תרבות שירה

מקהלת הסולנים הקאמרית משטוטגרט חוזרת לפסטיבל בתכנית א-קפלה הכוללת יצירות מאלגרי ועד מנדלסון, כנסית קריית יערים, 19.10.2019 זו הפעם הרביעית שמקהלת הסולנים הקאמרית משטוטגרט חוזרת לפסטיבל. הפעם בחר המנצח פרידר ברניוס תכנית מרתקת שכללה שכיות חמדה פחות מוכרות. את הקונצרט …

Print Friendly

מקהלת הסולנים הקאמרית משטוטגרט חוזרת לפסטיבל בתכנית א-קפלה הכוללת יצירות מאלגרי ועד מנדלסון, כנסית קריית יערים, 19.10.2019

זו הפעם הרביעית שמקהלת הסולנים הקאמרית משטוטגרט חוזרת לפסטיבל. הפעם בחר המנצח פרידר ברניוס תכנית מרתקת שכללה שכיות חמדה פחות מוכרות. את הקונצרט פתחה המקהלה ב"מיזררה" מאת המלחין הרנסנסי אלגרי. הטוהר שהפגינו קולות הסופרן בשירתן  הלם את רוח התפילה "כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", כאשר  הטנור ששר את קטעי הסולו מוסיף בשירתו הזכה נדבך של יופי למרות קולו הקטן. המנצח הבליט את הקווים הארוכים  והודות לשקיפות השירה ניתן היה ליהנות מהמבנים הרנסנסיים של אלגרי. קולות הסופרן שרו בניקיון נדיר ללא כל שביב לחץ ובדיקציה מדויקת. הסופרן שרו בניקיון בהיר גם את צליל הדרון וגם את הקטעים הריתמיים. לא הייתה "מריחה" ולו אף לרגע. למרות הדומיננטיות של קולותיהן שמעו מעט גם את קולות הבסים. עיצוב הדינמיקה היה מלא קסם וסיומות הפראזות היו עגולות, אך קצת חסר עיצוב קו של מתח. הקרשצ'נדו היה אמנם יפה אך הוא לא הבשיל לדרמה. הירידה של הבסים והטנורים הייתה מופלאה והעניקה ניגוד לשירת הסופרן.

את "אבינו מלכנו" מאת ורדי פתחה המקהלה בפיאנו מצמרר, ועיצוב הפראזות היה מרשים. הקרשצ'נדו  והרכות המלטפת של שירת הסופרן, ועיצוב הסיומת העגולה  - כל אלו היו מלאי קסם. בלט האיזון המופתי בין הקולות במקהלה.

בביצוע "הגיעה העת" מאת מנדלסון- בלטו הטנורים והבסים ביפי שירתם. אפילו קטן אמונה יכול היה להיווכח בזיו "אור האמת". קולות הסופרן "נארגו" בשירת הגברים ללא כל הפעלת לחץ דומיננטי.

הרכות המלטפת בשירת הסופרן ועיצוב הדינמיקה של הפסקאות העגולות היו מרשימים בעיקר בשירת "אשא עיני" של מנדלסון. כאן ניתן היה ליהנות סוף סוף גם מקולות הטנורים והבסים.

לפסגת הזוך הגיעו קולות הסופרן בשירת "אווה מריה" של ברוקנר. מופלא היה המענה של הגברים, שלא לדבר על הכרומטיקה של ברוקנר.

מלאת חיים ומסתורין הייתה הכרומטיות של הדיסוננטים של מסיין במזמורים ששרה המקהלה. כאן בלט בעיקר איזון מופתי בין הקולות ותיאום מדויק בין השירה לטקסט. גם  ה"מיני סערות"  בדינמיקה הלמו את הטקסט. הסופרן שרו קצת מעל לרגיסטר הטבעי שלהן ועם זאת היה איזון מופתי בין קולות המקהלה, ושירתם של הטנורים הייתה מלאת קסם.

רק בביצוע שירים פרי עטם של פאני ופליקס מנדלסון ניתן היה לשמוע סוף סוף את הבסים.

לפסגת היופי הגיעה המקהלה בביצוע שיריו של מאהלר "בחצות הליל" ו"שתי עיניים כחולות".  למגינת הלב כיסו קולות הסופרן בשירתן את הטנורים והבסים, המקהלה "מרחה" ו"רצה" במהירות וכך אי אפשר היה ליהנות מאפלולית השיר "חצות".

מיכאל שני מנצח על המקהלה הקאמרית תל אביב ותזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית בביצוע המגניפיקט ברה מז'ור של באך, בכיאנאס ברזילראס מס' 5 של וילה לובוס ובהשמעת בכורה ליצירתו של אייל באט

את "אני מאמין" של אייל באט שהושמעה בבכורה אפיינו כיוונים המנוגדים של היצירה בעלייה ובירידה. המקהלה שרה את הפוגה בריתמיות.

בביצוע האריה מתוך בכיאנוס ברזילראס (מס' 5) של וילה לובוס – הפגינה יעלה אביטל צליל ראש מופלא.  הדואט שלה עם הקלרינט היה מדובב.

                מיכאל שני מנצח על המקהלה הקאמרית תל אביב

מיכאל שני מנצח על המקהלה הקאמרית תל אביב

הבס יאיר פולישוק שר כלפי פנימה ולא נקי (אם כי היה יותר נקי מהסולנים האחרים);  ואילו המענה בצ'לו בלט באי ניקיונו.

 הקצב בו נקט המנצח מיכאל שני בביצוע המגניפיקט – היה איטי מדי. הסולו של הקונטרה טנור – אלון הררי  –  היה מופלא. הייתה סתירה בולטת בין הרכות של הטקסט – כאשר האלט והטנור שרים על "חסדו לדור דורים" לבין המוזיקה הנוקבת.

שירת הטנורים הצטיינה בניקיון זוהר והדיקציה הייתה נהדרת. הפוגה הייתה מרשימה בניקיונה, אך האטיות "הרגה" את המגניפיקט.

שירתן החלולה של קולות הסופרן ואי הניקיונות בנגינת החצוצרות לא תרמו להעצמת הדרמה.   האטיות בסוף הפסקה "גבורות עשה בזרועו" הייתה מופרזת.

רק ביצוע הפוגה היה ריתמי ורענן בניקיונו, אך החזרות היו זהות ולא היה עיצוב של דינמיקה. הסולו של החליל היה מופלא, ובדואט שלה עם שאר כלי הנשיפה – הפגינה יעלה אביטל ניקיון וריתמיות.

המנצח מיכאל שני נקט בקצב איטי מאד – וכך למרות שהדואט של אלון הררי ואושרי שגב והתיאום בין קולותיהם היה מושלם  – האטיות גרמה לכך שאיבדו את הקונטקסט של המגניפיקט. לא הייתה תחושה של "רוממה נפשי" – היא אבדה בקצב האיטי המופלג.

ביצוע הפוגה של המקהלה "גבורות עשה בזרועו" היה מרשים וזאת למרות שהחצוצרות לא תמיד היו נקיות וההאטות היו מופרזות.

בדרמטיות שר אושרי שגב את תפקידו, אך שירתו של הקונטרה טנור אלון הררי הייתה קצת "צמחונית" משום שהתפקיד לא הלם את קולו. הוא נטה קצת לאנפף בשירתו.

אצל באך כלי הנשיפה הם גם חלק מהקולות המשתתפים ביצירה. וכך מסך הסולו של החליל חיים כבר בפתיחה. יפה הייתה גם הסיומת כשהכול "התאדה" באוויר.

הצליל דְרוֹן של הבס יאיר פולישוק היה מופלא.

הטנורים במקהלה הרשימו בניקיון שירתם. יפה בעיקר הייתה הפוגה, אותה שרו בקצביות מלאת חיים. כניסת הקולות הצטיינה בניקיון בעיקר של הבסים. את חגיגיות הברית עם אברהם הבליטה המקהלה בשירה מאד אטית. שירתן של הסופרן הייתה נקייה אך חלולה, ואילו הסיומת של החצוצרות הייתה מרשימה בניקיונה. הדיאלוג עם החליל – היה מופלא בליריות שלו.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תרבות שירה

  1. מאת הילה‏:

    את התמונה צילם יואל לוי, נסו לשלב אותה בצורה "נקייה" וברורה, כפי שנשלחה