חופשה משפחתית במולטאי, ליטא: 300 אגמים ואינספור יערות

מחפשים טיולי טבע לכל המשפחה במחיר שווה לכל נפש? שימו לב ליעד חדש ויפהפה, הנחשף לתיירים ישראלים בימים אלה: מולטאי, איזור האגמים של ליטא, מציע 300 אגמים, איים, יערות, כפרי נופש יפים, ואטרקציות לכל המשפחה; ולהרפתקנים שביניכם, בואו לגלות היכן ניתן למצוא רוחות רפאים, והיכן קונים אי, או אפילו יער?

Print Friendly

מרחבים ירוקים עצומים נפרשים לנגד עיננו כשהמכונית עושה את דרכה מקובנה למולטאי (Moletai), שבליטא. מדי פעם מבליח לעינינו הצבע הכחול. אי אפשר להתחמק מהכחול הזה. אחרי הכל, יש באיזור מולטאי כ-300 אגמים.

ליטא התברכה באגמים רבים, אך במולטאי תמצאו ריכוז גדול במיוחד ואת האגם הארוך ביותר, אגם אסבייה (Asveja), שאורכו כ-22 ק"מ. יש באגם שישה איים, חופים חוליים, וכ-14 סוגי דגים, ההופכים אותו ליעד מבוקש לדיג.

טיול משפחתי בליטא או בהולנד? מה עדיף?

אני מיד מתחילה להשוות את הנוף להולנד. הטיול המשפחתי שלנו באיזור ה"לב הירוק" בהולנד נחרט בי עמוק, עם צורך עז לחזור לשם בהזדמנות הראשונה. להפתעתי אני מגלה שהשטחים הירוקים במולטאי נראים הרבה יותר נרחבים. ההשוואה להולנד, יעד פופולרי למשפחות ישראליות, תעלה לא פעם במהלך הטיול הזה.

מולטאי, ארץ האגמים של ליטא. צילום: לשכת התיירות של מולטאי

דבר אחד ברור כבר מההתחלה: מולטאי מנצחת במחיר, ולכן כבר שווה לבקר בה לפני שהמחירים יעלו. רק לשם השוואה, וכדי לעורר בכם מעט את התיאבון: מחיר לילה במולטאי, בבקתה היכולה לארח עד 8 אורחים יעלה כ-730 יורו ל- 7 לילות – 104.3 יורו ללילה – 396 שקלים ללילה למשפחה!! בהולנד, באיזור הלב הירוק, שילמנו לדירת שני חדרים 167 יורו ללילה. כלומר, קיבלנו פחות חדרים ושילמנו יותר.

מולטאי היא אחד האיזורים העתיקים בליטא. האיזור מוזכר לראשונה בכתובים עתיקים כבר ב-1387. כיום האיזור הופך ליעד תיירותי מתפתח, עם אטרקציות ואתרים מעניינים רבים. כמו במקומות רבים במזרח אירופה, גם למולטאי יש עבר אפל מתקופת מלחמת העולם השניה. אל סיפורם העצוב של יהודי מולטאי עוד נגיע מספר פעמים במהלך הטיול, בין הביקורים באתרים השונים, כפרי הנופש והאטרקציות.

אנו עוד נגלה שמולטאי מתאפיינת לא רק בשלווה ונופים מרהיבים, אלא טומנת בחובה סיפורים מרתקים על מלכה שמתה באופן מסתורי, ורוחות רפאים, המשוטטות באחת הקפלות שבאיזור. אך מולטאי היא גם האנשים החיים בה. אנשים מסבירי פנים, מוכשרים, שרבים מהם עוסקים במספר עיסוקים במקביל. אנשים הגאים במעשה ידיהם, ובתוצרת המקומית המשובחת.

מולטאי מידע מעשי. עיצוב: רונית שימרון

התנועה בדרך למולטאי מעטה, ואנו מגלים שכפר בן 21 אלף איש נחשב לכפר גדול בליטא. הסיור במולטאי מתחיל במפגש עם העבר. יותר נכון עם החלק היהודי בעברה של העיר הקטנה. במבנה, המכונה "בניין המסחר העירוני", שכנו בעבר סדנאות עבודה של יהודים. מבנה הלבנים האדומות שרד שתי שריפות שפקדו את העיר.

בניין המסחר העירוני במולטאי. כאן היו חנויות בבעלות יהודים. צילום: רונית שימרון

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 רוב תושבי העיירה מולטאי היו יהודים, שני שלישים מאוכלוסיית העיירה. לכן, כמעט כל תחום המסחר היה בידי היהודים. לפני 1940 כלל הבניין חנויות בבעלות יהודים, ודירות מגורים בקומה השנייה. כרגע הבניין מכיל מגוון חנויות שונות, בית מרקחת ובתי קפה.

אנחנו עוצרים לארוחת צהריים במסעדה יפהפיה (Senoji užeiga), הממוקמת בבית מלון עם חצר קסומה. כאן, בנוסף למנות הטעימות, ניתן לראות תמונות היסטוריות, ולדמיין כיצד חיו פעם במולטאי. המסעדה, אגב, מציעה מאכלים ליטאיים ויהודים מסורתיים.

ציפי לוין (בעלת הבלוג "מה יש לך גברת לוין" ) בחצר מסעדת Senoji užeiga, מולטאי. צילום: רונית שימרון

המרק הנהדר של מסעדת Senoji užeiga, מולטאי. צילום: רונית שימרון

פארק הפסלים העירוני

מולטאי משקיעה בשנים האחרונות לא מעט בפיתוח סביבתי. אחד המקומות היפים בעיר הוא פארק הפסלים, פארק מרהיב ורחב ידיים. אגם פסטוביס (Pastovis lake) היפה ממש מזמין לרכוב על אופניים סביבו, ולבצע כמה צילומי סלפי ליד שלוש הסירות המפוסלות, שהוצבו בו. בפארק ניתן לערוך טיולים שלווים או לבצע פעילות ספורט נמרצת. יש גם מתקנים לילדים, וגשר חדש להולכי רגל מאפשר בהייה קרובה לאגם.

סירות מפוסלות באגם, פארק עירוני מולטאי. צילום: רונית שימרון

שם הפארק ניתן לו בזכות פסלים שונים העשויים עץ, גרניט שחור, אפור וחום, אשר הוצבו בו. אלה יצירות של פסלים-אדריכלים מליטא, וויילס, צרפת ופולין.

 

דג הזהב העלים את הדייג? פסלים לצילומי סלפי בפארק מולטאי. צילום רונית שימרון

צבעים מרהיבים מכל עבר. פארק עירוני מולטאי. צילום: רונית שימרון

פארק הפסלים העירוני במולטאי. אמנות בכל פינה. צילום: רונית שימרון

המוזיאון הליטאי לאתנוקוסמולוגיה – כאן קונים מטאוריטים!

אנו מגיעים לאחד האתרים המרתקים באיזור מולטאי, המוזיאון לאתנוקוסמולוגיה. המוזיאון נחנך ב-1990, וגם אם אתם לא מתעניינים בקוסמולוגיה, רק המבנים עצמם שווים ביקור.

במבט ראשון נראה ששתי ספינות חייזרים נחתו בלב היער. המבנה האליפטי הנמוך מכוסה אריחי אלומיניום, עם צוהרים קטנים לאורך ההיקף. המבנה מונח על מעין בימת זכוכית (המונח הארכיטקטוני: סטילובטה). מבנה זה כולל את אולם הכניסה, אולם ישיבות, בית קפה, וחנות מזכרות.

מי אמר שלא נחתו כאן צלחות מעופפות? המוזיאון האתנוקוסמולוגי במולטאי. צילום: רונית שימרון

המבנה השני, שגם הוא נראה כחלק מסט של סרט מדע בדיוני, מורכב משני מגדלים בגובה של כ-32 מטר, המחוברים ביניהם באמצעות קונוס קטוע מבטון מזויין. בראש המגדלים ניצבת מרפסת תצפית אליפטית מזכוכית, החושפת נוף יפהפה של יערות הלבאנוראס והאגמים. מעט מעליה מתנוסס מבנה, ובו מותקן טלסקופ בקוטר של 80 ס"מ לתצפיות ליליות.

מעבר לתצפיות השמימיות, מה שמייחד את המוזיאון הזה הוא העובדה שפעילותו מבוססת על פילוסופיה, הרואה את יחס האנושות והעולם הקוסמי כמערכת אחת.

מקימי המוזיאון טבעו את המונח אתנוקוסמולוגיה – השתקפות מערכת היחסים של אדם והאנושות עם העולם הקוסמי, והתבטאותה במסורות חיי האומה, טקסיה, מורשתה החומרית והמילולית, מדע, טכנולוגיה, ספרות, אמנות, פילוסופיה, דת, עתידנות, מדע, וספרות בדיונית.

מנהל המוזיאון, מר לינאס שמיגלסקאס (Linas Šmigelskas), מלווה אותנו לאורך הביקור, מעניק הסברים ומאפשר לנו לגעת במטאוריטים, שנמצאו במקומות שונים בעולם.

מנהל המוזיאון, Linas Šmigelskas, צילום: רונית שימרון

בתערוכה החיצונית על הקרקע, ניתן לראות דגם של מערכת סולארית, עשויה אבן. קרני השמש מצביעות על מדינות העולם, על נקודות ההיפוך הקיצית והחורפית (סולסטיס – Solstice) ועל נקודות השיוויון (equinox).

בקרבת מקום תוכלו למצוא שעון שמש בגובה שני מטרים, ודגמים של כוכבי הלכת. השעון זכה לתואר שעון השמש המרחבי הגדול ביותר בעבודת יד בליטא. בחנות המוזיאון ניתן לרכוש מטאוריטים, ומזכרות שונות. המלצה שלי: קנו לכל ילד מטאוריט, וחיסכו לעצמכם טרוניות, מניסיון.

האנדרטה לזכר הנרצחים בטבח יהודי מולטאי

אבל לא תמיד הכל היה כל כך זוהר ונקי בארץ האגמים. אנו מגיעים למפגש נוסף עם העבר היהודי הטראגי. הפעם באתר ההנצחה לזכר היהודים, שנטבחו כאן על ידי ליטאים וגרמנים ב-29.8.1941. היהודים התיישבו באיזור מולטאי כבר לפני 300 שנה. שני שלישים מתושבי העיירה היו יהודים, וביום אחד רובם נרצחו.

אנו ניגשים אל האנדרטה, רואים את האבנים, עליהן חרוטים שמות של חלק מהנספים, ולפתע אנו מבינים שחלקת הדשא עליה אנו עומדים, היא למעשה חלקת קבר האחים. אנו מצטמררים ועומדים בשקט לחלוק כבוד.

האנדרטה לזכרם של נרצחי הטבח במולטאי. צילום: רונית שימרון

לאחר שחזרנו לארץ, יצרתי קשר עם כמה מצאצאי היהודים, שנרצחו במולטאי. במהלך השיחות גיליתי שהאנדרטה המרשימה הוקמה רק לפני כשלוש שנים, במימונו של צבי קריצר, אשר הוריו ובני משפחתו נרצחו בטבח. קריצר נעזר בצאצאים נוספים של יהודי מולטאי כדי להקים את האנדרטה.

"לפני כן היתה אבן עם כיתוב 'פה קבורים אזרחי בריה"מ", אומרת רות ליברמן, שרבים מבני משפחתה ניספו בטבח. ליברמן החלה במסע שורשים כבר ב-2011, והיא אף השתתפה בסרט מרגש, שהפיק קריצר. הסרט הוקרן בכמה מקומות בעולם, וזכה לפרסים בפסטיבלים שנערכו ברוסיה. בארץ, לדברי קריצר, הסרט לא התקבל לפסטיבלים ישראליים, ושודר רק בערוץ 9 באוגוסט האחרון.

קריצר, יחד עם צייד הנאצים ד"ר אפרים זורוף, אריק קפלן – שרבים מבני משפחתו נרצחו כאן – ופעילים נוספים בקהילה היהודית בליטא, מקדישים זמן ומאמצים רבים בחשיפת פשעי הליטאים בתקופת השואה, ואחראים במידה רבה להתעוררות, שחלה בקרב הציבור הליטאי.

אם עד לאחרונה האחריות של הליטאים למעשי הרצח לא דוברה כלל, הרי שכיום כבר מדברים על כך במרחב הציבורי הליטאי. בצעדה, שערכו צאצאי הנרצחים לפני שלוש שנים במולטאי, השתתפו אלפי ליטאים, שרצו להביע הזדהות עם כאבם.

יחד עם זאת, אנו לומדים במהלך הביקור שהיו כמה ליטאים הגונים ואמיצים, אשר הצילו יהודים, ובכך סיכנו את עצמם ומשפחתם.

האם נצליח ליהנות מהביקור במולטאי לאחר המפגש עם הטבח הזה? אני מזכירה לעצמי את העובדה שכ-90% מיהודי הולנד הושמדו בשואה, עובדה המעידה על מעורבות ניכרת של האוכלוסייה ההולנדית ברצח שכניהם.

נראה שהיחס שאנו נותנים לעמי מזרח אירופה כמו הפולנים והבלטים, הוא לעיתים, באופן פרדוקסלי, פחות סלחני מהיחס שאנו נותנים לאשמים העיקריים – הגרמנים.

יש לזכור שעמי מזרח אירופה סבלו מהכיבוש הגרמני הרבה יותר מעמי מערב אירופה, ובכל זאת אנו נוטים להניח בצד עוולות קשות, שנעשו במערב אירופה. אין לנו בעיה לצרוך מוצרים גרמנים, לטייל בגרמניה, ואפילו לגור בה. ואין לנו בעיה להציף את הולנד המתויירת לעייפה, למרות עברה בתקופת השואה.

הדרך היעילה, בעיני, לזכור ולהנציח את הנספים, היא להקפיד לטייל באתרים יהודים, ובאתרי זיכרון לשואה. כשאנו מבקרים באתרים אלה, אנו לא רק חולקים כבוד לנרצחים, אלא מזכירים גם לאוכלוסייה המקומית את השואה.

עוד על הסיפור הטראגי של יהודי מולטאי כאן.

אנו נחים מעט בחוות קיליוקאי (Kliukai) שתארח אותנו. ויטיס שטלביי (Vytis Stelbys), הוא בעל החווה, וגם יו"ר ארגון התיירות הכפרית של ליטא. בדומה לליטאים רבים אותם פגשנו, שטלביי חובש מספר "כובעים". הוא גם יו"ר ארגון תיירות, גם בעל חוות נופש, וגם בנאי. את כל הבתים בנחלה ואת כל המתקנים הוא בנה בעצמו.

סירה ממש ליד הביקתה. חוות קליוקאי (Kliukai), מולטאי. צילום: רונית שימרון

כמו ברוב כפרי הנופש בהם ביקרנו, גם החווה של שטלביי ניצבת בלב כרי דשא נרחבים, ליד אגם, ובקתות העץ המאסיביות מתאימות להרכבים משפחתיים שונים. יש גם בקתה מיוחדת לסאונה, כי סאונה, כמו שגילינו, אהובה מאוד על הליטאים. בכל בקתה יש אח, שהיא לא רק אלמנט עיצובי, אלא ממש הכרחית לחימום הבקתה בזמן שהותנו (ספטמבר).

טיול לילה עם אורותטירת דובינגאי וחידת מותה של מלכה

היום הראשון שלנו עוד לא נגמר. מחכה לנו הרפתקה לילית מסעירה. אנו נוסעים למרכז המבקרים של פארק אסבייה (Asveja Regional Park Visitor Centre-Dubingiai Tavern). המבנה המרתק, עומד כאן כבר כ-200 שנה, ושימש בעבר כבית המרזח של העיירה דובינגאי (Dubingiai).

המבנה שוחזר ב-1968, וכיום הוא הגדול מסוגו במזרח ליטא. המבנה הוכרז לשימור, שכן הוא בית מרזח אופייני למחצית הראשונה של המאה ה-19, ונחשב לאנדרטה ארכיטקטונית.

בשנת 2008, הפך המבנה למרכז המבקרים והמנהלה של הפארק האיזורי אסבייה. מוצגת בו תערוכת "מסתרי האגם הליטאי הארוך ביותר, מורשת ארכיאולוגית", ותצוגות נוספות.

מאחר וביקשנו להיחשף לפעילויות המתאימות למשפחות, אנחנו משתתפים בסדנת המלאכה הראשונה שלנו בטיול – סדנת עששיות. כשאנו מצויידים בתאורה המאולתרת שיצרנו, אנו יוצאים לדרך בחשיכה מוחלטת. לאן בדיוק לוקחים אותנו? מתגנבות להן מחשבות ספקניות. ככה זה כשצועדים בחושך, ורק העששיות הקטנות האלה מאירות את הדרך.

צועדים בחושך עם תאורה מאולתרת. בדרך לשרידי טירת דובינגאי. צילום: רונית שימרון

אי אפשר שלא לדמיין נפילה אקראית לאגם הסמוך. כן, אנו די בטוחים שיש כאן אגם. אבל אנחנו מחליטים לסמוך על המדריכים שלנו, המובילים אותנו היישר לעבר שרידיה של טירת דובינגאי (Dubingiai Castle).

מבנה הטירה הראשון הוקם על ידי ויטאוטאס הגדול, דוכס ליטא בשנים 1412-1413 על אי באגם אסבייה (כיום חצי אי). מטרתו של ויטאוטס היתה להגן על וילנה מפני התקפות מליבוניה.

שרידי טירת דובינגאי. צילום רונית שימרון

המבנה נרכש לפני 1508 על ידי הסופר הפולני-ליטאי, Jerzy Radziwiłł, שהקים במקום ארמון חדש בסגנון הרנסאנס. הארמון שימש משכנם העיקרי של בני משפחת רדזיוויל עד המחצית השניה של המאה ה-17, אז העבירו את משכנם לטירת בירזאי (Biržai Castle).

כיום נותרו רק היסודות, ומספר מרתפים של הטירה והכנסייה. בירה ואוכל אוחסנו באחד המרתפים הללו, ובאחר, אוחסנו כספים ואוצרות. מבנה מיוחד נבנה מעל השרידים כדי להגן עליהם מפגעי הטבע.

ויש גם סיפור טראגי.

ברברה רדזיוויל (Barbara Radziwiłł), מלכת פולין והדוכסית הגדולה של ליטא, שהתה בטירה כחמישה חודשים לאחר נישואיה לזיגמונט אוגוסטוס (Sigismund II Augustus), מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא.

היו אלה נישואי אהבה, אך ברברה הייתה פרוטסטנטית, עובדה שהכעיסה מאוד את בני האצולה הקתולית (השלאכטה), ויותר מכל את אמו של זיגמונט, בונה ספורצה.

מי רצח את המלכה ברברה רדזיוויל? צילום: ויקיפדיה

זיגמונט, חשש ממה שאימו עלולה לעשות לכלתו הטרייה, ולכן החביא אותה בטירת דוביאנגי למשך כחמישה חודשים. זה לא כל כך עזר לו. לבסוף, ב-8 במאי 1551, כארבע שנים לאחר נישואיהם, חלתה לפתע ברברה, ומתה מבלי שהותירה ילדים. החשד בגין מותה הפתאומי נפל על אימו של המלך, בונה ספורצה.

כדי לעכל את הסיפור העצוב הזה אנו מסיימים את הערב בשתיית תה ליד המדורה, בהיכרות עם הליקר הליטאי הנהדר, הסוקטיניס, ובטעימת עוגיות נפלאות מתוצרת בית. את הטיולים הליליים האלה מציעים למשפחות, תלמידי בית ספר או לחוגגים ימי הולדת, ואירועים אחרים.

מכינים תה חם על האש בטיול לילי בגבעת דובינגאי, מולטאי. צילום: רונית שימרון

הגשר העתיק של דובינגאי

גבעת דובינגאי נראית נפלא באור יום. אנו משקיפים ממנה על אגם אסבייה, הנמתח לאורך 30 ק"מ. חופי האגם ממוסגרים בגבעות מכוסות ביערות, המשתקפים במי האגם הצלולים. הפארק עצמו מרהיב, ומזמין לבילוי רגוע של בהייה באגם.

אגם אסבייה מגבעת דובינגאי. צילום: רונית שימרון

כעת אנו גם יכולים לראות את גשר דובינגאי, זהו גשר העץ הראשון שנבנה מעל אגם. אורכו 76.4 מ'. ורוחבו 6 מ' ואחד מששת גשרי העץ הגדולים שנותרו במדינה.

גשר דובינגאי. צילום: רונית שימרון

הגשר נתמך על ידי קורות אלון בנות יותר מ-100 שנה, והוא כרגע במהלך שיפוצים מקיפים. המהנדסים מתכננים להחליף את קורות העץ הישנות שמתחת למים בקורות מתכת, ואת הקורות בחלקו העליון, להחליף בחדשות. במולטאי מצפים שהעבודות יסתיימו לפני סוף 2020.

כנסיית וידנישקיי (Videniškiai) ומנזר אוגוסטין

אנו מגיעים לכפר וידנישקיי (Videniškiai) בו נמצא המנזר האוגוסטיני, שהיווה מרכז נזירי אוגוסטין פעיל במאה ה-18. מקימי המנזר והכנסייה הסמוכה נמנעו מעיצוב יומרני חיצוני, ולכן המבנים נראים צנועים יחסית מבחוץ. אבל פנים המנזר, לעומת זאת, מרהיב ביופיו, וניתן לראות בו מזבחות יפים וציורים מקוריים. בכנסייה תוכלו לראות ציורי קיר מרשימים, ואוספים כנסייתיים.

מנזר אוגוסטין, מולטאי. צילום: רונית שימרון

לאחד הציורים במנזר יש גם סיפור מעניין.

בציור של הדוכס ממשפחת גיידרייצ'י (Giedraičiai)  מופיעה שנת הציור 1671. אך מסתבר שהמספר שגוי. אחד הרסטורטים התבלבל, ורשם 7 במקום 2. הציור למעשה הוא משנת 1621.

אחוזת אלנטה, גלריית האמנות Vaidotas Žukas

אור שמש רך מאיר את אחוזת אלנטה, הממוקמת בכפר Naujasodis, ממש סמוך לעיר אלנטה. הגינה הקדמית מטופחת למשעי, וסמוך לאחוזה משתרע יער נרחב, ומי אגם כחולים מציצים מבעד לעצים.

חזית גלריה Alanta Manor. צילום: רונית שימרון

האחוזה, שהיום משמשת גלריה לאמנות, נבנתה באמצע המאה ה-19 בסגנון ניאו-רומנטי, והיא מתהדרת בחזית נאה. האחוזה שוחזרה בשנים האחרונות תוך שמירה קפדנית על העיצוב המקורי.

יופיה של האחוזה והבניינים הסמוכים בשטחה, הפך אותה ליעד נחשק לאירועים וחגיגות. בגלריה מוצגת תערוכה קבועה של האמן Vaidotas Žukas. הגלריה גם מארחת תערוכות מתחלפות של אמנים שונים, ולכן כדאי להתעדכן בתערוכות העדכניות.

מאוספי הגלריה. צילום: רונית שימרון

בית הכנסת העתיק באלנטה

אנו שוב חוזרים אל העבר היהודי של איזור מולטאי, הפעם בביקור בבית הכנסת היהודי שנותר באלנטה. ראש העיר איידונס אוזובאליס (Aidonas Uzubalis) מראה לנו מספר בתים בכפר, ומסביר שנוכל לזהות את בתי היהודים לפי החזית הבולטת של הבית, אשר שימשה בדרך כלל כחנות.

באלנטה התיישבו יהודים בסוף המאה ה-19, והקהילה מנתה כ-200 איש. בית הכנסת נבנה מעץ, ושימש כבית תפילה ולימוד. כיום הוא נחשב שריד למורשת התרבות היהודית הליטאית והמזרח אירופאית. רק 17 בתי כנסת מעץ נותרו בכל רחבי ליטא.

בית הכנסת העתיק באלנטה בהליכי שיפוץ. צילום: רונית שימרון

בית הכנסת היה פעיל עד ל-29 באוגוסט 1941. כאמור, באותו יום נורא נטבחו רוב יהודי אלנטה במולטאי הסמוכה. בתקופת השלטון הסובייטי בית הכנסת הפך למחסן תבואה, ולאחר שליטא זכתה בעצמאותה ב-1990, חזר בית הכנסת לידי המדינה. כיום משקיעה המדינה סכום רב בשיפוץ בית הכנסת, במטרה להנציח את חיי הקהילה היהודית כאן.

 בית חווה Alantos žirgai – יש סוסים שמגדלים ראש עיר

כמו רבים מהליטאים בהם פגשנו, גם ראש עיריית אלנטה חובש כובע נוסף. הוא בעלים של חוות נופש, ואנו מוזמנים לשם להפסקת תה. בלב כרי הדשא הירוקים ניצבת וילה מעץ, שרק מבט אחד לעברה גורם לרצון עז להתערסל בין קורותיה.

אנו רואים פרות, עיזים ואגם קטן קרוב מאוד לווילה. אנו חולפים ליד האגם כדי להגיע לעדר הסוסים שאנו מבחינים בו. אוזובאליס שולף שקית עם פרוסות לחם, והסוסים מייד שועטים אליו.

הלוחש לסוסים. ראש עיריית אלנטה מאכיל את סוסי החווה. צילום: רונית שימרון

אוזובאליס נראה ממש מאושר בחברת חבריו ההולכים על ארבע. וזה גם מצטלם נהדר. נראה לי שאם הוא היה מתמודד לנשיאות ארה"ב, התמונות האלה היו בוודאי מקנות לו ניצחון.

בעוד אני תוהה כיצד הוא מוצא את הזמן לטפל בכל בעלי החיים, אוזובאליס מסביר שהסוסים האלה משוטטים רוב הזמן בחוץ, והם מיועדים להרבעה.

הביקור בווילה מגלה ארבעה חדרי שינה, 5 חדרי רחצה, פינת אוכל ומטבח, הכולל גם מקרר ומדיח כלים. יש פינת ברביקיו, ואפשר להתרגע שם לאחר דיג.

אוזובאליס מספר לנו שהווילה הזאת בנויה על בסיס וילה שנבנתה בשנת 1840. הווילה נבנתה מחדש בשנת 1939, ושופצה בשנת 2010. הבית בו אנו יושבים שומר על כמה מפריטי האדריכלות הישנים, כמו לבנים וקירות עץ מקוריים.

 

חוות Alantos žirgai מולטאי. צילום: רונית שימרון

 מסע טרקטורונים וגם – מרק הדגים הטעים ביותר בעולם!

אנו מגיעים לכפר האמנות Meniškas kaimas, המקיים סדנאות של מלאכות מסורתיות. כאן ניתן ללמוד קדרות, טוויה, יצירות לבד, ועוד.

הפעם נלמד ליצור תמונת לבד מצמר. המדריכה שלנו יורגה זה (Jurga Za) מסבירה את התהליך, ואנו מתחילים ליצור תמונת לבד, שלב אחר שלב. לא אכנס לפרטים כדי להשאיר אתכם עם הרצון ללמוד בעצמכם. רק ארמוז שהחלק המשעשע היה סחיטה וליטוף של הלבד המגולגל. אני די בטוחה שילדיי ייהנו כאן.

כפר האמנות Meniškas kaimas במולטאי: סדנאות ומקום לאירועים. צילום: רונית שימרון

מכיוון שמרכז האמנות גם מקיים אירועים, אנו מוזמנים לארוחת צהריים מעוצבת. בסיום הארוחה מגיע השף, שהוא לא אחר מאחיה של מנהלת כפר האמנות, לינה דיינינה, (Lina Dieninė‎‏). שמו קסטוטיס ששקאוקאס (Kęstutis Šeškauskas).

בדומה לליטאים אחרים שכבר פגשנו, גם שני האחים חובשים מספר כובעים. לינה וקסטוטיס, לא רק מנהלים את מרכז האמנות, הם גם יודעים לשיר, ואף נוהגים להופיע בפני קהל. אנו עוד לא מעכלים את הבשורה, והשניים פוצחים בשירה נפלאה.

קסטוטיס ששקאוקאס מזמין אותנו לראות את כפר הנופש שלו, הסמוך למרכז האמנות. אז כן, יש לו כובע נוסף – בעלים של חוות אירוח (Įlankos homestead). החווה ממוקמת דקות ספורות, ממרכז האמנות. על כרי דשא נרחבים ניצבות 10 בקתות עץ יפהפיות, הרבה מתקנים לילדים, ציוד דיג, ועוד.

חוות Įlankos homestead. שיט קיאקים ושיט לאי קטן. צילום: רונית שימרון

לחווה יש רצועת חוף עם אגם, כמובן. שני מבנים, שנראים כמו הכלאה בין בית לרפסודה, ממתינים על המים. אלה שתי סירות, מסבירים לנו, בעזרתן ניתן להגיע לאי שממול, ולדוג צלופחים. אבל אפשר בהחלט לשוט באגם בקייאק או בסירה קטנה. ששקאוקאס מספר לנו שלאחרונה רכש חלקת יער כדי להקים עליה בקתות נוספות. אפשר לקנות יער בליטא?! מסתבר שכן!

פארק לבאנוראס עם טרקטורונים

אנו נפרדים מקסטוטיס והחווה היפה שלו, ומגיעים לאקשן של היום: רכיבה על טרקטורונים. בלב חלקת יער בפארק הלבאנוראס, ממש סמוך לכפר מינדונאי (Mindunai), מחכים לנו ארבעה טרקטורונים. אנחנו צריכות להתחלק לזוגות, ומובטח לנו שנוכל להתחלף כדי שכל אחת מאיתנו תוכל לחוות נהיגה בטרקטורון.

רכיבה על טרקטורונים ביערות הלבאנוראס. צילום: רונית שימרון

רכיבה על טרקטורונים ביערות הלבאנוראס. צילום: רונית שימרון

אנו נוסעים בשבילים בתוך היער, ותחושות הדריכות והחשש מהתהפכות וריסוק איברים, מתחלפות בהתפעמות. היערות האלה מדהימים ביופיים! זאת תחושה נפלאה להיות עטופים כך בעצים של יערות הלבאנוראס. אנו גם חולפים ליד אחד האגמים של הפארק, מקווים שנוכל לראות עוד מהכחול הזה. אנו ממשיכים בנסיעה עד למגדל התצפית של פארק הלבאנוראס.

מגדל תצפית לבאנוראס. צילום: רונית שימרון

כמה מילים על המגדל הזה. גובהו 36 מ', והוא המגדל השני בגובהו בליטא, והגבוה ביותר בשטחים המוגנים. מבנהו מזכיר גזע עץ צעיר, המכוון לשמים. זה כבר המבנה השני במולטאי שמרשים אותי מבחינה ארכיטקטונית. כאן בליטא לא מתפשרים על העיצוב, ודואגים שהמבנה יתכתב עם סביבתו. ספינות חלל במוזיאון לאתנוקוסמולוגיה, וכאן מבנה בצורת עץ.

241 מדרגות מובילות אותנו למרפסת תצפית, ממנה נשקף נוף מרהיב: אגמים, יערות, נהרות, חצאי איים. המון ירוק וכחול. מצפון מזרח משתרעים להם משטחים עצומים של עצי אורן, השייכים לפארק הלבאנוראס.

נוף מרהיב ממגדל תצפית לבאנוראס. צילום: רונית שימרון

אחד האגמים הגדולים בשטח הפארק הוא אגם אייסטאס (Aisetas Lake) שאורכו 15,8 ק"מ. ממערב נפרש אגם בלטייה (Baltieji Lakajai). זהו אחד האגמים הגדולים ביותר שמקורו מקרחון. הנוף הפנורמי המרהיב כולל אגמים נוספים כמו סייסארטיס (Siesartis), עם איים וחצי איים, Juodieji Lakajai, ועוד. האיים האלה התברכו בצמחים ובעלי חיים נדירים.

אנחנו נהנים מהיופי הזה, ובעיקר מהשקט. תענוג לטייל כך ללא צורך להידחק בתורים, ולהיתקע בעומסי תנועה.

אני שוב נזכרת בטיול שלנו להולנד. למרות שטיילנו בסתיו, עדיין היו בכפר חיטהורן לא מעט תיירים שרצו לשוט בסירה בתעלות. בקיץ, בקושי ניתן ליהנות מהכפר ההולנדי מרוב צפיפות. וכאן, בליטא, בארץ האגמים, אפשר לשוט בנחת מבלי להידחק. יש מספיק אגמים לכולם, ומספיק יערות וכרי דשא ירוקים ליהנות מהם.

כדי להגיע אל מגדל התצפית הזה, ניתן לדווש בנחת באופניים בשבילים המסומנים ביערות, או ללכת ברגל. לאחר הירידה מהמגדל ניתן לנוח ליד האגם, ובעונת הפטריות ניתן להצטרף למחפשי הפטריות הרבים, המגיעים לכאן. מנקודה זאת ניתן להמשיך את הבילוי בביקור במוזיאון הדיג הסמוך, או בשיט קיאקים באחד האגמים.

מוזיאון הדיג

זהו המוזיאון היחיד מסוגו בכל ליטא, וכדאי מאוד לבקר בו אם אתם מגיעים לנופש במחוז מולטאי. מה ניתן לראות בו? ציוד דיג והסברים על הדרכים בהם נהגו תושבי האיזור לדוג בסוף המאה ה-19.

המוזיאון נפתח ב-1988 ביוזמת היסטוריונית, והתצוגה ממוקמת בבקתת דייגים משוחזרת מהמאה ה-19. המוצג העתיק ביותר הוא סירה מהמאה ה-15 באורך ארבעה מטרים. כמו כן ניתן לראות בתצוגה ציוד לתפיסת צלופחים, רשתות עתיקות ועוד.

מוזיאון הדיג. לא לוותר על מרק הדגים! צילום: רונית שימרון

במבנה סמוך למוזיאון הדיג ממוקם מוזיאון טבע קטן, ובו מוצגים בעלי חיים שניצודו על ידי צייד ידוע בליטא, Antanas Truskauskas, שהטיל חיתתו ברחבי העולם. 120 חיות מפוחלצות מחמש יבשות מוצגות שם. זה רק שליש ממה שתרם הצייד למוזיאון. כל החיות הללו נלכדו על ידי טראוסקאוסקאס עצמו. במוזיאון מדגישים שאוסף בעלי החיים והציפורים שניצודו, הוא הגדול ביותר בליטא.

האוסף, שמעורר צמרמורת בקרב חובבי חיות, מכיל צבאים מצפון קנדה, אריה מטנזניה, עז כסופה ודוב מסיביר. טרוסקאוסקאס, מדגישים במוזיאון, היה הליטאי הראשון שצד פיל אפריקאי בשנת 2002.

חובבי חיות שימו לב, בליטא התנועות נגד ציד בעלי חיים עדיין נדירות, והציד הוא חוקי. מועדוני הציד מושכים אליהם ציידים ממדינות שונות. ואם כי הציד נראה לנו אכזרי, יש כללי אתיקה לציידים, והם מחויבים להאכיל בעלי חיים במהלך חודשי החורף.

אז אם ציד מרתיע אתכם, אפשר לוותר על מוזיאון הטבע, ולהסתפק במוזיאון הדיג, כי את מרק הדגים שמגישים שם אסור להחמיץ.

אם ראיתם את סרטון תקציר הביקור שלנו במולטאי, בוודאי הבחנתם בהתלהבות לנוכח המרק, שהוגש לנו. המרק המיוחד הזה, שנקרא Rimydziai fish soup, מבושל במשך כשלוש שעות, ולכן צריך להזמין מקום מראש. שתי נשים נלהבות בחלוק צהוב קיבלו את פנינו בנגינה ושירה, ולאחר מכן בקעריות גדושות מרק.

עד כמה טעים המרק? ליחצו על הסרטון!

בעיני, זהו המרק המושלם. אחת הנשים שבישלו את המרק הסבירה לנו כיצד מכינים אותו, והציגה בפנינו כמה מהירקות, ועשבי התבלין המרכיבים את טעמו המיוחד. יש גם מרכיב סודי ומעניין במרק. אמנם גילו לנו מהו, אך אני משאירה לכם לגלות בעצמכם. כשתחזרו ממולטאי, ספרו לי האם נהניתם מהמרק, והאם גיליתם מהו המרכיב הסודי.

ממוזיאון הדיג נסענו למקום הלינה החדש שלנו: חוות Stirneles viensedis  של ריימונדה מיידוביינה (Raimonda Meiduvienė). הבקתות היפות של ריימונדה ממוקמות ממש בלב פארק לאומי, וגם הן טובלות בכרי דשא ומתאימות למשפחות. ארוחת הבוקר מוגשת בבקתת עץ גדולה, שבה יש גם חדר סאונה. חוץ מזה יש גם סאונה חיצונית, אם אתם בעניין של שילוב בין חום לקור.

חוות Stirneles viensedis במולטאי. צילום: רונית שימרון

מולטאי  - דיווח מהמסוק, מי קנה את אי התפוחים, והיכן רוחות הרפאים?  

ביומנו האחרון במולטאי אנחנו מגיעים לשדה תעופה קטן כדי לטוס מעל האיזור. מסוק קטן ושברירי מחכה לנו, ואנו עולים אליו זוגות זוגות. שלום קצר לטייס, וללא גינונים מיותרים אנו ממריאים. המסוק הקטן מיטלטל מעט באוויר, נוטה הצידה, ואני מרגישה כמו ברכבת הרים. כהרגלי בסיטואציות כאלה אני מיד עוצמת עיניים, אבל נזכרת שאני חייבת לצלם.

הטייס Algis Raupelis עם ציפי לוין לפני ההמראה. צילום: רונית שימרון

אני מתמרנת בין המצלמה לטלפון, ורק אחר כך מתמסרת לנופים הפרושים מתחתינו. המראה עוצר נשימה. עוד מהירוק והכחול זה של מולטאי. יערות ואגמים. אני נעה בין קנאה להתפעלות, שמתחלפת בבהלה, כאשר הטייס מנמיך את המסוק בפתאומיות לעבר עדר כבשים. ככה נסיים את חיינו? על גבן של כמה כבשים?

אבל בשניה האחרונה הטייס ממריא שוב. עוד סיבוב, ואנו נוחתים. כולנו נלהבים מהטיסה, ובעיקר מהעובדה שנותרנו בחיים לספר על כך. אל תחמיצו!

מולטאי מהמסוק: זאת ממש טעימה. צילום: רונית שימרון

ממש מעבר לכביש שוכן לו המוזיאון הטכני, שם קצת מוזר לנוכח העובדה שמוחזק שם אוסף מרשים למדי של מכוניות קלאסיות. רובן ככולן השתתפו בסדרה צ'רנוביל. בנוסף תראו שם משאיות, אוטובוסים, אופנועים, נגררים ורכבים נוספים. זוכרים את האוטובוסים עם דלתות האקורדיון? הנה תזכורת.

המוזיאון הטכני במולטאי. צילום: רונית שימרון

בחצר המוזיאון ניתן להשתעשע עם המכונית הצהובה הזאת, ולהיכנס לתפקיד של שוטר עם אלה וכובע.

גם הורים לילדים קטנים יוכלו ליהנות כאן. בחצר המוזיאון פזורות הרבה מכוניות קטנות שנכנסות לפעולה באירועים שונים, הנערכים לקטנטנים.

מי קנה את אי התפוחים?

תארו לכם שאתם יכולים לקנות אי. מה תעשו איתו? ובכן, יש במולטאי אי פרטי עם סיפור מרתק. האי ממוקם באגם Grabuostas.

הראשון שרכש את האי היה ביולוג, פרופ' Pranciškus Baltrus Šivickis, שהיה מדען מוערך, מורה ומייסד המחלקה הזואולוגית הניסיונית בליטא.

הוא רכש את האי גם לצרכיו הפרטיים, אך גם למטרות מקצועיות. וכך, הוא ותלמידיו הקימו את הבסיס לחקר עולם החי באגם.

הוא גר עם משפחתו בבית חווה שהקים, ולאחר מכן הקים גן תפוחים כדי לספק סביבה נעימה לאורחיו. הגן כלל מינים שונים של תפוחים, כשבשלב מסויים הגיע מספרם ליותר מ-100 עצי תפוחים.

מאז כונה האי "אי התפוחים".

בונגלוסים ליד האגם באי התפוחים. צילום: רונית שימרון

כיום נמצא האי בבעלותו של אזרח הולנדי. שטח החווה של הפרופסור משמש כיום כאתר נופש, הכולל כ-50 בונגלוסים, ושטחים לקמפינג. יש הטוענים כי האי מהווה את אחד משטחי הקמפינג הטובים באיזור הבלטי, והוא מארח תיירים מכל העולם.

נופשי האי יכולים ליהנות מהחוף, לשכור סירות ואופניים, ליהנות ממגרשי ספורט וסאונה, ויש גם מסעדה ובר הפתוחים כל השנה.

אבל לא רק נופש. באי ניתן לערוך אירועים גדולים פרטיים או עסקיים. וגם אם עדיין האי לא עומד למכירה, או שלא מצאתם אי אחר בסביבה, תוכלו לקנות חלק ממנו. לאחרונה החלה הנהלת האתר למכור מגרשים לבניית בתים למגורים פרטיים או לנופש.

המגרשים המוצעים הם בגודל 800 עד 2000 מ"ר, ומגיעים עם היתר לבניית בתים למגורים קבועים, או לפעילות פנאי.

הנה דוגמה לבית כזה בהליכי בנייה.

בית בשלבי בניה באי התפוחים. צילום: רונית שימרון

מוזאוליאום רדוף רוחות - The Mausoleum Chapel of Didžiokai 

רוחות רפאים משוטטות כאן בקפלת המוזאוליאום של הכפר Didžiokiai. כך סיפרו פועלי שיפוצים, שעבדו תקופה מסויימת בשטח המבנה. דלתות שנפתחו לפתע ונסגרו ללא מגע יד אדם, אש שהחלה לבעור באח, וכבתה כעבור מספר דקות, קולות מוזרים, ועוד.

ייתכן שזוהי רוחה של הגברת האצילה שיזמה את הקמת הקפלה, ולאחר שהשתבשה עליה דעתה, היא התאבדה. אולי זוהי רוחו של בנה, שאף הוא מת בנסיבות תמוהות. מה שבטוח זה שהמבנה הזה הוא אנדרטה ארכיטקטונית בעלת משמעות מקומית, הכלולה בפנקס המורשת התרבותית של ליטא.

כאן גרות רוחות רפאים. צילום רונית שימרון

ההיסטוריה של המבנה הממוקם בכפר Didžiokiai מתחילה בסוף המאה ה-19, כאשר  הדוכס קוסטס ג'וקיי (Kostas Jelenskis) נענה לבקשת רעייתו ובנה אחוזה גדולה, הקרויה קפלת המוזאולאום, בסגנון ניאו-קלאסי.

כשרופא ליטאי רכש את האחוזה בשנת 1936 היו קבורים במוזיאולאום שרידיהם של בני משפחת ג'וקיי (Jelenskis). אבל בשנת 1940 גורשו בני משפחת הרופא על יד הממשל הסובייטי. הסובייטים הרסו את האחוזה, זרקו את ארונות הקבורה החוצה, והשתמשו בקפלה כבמחסן.

הקפלה נהנתה מתקופה קצרה של תחייה כאשר גר בה פסל שניהל בה סטודיו, אך גם הוא נרדף על ידי הסובייטים והפך ל"אויב העם". האחוזה שוב נזנחה, אך לפני יותר מעשור הוחזרה לידי צאצאי משפחת הרופא. מ-2001 נערכו מספר אירועים בקפלה: תערוכות צילום, אמנות, ערבי ספרות ואירועי תרבות אחרים.

קניות, מיצג וירטואלי ובירות מול האגם

מכיוון שהתיירים הישראלים ידועים בחיבתם לקניות, ביקשנו לראות מה יש למולטאי להציע. קיבלנו
בערך שעה וחצי להתוודע למרכז הקניות החדש בכניסה לעיר. המרכז עדיין בשלבי הקמה, והוא עדיין לא מאוכלס במלואו. אנו מציצות לתוך חנות בגדי מותגים, וממהרות לסופר Maxima להצטייד בסוקטיניס, הליקר הנפלא, ובשוקולדים. ליד הסופר יש חנות רהיטים, ולידה חנות עיצוב יפהפיה עם המון פריטים איכותיים מקרמיקה ומעץ. בהחלט מומלץ להיכנס.

הנה כמה תמונות:

 

קניות במולטאי. צילום: רונית שימרון

ושוב חזרנו למרכז העיר, הפעם למיצג הוירטואלי "מולטאי האחרת". זהו סיור וירטואלי ייחודי. מעין מסע בזמן להיסטוריה של מולטאי. במסע הזה אנו חוזרים כמעט 3,000 שנה אחורה, ועוברים באתרים מוכרים שבהם כבר ביקרנו, וחווים אותם כפי שאולי פעם חוו אותם המקומיים. המסע כולל קרב אימתני, ודיג בסירה, שגרם לנו לחוש ממש בלב האגם.

מקסים ומומלץ בחום לכל הגילאים!

בירות על שפת האגם

יש לנו עוד מעט זמן לפני ארוחת הערב האחרונה שלנו במולטאי, וצוות לשכת התיירות מציע לנו להגיע לאגם, הנמצא קרוב לשכונת מגוריה של יוסטה, המתורגמנית החביבה. בירות ושקיעה, זה מה שמבטיחים לנו.

שקיעה מרהיבה במולטאי. צילום: רונית שימרון

אנו מגיעים לחוף אגם Duriai היפהפה, שכבר טובל באור זהוב-כתום. לכאן באים המקומיים להתרגע מול האגם. טבע יפהפה ושמור, ממש ליד הבית. אנו ממהרים לגשרון העץ שמעל המים, להצטלם. האגם היפה נראה מושלם לשחייה מרעננת. אבל עכשיו כבר קר, אז אנו נאלצים לשמור את החוויה לטיול משפחתי בקיץ, ולהסתפק בינתיים בתמונת פרידה מול השקיעה.

חושבים על מולטאי לטיול משפחתי בטבע? ריכזנו עבורכם מידע מועיל כאן במיני מדריך למולטאי.

מדריך מולטאי כולל אתרים, אטרקציות, בתי מלון ומסעדות. ליחצו להורדה

ליחצו לקריאת הכתבה על שואת יהודי ליטא

רוצים עוד מידע על מולטאי? קיראו על חוויותיהן של חברות המשלחת:

מלי אברבומיץ', הטוריסטית: מולטאי – הנוסחה הליטאית לחופשה חלומית

ענבל זק: החיים בין כחול לירוק – מחוז מולטאי שבליטא

*הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של מולטאי, ליטא

Print Friendly

על אודות רונית שימרון Ronit Shimron

עיתונאית, בלוגרית טיולים (טרוולסט ו-Travelust), ומפתחת אתרים. חובבת טיולים, אדריכלות, קולנוע וספרים. לשעבר עורכת מדור הכלכלה ב"מגפון", עורכת ועיתונאית ב"טלגרף", במקומוני שוקן ו"ידיעות אחרונות". http://travelust.co/
פוסט זה פורסם בקטגוריה מגפון-ניוז: כללי, תיירות, תיירות בחו"ל, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חופשה משפחתית במולטאי, ליטא: 300 אגמים ואינספור יערות

  1. מאת ניני אטלס‏:

    פוסט נהדר, שופע עלילות, סיפורים ומידע חשוב. הצילומים נהדרים ובהחלט התעוררה סקרנות להגיע למקום בהזדמנות. תודה.

  2. מאת אביבה‏:

    נהדר… לא חיכיתי לערב וכבר נכנסתי לקרוא☺️
    נראה שמאוד יתאים למשפחה שלי.. כלתי מאוד רצתה שנבלה הקיץ ביחד עם הוריה במקום נגיש לטבע..
    הנכד יהיה כמעט בן שנתיים בקיץ שיגיע.. ונגישות לטבע ושינה במקום קרוב לאגמים ובחוות בעלי חיים.. יהיה נהדר לכולנו..
    יהיה מעניין איך לחבר את המקומות שהיית בהם ולהתאים למשפחה עם פעוט..
    אז איזה כייף שנתת לנו טעימה מיטה ומ אגמים היפים

  3. מאת ציפי‏:

    מקסים רונית!! ככ מפורט ומרתק. מקום שנראה מקסים, מלא פעילויות, ועושה חשק להגיע. אהבתי מאד את ההתעמקות שלך בנושא של היהודים. המדריך מעולה!

להגיב על ציפי לבטל

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>