Skip to content

"צ'הארשנבה סורי": ויכוח מתמשך על מסורת טרום-אסלאמית ברפובליקה האסלאמית

טקס מסורתי בלוח השנה הפרסי שנחוג לצורך סילוק הרע ערב ראש השנה הפרסי הפך לזירת התכתשות בין אנשי-דת החוששים מהנצחתן של מסורות טרוום אסלאמיות ברפובליקה האסלאמית לבין הזירה התרבותית והחברתית במדינה שעבורה, המהפכה האסלאמית אינהמבטלת בהחרכ נדבכים משמעותיים בזהותם ובעברם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

טקס מסורתי בלוח השנה הפרסי, שנחוג לצורך סילוק הרע ערב ראש השנה הפרסי, הפך לזירת התכתשות בין אנשי-דת החוששים מהנצחתן של מסורות טרום אסלאמיות ברפובליקה האסלאמית לבין הזירה התרבותית והחברתית במדינה שעבורה, המהפכה האסלאמית אינה מבטלת בהכרח נדבכים משמעותיים והיסטוריים בזהות הפרסית

מאת ד"ר רז צימט

משחקי אש מסורתיים של "צ'הארשנבה סורי" (Wikimedia/Haloeffect)
משחקי אש מסורתיים של "צ'הארשנבה סורי" (Wikimedia/Haloeffect)

ביום רביעי הקרוב (14 במארס) יציינו באיראן את ה"צ'הארשנבה סורי" (Chaharshanbeh Souri), יום הרביעי האחרון של השנה האיראנית, שמסתיימת ב-20 במארס. מסורת החג מסמלת את ראשית חגיגות ראש השנה האיראנית (נורוז) ובמסגרתו נהוג להדליק מדורות ולדלג מעליהן. מקורו של מנהג זה בדת הזורואסטרית, דתה הקדומה של איראן, והוא מבטא את השאיפה לסלק את הרוע ערב תחילת השנה החדשה.

ציון חג שמקורו זורואסטרי ברפובליקה האסלאמית אינו דבר מובן מאליו. גם השנה פסקו שני אנשי-דת שמרנים בכירים, כי טקסי ה"צ'הארשנבה סורי" מנוגדים להלכה האסלאמית וכי אסור לקיימם. איש הדת הבכיר, אייתוללה נאסר מכארם-שיראזי, פסק כי מנהגי החג הם בבחינת אמונה תפלה שיש לבטלה. בתשובה לשאלה בנושא, שהופנתה אליו מצד אחד המאזינים בתוכנית רדיו העוסקת בהלכה האסלאמית, ציין מכארם-שיראזי, כי חלק מהמנהגים הנהוגים בימי הנורוז, כגון: ניקוי הבית, ביקורים חברתיים וסיוע לנזקקים, הם טובים בעוד שאחרים, ובהם הדלקת מדורות כחלק ממנהגי ה"צ'הארשנבה סורי", הם אמונות תפלות, ויש להימנע מהם. מכארם-שיראזי הצביע גם על הסכנות הכרוכות במנהגי החג הגורמים לעיתים לפגיעות גופניות קשות בחוגגים סביב המדורות וקבע כי יש לבטל את הנמהגים הללו.

לפסיקת מכארם-שיראזי הצטרף גם איש-הדת הבכיר, אייתוללה סאפי גולפאיגאני, שקבע, כי חל איסור לקיים את טקסי הצ'הארשנבה סורי, כיוון שיש בהם משום החייאת מסורות מתקופת הג'אהליה [תקופת הבערות שקדמה להופעת האסלאם].

הוויכוח סביב טקסי ה"צ'הארשנבה סורי" מתעורר מדי שנה. בשנים הראשונות שלאחר המהפכה האסלאמית של שנת 1979, ניסו שלטונות איראן לבטל טקסים אלה, אך ניסיונותיהם עלו בתוהו כיוון שהמסורת מושרשת כה עמוק בקרב העם האיראני. אנשי-דת בכירים ממשיכים, עם זאת, לתת ביטוי לפסיקותיהם לפיהם יש להימנע מקיום טקסי החג בטענה, שמדובר בטקסים "כופרים", שנועדו לפגוע בזהותה האסלאמית של איראן.


דילוג מעל אש בחגיגות צ'הארשנבה סורי בשנה שעברה

גם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, פסק בעבר כי מאחר שאין כל בסיס הלכתי למסורת זו ומאחר שמנהגי ה"צ'הארשנבה סורי" כרוכים בנזקים גופניים וחומריים, הרי שראוי להימנע מהם. לעמדתו הצטרף איש-הדת הבכיר, אייתוללה ג'עפר סובחאני, שפסק, כי המסורת מנוגדת להלכה האסלאמית ולהיגיון. סובחאני טען כי אחד מיעדי שליחותו של הנביא מוחמד היה לשחרר את בני האדם מהמנהגים ומהמסורות הטרום-אסלאמיים, שהטילו כבלים על מחשבתם של בני האדם. הנביא ביקש למנוע את השפעתן של מסורות אלה על חייהם ועל מוסריותם של בני האדם וביטל אותן. "צ'הארשנבה סורי" שייך, לדברי איש הדת הבכיר, למסורות שגויות אלה וציון החג באיראן גם מביא לפגיעה ולעיתים אף למותם של צעירים רבים המציינים אותו בהדלקת מדורות ובקפיצה מעליהן.

גם איש הדת (בדרגת חוג'ת אל-אסלאם; ר"צ) יוספי גראווי, מהמכללה הדתית בעיר קוֹם, הביע בעבר את הסתייגותו מקיום מנהגי החג, אותם הגדיר כביטוי לפולחן האש, שהיה נהוג טרם האסלאם. הוא הודה, עם זאת, כי לא ניתן למנוע את ציון החג על-ידי האזרחים והמליץ לציינו בדרכים שונות מאלה המקובלות כיום, למשל באמצעות תפילה, קריאה בקוראן ומתן צדקה.

לנוכח כישלון המאמצים לבטל מסורת קדומה זו נאלצו שלטונות איראן להשלים עם קיומה ולהסתפק בפיקוח, שנועד למנוע את הפיכת הטקסים לזירת התנגשויות בין צעירים לכוחות הביטחון, כפי שארע במספר הזדמנויות בעבר. בנוסף פועלים השלטונות לצמצם את הפגיעות בנפש כתוצאה משימוש בחומרים דליקים. בשנים האחרונות נפגעו אזרחים רבים, ובהם ילדים, בתאונות שהתרחשו במהלך "צ'הארשנבה סורי" כתוצאה משימוש בלתי זהיר באש ובחומרים מסוכנים, כגון נפצים וזיקוקין.

הרפובליקה האסלאמית לא הצליחה, איפוא, לבטל את מסורת ה"צ'הארשנבה סורי", כשם שהיא נכשלה בניסיונותיה לאחר המהפכה לבטל את הנורוז כחלק מתהליך האסלאמיזציה אותו ביקש המשטר החדש ליישם. המשך קיומן של מסורות טרום-אסלאמיות ברפובליקה האסלאמית 33 שנים לאחר המהפכה מעיד על עוצמתו של המרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית. מרכיב זה מתקיים במקביל למרכיב הדתי-אסלאמי ולעיתים אף גובר עליו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן