בסוף השבוע נפתחה במרכז פומפידו בפאריז תערוכה נדירה ויוקרתית המציגה לראשונה אוסף מרשים מיצירותיו של אנרי מאטיס, מגדולי האמנים במאה ה-20. ירמי עמיר, שליח "מגפון" לפאריז, המתין בתור הארוך עם אלפי המבקרים, שלקחו פסק זמן מקרלה וסרקוזי – ולא הצטער. בלעדי

מאת ירמי עמיר, פאריז; צילומים: ירמי עמיר

רגע לפני הבחירות הקרובות שמסעירות את צרפת וכובשות את כותרות העיתונים, האינטרנט והטלוויזיה, לקחו תושבי פאריז פסק זמן מסרקוזי ומתחריו על הנשיאות והם נוהרים בהמוניהם לתערוכה החדשה במרכז פומפידו, שמציגה לראשונה אוסף מרשים מיצירותיו של אנרי מאטיס.

גם התקשורת הצרפתית התפנתה לסקר את התערוכה היוקרתית והנדירה. "לה פיגארו" למשל, נתן הפניה גדולה בעמוד הראשון, מעל הכותרת הראשית, וכפולת עמודים בתוך העיתון.

התערוכה, שמציגה בגלריה אחת אוסף מרשים מיצירותיו של אחד האמנים הגדולים ביותר במאה העשרים, היא בהחלט אירוע תרבותי יוצא-דופן. יצירותיו של מאטיס, ששוויין עשרות ומאות מיליוני דולרים ואולי אין להן מחיר, מפוזרות ברחבי העולם והיה צורך במבצע מיוחד כדי לאסוף אותן ולהציגן לראשונה בתערוכה אחת.

כמעט שעה לוקח מרגע הכניסה למרכז פומפידו ועד הכניסה לתערוכה, שמוצגת בשמונה אולמות קטנים בקומה השישית של מרכז פומפידו – המשכן לאמנות מודרנית בפאריז. לקראת הערב, בשעות הלחץ, ההמתנה בתור הארוך יכולה לקחת גם שעתיים.

 בתערוכה מוצגים עשרות מציוריו הנודעים ביותר של מאטיס, תחת הכותרת: "לגלות את עבודת הגוף". מאטיס, שהושפע מיצירותיהם של מאנה, סיניאק וסזאן, שאף ליצור שפה חדשה (עמד בראש התנועה הפוביסטית) ונודע בציוריו הצבעוניים והדומיננטים. אבל מה ששובה את העין ואת הלב בתערוכה אלה משיחות המכחול הגאוניות, שמעניקות לדמויות תנועה קסומה, מעגלית, הרמונית. 

כך, למשל, בציור הנודע "הריקוד", אולי המפורסם ביותר של מאטיס, שהעניק השראה לאמנים רבים בקולנוע ובמוזיקה. וכך בציורי הנשים שמאטיס כה אהב לצייר. נשים עגולות, רכות, ארוטיות, עירומות, שמאטיס גם פיסל. אנשים עומדים דקות ארוכות מול כל יצירה, ללא מלים. לא חייבים לאהוב אמנות או את מאטיס כדי להתרגש.

הצבעים החזקים של מאטיס מאפיינים את רוב יצירותיו ומעניקים להם קצב משלהם, כמו הטונים ביצירה מוזיקלית. "אני מרגיש דרך הצבע", אמר מאטיס. "משום כך התמונה שלי תמיד מאורגנת באמצעות הצבע. הזיקה בין הצבע והצורה קובעת את ההבעה. לעשות סדר בין הצבעים זה לעשות סדר במחשבות".

העירום הכחול

על הקיר האחרון בתערוכה מוצגת סדרת העירום הכחול – ארבע נשים או שמא זו אותה אישה, בתנוחות שונות. התערוכה הייתה כה קצרה לטעמי, שחזרתי שוב להתחלה כדי לעבור אותה שוב. חוויה.

התערוכה תוצג בפאריז עד 18 ביוני – ואז תנדוד לקופנהגן ובסוף השנה תוצג במטרופולין מוזיאון בניו-יורק.

צמוד לתערוכה של מאטיס, באותה קומה, מוצג כבר כמה שבועות אירוע אמנותי, "לרקוד את החיים", שמנסה לחבר בין האמנויות הפלסטיות והריקוד. על קיר הכניסה – ציורי ענק של מאטיס ("הטריפטיכון") ובהמשך מאות יצירות של אמנים אחרים הכוללות ציורים, צילומים, מוזיקה, תלבושות ובעיקר סרטים, חלקם מיניים ופרובוקטיביים, שמתכתבים עם יצירות אמנות מפורסמות ומתרגמים אותן למופעים חיים. קצת מתיש, אבל מעניין.

אם אתם כבר במרכז פומפידו אל תחמיצו את תערוכת הקבע בגלריה לאמנות מודרנית, מתחת לתערוכה של מאטיס, בקומות הרביעית והחמישית, שמציגה אוסף של ציורים, פסלים ומוצרים תעשייתיים – מפיקאסו ואנדי וורהול עד יעקב אגם ורון ארד הישראלים.

כדאי להקדיש כמה שעות לביקור במרכז פומפידו וגם להשקיף, בהזדמנות זו, על בתיה וארמונותיה של פאריז ממרומי הקומה העליונה. לקראת הצהריים שמי פאריז מתבהרים, בחוץ עדיין קר, אבל האביב בפתח ואין כמו פאריז באביב כדי להרגיש מה זו אהבה. אהבה לתרבות, אהבה לאוכל, אהבה לחיים ואהבה לכל מה שתבחרו לאהוב.

עוד בתרבות: מה נשאר? לחלום על סרט טוב יותר

וגם: הנשים עושות לגברים בית-ספר