★★★★★

להתחתן, או לא להתחתן, זו השאלה שמעסיקה את הרווקים והרווקות בקומדיה המרירה והמבריקה של חנוך לוין. הרווקים והרווקות של לוין רוצים לאהוב, אבל פוחדים, ומעל כולם מרחף פחד קיומי מפני הבדידות. הם לא רוצים להיות לבד, אבל גם לא מסוגלים לחיות יחד.

זניידוך מחפש כלה מסעירה, אבל רוצה לישון כל הזמן. פלוציקה רוצה ללכת מחר לרבנות, בשש בבוקר, לפני כולם. חראבינו רוצה את פלוציקה. אויסטווינד רוצה את בולבה. זניידוך רוצה ולא רוצה את פלוציקה ואת בולבה. פלוציקה רוצה ולא רוצה את זניידוך ואולי גם את חראבינו. תאוות גדולות, אהבות יוקדות, בגידות ואינטריגות. אף חתונה לא יוצאת מהסיפור הזה – וכולם מפסידים.

המחזה של לוין מלא יופי וכאב, טקסטים שהתגעגענו אליהם ודמויות מגוחכות, ויחד עם זאת כל כך אנושיות. הנה דוגמית מהטקסט שפותח את ההצגה: "מי שחי זקוק לאהבה, ואם לא אהבה אז מעט חיבה ואם לא חיבה, אז לחם עם ריבה". יש טקסטים, שחוזרים על עצמם והייתי מוותר עליהם – וכך מקצר את המחזה.

ההצגה שביים עמית אפשטיין היא לא פחות מגאונית. אני לא מגזים. מצחיקה, מטורפת, מגוחכת ונוגעת ללב. נכון שהנושא אינו פשוט ואפילו עצוב, אבל ההומור כובש והמשחק עולה על כל הציפיות. עידו מוסרי נפלא בתפקיד הראשי של זניידוך וכך גם שאר השחקנים: נטע שפיגלמן, מיקי לאון, רות רסיוק ויריב דהן. בתור בונוס אנחנו מקבלים גם להקת נגנים על הבמה.

 “אני היצור הטראגי שממנו עושים קומדיות”, אומר גיבור ההצגה. כמה שהוא צודק. לכו לראות את "רווקים ורווקות" בתיאטרון גשר. תיאטרון במיטבו.