הגדולה שבענווה

זובין מהטה נפרד מהקהל הפילהרמוני בפרשנות פשוטה לכאורה לרקוויאם של ורדי – בביצוע שלוש מקהלות: המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, בהדרכת רונן בורשבסקי; המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, בהדרכת סטנלי ספרבר; ומקהלת באך ממינכן, בהדרכת יוהנה זולר

בליווי התזמורת הפילהרמונית

בנייני האומה, 10.7.2019

Print Friendly

זובין מהטה נפרד מהקהל הפילהרמוני בפרשנות פשוטה לכאורה לרקוויאם של ורדי – בביצוע שלוש מקהלות

המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, בהדרכת רונן בורשבסקי;   המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, בהדרכת סטנלי ספרבר;   ומקהלת באך ממינכן, בהדרכת יוהנה זולר

בליווי התזמורת הפילהרמונית

בנייני האומה, 10.7.2019

לאחר חמישים שנה בהן כיהן זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית – בחר להיפרד מהקהל בביצוע מתון לרקוויאם של ורדי.  עצם העלאת יצירה דרמטית דוגמת הרקוויאם  עם שלוש מקהלות – מעמידה בפני המנצח אתגר מוזיקלי שהוא בגדר משוכה כמעט בלתי ניתנת ל"כיבוש". למרבה הפלא, שלוש המקהלות שרו בלכידות ובעיצוב דינמיקה מרשים. יפה בעיקר הייתה שירתם המצמררת של הבסים במקהלה. מי שלא השכיל להעפיל לרף הגבוה שהציב המנצח היו דווקא הסולנים שלא כולם היו ברמה אחידה.

את הרקוויאם פתחו שלוש המקהלות בפיאנו מצמרר מאפסי צליל. המקהלות שרו באיזון מופתי כאשר הטנורים והבסים מרשימים ביפי שירתם והסופרן שרו בקולות עגולים ויפים נטולי שביב צווחנות. לעומתם ניגנה התזמורת קצת "על יד" ולעתים בצליל רועם מדי. אך מה שהפריע בעיקר היה העדר היכולת לשמור על מתח. מי שניגן נפלא ובניקיון מרשים היו דווקא החצוצרות שניגנו בריתמיות מנוקדת. למגינת הלב, לא תמיד ניגנו הטרומבונים בניקיון.

מי שבלטה ביפי שירתה בין הסולנים הייתה זמרת המצו הרוסיה אולסיה פטרובה ששרה בדרמטיות מלאת הבעה את תפקידה – למשל בקטע המתאר בציוריות את האימה מיום הדין: "נדהם המוות/ כל היקום/ כל יצור יקום מקבר/ יעמוד לדין"; ובעיקר בתום הרקוויאם כאשר  היא שרה על יום הדין: "כתב-אישום יוגש/ הפנקס פתוח/ והיד רושמת: עולם עומד לדין, ובשפוט שופטים כל נסתר ייגלה". התזמורת והמקהלה העניקו לה תגבור נהדר.  לעומתה נטתה זמרת הסופרן האמריקאית מרי אליזבט ויליאמס ללחוץ על קולה ושרה באי ניקיונות מביכים. וזאת למרות התגבור הנפלא שהעניקו לה התזמורת והמקהלה.

                                         המנצח זובין מהטה

המנצח זובין מהטה, תמונה של שי סקיף

נהדר היה בעיקר האקצ'לרנדו בנגינת התזמורת, אך כאשר החלה התזמורת "להלום" בנגינתה קשה היה ללכת שבי אחר יפי הצליל התזמורתי וכך בלטו ה"מריחה" ואי הניקיונות. הפסקות הפתע היו קצת מופרזות. לזמר הבס המולדובי אולג טסיבולקו היה קול ערב אך קטן מדי אבל הוא מסך קצביות והעניק תמיכה של "צליל דרון" לשירת ההרכבים, – למשל כשתיארו את "אור הנצח". בעיקר היה דרמטי כששר "עת רשע יבוא על עונשו". הניגוד לשירתו  בנגינת החליל היה מופלא ביופיו. הטנור גרגורי קונדה היה במיטבו כששר "אנקתי אנקת אשם" אם כי שר את הסולו שלו באיטיות מופלגת ובנטייה קלה ל"התבכיינות".

פסגת היופי בביצוע הרקוויאם הייתה בתיאור "יום הנהי" – לקרימוזה – הגם שהמנצח נקט בקצב איטי מדי. הסופרן במקהלה שרו ללא שביב צווחנות ובליריות כובשת. הטנורים והבסים היו מופלאים בשירתם. יפה בעיקר הייתה שירתה של המקהלה במצו-פיאנו כשכל הסולנים ביחד. למרות העדר הלכידות בנגינת התזמורת, הרשימו בעיקר הבסים ביפי שירתם.

הפתיחה בכלי הנשיפה בתזמורת לקטע ה"מנחה" הייתה נהדרת. הדואו של זמרת המצו אולסיה פטרובה עם הכינור הראשי היה נהדר. הטנור שר יפה ובסגנון אופראי את ה- Hostias,  אם כי קצת לאט מדי. בליריות מדובבת שרו הסופרן עם הקלרינט.

בריתמיות ובניקיון מרשים שרה המקהלה את הפוגה ב-"סנקטוס" (קדוש).  התזמורת כיסתה בנגינתה את המקהלה.  את אש התופת – confutatis – שרה המקהלה בעליזות צוהלת.  זמרת הסופרן מרי אליזבט ויליאמס שרה "על יד" אבל המקהלה הייתה מופלאה בשירתה. הקצב האיטי – קצת איטי מדי –  של המנצח אִפשר לקהל להתענג על יפי התזמור של ורדי ועל הניגודים בין החליל וכלי הנשיפה הגבוהים לבסים, ובעיקר על שירת זמרת המצו והמקהלה.

תיאור "אור הנצח" (Lux aeterna)  התחיל בשירה מדובבת של זמרת המצו ובנגינה מרשימה של התזמורת. מיד אחריה הייתה ירידה פתאומית ומלאת קסם לפיאנו. מי שלא היה מסונכרן עם שירת המקהלה הוא הטנור גרגורי קונדה בשירתו האיטית מדי.  הבס היה נהדר אך הליווי התזמורתי לא היה באותו הסולם. הסופרן ירדה ברבע טון.  מי שניגן בליריות מדובבת את תפקידו היה החליל.

המקהלה הייתה מופלאה ושמרה על מתח, בעיקר הבסים ששרו את ה"Dies irae" (יום הדין) בקולות מצמררים. כל זה העניק משמעות לדרמה של התפרצות ה-libera me (הצילני נא) בסוף הרקוויאם ולריתמיות של הפוגה. זמרת הסופרן שרה באי ניקיונות אבל הפיאניסימו אליו ירדה המקהלה בסוף הרקוויאם היה מלא מתח ומצמרר וזאת למרות שאפילו הסולנים  לא שרו ביחד.

 התזמורת ניגנה את הלייטמוטיב המנוקד של ה"תופת"  לאט מדי ובריתמיות נטולת ברק. קולות הסופרן של המקהלה היו נהדרים ושרו בניקיון נטול צווחנות. את תיאור "אור הנצח" (luceat eis)  שרה המקהלה בנון לגאטו.

זה היה ביצוע מרומם נפש של הרקוויאם דווקא בשל פשטות הביצוע והקווים הארוכים בהם נקט המנצח. ובעיקר הייתה זו פרידה מדמות של  אוהד ישראל שעשה לא מעט למענה – גם בביקורת שמתח על מדיניותה ובעיקר במוניטין וביוקרה של הפילהרמונית שזובין מהטה שקד על רמתה הגבוהה.

 

תשובההעברה
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>