביב לעמק יזרעאל, בהשראת ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד". הספר מתאר הוויה אפוקליפטית שבה מדינת ישראל נשלטת על ידי הצבא, אזרחיה הערבים "נעלמו", יישובים רבים הושמדו, והאזרחים שנותרו אינם מורשים להסתובב חופשי. במצב זה מחליט הגיבור לנסות להגיע לעין חרוד החופשית. המסע הנוכחי מתקיים יותר משלושים שנה אחרי יציאת הספר, וגם הוא מזמן מפגשים עם אנשים וסיפורים מגוונים שבהם נחשפים כאב, טראומה, התעקשות על היום-יום ובעיקר מורכבות בלתי נתפסת, שבה הכול נגוע בהיסטוריה ובקונפליקטים. אום אל פחם הינה התחנה החמישית.

תאריך נעילה התערוכות: 26.10

הגלריה לאמנות אום אל פחם שעות פתיחה:

ראשון עד חמישי, 9:00 – 16:00, שישי –  סגור, שבת 9:00 – 16:0

סאהר מיעארי, ללא כותרת, 2018, צבעי אקריליק, זפת, שפכטל ואבקת מלט על דיקט_קרדיט יחצ

גבעון גלריה לאמנות: נורית דוד – הפיגורטיביות 1991-2012

מיני רטרוספקטיבה לאמנית נורית דוד בה יוצגו עבודות פיגורטיביות מהשנים 1991-2012. בתערוכה יוצגו עבודות מתוך הסדרות "נופים", "דאגה לדואבים ואביב מאוחר", "חלב או יין?", "גן בתוך גן", "מהרו הגיעה השעה", עונה בגיהינום", "קיץ נצחי", "המקדם המוזהב", אני רוקדת על קברך", "אביב מאוחר", "ללמוד כתיבה מעצים", "אפוקליפסה בכנרת, פלנדריה".

התערוכה תפתח ב – 28.6.19 ללא אירוע פתיחה ותציג עד 10.8.2019

גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב.

שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00 שישי ושבת, 11:00-14:00

landscape 9 2001

מרכז עמיעד, שוק הפשפשים תל אביב: תערוכת בוגרים 2019 של המחלקה לעיצוב במכללת סמינר הקיבוצים

השנה משתתפים בתערוכת הגמר 21 בוגרים ובוגרות. מגוון העבודות עשיר ומקיף הן קידום אג'נדות חברתיות והן מחקר חומרי. בין הפרויקטים החברתיים: WM סלון אקטיבי לקידום אג'נדה פמיניסטית, משחק קופסה לעתות חירום עבור תושבי שדרות, ערכת הכנה לקבלת ילד מאומץ למשפחה, ממשק דיגיטלי למיפוי זיכרונות ילדות. במחקר החומרי, תוצג סדרת תכשיטים הבוחנת יחסי בטון ומתכת תוך דיאלוג עם הברוטליזם באדריכלות של שנות החמישים- שבעים בארץ.  כן פרוייקט של פירוק והרכבת בגדים כמחאה מול צריכה מופרזת של חברת השפע.

אוצר: דוד פאר

פתיחה חגיגית: יום ה' 4.7.2019 בשעה 19:30 (נעילה 13.7)

שעות פתיחה: א'-ד' 21:00-16:00, ה' 16:00-21:00 ו': 15:00-10:00, שבת: 21:00-10:00

נטלי גרון small

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, תערוכות חדשות, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.