“ג’וקר”: טירוף קולנועי גאוני ומשובח

ביקורת סרט: תשומת הלב לפרטים, בשילוב טירוף ואיכות משחק גאונית, הופכים את” ג’וקר” לאחת היצירות הקולנועיות המשובחות של השנה

Print Friendly

אם מביטים על הביוגרפיה של הבמאי טוד פיליפס, שיצר בין השאר את טרילוגיית "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" ו-"כלבי מלחמה" – חושבים לרגע, ואז אומרים – איך לעזאזל הבמאי הזה יצר את אחד העיבודים לספרי קומיקס השנויים ביותר במחלוקת, ואחד מן הסרטים הטובים ביותר אי פעם?

ישנם אלמנטים רבים למדי בסרט "ג'וקר", שעובדים באופן נפלא ויוצרים חוויה ייחודית, שנכנסת ישר לקרביים של הצופים. הרעיון ליצור מיתולוגיה חדשה לחלוטין לאחד מנבלי הקומיקס המוכרים ביותר של DC, ולספר אותה מנקודת מבטו – הוא רעיון גאוני בפני עצמו. כל זאת, גם באופן מסוגנן ואמנותי ביותר, עם איכות הפקה מושקעת לפרטי פרטים, בימוי אמנותי, תפאורה ולכאורה התלבושות הטובות של השנה. אסור כמובן לשכוח את הפסקול המקורי, החדשני והמאוד מטריד של המלחינה והמוזיקאית הילדור גואנדוקטיר ("המפגש", "האיש שנולד מחדש"), שאיכשהו מחבר את הכל יחד והופך את "ג'וקר" לחוויה קולנועית מצמררת ואינטואיטיבית. הבאזז התקשורתי על הסרט נוגע באלימות (אך יש סרטים הרבה יותר אלימים השנה), וכמובן ההופעה המופתית של חואקין פיניקס (אם אתם עוקבים אחר הופעותיו לאורך השנים, בוודאי אתם יודעים שהוא עומד במשימה, ואף יותר מכך).

"זה רק אני, או שזה מתחיל להיות מטורף יותר?" אומר ארתור פלק (פיניקס) ומודה שלא היה שמח – ולו יום אחד בחייו, למרות שעובד כליצן לפרנסתו ומקדם חיוכים ואושר. הוא מתגורר עם אמו, פני (פרנסס קונרוי, "עמוק באדמה"), בבניין מיושן ומתפורר. תנאי המחיה המידרדרים במהירות של גות'אם סיטי אינם עניין של צחוק. וגם בסרט אין כמעט הומור. החלום שלו הוא להיות סטנדאפיסט, אבל ארתור אינו בנוי לדיבור בציבור. בתי חולים לתשושי נפש, טיפול ותרופות – הוא ניסה הכל כדי להרגיש טוב יותר, שום דבר לא עובד. כאשר המועמד לראשות העיר, תומאס וויין (ברט קאלן), מכנה את אזרחי העניים של גות'אם 'ליצנים' – בעקבות רצח ברכבת התחתית, ארתור מחליט לקחת את תפקידו לכיוון אחר. מעשיו של ארתור וחבורת יחסי הציבור של ווין מכניסים את העיר למרד גלוי.

מרגעי הפתיחה של "ג'וקר", הצופים מוזמנים לחזון ברור למה שפיליפס חלם והצליח להביא לידי ממשות ויזואלית. רבדי צבע מגוונים ארוזים בכל סצינה הופכים את הסרט ליוצא דופן. בסצנה אחת, בה ארתור רוחץ את אמו החולה, פריים יחיד מכיל סגול, צהוב חרדלי וירוק נזלתי ואילו ורוד וכחול בוהקים מהצילום המנוגד. עבור סרט כה אפל, "ג'וקר" מתפוצץ בצבע לצורך אירוניה נוספת. הגוון הצהוב החרדלי הבוער נמצא בכל מקום ומסייע בהגדרת העבר הלא-מצויין שבדמויות הסרט. למעצב התלבושות יש את התפקיד להלביש את האנטגוניסט בארון הבגדים, שמזכיר מעט את 'הג'וקר' של הית' לדג'ר, אבל התלבושות מתפתחות בהתאמה – יחד עם הטירוף של ארתור. הצילום הקולנועי משובח גם הוא, לורנס שר ("בדרך לחתונה עוצרים בלאס ווגאס") יוצר את הסרט שבוודאי יביא לו מועמדות לאוסקר. באופן כללי, התפקיד של הסרט "ג'וקר" בעונת הפרסים מובטחת השנה, עת מבקרי הקולנוע מחבקים את איכות המשחק של פניקס וכמה הסרט מצטיין בקטגוריות הטכניות.

המועמדות הראשונה לאוסקר של פיניקס הייתה עבור תפקיד הקיסר הרומי המטורף קומודוס בסרט "גלדיאטור", והאחרונה שלו הייתה עוד דמות לא יציבה נפשית בסרט "המאסטר". המועמד שלוש פעמים לאוסקר בנה קריירה על אימוץ אנשים מטורפים וחסרי הומור, וכנראה זה גם מה שימשיך לשלוט בקריירה שלו. פיליפס ופיניקס הולכים על קו אימתני בסרט "ג'וקר", המאפשר לצופים להזדהות עם ארתור (החברה בדרך כלל מציבה אנשים במצבים בלתי סלחניים), תוך שהקהל לא ממש גוער או מתחלא ממעשיו.

https://youtu.be/7oYFHfXjgk4

התסריט הוא אלגוריה מובנת מאליה לעידן המודרני ומעודד את הצופים להמשיך את ההשוואה. יש יותר עומק בעיבוד ספר קומיקס זה מכל סרטי מארוול או DC שיצאו לאחרונה, ובעצם מאז שכריסטופר נולאן לקח אותנו בפעם האחרונה לגות'אם סיטי. הס מלהזכיר חלק מן האלמנטים הגאוניים ביותר ב-"ג'וקר" – בשל חש לספוילרים, אם כי כדאי לציין את האזכורים בסרט ל-"נהג מונית" ו-"מלך הקומדיה". פיליפס מוצא דרך לתת סיבה ומשמעות לדמויות האיקוניות ב-"ג'וקר", ובמקביל מאפשר לגרסה זו להתקיים בנפרד מהמיתולוגיה של באטמן. הלוואי וכל סרטי הקומיקס יוכלו לשאוף לסוג כזה של ברק, ניצוץ וגאונות קולנועית.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על “ג’וקר”: טירוף קולנועי גאוני ומשובח

  1. מאת שיימוס‏:

    hildur guðnadóttir היא מוזיקאית (בחורה) ולא מוזיקאי, כפי שכתבת

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>