בסוף שבוע שעבר הצטרפתי לסיור בדרום הר חברון מטעם ארגון שוברי שתיקה. האוטובוס התמלא בחתך אוכלוסיה דיי מגוון, החל מצעירים אקטיביסטים רוסים שמפגינים נגד פוטין ובעד האופוזיציה שכבר נעצרו בעבר ונכלאו, וכלה בישראלים מבוגרים.

המדריכה שליוותה את הסיור – מרפי – בחורה צעירה בת 25 שחונכה על ברכי הציונות הדתית ולמרות זאת בחרה לעשות שירות צבאי כאזרחית שוות זכויות. בצה"ל שובצה במנהל האזרחי של דרום הר חברון, שם חוותה מקרוב את המצב הבלתי נסבל מתוקף תפקידה כחיילת במנהל בין השנים 2013-2015.
אומר גם כי שטף דיבורה רך וקולח, בלתי מתלהם בעליל. הבקיאות שלה  בחומר יוצא מן הכלל והידע רב בהיסטוריה ובנעשה בשטח הוסיפו לענין.

במהלך הנסיעה עצרנו במספר מקומות להתרשמות וקבלת הסברים, תוך כך סיפרה מרפי על חוקי הבעלות על האדמות, החל מהתקופה העותומנית וכלה במנהל האזרחי כיום.

באחד העצירות ירדנו לשולי הדרך ליד סוסיא, משם תצפתנו על "בתי הכפר" של הפלסטינים שלמעשה הם אוהלים. תושבי הכפר כבר "תוזזו" ממקום למקום בעבר, בתואנות שונות ומשונות וגם עכשיו מנסים לגרש אותם למקום אחר ולא לתת להם היתרי בניה, להבדיל אלף הבדלות כשמדובר על התנחלות סוסיא השכנה. עד כאן הסיור התנהל על מי מנוחות עד בשלב מסוים הבחנו בג'יפ צבאי שנוסע בעקבותנו.

האוטובוס פנה לכביש המוביל להתנחלות מצפה יאיר, משם עמדנו לצפות בנוף של קצה דרום הר חברון ועד לנוף המזרחי של המדינה והג'יפ הצבאי בעקבותינו.

מצטערים – שטח אש (צילום: ציפי מנשה)

בצה"ל לא אוהביםאת שוברים שתיקה

הג'יפ הצבאי מיהר לעקוף אותנו ולמעשה חסם לנו את הדרך. מפקד הסיור הרכוב על הג'יפ טען שיש לו צו שמורה לו שלא לאפשר לנו להמשיך בנסיעה. כמובן שלא היה לו צו להראות לנו וכאן התחיל מו"מ ביננו לבין החיילים.

לאחר ניסיונות שיכנוע שניהלנו עם הצבא נראה היה שהצלחנו עד שלפתע הופיעה מאחורינו מתנחלת ברכב טרנטלה, (עדין הלוגו של "יד שרה" מתנוסס עליו) ודרשה מהחיילים לפנות לה את הדרך למרות שיכלה להשתמש בדרך עפר צדדית. הפלא ופלא,הם איפשרו לה להמשיך בדרכה ואז פתאום הכל שוב התהפך.

בעודנו ממתינים שהג'יפ יפנה לנו את הדרך להמשך הנסיעה, חזר אלינו מפקד הסיור והודיע שבעצם אסור לנו להמשיך כי קיבל הנחיה חדשה הפעם התברר כי השטח בו אנו והמתנחלים נוסעים בו הפך בן רגע להיות שטח אש. הזוי, אבל מסתבר כי הצבא פשוט פוחד מהמתנחלים. כן, צה"ל חושש מפרובוקציות מצד המתנחלים אם יתנו לנו להמשיך בנסיעה במקרה הזה. עדיף אם כך לחסום את תנועתנו, פשוט קל יותר.

מבירור שעשיתי עולה כי השימוש בהכרזה על שטחים כשטחי אש סגורים, לא חדש. זאת אחת מהשיטות של הצבא לכפות את רצונו על הפלסטינים או על אוטובוס של שמאלניים למשל.

המשכנו לכפר אטוואני הסמוך להתנחלות חוות מעון. נפגשנו עם מספר תושבים שנתנו לנו סקירה מנקודת מבטם כפלסטינים, והכנסת אורחים עם קפה אסלי ואבטיח קר.

מהסיור הזה הבנתי הלכה למעשה עד כמה קומץ של אזרחים, מתנחלים, שולטים בשטחים הכבושים. אכן כן, כאן בשטחים הם אדוני הארץ ושולטים בצבא במקום ההיפך. זה בלתי נתפס איך קומץ של אזרחים קובע את סדר היום לצה"ל החזק ומכתיב את המדיניות בשטח.

מרפי הביאה לנו עוד הרבה דוגמאות מניסיונה האישי ומעדויות של חיילים, לא על כל מה שכולנו יודעים על מעצרים באמצע הלילה, אלא על השליטה בשטח של המתנחלים.

מעדויות של חיילים צעירים שהתגייסו לצה"ל חדורי מוטיבציה לתרום ולהגן על המדינה, מצאו את עצמם אלו מקבלים הנחיות מהרב"ש (רכזי ביטחון שוטף ת.ו) של ההתנחלות, ובתמימותם היו בטוחים שאלה הם המפקדים ועליהם לציית להוראות ההזויות שלהם, על מנת לשמור ולהגן עליהם. אין מה לומר, ההשפעה של המתנחלים על הפעילות הצבאית היא בלתי ניתנת להבנה.

שוברים שתיקה פוקחים את עינייהם של הבאים

אחרי סיור כזה אני ממליצה לכם בחום להצטרף לאחד הסיורים הללו, ולאו דווקא לאלה ששיוכם הפוליטי הוא  מרכז וימין מתון, אלא לאותם אזרחים שפויים רודפי חוק וסדר. סיור כזה פוקח עיניים ויאיר לכם את השטחים באור אחר ויתן לכם פרספקטיבה אמיתית על המתרחש בהם. האפרטהייד, חברים, כבר כאן (מזמן). קל מאוד להבחין כי בשטח יש חוק אחד למתנחלים ואותו חוק מתפרש לחלוטין אחרת אם אתה פלסטיני.

שוברי שתיקה עושים עבודה חשובה בהסברה מאין כמותה ונמנעים לחלוטין מפרובוקציות או התלהמות מילולית. הם פשוט מביאים את המציאות הקשה והבלתי נסבלת בחיי היומיום של עם תחת כיבוש ללא זכויות ומציבים אותה מול עיניינו.

אגב, בשוברים שתיקה לא מדברים על פתרון של שתי מדינות או סיפוח, אלא רק על סיום הכיבוש הלא חוקי שנמשך הרבה מעבר למותר וההגיוני. הם אפילו לא מדברים על שלום..אבל לפחות, על סיום השליטה בעם אחר.