בית משפט השלום בירושלים חיזק את מעמד נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בתביעות בעניינם של אנשים עם מוגבלות. הרשמת הבכירה, אביגיל ון-קרפלד, דחתה ניסיון לפרש את סעיף 19נג(א) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות באופן מצמצם, בניגוד להיסטוריה החקיקתית ולכוונת המחוקק. בית המשפט קבע, כי "תביעת הנציבות יכולה לבוא גם בשמו וגם במקומו [של אדם עם מוגבלות – מ.ג]. אין חובה שאותו אדם בעצמו יהיה תובע וכל הנדרש הוא שאותו אדם ייתן הסכמתו".

החלטה זו ניתנה בשבוע שעבר, במסגרת תביעה שהגישה בשנה שעברה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בשמה של אישה עם מוגבלות, כנגד חברה קדישא אחידה לעדות הספרדים ובני עדות המזרח בירושלים. הטענה העיקרית בתביעה היתה שהנתבעים בנו והפעילו מקום ציבורי חדש כשהוא אינו מונגש לאנשים עם מוגבלות בניגוד להוראות הדין.

אביה של אודליה פיטוסי, שמתניידת בכסא גלגלים, נקבר בקומה השלישית במבנה חדש של קבורה בקומות, ללא מעלית. רק בעת הלוויה גילו האישה ובני משפחתה שטרם הותקנה מעלית במבנה, וכתוצאה מכך לא קיימת דרך נגישה אל חלקת הקבר של האב. לפי כתב התביעה, הצליחה פיטוסי, שמתניידת באמצעות כיסא גלגלים ממונע וכבד, להגיע לחלקת הקבר בקושי רב ותוך סיכון עצמי, ורק תודות לסיועם של אנשים שהגיעו ללוויה ואחזו בכיסא לאורך מסלול העלייה. כך, ליום שהוא קשה ועצוב גם כך התווספו עוד עוגמת נפש וצער. בנוסף, כך נטען, נמנע מפיטוסי במשך חודשים רבים ועד להתקנתה של מעלית במבנה הקבורה, לפקוד את קברו של אביה ולהתייחד עם זכרו.

פיטוסי פנתה בעניינה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וזו הגישה תביעה בשמה כנגד החברה קדישא ואחרים. עורך-הדין של הנתבעים טען, שיש למחוק את התביעה על הסף, משום שהחוק אינו מסמיך את הנציבות להגיש תביעה בעניינו של אדם, אלא אם אותו אדם הגיש במקביל גם תביעה עצמאית משלו. אם היתה מתקבלת פרשנות זו של החוק, היתה ההחלטה פוגעת פגיעה משמעותית ביכולתה של הנציבות להעניק סיוע משפטי בתביעות אזרחיות לפונים אליה.

הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד קיבלה את כל הטענות הפרשניות של הנציבות, וקבעה, כאמור, כי הנציבות מוסמכת להגיש תביעה בעצמה בעניינו של אדם, גם אם אותו אדם לא הגיש בעצמו תביעה. בהחלטתה, קבעה הרשמת הבכירה קביעות חשובות באופן כללי, הן על חוק שוויון הזכויות, הן על נגישות והן על תפקידה של הנציבות.

"חוק השוויון נחקק כדי לתת מענה לפער שהיה קיים בין הרצוי למצוי במצבם של אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל בכל תחומי החיים… הטמעת פרק הנגישות שבחוק השוויון היווה מהלך מורכב ועל מנת שההטמעה תהיה אפקטיבית ניתנו סמכויות אכיפה גם לנציבות במקביל לכללים נוספים שנועדו להביא ליישום חוק השוויון ותקנותיו".

"לנציבות ניתנו בחוק השוויון סמכויות חקירה ואף סמכות להגיש כתב אישום במקרים מסוימים (סעיפים 19מה ו-19מט בחוק השוויון). סמכויות אלה הינן סמכויות חריגות ומרחיקות לכת וזו בדיוק הייתה כוונת המחוקק; להעמיד מנגנוני אכיפה אפקטיביים כדי ליצור שינוי בפועל. בפריזמה זו יש לבחון את סעיף 19נג לחוק השוויון. מדובר במנגנוני אכיפה שיש להם עלות כספית לא מבוטלת ונראה שההסדרים הללו מהווים ניסיון לחלק מחדש את המשאבים בחברה על ידי שדרוג מעמדם של מגזרים חלשים והגנה תקיפה על זכויותיהם".

"לעניין הפרשנות התכליתית, מעבר לחשיבות הרבה העולה מטיעוני הנציבות להנגשת מקומות ציבוריים לאנשים עם מוגבלויות, ובדומה להכרה בערך שיש בסיוע לאנשים עם מוגבלות למצות את זכויותיהם, שעולה מהאסמכתאות שהוצגו ושקדמו לחקיקה, אציין כי גם בפסיקה קיימת הכרה בקושי של אנשים הנמנים על קבוצה הסובלת ממוחלשות חברתית להגיש תביעה בשם עצמם, וסעיף 19נג הוא חלק מהפתרון לכך".

//
תא"מ (י-ם) 56606-10-18 נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נ' חברה קדישא אחידה לעדות הספרדים ובני עדות המזרח בירושלים ואח' (22.7.2019)