ביקורת סרט: מה שחסר בתוכן, "השמיים הם הגבול" מפצה באפקטים מרגשים ומרשימים, עת הוא לוקח את הצופים למסע של גיבורים בגבהים דלי אוויר

"השמיים הם הגבול" מנסה לצעוק בכל כוחו שהוא סרט מפונפן ויוקרתי הפונה לחובבי הדרמות ההיסטוריות ולטקס פרסי האוסקר. באופן רופף לחלוטין, הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים המתוארים בספרו של ריצ'רד הולמס: 'Falling Upwards: How We Took to the Air', ומאחד מחדש את כוכבי הסרט זוכה האוסקר: "התיאוריה של הכל", אדי רדמיין ו–פליסיטי ג'ונס, לעוד סיפור ביוגרפי מרומם. אבל בפועל, הסרט מצליח פחות כמתמודד בעונת הפרסים ויותר כמו הרפתקה היסטורית בסגנון מיושן, שמעוניינת לבדר, ולא לחנך או ללמד משהו חדש. מה שחסר בתוכן, "השמיים הם הגבול" מפצה באפקטים מרגשים ומרשימים, עת הוא לוקח את הצופים למסע של גיבורים בגבהים דלי אוויר.

"השמיים הם הגבול" מתחיל בלונדון בשנת 1862 לערך, שם יוצא המדען האנגלי, ג'יימס גלאיישר (רדמיין) למסע בכדור פורח עם הטייסת הידוענית, אמיליה רן (ג'ונס), כדי לאסוף נתונים אטמוספריים התומכים בתיאוריות שלו ואשר יביאו אמינות רבה יותר לענף המטאורולגיה המתפתח. הצמד מתנגש בתחילת הדרך – ג'יימס מקדיש את עצמו אך ורק למדע, ואילו אמיליה ידוענית שרוצה להיות במרכז העניינים ואיכפת לה להפוך את שיגור הבלון שלה למופע. עם זאת, ככל שהם עולים מעלה מעלה, ג'יימס מעריך שלאמיליה יש גם תוכן ולא רק נראות (בניגוד לסרט), ומבין שהיא סובלת מטראומה בגלל מות בעלה (טייס עמית שנהרג במהלך טיסת כדור פורח שהשתבש). כמו בכל עלילה צפויה, הם יצטרכו לסמוך אחד על האחרת – אם הם רוצים לשבור את שיא גובה הטיסה העולמי – שלא לדבר על כך, לנחות בחתיכה אחת.

הסרט שנכתב על ידי ג'ק ת'ורן (שבין סרט זה לבין עבודתו על הסדרה "חומריו האפלים" של HBO, נראה שיש לו תשוקה לסיפורים הנוגעים לכלי רכב מעופפים מהתקופה הוויקטוריאנית), "השמיים הם הגבול" הוא סיפור פשוט לחלוטין, ועם זאת מהנה, על גיבורים המתגברים על יסודות הטבע והמכשולים הבלתי צפויים פעם אחר פעם, בלי שום דבר מלבד שכל ואומץ לבם. עלילה על שני אנשים היוצאים יחד בכדור פורח היא נושא שדי חוזר על עצמו ספרותית, אך הסרט שומר על עניין, בכך שהוא קופץ בצורה חכמה קדימה ואחורה בין הטיסה לאירועים המובילים אליו, במשך חלק ניכר מ-100 דקותיו. יש מסר משובח בליבו של "השמיים הם הגבול", על החשיבות של להמשיך הלאה ומעלה (בין אם זה אומר לחבק התקדמות מדעית או להתאושש מאובדן אישי), אך יש להודות שהוא אף פעם לא חופר עמוק מספיק בנושא. עובדה זו מאפשרת לסרט לשמור על קצב הדוק ותחושת משקל קליל, על חשבון הנחלת סיפור או תיאור היסטורי משמעותי יותר.

רדידות זו מופיעה גם במידה מסויימת בדמויות, שהן קונבנציונליות למדי על הנייר; ג'יימס הוא הזר הטיפוסי הזוכה לעילבון וגיחוך מעמיתיו השמרניים, ואילו אמיליה (שהיא שילוב של כמה אנשים מהחיים האמיתיים) היא האישה הארכיטיפית בסביבה היסטורית, שמאתגרת את הנורמות של החברה סביבה. אבל בזכות הכימיה העוצמתית של רדמיין וג'ונס, קל להאמין שהזוג היה לומד להכיר זה את זו בחסות המסע המשותף. היחסים ביניהם הם אפלטוניים, ויש אינטימיות מבורכת ברגעים שבהם הם מרפים את ההגנות שלהם ומדברים בפתיחות על הדברים שמניעים אותם (כמו גם הטראומות שרודפות אותם).

אולם במובנים רבים, הוויזואליות היא הכוכב האמיתי של "השמיים הם הגבול", בדיוק כמו שחקניה. יש זמנים שברור כי רדמיין וג'ונס עומדים מול מסך ירוק, והבמאי טום הארפר ("השיר של רוז"), והצלם הראשי, ג'ורג' סטיל ("רובין הוד" 2018), עושים עבודה מצוינת ביצירת האשליה שהם באמת נמצאים קילומטרים באוויר (הצופים הסובלים מפחד גבהים – ראו הוזהרתם). "השמיים הם הגבול" מצייר את פעולתם על קנבאס מאסיבי, לוכד פנורמות CGI שובות לב עם תווי תקריב קלוסטרופוביים הדוקים היטב, כדי להמחיש כיצד חווית הטיסה בכדור פורח מגבילה ומשחררת בבת אחת. חבל אם כן, שרוב האנשים, ככל הנראה, יראו את הסרט בטלוויזיה (למי שמנוי לאמזון פריים או ל-Yes), כשיש אפשרות לצפות בו ב-IMAX או על מסך גדול אחר.

"השמיים הם הגבול" הוא הרפתקה הישרדותית המיועדת למסך הגדול, שם החוויה של צפייה בשני אנשים המתריסים בחוקי הפיזיקה, כשהם נמצאים בתוך סלסלה ענקית, כדור פורח וקצת דלק (המוחזקים ביחד על ידי כמה חבלים חורקים) הופכת ליראה אימתנית – מעוררת השראה. אמנם הסרט מציע בידור מרגש, עם סיפור מעורר השראה ולבוש ויקטוריאני יפה של מעצבת התלבושות אלכסנדרה ביירן ("מרי, מלכת הסקוטים"), אולם בלי מסך ענק – יש שירגישו כי הסרט הוא פייק ניוז של אפקטים מיוחדים, ונשמתם לא תנסוק לגבהים חדשים.