"זה אני" בקאמרי: חפלה במסווה של יצירת אמנות

מאור זגורי כתב וביים סיפור משפחתי צפוי, קצת מלודרמטי, קצת קיטשי, לא משהו עמוק במיוחד. בוודאי לא יצירת אמנות חדשנית, חתרנית, מרגשת או פורצת דרך. יש מידה רבה של ציניות לחבר את אייל גולן, ששיריו הם עיקר המחזמר, עם פמיניזם ועם העצמת נשים. משחק טוב של איציק כהן, נופר סלמאן ומורן מזור

Print Friendly

★★★★★

לפני הכל הבהרה חשובה: אומנם לא מדובר במחזמר על אייל גולן, אבל הלהיטים של אייל גולן הם עיקרו של המחזמר. למה חשוב לציין את זה? כי בעיקבות הסערה הציבורית שקמה נגד העלאת המחזמר, בגלל פרשיות אייל גולן והקטינות, ואישיותו השנויה במחלוקת של הזמר, דאגו להבהיר מהתיאטרון הקאמרי, כי המחזמר אינו עוסק באישיותו או בחייו של הזמר, אלא בשיריו, שמשולבים במחזמר.

לשיר או לא לשיר, זו השאלה. נופר סלמאן ואיציק כהן. צילום: יוסי צבקר

בתור מי שהיה בהצגה, 32 השירים אינם משולבים במחזמר, הם החלק הארי במחזמר, וכל השאר – משולב בין השירים. זה מה שעושה את ההבדל. אייל גולן הוא מקדם המכירות של המחזמר וכל מכבסת מילים לא תעזור כאן. קשה גם להפריד בין חייו של אמן או זמר לבין השירים שהוא בוחר לשיר.

עכשיו, אחרי שהובהר העניין, אני יכול לספר מה קורה במשך שלוש שעות על בימת הקאמרי. בין השירים יש ריקודים מלאי תשוקה, שחוזרים על עצמם וגם סיפור משפחתי צפוי, קצת מלודרמטי, קצת קיטשי. לא משהו עמוק במיוחד. בוודאי לא יצירת אמנות חדשנית, חתרנית, מרגשת או פורצת דרך. לכל היותר חפלה עשויה היטב בתחפושת של יצירת אמנות. המחזאי והבמאי מאור זגורי כותב בתוכניה, שהמחזמר שכתב מבוסס על "המלך ליר" של שקספיר. נראה לי שזגורי אינו מבחין בין פולקלור לתרבות.

אנרגיה טובה ושמחת חיים. צילום: יוסי צבקר

על הבמה עשרות שחקנים, זמרים ורקדנים, ותזמורת חיה מאחורי הקלעים. מעל כולם בולט איציק כהן הנפלא בתפקיד אב המשפחה. עדיף היה לו לוותר על כמה מניירות, הוא שחקן מספיק טוב גם בלעדיהן. טובות גם נופר סלמן, שיש לה קול מדהים, ספיר סבן ומורן מזור.

ועכשיו כמה משפטים על העצמת נשים. זגורי הדגיש בכל ריאיון, שמדובר במחזמר פמיניסטי וביצירה של העצמת נשים. אז קודם כל אין כאן באמת פמיניזם או העצמת נשים. לקראת סיום יש כמה קלישאות וסיסמאות על זכותה של האשה להגשים את עצמה וזמרת שאמורה להשתחרר מכבלי המסורת המשפחתית. יותר מזה: יש הרבה ציניות לחבר את אייל גולן עם פמיניזם ועם העצמת נשים.

אפשר לוותר על המניירות. מורן מזור, שמרית ששון ואיציק כהן. צילום: יוסי צבקר

מה כן יש במחזמר? אנרגיה טובה, חום אנושי והמון שמחת חיים. עם כל הכבוד למאור זגורי, ויש כבוד, אני לא בטוח שזו היצירה, שתביא קהלים חדשים לתיאטרון הישראלי, כפי שהוא מצהיר. מה שיביא קהלים חדשים אלה הצגות טובות, נועזות, מרגשות, ולפעמים גם בועטות. וממש לא משנה אם הן קשורות לתרבות מזרחית, אשכנזית או יפנית.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>