"קרוב יותר" בקאמרי: אינטימיות היא שם המשחק

סקס, שקרים, בגידות, חוסר סיפוק, הרס עצמי, זוגיות ומיניות וחיפוש אחר האמת. אלה החומרים שמהם עשוי המחזה המעולה של פטריק מארבר. מירי לזר ביימה ברגישות הצגה ששומרת על קצב נכון ועל מתח מיני. לכו לראות

Print Friendly

★★★★★

הצרפתים אומרים שהם בעד חיי נישואים, ויחד עם זאת הם בעד ללכת אחרי היצרים שלהם. נזכרתי במשפט הזה כשראיתי את ההצגה "קרוב יותר" בקאמרי. המחזה המודרני של האנגלי פטריק מארבר מספר על זוגיות מתסכלת ולא מספקת ועל הצורך שלנו בריגושים חדשים. זהו סיפור על שני זוגות צעירים, שני סיפורי אהבה, שמתחילים כל כך יפה, אבל נקלעים למערבולת רגשית ומביאים לבגידה, לקנאה, ולהרס עצמי.

ריגושים חדשים. עוז זהבי ואנסטסיה פיין. צילום: רדי רובינשטיין

שני הזוגות מחפשים את האהבה המושלמת, את התשוקה שלא נגמרת, את האינטימיות שכל כך חסרה ביחסים. הם רוצים לגעת באמת, אבל לא מסוגלים להכיל אותה. האם האמת מקרבת או מרחיקה? בסוף הבדידות מנצחת וכולם יוצאים פגועים וכואבים. כל אחד נושא פצע או צלקת, אין חום ביחסים ביניהם, גם הפתיחות היא לא משהו. אבל יש חמלה. מעט חמלה.

זו אינה הצגה פסימית. זו הצגה עלינו, על כל מי שחווה בחייו אהבה, קנאה, פרידה, בגידה או חוסר נאמנות. זו הצגה על כל מי שהתחבט אם לשתף את בן או את בת הזוג, לא רק בפנטזיות, אלא גם במעשים, ולספר ה-כ-ל. זה בעיקר סיפור על סקס, שקרים והחמצה.

המחזה, שנכתב ב-1997 ותורגם ל-30 שפות, כאילו נכתב היום. זה אינו המחזה הכי עמוק שנכתב על הנושאים הללו, אבל זה מחזה טוב ומעניין. הדיאלוגים ישירים, קולחים, נוגעים וחודרים. יש גם הומור לעיתים, שהוא הכרחי בכל מחזה טוב. ויש גם חילופי זוגות, אבל לא מה שאתם חושבים. בסרט המצליח, שהופק ב-2004, כיכבו ג'וליה רוברטס, נטלי פורטמן, ג'וד לאו וקלייב אוון.

זה מורכב. אנדריאה שוורץ ועמוס תמם. צילום: רדי רובינשטיין

נחזור להצגה: מירי לזר ביימה ברגישות הצגה ששומרת על קצב נכון ועל מתח מיני. הגיבורים העיקריים של ההצגה הם השחקנים: עמוס תמם הוא הגבר היציב לכאורה, המחוספס והקנאי. עוז זהבי הוא הגבר הרגיש והרומנטי, שעדיין מחפש את עצמו. אנסטסיה פיין היא צעירה אבודה שרוצה להגשים פנטזיה. ועל אנדריאה שוורץ אני יכול לומר, שהיא שחקנית ושמה תשוקה.

"קרוב יותר" היא הצגה שבה הדמויות מנסות להתקרב כמה שיותר זו אל זו. אינטימיות היא שם המשחק. לכו לראות. רוב הסיכויים שגם אתם תרצו להתקרב אל בן או אל בת הזוג שלכם. ובתור בונוס – תתקרבו גם לעצמכם.

והערה לסיום: ההצגה האחרונה שראיתי בקאמרי, לפני "קרוב יותר", היא "זה אני" – המחזמר שמבוסס על שיריו של אייל גולן. שתי ההצגות – מרחק של מזרח ממערב, תרתי משמע. הקאמרי העלה את "זה אני" במטרה להביא קהל חדש וצעיר לתיאטרון. אני בטוח שלהצגות כמו "קרוב יותר" יש סיכוי גדול יותר לעשות את זה.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>